היסטורית רקע לדמות דרואיד מאת: טל גוטמן "אתמול נזכרתי שוב באבא. לא ראיתי אותו כבר כמעט 12 שנה. מעניין לדעת מה הוא חשב איך הוא הגיב למעבר. בטח כמעט חטף שבץ. מוזר. כשעברתי לכאן בהתחלה לא חשבתי כלל על איך החברה תגיב. פשוט היה נכון. הפרצוף שלו, של כולם, כשקראו את המכתב. ועוד הכל מסוגנן. אלוהים אדירים – כמה זמן שלא כתבתי בספרי. לא כל יום בנו של יוליוס אנדרהורן, מכוהניה החשובים ביותר של פראסק, מחליט לעזוב את הבית ולנדוד. כבר דשתי בזה מספיק פעמים בעבר. הנדודים. ההשתקעות כאן. מצאתי סנאי פצוע. מישהו זרק עליו אבנים ושבר את רגלו. האכלתי אותו במעט מהדגנים שאגרתי בקיץ שעבר. במילא יש לי תחושה שלא אזכה להשתמש בכולם. יש תחושה של שינוי באוויר. אתמול בלילה נגלה לי חזיון. זוג נחשים רוקדים אחד סביב השני באוויר. ברקע נשמעו קולות בני אדם. עברו לפחות שנתיים מאז שמעתי קולות בני אדם (שלא לדבר על לדעת אישה, למרות שבשלב מסוים מצליח הגוף להתעלות מעל לדברים שכאלה). ביקשתי מאגוס לרפא את הסנאי, והוא החל להתרוצץ שוב בשמחה. תמיד משמח לראות מה אני מסוגל לעשות. חבל שהכל בגיל כל כך מאוחר. השמנתי קצת בזמן האחרון. גם התקפי השיעול הולכים ונעשים חמורים יותר, ותה העולש שאני מכין משפיע פחות ופחות עם הזמן. כשאתה מרגיש חלק מהמקום, יש דברים שאתה יודע עליו אחרי זמן מסוים, גם בלי שאיש יגיד לך אותם. אתה לומד לדבר עם האזור. עם האבנים. אני שומע את הדהודי המקום הזה – הוא מספר לך סיפורים על העבר שהיה ועל העבר שיכול היה להיות. גרו פה מכשפים בעבר. ניתן להרגיש את זה באוויר. הארעיות של המציאות כאן ניתנת למישוש. היער מספר לי דברים, ולמרות שאני גר כאן כבר 12 שנה, הוא עדין צופן בתוכו סודות שאיני יודע, ואולי לעולם לא אדע. שירת הרוחות בלילה, לדוגמא, עדיין מהווה לי תעלומה. יש כוחות גדולים יותר הפועלים סביבי. רק אחרי כמה שנים למדתי להכיר בהם, ואחר כך עוד כמה שנים כדי להתחיל להשתמש בהם, לתקשר איתם. למרות שאיני חבר בכנסיה זה 15 שנים (עוד סיפור שהייתי מעדיף לשכוח) עדיין היה לי קשה ביום שבו הבנתי שנהייתי אחד מהדרואידים שנהניתי לבוז להם בילדותי. נו. ילדותי. מה עוד אפשר לצפות מבן תפנוקות מוגן. אני עדיין זוכר את האכזבה העצומה, המהולה בכעס שמקורו בחוסר הבנה, בעיניו של אבי, כאשר הודעתי לו, לאחר ההכשרה הראשונית, שאיני רוצה להיות כוהן. חודשים של מריבות, שבסופן מוסד הפקידות המופלא, כלא הקלף שבתוכו ניסו לכלוא אותי "עוזר למקשר הראשי בין הנסיך לכנסיית ג'אהנה." די. אני שוב נובר בעבר. יש להתרכז בעתיד. משהו עומד לקרות." מתוך יומנו של יול אנדרהורן, קיץ 728 לעלייתו לשלטון של ואסקג.