|
|
|
|
|
|
|||
|
|
|
|
|||||
|
|
אנטי-גיבורים
מאת: יהונתן, ג'וני,
זילבר. השראה: נעה "המוזה" השחר
נכלא בשדה הקרב הטקסי והשתקף מעל חרבו ומגנו של ראותומן. האור הקר כאילו נבלע בתוך
עורו השחור, המתוח על שריריו המשתרגים; פיו, מבעד לקסדה, היה קו ישר של אכזריות.
עיניו הכחולות, הקרות כאגם קפוא, בחנו את יריבו: איש קטן וגוץ שהזמין אותו לקרב באיזה
פונדק אתמול מתוך התקף של שיכרות. בתנועה חדה אחת--מהירה ושקטה--הוא הרים את חרבו
הכבדה מהקרקע, מוכן לקרב. האיש הגוץ,גילרון, הביט בסובבים
אותו: שר הטקס, ארבעת עוזריו, כמה סקרנים, מספר חברים ואימו הבוכיה. כולם חיכו שירים
את החרב הנטועה מולו בקרקע. הוא נשא את עיניו אל ראותומן, כאילו מחשב כמה מיתות יוכל
זה להמיט עליו באיבחה אחת ואז, במהירות שהפתיעה את כל סובביו, ברח בבכי אל ההרים. אנטי-גיבורים? זה לא ספריי כמו
K-300? רינסווינד, הקוסם שיודע רק קסם אחד,
מסדרת עולם הדיסק של פראצ'ט; רוג'ר ווילקו, המנקה החללי מסדרת המשחקים Space Quest; אל באנדי מ"נשואים
פלוס" או ווינסטון סמית, האיש הכורע תחת נטל האח הגדול ב1984 של אורוול, הם
אנטי גיבורים—יצורים חלשים, מוכי-גורל, נרדפים. האנטי-גיבור הוא התשובה של הספרות
המודרנית לגיבור הרומנטי הקלאסי: אדם נחוש, חזק כפלדה (לפעמים אפילו פיזית), בעל
חוש מוסר מוחלט ולא מתפשר, המכתיב את חייו בעצמו ותמיד משיג בסוף את הבחורה (או
"משיגה תמיד את הבחור," כמובן. או "משיג תמיד את הבחור," גם
כן, ולפעמים "משיגה תמיד את הבחורה." זהו עם פוליטיקלי-קורקט להחודש.) הגיבורים האלו הם מה שכולנו היינו
רוצים להיות. הם סמל לערכים נשגבים, מוחלטים. לחלקנו הם מודל לחיקוי, דוגמא לאדם
טוב יותר. אבל האמת היא שרובנו בעיקר מקנאים בהם. למה לי לקרוא על מישהו חזק יותר
ממני, שמצליח בדיוק במקומות שבהם אני נכשל, ולפי כל העדויות גם יותר טוב ממני במיטה?
ולמה לעזאזל אני צריך לפתח תסביך נחיתות כלפי דמות שאני משחק? אם שאלת את
עצמך את השאלות האלו, אנטי-גיבור הוא התשובה בשבילך. האנטי-גיבור (א"ג מעכשיו)
הטיפוסי, ברוב התחומים, טוב פחות מהקורא או השחקן. הא"ג מעורר בנו תחושות שונות:
אנחנו מרחמים עליו, צוחקים עליו, מזדהים איתו בסתר ליבנו, ובעיקר—לכל מי שסובל מתסביך
נחיתות—מרגישים שהנה יש מישהו בעולם שמצליח להסתבך יותר גרוע מאיתנו. לשחק א"ג?
אין ספק שכיף לשחק מישהו חזק, חכם
ומוכשר שיודע להקסים את כל הבנות ולפרוץ דרך קירות בטון. עד נקודה מסויימת... מה
שמאפיין הרפתקאות סופר-גיבורים היא התחושה שהכל כמעט קל מדי. הקסם הגדול של משחק
א"ג הוא האתגר. דברים שנראים לכם קלים הופכים אצל הדמות שלכם לאתגר רציני. בדרך
לפיתרון בעיה הוא יימשוך אליו או ייצר עוד חמש-שש. צורת המשחק הזאת יכולה להיות מאוד
מאוד מאתגרת—או מצחיקה להפליא. כן, כפי שבטח שמתם לב מרשימת האנטי-גיבורים
השונות, יש שני סוגים של מערכות לאנטי גיבורים – ההומוריסטיות והאפלות: הומוריסטי רינסווינד, הגיבור בעל כורחו, רוצה
לברוח מכל ההרפתקאות ולהשתקע מול כוס שיכר באיזה בית מרזח אנק-מורפוקי, אבל החיים
גוררים אותו באוזן דרך חצי מעולם הדיסק. לפי כל מדד הגיוני, היה צריך רינסווינד להיפרד
מהעולם כל עשרה עמודים פחות או יותר, אבל משהו תמיד מציל אותו ברגע האחרון. מה מאפיין הרפתקה הומוריסטית? להבדיל
מההרפתקאות האפלות, כאן יש בדר"כ סוף טוב: הדמויות משיגות את המטרות שלהם, בדר"כ
אחרי ייסורים ועם התקפים ענקיים של מזל מחורבן. בנוסף, הדמויות מקבלות בדר"כ
עזרה נפלאה מבחוץ במקומות הנכונים: בעל ברית חזק מציל אותם, המזל מכריע לטובתם וכן
הלאה. מה מאפיין דמות א"ג הומוריסטית?
לרוב, זה אדם עם יכולת אדירה לספוג התעללות, השפלה וכאב. החיים, בפשטות, מתעללים
בו—ועדיין הוא קם כל בוקר חדש ורענן. הכאב והסבל שלו מתועלים ביעילות לקיטורים ורטינות,
ולפעמים גם ידע מדהים בהתחמקות ממצבים קשים. הדמות הזו גם מאופיינת בכמות לא קטנה
של מזל, כפי שאמרנו. המאפיין השני הוא נחנחיות קשה: הדמות הזאת בדרך כלל גמלונית,
מפוזרת, לא מושכת (אבל עדיין אהובה, כמו דובון קטן ודביל) לעיתים קרובות אפילו לא-מוסרית
(אבל לא ממש רעה) ובדרך כלל, לא יודעת למה זה מגיע לה. אפלים
ווינסטון סמית לכוד בתוך עולם דיסטופי
חסר תקווה, נצפה מכל צד ע"י סוכניו של שלטון ששואף לשלוט במוחות האדם. ההרפתקה,
שנכפית עליו, מובילה אותו אל סופו הבלתי נמנע. "גיבורי" ספריו של ה.פ.
לאבקראפט הם אנשים שמגלים שהמציאות האמיתית היא הרבה מעבר ליכולת התפיסה שלהם, ומשתגעים
בתהליך הגילוי. האנטי-גיבור וחוסר האונים שלו מבליט עולמות קשים, אפלים שלא היינו
רוצים באמת לחיות בהם, אבל כיף מאוד לגלות אותם (כל עוד האורות דולקים.) המאפיין הראשון של הרפתקה כזאת: חוסר
אונים אל מול זוועות היקום. הסוף הוא בדרך כלל רע ומר, והשחקנים לא משתתפים כדי להציל
את הנסיכה ולקבל פרס בסוף, אלא כדי להתנסות בהרפתקה בעולם אפל, מפחיד או מושחת. יש מגוון רחב של ז'אנרים שדמויות
אנטי-גיבורים יתאימו להם: אימה (כמו קת'הולו או ההרפתקאות של זיו קיטרו) קונספירציה
(כמו Delta Green, GURPS Illuminati או אבי סבג) דיסטופיה (כמו סייברפאנק קשה, עולמות
המושפעים מהכתיבה של אורוול או "עולם חדש אמיץ" של אדלוס האקסלי) חקירה
עירונית (קראו את הספרים של פול אוסטר, בעיקר "טרילוגית ניו יורק") ועוד. המאפיין השני, שהופך הרפתקת א"ג
אפלה להפך הגמור של הרפתקת א"ג הומוריסטית, היא שאין לדמויות אף אחד שיעזור
להם; אם בסוגי הרפתקאות אחרים יש את הזקן עב-המשקפיים שנותן עצות טובות, את המלך
שעוד חייב טובה לדמות או את הקשרים המהימנים בתחנת חלל 12, הדמויות האנטי-גיבוריות
הן לחלוטין לבד בעולם עוין ורע. גם אם יש לדמות קשרים, לכל אחד מהם יש אינטרסים וסדר
יום סמוי ואפל. המאפיין של דמויות א"ג בעולם
כזה הוא אחד משניים: (א) ייתכן שהדמות לא מתאימה לסביבתה באופן קיצוני. לרוב זוהי
דמות מוסרית התקועה בעולם לא מוסרי, אבל ייתכן שזה גם אדם שלא יכול להיכנס לסייברספייס
בעולם שבו שליטה בסייבר היא חיונית כמו ידיעת קרי וכתיב אצלנו. כך נוצרת דמות המנוגדת
לעולם שבה היא חיה באופן טבעי. (ב) ייתכן, לעומת זאת, שהדמות אפלה כמו הדברים שבה
היא נוגעת. לדוגמא: שוטר מושחת, המתעלל באישתו, במערכת חקירה עירונית. במקרה הזה
השחקן נחשף לזוועות העולם הזה ע"י הזדהות איתם. דמות אנטי-גיבורית כזו היא כמובן
חסרת מזל, לרוב מקופחת (עניה, לא משכילה, מגזע שנחשב נחות חברתית, נרדפת ע"י
החוק וכן הלאה). לעיתים קרובות יש סוד נורא בעברה שהיא מנסה לברוח ממנה. אם לדמות
א"ג הומוריסטית יש בעלי ברית, לדמות א"ג אפלה יש סיכוי יותר גדול להחזיק
אויב-שניים. לדמות יש לרוב חסרונות פיזיים או נפשיים בנוסף לחברתיים: ייתכן שהדמות
מפגרת, לא נחמדה או דוחה, או אפילו נכה. בקיצור: כל מאפיין שיהפוך את המשחק של הדמות
לאתגרי וקשה. הדמות הא"ג הזאת יכולה להיות גם באמת רעה או מנוונת מיסודה, ואנטי-גיבור
שהוא סדיסט, לוקח שוחד בצורה קבועה, תאב דם או בוגדני הוא בסדר גמור למערכה כזאת. טוב, אבל אני רוצה חוקים!
חוקים ביקשתם? הנה לכם. גם בסוג המשחק
מצ'ופרים קשות שחקני השיטות האוניברסליות, בעיקר משום שאין הרבה משחקים שמותאמים
ישירות למשחק של אנטי-גיבורים, חוץ מפאראנויה האלמותית (והמתה—אין דרך להשיג אותה!)
עדיין אפשר להריץ משחק לאנטי גיבורים אם שומרים על שני חוקי היסוד של השיטה: 1. לאנטי-גיבור יש תמיד לפחות חיסרון אחד מהותי, ולרוב
הוא לא טוב במיוחד בשום דבר. במו"ד זה אומר, למשל, לשחק דמות בעלת תכונות נמוכות
ותכונה אחת לפחות הקטנה מ-9. 2. האנטי-גיבור חייב להיות נרדף ע"י משהו או
מישהו, מכיוון שהוא בדרך לא ייצא להרפתקה משום סיבה אחרת, ואז הוא לא אנטי גיבור
אלא סתם מפסידן שיושב בבית. בניית דמות במערכות א"ג—שאלת
הנקודות בשיטות שבהם בונים דמות לפי נקודות,
האם דמות א"ג צריכה לקבל כמות נקודות פחותה? התשובה היא: לא וכן. אם משחקים
משחק הומוריסטי, אני הייתי מאזן את הכמות הגדולה של החסרונות עם יתרונות עקיפים—מזל,
בעל ברית ופטרון– באותה כמות הנקודות. במשחק אפל, כמובן, כדאי לתת לדמות חסרון רציני
וכאן דמות מעוטת-נקודות (70 בGURPS) היא
נחמדה. רשימת חסרונות רלוונטים לאנטי-גיבור
אפשר להשתמש ברשימה הזאת ישירות במשחק
GURPS, אבל המנחה הנבון יכול ל"דחוף"
אותן גם לD&D מהדורה ראשונה. החסרונות המודגשים יתאימו
רק לאנטי-גיבור אפל.
עד כאן ,הפעם שאלות ניתן לשלוח ל: |
|
|||||
