הסטרניס

מאת: חנן שיינפוקס

 

"לימום  העיף מבט ארוך וכואב על פני מה שהיה פעם ביתו , ההריסות הרחוקות הבליחו בצבע צהוב , והכחול הדק שפעם עיטר את שערי העיר הישנה בדוגמאות מסחררות היה כמעט ונעלם , הוא הרים את שק מסעותיו התמידי לכתפו והחל להתרחק . יום אחד , הוא ידע , ארדל תחזור לגדולתה. "

 

תיאור פיזי : "הסטרניסים הם בני גזע חסון , ובל עורם הצהבהב מעט יטעה אתכם בזו . שרירים חסונים ותפוחים למדי נראים בברור מתחת לעורם של הסטרניס ואגרופים מסוקסים עלולים ללמד אתכם אחרת אם לא תשמרו את המחשבה לעצמכם ... לסטרניס הזכרים שיער שחור, לרוב ארוך ומשוח לאחור , ומבנה גוף ארוך יותר משל בן אדם (כלוב הצלעות ממוקם למעלה יותר). לא קיימות יותר כל סטרניס נקבות אולם מבניהן היה עדין יותר משל הגברים. אצל כל מהסטרניס פסים שחורים ארוכים נמשכים לאורך הוורידים מכול הגוף ומתרכזים בעיניים , אולם עובי הפסים וגוונם המדויק עושים אותם אצל חלק מהסטרניס לכמעט בלתי נראים.

 

רקע : הסטרניס היו פעם גזע מפואר עד מאוד , הם נבונים מאוד , וודאי היו מהראשונים לפתח תרבות מפותחת , תרבותם העתיקה מזכירה את זו היוונית ולוחמים התקיימו בה לצד משוררים ופילוסופים דגולים . הסטרניס אימצו לעצמם טכניקות נשק ולוחמה מותאמות במיוחד למישורים הפתוחים של ארץ מולדתם  (שאומצו והותאמו על ידי גזעים חדשים יותר בעידנים אחרים ) , כמו גם פיתחו את אומנות הקסם האדירה .בימים העתיקים שטח שליטתם התפרס וודאי עד לגבולות ההרים ואף פנימה להם , והם לקחו להם עבדים נרצעים מכל העמים והגזעים אשר כבשו . אך זכר שמם וזכר צבאם האדיר לבדו מנע מהרבה מהכפופים להם אפילו לחשוב על התמרדות. בימים ההם חי בארצותיהם גם פילוסוף דגול ושמו סוקלארטה . האחרון הטיף והוכיח רבים מבני הארץ על אמונותיהם ודגל באהבת החוכמה הטהורה , אלא ששליטים מתוך הסטרניס לא חיבבו את הדבר, ולאחר פארסה ארוכה ומוארכת הם שפטו את סוקלארטה בבית משפט מאולתר וקבעו לו במשפט ראווה גזר דין מוות . סוקלארטה שדגל תמיד בעליונות החוק לאזרח קיבל את העונש בכבוד יחסי , אולם חניכיו המתאבלים עשו אחרת , הם שיחררו על הסטרניס  מגיפה איומה בעזרת עיסקה אפלה ומשונה ... אחת אחר אחת נפלו נשות הסטרניס חללים , המגיפה עברה בכול , באוויר במים ובמזון ועד מהרה , נכחדו נשות הסטרניס כולן... מרבית חניכיו של סוקלארטה ברחו אז ובצדק שכן בעיסקה האפלה שעשו שיחררו כוחות גרועים מכול על מולדתם ועשו לה את הבלתי הפיך ... מרידות פרצו באחת ברחבי האימפריה . הסטרניס שהיו פעם גזע גאה נהיו למוכים באחת , הם נלחמו כיאה למורשתם אולם להט הקרב לא עלה בהם ולא היה להם תמורת מה להלחם . שלטונם שרד עוד שנים מעטות מאוד עד שלבסוף התמוטט - הצבא שנפרס לאורך שטח עצום , העלויות הכלכליות המדהימות והיאוש שמצא לו מקום בכל לב בעל אוהב או אם דואבת , דאגו לכך , והסטרניס כלאום חדלו מלהתקיים.

 

הטבח שהחל לאחר מכן היה מחריד מלתאר . מעטים מהגזעים טרחו כלל לשעבד את הסטרניס , ומסורת התעללויות ענקית כמו גם פריקת עול נוראה גמרה בהשארות הסטרניס מעטים ורצוצים . אולם לסטרניס היה יתרון אחד על מרבית שוביהם - הגיל –שכן הסטרניס מאריכים ימים עד מאוד (גיל שש מאות לקשישים מופלגים בימים שדור ממוצע של גזע אחר לא נמשך גם שלושים שנה) ועד מהרה פג הכעס ומתו השובים המקוריים , ורבים מהסטרניס השתחררו בתחבולות מהמשעבדים והצטרפו לשאר בני עמם השורדים והנודדים.

 

מצב פוליטי : הסטרניס הם שארית פליטה מגזע מוכה , אין להם שום זכות חוקית ובמיוחד אין להם מי שיכפה אותה , הם נרדפים לעיתים ברחבי המישורים העצומים אולם גם הטיפשים שבגזעים רוכשים להם גבוד בשל עברם , ואכן עברם הוא לא ברור בכלל. מרבית הסטרניס ששרדו את הטבחים הגולים משועבדים לגזעים אחרים , עבדים נרצעים להם כפי שהם היו בעבר. הסטרניס שאכן הינם חופשיים הינם לרוב , מי שהיו אז ילדים ונשים או חיילים שנמלטו מקרב . מרבית הסטרניס החופשיים הינם נוודים שחיים את חיי המסע , ורק מעטים עוד יותר הקימו באישור השלטונות אוטונומיות וערים קטנטנות ועצובות המשלמות מיסים קשים.

ישנן שמועות על סטרניסיות שניצלו מהמגפה הגדולה ושרדו עד לימנו ועל גרעיני רבייה קטנים וסביר להניח שהשמועות אף נכונות עולם ספק אם הגזע האדיר יחזור אי פעם לסורו.

 

אישיות - הסטרניס הם אנשים קשוחים , ואלו מתוכם שלא היו וודאי התאבדו בשנות המגפה הקשות. הם לא טיפשים כלל אולם כולם זוכרים את נצר המולדת ואת גדולת העבר ומורישים זיכרונות כאלו לצעירים שעוד לא ידעו את החיים בעידנים ההם. בסתר ליבם כל הסטרניס מזלזלים בכל התרבויות שמסביבם ומאמינים באדיקות כי אז הכול היה טוב ("בימים ההם חרבך לא היתה מתנפצת בקלות אבה כל כך על מגינו של אויב" נאנח הסטרניס הזקן . הוא ניקה את ידיו המגואלות בדם על בד החולצה של גופת היריב וחייך חיוך ערמומי . בימים ההם מצד שני היריבים לא היו כל כך טיפשים). הם גאוותנים יותר משמצבם צריך להרשות לעצמם אולם תבונה טיבעית משלחת אותם הרחק מהתנהגות שיכולה להתפרש בגנאי או יהירות כלפי המשעבדים ורק בחשכת הלילות הם יודו בטרונותיהם האמיתיו. הסטורניס מרבים לבקר באתרים העתיקים של עריהם השקועות באפר וחלקם הופכים זאת לאובססיה דתית כמעט.

 

באופן כללי הסטרניס נוטים להיות מרירים אך מוצלחים בכל משלח יד שהוא , הם לוחמים לא רעים כלל וקוסמים מוצלחים מאוד ( אם כי נוטים להתמחות בטכניקות מיושנות) סטטיסטיקות מדויקות אתה יכול ליצור בעצמך אבל באופן כללי הם מצטיינים בכושר תבונה וביכולת להפיץ הדר מלכותי שכזה .

 

התרבות הסטרניסית פיתחה כמה סגנונות לחימה ייחודיים - בשדה הקרב הטקטיקה הכללית היתה שימוש בשורות כפולות או משולשות של לוחמים בשריון קל או בינוני כולם מצויידים היטב בשלל נשקים ובמגן גדול. בקרב  הלוחמים היו מחכים להסתערות היריב (או מסתערים בעצמם אם הם חייבים אך בקצב איטי) תוך כדי ידויי חצים ממספר קשתות ארוכות או קליעים קסומים פשוטים ברגע שהגיעו לטווח פגיעה זרקו את נשק הזריקה העיקרי שלהם - נגנ'טלאר- חנית יחודית שעפה בתנועת סיבוב קטלנית ומיועדת בעיקר כדי להוריד לוחמים רכובים או המוני רגלים מכיוון שהיא מסוגלת לקרוע דרך בשר חשוף ולהמשיך להשתולל ולפגוע במטרות אחרות אם המקום צפוף מספיק . הגנ'טלר לעומת זאת מתקשה להתמודד עם יריבים בעלי שיריון טוב או רכובים ממוגנים , אך באזורים חמים כל כך צבאות משוריינים היטב היו טיפשות (בהתמודדויות המעטות שלהם כנגד צבאות עטויי פלדה היו הסטרניס ביתרון מספרי יחסי ויכלו בקלות להחליש את הצבא המתקרב רבות בעזרת לחשי התקפה למיניהם) . לאחר גל הפגיעה הראשוני הסטרניס המשיכו בהסתערות קלה לעבר קורבנות היעד , תוך כדי שהם מיידים מכל הבא ליד – פגיונות, חצים קטנים, קסמים ומה לא ? רק עשרות מטרים לפני החיל המסתער שמנגד הסטרניס היו מגבירים את מהירותם כאיש אחד ומתקיפים בחרבות שלופות ומגנים ערוכים. השורות הראשונות בקרב היו לרוב יותר חופשיות בחימושן - לצד נשקים קצרי טווח שונים (חרבות קצרות וגרזנים) הצטרפה לפעמים רשת מתכתית שהיתה משולחת ליריב ברגע ההתקפה ממש. שורה שנייה ושלישית ניצלו לעומת זאת סוגים שונים של כידונים ארוכים ובכך יצרו קו התקפה קטלני מעט לפני הלוחם הראשון .

 

הערות - לא מצורפות סטיסטיקות איזו באסה!

 

            לא מי שלא הבין עד עכשיו התרבות הסטרניסית הקדומה היא עיוות חופשי של יוון העתיקה , כולל מחווה מיוחדת לסוקרטס. הרגישו חופשיים לערבב הלאה בין התרבויות .

 

            אם השתמשתם בגזע בקמפיינים שלכם או אתם רוצים להשתמש בו או סתם רוצים להחוות דעתכם אנא הפנו אלי אי מייל בנושא.