אפר וצללים

מאת: אבי סבג וזיו קיטרו

כל הזכויות שמורות

 

רעיון מרכזי

אנשי טירת באוקסאמברג אחוזי דיבוק, רוחות מיוסרות השתלטו על הלורד וחייליו והם מכלים את זעמם בכפריים שגרים בסמוך. האימה לא תסתיים עד שלא תתגלה הסיבה לנקמתם המרה של הרוחות.

 

רקע עלילתי

"…זעקות האימה הדהדו ברחבי העמק באותו הלילה. קולות זעם עלו מחוץ לחומות הטירה. עמדתי על המגדל הראשי, צופה מטה על חיילי המבוצרים. מסביב המון זועם התגודד חוסם את דרכי הגישה. לא היה זה אויב מרחוק שבא לכאן הלילה, לא היו אלו קבוצות לוחמים מטורפים. היו אלו אנשים, אנשי אדמה אוהבי חיים שבאו הלילה הזה לשים קץ לחיי.

 

חיילי עומדים על החומות ולא עושים דבר, הם לא פוגעים בכפריים כי פקדתי עליהם לא לירות, לא להכות למוות איש. הכפריים האומללים האלו טועים…כל כך טועים. אין זו סיבה לטבוח בהם. 

אני צופה מטה מזה זמן רב, צופה בהם מרימים לפידים וזועקים בשמי. הם רוצים את דמי, אבל מסיבות כל כך מוטעות.

 

אנחנו לכודים בתוך הטירה שלי, אני, בני ביתי, חיילי, משרתי… כולנו סגורים כאן, כמו עכברים במלכודת. אני לא יודע כיצד התחילו השמועות, מה גרם להתקף הזעם הזה, אך כעת כבר מאוחר מידי. אני לא אתן לאיש מחיילי פקודות לתקוף, הכפריים חייבים להבין שהם טועים. מפקד המשמר הגיע, הוא ביקש רשות להשתמש באמצעי הרתעה, אני יודע למה הוא מתכוון, אני אוסר עליו.

 

למורת רוחו של מפקד המשמר עליתי על החומה וצעקתי אל ההמון.

'בני עמי למה אתם מטים את אוזניכם לשמועות זדוניות. האם לא הגנתי עליכם במשך שנים? האם לא הקלתי את נטל המסים? האם לא הייתי שליט צודק לעמי?' צעקתי על סף ייאוש אך קריאתי נפלה על אוזניים ערלות.

'בכור השטן!' נשמעו צעקות, 'אתה תביא עלינו את זעם האלים'.

הבטתי בהם קפוא כלא מאמין, הם היו נתיני, אנשים עליהם אני נשבעתי להגן. את הרהורי קטע כאב חד בזרועי. הם ירו בי חץ.

 

כל קציניי הפצירו בי שארשה להם לתקוף או לפחות לפנות אותי ואת משפחתי . אך אני סירבתי כי מהוא הלורד בלי נתיניו? עלי לגרום להם לראות את האמת, אבל איך?

 

ריח שריפה עלה באפי, הם הציתו את השער הראשי. אלים! הם יפרצו פנימה בעוד רגעים ספורים. הוראתי על נסיגה אל המבנה הראשי, אולי החורבן שיזרעו בחצר ישכך את זעמם וליבם יפתח אל דברי נועם.

 

האש אחזה בכל והאוויר היה סמיך מעשן, ממרומי מגדל השמירה הדרומי ראיתי את הכפריים שלי צובאים על דלתות המבנה עכשיו כבר מאוחר מידי דבר לא יעצור אותם. חיבקתי את אשתי ואת ביתי. פניהם היבשות נסכו בי גאווה.

'אלים! מי ייתן ונמות כאצילים בגאווה' מלמלתי בכבדות. העשן היה מחניק וראיתי התערפלה."

 

מאחורי הקלעים

לורד פראנל היה שליט רחום וטוב לב. לורד מארד היה אחד האנשים היותר מרושעים שחיו באותה תקופה. לורד מארד רצה את שטחיו של פראנל ולכן שלח את מרגליו, במסווה של כוהנים קדושים, שיפיצו שמועות על פראנל בין נתיניו. הכפריים התפתו להאמין ששליטם הוא עובד שטן וכך פנו כנגדו, טובחים בו בבני ביתו במשרתיו ובחייליו.. לאחר אותו ליל רצח נוראי נכנס מארד עם חייליו וכבש בקלות את האזור. כיום יושב נינו של מארד על הכס. לרוע מזלו רוחו הזועמת של לורד פראנל שבה ממלכות המתים על מנת לנקום.

 

הרוחות מצאו את דרכן לעולם החיים בעקבות חשיפתה של טבעת החותם של הלורד ששימשה את שושלתו של פרנאל במשך מאות בשנים. ברגע שמארד (הבן) ענד את הטבעת נפתח פרוזדור מעולם המתים אל נפשו ורוחותיהם של פרנאל וחייליו הנבגדים השתלטו על אנשי הטירה.

 

הדרך היחידה לסיים את הדיבוק היא לקבור את הטבעת או להשמיד אותה.

 

פתיחה

בשעת בין הערביים הקבוצה מגיעה לכפר באזור ספר בממלכת סלינה. בשעות לילה מאוחרת הקבוצה עדה להתקפה פרועה של פרשי הלורד המקומי הטובחים ללא הבחנה בכפריים חסרי האונים. במהלך המהומות נפרדת מעליהם חברתם לקבוצה, קלאריסנדה,  ונטבחת בצורה אכזרית ע"י חיילי הלורד.

 

פשיטת החיילים קצרה, הם טובחים בכפריים, מציתים כמה בתים  ונעלמים לכיוון הטירה.

 

מניע לדמויות

אם הרצח של קלריסנדה לא מספיק כדי להניע את הדמויות כדי להתחיל לחקור את המתרחש יש להוסיף את תחינות הכפריים לעזרה, והבטחות לשלם כל סכום בכדי להפסיק את פשיטות החיילים.

 

תחילת החקירה

אם ישאלו את הכפריים על השליט הנוכחי באחוזה ישמעו שלורד מארד (קרוי על שם אביו המנוח) הוא צעיר מפונק, רודף שמלות וחמום מוח, אבל דבר לא גרם להם לצפות את כוונותיו הרצחניות ואת הפשיטות שהוא משלח בהם.

 

חקירה מעמיקה יותר תגלה שהפשיטות החלו לפני כחודשיים ושלפני כן הכל היה שקט ושליו. האיכרים מתארים בבעתה את הטירוף שאוחז בלוחמים ואת האובססיביות בה הם רוצחים נשים וילדים ללא הבחנה. חיילים שחלקם היו ילדי הכפר טבחו ללא היסוס אף בהוריהם.

 

הכפר

חלק גדול מן הכפריים המבוגרים יותר אומרים משפטים סתומים כמו "הוא חזר…זה שוב קורה… השטן בא אלינו מן הגיהינום" שאלות לגבי מילים אילו יעלו זיכרונות על השליט הקודם, לורד פראנל הידוע בתור "בכור השטן". הכפריים מספרים על התקופה החשוכה שבאה לפני שנים רבות כאשר גילו ששליטם היה עובד שטן. הם מספרים את סיפור המהפכה.

 

אם ישאלו באופן מעמיק יותר על עיתוי המדויק של תחילת הטירוף הם יגלו שזה החל לאחר גילוי העצמות בחפירות שבוצעו בטירה. חלק מהכפריים אף השתתפו באופן אישי בחפירות כפועלים.

 

ניתן גם לחקור אנשים לגבי לורד פראנל עצמו.עליו הכפריים מספרים שעבד את השטן, גרר אחריו את כל בני ביתו ועל העונש שקיבל. הם ממשיכים ומספרים  שלאחר שכל תושבי הטירה הומתו באש המטהרת פלש אליה לורד מארד, השתלט על  האדמות, מינה עצמו ללורד גם על האדמות האלה, שיפץ את הטירה והכין אותה למושבו .

 

איש לא יודע מדוע מארד השתגע. רבים חושבים שהוא מצא כתבים עתיקים בהם השתמש לורד פראנל על מנת לזמן את השטן. (אין אמת בזה כמובן)אחרים סוברים ש"הטירה מקוללת!!" ,או ש "כל יושביה ארורים". "כולנו נמות!" הם אומרים, "אין לנו סיכוי" הם אומרים "גורלנו נחרץ!" הם אומרים.

 

טירת  באוקסאמברג

המבצר ניצב בראש גבעה ומשקיף על עמק נרחב בו נמצאים מספר כפרים. החומות המקיפות אותו אימתניות במיוחד, בחינה מעמיקה שלהן תגלה שבסיסה מכוסה שכבה עתיקה של פיח, מה שמעיד כמובן על שריפה גדולה.אין כל סימן לשומרים בעמדות תצפית וכל השערים פתוחים לחלוטין. 

 

אם יכנסו פנימה יראו חיילים עוסקים בעבודות שונות על תחזוק כלי נשקם או טיפול בסוסים וכולם יתעלמו מהם כאילו היו בלתי נראים.

 

החיילים אחוזי הדיבוק חיים ופועלים, כרגע,  אך ורק למען הפשיטות הליליות שלהן ולא ישימו לב לדבר. רק אם חייל יותקף הוא ישיב מלחמה אך האחרים לא יצטרפו כדי לסייע לו.

 

בשעת לילה המאוחרת החיילים מסתדרים לשיירה ויוצאים לפשיטה היומית כאשר הם תוקפים כפרים שונים באופן אקראי. אם הדמויות יעמדו בדרכן כאשר החיילים נמצאים במצב זה הם יותקפו ע"י כלל הכוח שיפעל כמכונת מלחמה משומנת היטב.

 

סביב המבנה הראשי של הטירה וכן בכמה מהאולמות בקומה התחתונה יש סימנים ברורים לחפירות. מה שהתחיל כשיפוץ המשיך לחשיפה של חדרים שנקברו תחת הרס. הקומה החדשה שנחשפה מכוסה פיח  ובדיקה תגלה גם מספר גדול של גופות חרוכות.

 

חלק מהגופות המפוחמות שייכות, כמובן, ללורד פראנל ולמשפחתו. חיפוש בערמה מגלה  על חלק מהגופות (הלורד ואשתו) תכשיטים שנראים יקרים אבל מסיבה כלשהי לא נלקחו. החפירות ננטשו בלי סיבה הגיונית נראית לעין.

 

הסיבה היא כמובן שלורד מארד הגיע כאשר סיפרו לו על המציאה, ראה את טבעת החותם, קטע את האצבע של גופתו של פראנל, ענד אותה ובזה חתם את גורלו.

ההבחנה באצבע החסרה תהווה רמז ברור מאד שיאפשר לשחקנים להבין את תפקידה של הטבעת בעלילה.

 

לורד מארד

הלורד לא עוזב את כיסאו באולם המרכזי בטירה. הוא יושב יום וליל בוהה אל החלל בעיני דם. סביב כיסאו עומדים 12 חיילים מן הטובים שבמשמרו. איש לא מתקרב אל הלורד.

 

החבורה תוכל לנסות לשוחח עם הלורד אבל לא להתקרב אליו. מי שיענה על הדברים יהיה לורד פראנל, מדבר בקולו של מארד.

 

אם הדמויות יפנו אליו הוא ישא נאומים מתלהמים בהם יכריז נחרצות שיש להעניש את הבוגדים, שהצדק מחייב את הנקמה שלו ושאיש לא יעמוד בדרכו. הוא מדבר

בלהג מטורף, הוא זועם ומתלהב אבל הוא לא יעזוב את אזור הכס בשום מצב.

 

קרב כרגע הוא חסר תועלת.

 

ניתן לחלץ מפראנל מידע, אם תינתן לו ההזדמנות הוא ידבר באריכות על ימיו בשלטון, על כמה היה שליט טוב ומיטיב ועל כמה נוראית הייתה הבגידה שספג.

אם ישאל אפילו יספר על הלילה בו עלו עליו הכפריים. 

 

הערות לניהול ההרפתקה

עיקר ההרפתקה נסב סביב חקירת ההיסטוריה וגילוי הקשר בין החפירות והטבעת לתחילת הדיבוק. חשיפת רמזים עבים מידי בשלב מוקדם של החקירות בכפר תוביל לסיום מוקדם מדי של הרפתקה ולא תאפשר את בניית המתח דרוש.

 

חשוב ליצור בכפר ובטירה את האווירה הנכונה.בכפר האיכרים מוכי אימה וצער, חלקם ממצאים שמועות וסיפורי זוועה שונים כדי להסביר את הפשיטות ואת טירופו של הלורד, חלק מהתיאוריות הללו הן כמובן מופרחות לחלוטין.

 

בטירה יש תחושה של הזנחה טוטלית, איש לא ניקה או טיפל בגינה ורק תהליכים הכרחיים כמו הכנת מזון ממשיכים להתקיים. חשוב להדגיש את העובדה שכל אנשי הטירה, לוחמים ועובדים שונים, כולם אחוזי דיבוק ובמהלך היום מתהלכים כמו זומבים ומתכוננים לפשיטות בערב.

  

קרבות עלולים להתרחש במידה והדמויות מחליטות לתקוף את הלוחמים. חשוב לעשות את ההבחנה בין התנהגות הלוחמים ביום ובלילה.

 

במידה ויש בקבוצה כוהנים או דמויות אחרות בעלות יכולות גירוש אל מתים הם אומנם יוכלו לזהות את מהות השליטה באנשים אך לא יצליחו לשחרר את האחיזה בהם. מדובר בשנאה ותאוות נקם כה עזות  מרירות שרק שבירת הקשר לעולם המתים ע"י קבורת הטבעת יספיק.

 

לחץ להורדה כקובץ וורד