"זה גן עדן או שאנחנו מתים?" מאת: אמיר איתן להורדה כקובץ לחץ כאן. פרולוג: מבט מבעד לחלון בדירה חשוכה. רחוב ריק מאיש. אורות פנסי הרחוב מהבהבים. רוח מעיפה עיתונים ישנים לאורך הרחוב… השמים שחורים ונראה כאילו הולך לרדת גשם. ברק נראה במרחק עצום באופק והרחוב מואר לפתע באור לבן, ואז שוב שחור. עלים מתים חומים עפים ברוח האיומה שמשתוללת ברחוב ואפילו החתולים לא הולכים היום בלילה, לנבור בפחי האשפה. סדרת יקיצות מתוך חלום בלהות של הדמויות, כל אחת בביתה, כל אחת במיטתה. בני/בנות זוגם לא איתם במיטה. והם מזיעים. אחד יוצא מהמיטה מזיע כולו ומתהלך לשירותים, הוא מדליק את האור ומחכה שעיניים יפסיקו לכאוב לו. לאט לאט הוא פותח את העיניים וניגש להשתין, חצי רואה. הוא מוריד את המים וניגש לכיור. שוטף את הפנים ומביט במראה במבט המום. בהליכה איטית וזקנה הוא יוצא מן השירותים ומכבה את האור אחריו. הוא צועד אט אט אל החלון שמלפני המיטה ומביט ברעד החוצה. העולם נראה כאילו הוא הולך להיחרב. מסיט את הוילון וניגש אל הכורסא לצד החדר, לובש את החלוק, יורד לו האיש למטה במדרגות לקומת בקרקע. הבית מואר כל כמה זמן מחדש על ידי אורות האלים (ברקים) והדבר יכול להוציא אדם מדעתו. הוא ניגש אל המטבח ופותח את המקרר, לא מדליק את האור. הוא ממצמץ בעיניו בפני האור ואז שולף בקבוק מיץ תפוזים מדלת המקרר. פותח את הבקבוק ושותה, ושותה. העיניים עדיין עייפות , חצי עצומות. נפקחות. /איפה מריה?!/ הוא מוריד את הבקבוק אל הכיור וממהר, העייפות חלפה. הוא רץ בבית. היא לא בסלון, לא במטבח, חדר מזווה… לא! , חדר עבודה.. גם לא.. הוא דופק על דלתות השירותים.. מריה לא שם. הוא עולה שוב לקומה העליונה וניגש אל חדרו של בריאן- בנו. גם הוא איננו… קצב הלב המהיר מכניע אותו והוא נשען על משקוף דלת החדר. /איפה את מריה../ פתאום הוא פותח בריצה אל חדר השינה , מרים את הטלפון ומחייג במהירות לנייד של אישתו. ומחכה… הקו מת. הוא מרים את הסלולארי.. אין קו. /מה לעזאזל../ פותח בריצה לקומת הקרקע ופותח את הדלת. *מעבר* באמצע הלילה נראות דמויות אחדות יוצאות אל הרחוב בבהלה ומביטות לכל כיוון. מזיעות, חוששות , פוחדות… אינפורמציה: *ההרפתקה עצמה מתרחשת ברחוב ____ בעיירה ____ מחוץ לעיר _____ במדינת ____. הדמויות , לא משנה מספרן, מכירות אחת את השניה בתור שכנים, אבל לא מספיק כמובן, כי הן לא חברות, אלא אם כן השה"מ יבחר מערכת יחסים כזאת. חשוב מאד שלדמויות תהיינה משפחות. הרחוב שבו משחקות הדמויות הוא בפברואר מחוץ לעיר וזהו רחוב עמיד שמשפחות מבוססות חיות בו. מקום שקט מאד. *כל מה שקיים הוא הרחוב עצמו. כל מה שיש מחוץ לרחוב זה ערפל לבן אינסופי. דמות שתיכנס לערפל תרגיש אימה גדולה ורצון עז לברוח חזרה אל תוך הרחוב. קולות של טנקים וברקים מלווים בצרחות של חיילים גוססים, זה מה שישמע מי שיכנס לתוך הערפל. אם דמות מאיזו שהיא סיבה תשהה בתוך הערפל יותר מדקה היא תשתגע. *אין בוקר בהרפתקה והזמן נשאר קבוע. למשך כל ההרפתקה הם יהיו בשעה 2:22:22 בלילה וברקים ימשיכו להגיע רנדומאלית, גשם לעומת זאת עדין יהיה חסר. *אין לדמויות נשק! אין חנות לנשק ולא תהיה חנות לנשק למשך כל ההרפתקה! ברחוב הוא רחוב שקט בעל אחוז פשיעה של אפס! אין סיבה שמישהו יחזיק אקדח! (או ייצר אחד..) *בשביל לתת עומק להרפתקה עדיף שתהיה לפחות נקבה אחת וילד קטן אחד. *דב"ש אחד ודב"ש אחד בלבד תשוחק בהרפתקה ע"י המנחה. מר פירסט. שיגיח באמצע ההרפתקה כמי שהצליח לשהות בערפל יותר מדי זמן והוא נהפך להיות מסוכן לחבורה. *אין נפש חיה חוץ מהדמויות, לא אנשים, לא טרולים, לא כלבים, לא ציפורים, אפילו המים מחוסרות בקטריות… אין!! *הרחוב הוא לא רחוב גדול, 200 מטר בערך, אין עם 3 צמתים קטנים ולא מרומזרים. *יש בית אחד בצומת האמצעי שהדמויות פשוט נולדות לתוך ההרפתקה עם חשש ממנו. הדמויות פשוט יודעות שמה שנמצא בבית הזה הוא מעבר למה שהם מסוגלות להתמודד איתו, דמויות מסוימות "ידעו" שיש שם מפלצת, אחרות "ידעו" שיש שם נחש ענק, אולי "ידעו" אפילו שיש שם חדר שמתמלא מים, חדר סכינים, עכבישים, ג'וקים ,אם למישהו מהדמויות של עבר עשיר ומפחיד כמו ניצול שואה, אז הוא ידמיין שהבית הוא מרתף חקירות של הגסטאפו, אם הוא לחם בויאטנם הוא יאמין שהבית הוא כלא ויאטנמי (לא נעים). חשוב לדעת ללחוץ על נקודות הכאב של הדמויות והשחקנים, אם השחקנים לא מנוסים ולא ישחקו משחק תפקידים טוב, ההרפתקה לא שווה כהוא זה. *חשוב מאד, הדמויות חייבות להשפיע אחת על השניה, אם יש אינטראקציות בינן לבין עצמן הדמויות ירגישו כאילו הפחד רחוק, אם דמויות תחלנה להתפצל הפחדים יתחילו לחזור, הם יתפסו את הדמויות לא מוכנות במקומות לא צפויים וישאירו את הדמויות מזיעות ורועדות עם צלקת פסיכולוגית לכל החיים. *אולי בניגוד למוזכר למעלה: אחרי שהשחקנים והדמויות יבינו שאין נפש חיה באזור, אחת סביר להניח תגלה קוצר רוח בעניין ותנסה למצוא לחפש אחר אנשים אחרים או בעלי חיים. שיבוץ של כלב עלול לגרום לדמות כזו לרוץ אל הכלב ולחבר אותו, אבל דמויות חזקות מספיק יבינו מיד שמשהו לא בסדר. חלילן שיושב ליד פחי הזבל ומחלל בחליל לכל אורך ההרפתקה עד שנמצא יכול להיות במקרה זה דמות אמיתית מספיק. *לאט לאט הדמויות יתחילו לרצות יותר ויותר למצוא לאן נעלמו כולם , אז במצב הפסיכולוגי הנתון הזה, קולות מן העבר ירדפו אחדים וקולות עכשווים ומוכרים של אנשים חיים (למשל הצרחות של הילדים של השכנה) יעלו וישמעו באוזני אחרים. *לכל בן-אדם יש נקודות לחץ וההרפתקה הנ"ל שמובאת בנקודות אמורה ללחוץ עליה, חושב מאד שלשחקנים יהיו דמויות עמוקות עם תוכן ושהמנחה יבדוק שיש מספיק אופי בדמות שמאפשר לחיצה על נקודות תורפה. ההרפתקה אמורה למתוח את גבולות היכולת של המין האנושי כמה שיותר כמו כל הרפתקת אימה טובה ולכן כדאי מאד שההרפתקה תהיה מועברת על ידי מנחה טוב לשחקנים טובים. *לא ניתן לכתוב את כל הרעיונות שאפשר לעשות בהרפתקה הזו, הנקודות שמלמעלה הן הבסיס של ההרפתקה וחייבות להימצא בה כדי להקריץ ממנה חומר טוב. *עשרת הדיברות להרפתקות אימה: -לא לשחק בבוקר! -לא לשחק ביום שבת! -לא לשחק כשההורים בבית! -לא לשחק בזמן שמונח אוכל על השולחן! -לא לצאת יותר מדי להפסקות! -לא לשכוח להכין דלי ,מים ומגבת לחה! -לא לצחוק! -לא להשאיר סלולאריים דלוקים! -לא לשכוח להוציא את הכלב לפני הפגישה! -לא להביט לאחור בדרך הביתה! הרעיון מאחורי ההרפתקה וסיומה: *כל הרעיון, והשחקנים שלכם יסכלו אתכם באבנים אחרי שישמעו אתכם אומרים להם את זה (אז כדאי שתכינו שריון וקסדה), הוא שילד נחמד בשם ג'ורג'י שם על אחיו הגדול- בן,בזמן שישן את מכשיר הוירטואל ריאליטי שלו ותכנן משחק ממש ממש מגניב ומתקדם, כשבן התעורר הוא התעורר לתוך המשחק. כל הדמויות בהרפתקה הן קבוצת ביטים שתוכנן 0 או 1 , אבל דמות אחת לפחות צריכה להיות בן, האח המסכן שנקלע למצב המביך הזה. *הסיום של ההרפתקה יהיה כאשר הדמויות יחליטו שהם מוכנות להיכנס לבית האסור (הן אמורות להיות ממש מצוידות בכלים מאולתרים כדי לקבל את המוטיבציה הזו), ובקומה השניה, הנוראה מכל, יופיע עיתון זרוק על שולחן באמצע החדר ועל רשום “Game over’ (ניתן לשים את המוסיקה של "האחים מריו").