|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||
|
|
|
|
|
|
||
|
|
|
|
||||
|
|
|
|||||
|
גורלן
בלמרוק דמות
למערכות פנטזיה מאת:
אבי סבג רקע: באותם ימים פשיטות הגובלינים היו נפוצות
ואכזריות. הם היו תוקפים בלילה, גונבים מה שמצאו רוצחים את מי שעמד בדרכם
ונעלמים בגבעות. אומנות המעקב וקריאת העקבות היתה מאד נדירה בסלינהכך שאיש לא
היה מיומן מספיק כדי לעקוב אחר השדים מרצחניים אל הגבעות הסלעייות. אחרי שבועיים
במפקד פטרול שלחתי הוראה לשכור שכיר חרב הוריקס שפגשתי בביקורי בנמל של
נורטלינה. הוא היה סייר ממוחה ואותו בכוח הפטרול שלי מאזן הכוחות שתנה מקצה
לקצה. התחלנו לארוב לגובלינים בדרכי הגישה לכפרים ולידי המקומות בהם נגו לחנות
בלילות. אחרי שלושה שבועות מצנו את המחנה שלהם. תקפנו עם שחר. אני לא נהנה מההרג
אבל אני בהחלט אוהב קרב טוב. הרגנו אותם עד האחרון. קודמתי במהירות ונשלחתי חזר ללורנדל שם
הוצבתי כמפקד מחלקה בחיל המצב של העיר. בהתחלה הכל נראה בסדר, קצת משעמם אבל
בסדר עד הפעם הראשונה שיצאתי ללוות את משלחת איסוף המס. רכבנו לכפר קטן צפונית
לעיר, עשר מפשחות איכרים נאבקו כדי לשרוד את החורף אחרי קתיר זעום. כמה משפחות
עמדו בפני חרפת רעב ולאף משפחה לא היה עודף מזון. לפקודת גובי המס עמדנו שם למול
האיכרים, מאד מרשימים בשריונותינו הנוצצים ועל גבי הסוסים האמתניים, ללא ספק
היינו מראה מרתיע. הם נכנסו לכפר ועברו בו כמו המגפה השחורה, זורקים שקי תבואה
וצאן אל תוך העגלות שלהם. האיכרים עמדו שם קפואים, מפודחים מידי מאיתנו מכדי
לזוז. פניהם הסגירו יאוש של אנשים שידעו בכעת אין להם כל שיכוי לשרוד את השבועות
הקרובים. לא יכולתי להסיר את עיני מהם, המשכתי להביט
הם ולא שמתי לב לשם דבר אחר. כך היצליחו להפתיע אותי, עד שהספקתי לסובב את ראשי
כבר היה מאוחר מידי. אחד האיכרים הספיק לרצוח גובה מיסים. אחד האבירים שליבשוט
רכב דרכו והרג אותו לפני שהספקתי לעצור בעדו.לעולם לא אשכך את את פניה של אישתו,
היא היתה מעבר לפחד, מעבר ליאוש. היא לא בכתה או השמיע קול, רק עמדה שם כשעיניה
נעוצות בי. עד שהתעשתתי גובי המס כבר רכבו משם עם שללם. בותו הרגע משהו נשבר בי. אנחנו היינו כלבי
הצייד שדאגו שהטפילים בחצר המכלוכה ימשיכו בשגרת חיי המוטרות שלהם למרות שהרעב
היכה בארץ. אנחנו עזרנו לעשירים להתעשר יותר וכך דנו את כל השאר למוות. פניתי למפקד שלי אמרתי לו שלדעתי אנחנו
חייבים להפסיק ללוות את גובי המס ולהתחיל לעזור לעניים לעבור את החורף. בתגובה
אמר לי שהמסדר הוא תחת פיקודו של המלך ושאני נאיבי אם אני מנסה לשנות את זה. זה
לא תמיד היה כך. בימים של אבי המסדר היה עצמאי ונשבע אמונים למולדת ולא לאוצר
המלך. ידעתי שאני חייב לעשות מעשה וידעתי שאני חייב לעשותו בעצמי. פרצתי למחסני הארמון לקחתי עגלה ומילאתי אותה
בכל פיסת מזון שמצאתי. נסעתי לכפר וננתי את העגלה לאלמת האיכר, משם רכבתי חזרה
למצודה כדי לעמוד לדין על מעשי. הובאתי בפני מפקד חיל המצב של העיר. הוא אמר
שהוא מאוכזב ממני ושלפי החוק יש חתלות אותי כמו גנב אבל הוא יחוס עלי בגלל השגי
בעבר ובגלל הכבוד שהוא רוכש לאבי. הוצאתי מהמסדר, נושלתי מכל תואר, מעמד
וזכויות. עזבתי את לורנדל עוד באותו יום ונשבעתע לא לחזור אליה עד היום שבו אשנה
חזרה את המסדר למה שהוא אמור להיות. מאז אני רוכב לכל אורך היבשת חי על חרבי עד
היום חובתי לארצי תקרא לי לחזור. אישיות: מראה חיצוני מוטו: |
|
|||||
|
|
|
|||||
