אלן מק'ניל מאת: זיו קיטרו דמות למשחק "קריאתו של קט'ולהו", אני מביא לכם את ההיסטוריה של אלן ואת קווי אופי, סטטיסטיקות מובאות בקובץ אבל אפשר לקחת את מה שיש כאן ולהמירו לשיטה אחרת. נולד ב-1965 למשפחה אירית שהיגרה לארה"ב, אלן היה הבכור. משפחתו סבלה כמובן באותה תקופה כמו כל משפחת מהגרים בתקופה, האב היה אירי מסורתי קתולי עקשן שחינך את ששת ילדיו להיות אנשים טובים. אחד הדברים שאלן לקח מאביו זה את המשפט "אנשים באים בכל גוון אפשרי, תזכור תמיד להיות בגוון האמיתי שלך ולא לנסות לשנות צבעים כדי למצוא חן". בבית ספר אימץ את עצמו כמה שיכל על מנת ללמוד ולהצליח, כוונתו הייתה ללמוד כלכלה ולהצליח בעולם, לעזור להוריו, לאחיו להיות בן טוב למשפחתו. מהר מאוד הבין שהוא לא ממש בכיוון. תאוות נדודים אדירה אחזה בו וכך יום אחד עזב את הלימודים ויצא ללמוד את הארץ אליה נולד, אמו הצטערה מאוד, אביו בהחלט הבין ללבו וגם אם היה מתנגד (ואלן התכונן לאפשרות) היה אלן זורק אליו את המשפט הנצחי על אנשים וגוונים. וכך בגיל 17 יצא אלן ללמוד את העולם, הוא למד הרבה את ה אף אחד לא יכל לשלול ומהר מאוד גילה מה הוא אוהב. אחד המקומות בהם עבד היה על סיפון ספינת מסע, ספינה זו שימשה בין היתר להובלה של אוצרות מוזיאונים מרחבי העולם, אוספים מיוחדים ונדירים ואנשים להם היה שייך האוסף. בתור מלח יצא לאלן לשוחח ארוכות עם כל אותם אנשים ולאט לאט הוא נשבה אחרי כל האוצרות וההיסטוריה המופלאה שלהן. יום אחד פגש אלן את מארק אסמוט' מארק היה אוסף עתיקות צעיר (גדול מאלן, שהיה אז בן 21, בעשר שנים) שמצא באלן מישהו איתו יכול היה לחלוק את אהבתו לאוספים המשונים, מהר מאוד גילה אלן דבר נוסף על עצמו הוא ומארק עזבו את הספינה יחד ואלן עבר לגור יחד עם מארק. הוריו לא קיבלו את התגלית העצמית של אלן בעין יפה, אביו עם כל אהבתו לא היה מוכן לקבל את האמת, הוא היה ונותר אדם שמרן מאוד ומסרב להכיר בבנו, אמו ניתקה קשר עם בנה קשר מהר מאוד. היחיד שנותר לצידו היה אחיו הצעיר ארגל, נער ג'ינג'י מלא חיוניות שעושה רק מה שהוא רוצה. אלן כמובן לקח את העניין קשה מאוד ובמשך תקופה ארוכה היה שקוע בדיכאון עצום עד שמארק חשב על אשפוז לתקופה מסוימת. מה שחילץ את אלן בסופו של דבר מהדיכאון היו אהבתו של מארק, מכתבים שנשלחו מארגל ו… אוסף חפצי אומנות וספרים שמצא במרתפים של מארק. את האוספים הללו הסתיר מארק זמן רב, אלן לא ידע למה בדיוק, לא עד שחזר לספסל הלימודים. מאושר עד עמקי נשמתו החל מארק לחקור את האוסף המשונה תחת עינו הפקוחה של מארק, את הפסלים המוזרים, הספרים עבי קרס, ציורים, כל מה שיכל. אלן היה מתוסכל כאשר גילה אסופת ספרים מהמאה הקודמת שלא יכל לקרוא "זו לטינית, לא למדת אף פעם?" שאל אותו מארק ובעיניו מבט מוזר. וכך נפל הפור ואלן שב ללימודים ממומן ע"י עבודה שמצא קרוב לאזור מגוריו ובעזרתו של מארק. במהלך לימודיו ככל שהשתלט יותר ויותר על השפה הלטינית גדלה הבנתו של אלן על הספרים הנדירים. שיחות עם מארק הובילו את אלן לעולם משונה שמעולם לא האמין שקיים. התגלה לאלן שחברו לחיים הוא דמות מאוד בולטת בעולם "הנסתר". אל למד להכיר את הלקוחות היותר מיוחדים של מארק והבין מדוע סרב מארק לתת לאלן לעבוד בחנות. גילויו הובילו את אלן ללמוד עוד ועוד על העולם המופלא שגילה, מלווה בעידודו של מארק הגיח אלן בהצטיינות מן האוניברסיטה והצטרף אל קבוצה מופלאה של אנשים שהיו קשורים למארק. אנשים בעלי ידע עצום בהיסטוריה, פרופסורים, חוקרים אספנים מיוחדים, אנשים מדהימים. אלן נסחף אל העולם הזה של הנסתר כמאט ללא שליטה, היה זה מארק שהבחין בהתדרדרותו של אלן. ימים ללא שינה, גחינה בלתי נלאית מעל ספרים עתיקים, פגישות עם אנשים שמארק הזהירו מפניהם. העימות היה לא נעים וסופו אף יותר, אלן עזב את אהובו ופנה לאדם שהכיר דרך מארק, מיליונר אספן בשם וויליהאם אות'ר. וויליהאם זה היה אישיות אקצנטרית ומרתקת בעיני רבים ובעיני אלן יותר מכל. אולי בגלל ריחוקו מהוריו אולי בגלל כל מה שראה ושמע אלן הפך לאדם שהיה זקוק להמון תשומת לב וכל מי שהעניק לו זאת זכה באהבתו של אלן, אהבה ללא מעצורים. וויליהאם השתמש באלן מבלי שזה יבחין בכל כלל, ראה בו שעשוע חולף, וויליהאם היה בן 67 ועליז, הרעיון שאלן נקשר אליו מהר כל כך שעשע אותו מאוד אבל כמובן שברגע שנכנס לתמונה אדם אחר הפך אלן למיותר, אותו תחליף לאלן היה בחור צעיר אחר שוויליהאם הכיר במסעו לאירופה. אלן מצא את עצמו מחוסר כל. מיואש ומתדרדר במהירות למצב דיכאון עמוק ניסה אלן פעם אחרונה ליצור קשר עם אביו. מן הצד השני של הטלפון עלה קולו של ג'ושוע, אביו של אלן, בקול סדוק אלן ביקש מאביו שיאהב אותו שוב, ג'ושוע ניתק את הטלפון לבנו ומאז השניים לא שוחחו עוד לעולם. וכך בגיל 30 ללא דבר שיקשור אותו לעולם הזה מצא אלן את עצמו עומד על גשר הזהב מוכן לקפוץ. מה שקרה לו כאן שינה את חייו. בעודו עומד על הגשר, בוהה מטה אל המים ומחפש את הרגע הנכון לסיים את חייו ראה משהו… משהו גדול שנע בתוך הים, משהו שאף עלה לרגע על פני המים והתבונן אל תוך עיניו של אלן. אלן לא שם ליבו מתי נעלם היצור הוא התעלף מייד, נופל אחורנית (למזלו). כאשר התעורר בבית החולים היה מופתע שלא היה זה בית משוגעים, אלן היה בשוק מזה שהוא לא איבד את שפיותו. משהו התפוצץ בקרבו, תחושת, יעוד? הוא לא ידע מה זה היה אך לאחר התאוששות מהירה יצר אלן קשר עם מארק שהיה מאושר לשמוע את קול אהובו. מארק אסף את אלן מבית החולים והם שבו לגור יחד כאילו לא קרה דבר ואם קרה משהו זה רק חיזק את הקשר ביניהם. אלן ידע שיוכל לספר למארק כל מה שעבר עליו עד "ההתגלות". מארק הקשיב בכובד ראש לכל הדברים, מחבק את אלן כאשר זה בכה (שניהם בכו יחד המו כל אותו הלילה) ולבסוף כאשר שמע על ההתגלות עזב את החדר במהירות, אלן המום יצא אחריו ושניהם ירדו למרתף, שם בספר משונה הכתוב בשפה אותה לא הבין אלן. על העמוד שהצביע מארק היה תחריט עץ, תחריט עץ שהתאריך לצידו היה לפני 350 שנה, על התחריט הייתה דמות משונה, אדירה ונוראית, והעיניים שצפו מחוץ לתחריט היו העיניים של דמות שראה אז בלילה. אלן יודע שמשהו בעולם לא בסדר, נראה כאילו כל מסע חייו כל לימודיו הביאו אותו לנקודה זו ואלן, סקרן והרפתקן מטבעו החליט לגלות את התשובות… יצרתי את אלן שבראי דמות אירית (אחד העמים האהובים עלי J) אבל לא האירי הקלאסי, כפי שאתם רואים חוויות חייו לא היו קלות והוא איבד את חוש ההומור של אנשיו. אלן הוא דמות מיוסרת ולמרות שנראה שמצא מטרה הוא עדיין חולה, הדיכאון נמצא מעבר לפינה מחכה לתקוף. הדמות בנויה כאמור למשחק "קריאתו של קט'ולהו" אך ניתן להמירה לכל משחק שסובב סביב דמויות בימינו אנו ופונה לכיוון מחקר הנפש. הותרתי מספיק מקום לכל אחד לקחת ולשנות את אלן בכדי להתאימו לסגנון האהוב עליו למשחק (מבחינת גמישות אופי). מקווה שתיהנו. צפה בסטטיסטיקות של אלן (ניתן לחזר על ידי לחצן 'אחורה' בדפדפן שלך) הורד את הסטטיסטיקות של אלן כקובץ