תיקי פיכס: אמיר-פרו מכה שנית מאת: אמיר איתן וזיו קיטרו אורות העיר נצצו תחתיו, כמו שדה כוכבים עצום הפועם ונע במסילות ענק. הוא הביט אל העיר ועיניו החדות והמבחינות צפו בכל פרט ופרט שהרכיבו את פסיפס החיים הרב-גוני והעשיר שנע לכאן ולכאן. הוא הרים את מבטו, מפלח את החשכה בעיני העל שלו. מעבר לאשכולות הנורות הצהובות ונהרות הניאון האדומים ניתן היה לראות כתמים אפלים שעמדו, כאילו עוצרים את נשימתם, והמתינו למה שעמד לבוא. היו אלו המקומות בהם שכנו החלאות, חברי הכנופיות, סוחרי הנשק והסמים. השפה בו שוחחו בחלק ההוא של העיר הייתה שפה שלא ניתן היה ללמוד בשום בית ספר, היא שפה שנלמדה ברחובות, בסמטאות, בין פחי אשפה. הוא הבליט את סנטרו, מתריס כנגד החשכה שחייכה אליו מחלונות שבורים, כמו חיה חסרת שיניים. כרונומן ידע שרק הוא וחברו שעמד בצללים יכולים להציל את העולם מהרעה שעמדה להתרגש עליו. "מתערבים שאני מצליח לעצור את הזמן שנייה לפני שהראש שלי פוגע ברצפה?" "אבל אנחנו בקומה ה 345 של בנייני התאומים החדשים אמיר-פרו..." הדמות שבצללים נקטעה כאשר אמיר-פרו הרים את ידו בתנועה הס. "לא אמיר-פרו. מילה אחת, כרונומן" "אבל אמיר, כרונומן זה שתי מילי..." "ששש!!! לא מעניין אותי, כרונומן, מילה אחת, כמו מדונה" "אוקי גבר מה שתגיד, אז מה ההתערבות שלך שוב?" "פשוט מאוד, אני קופץ ראש מהגג, מגיע 15 סנטימטר מהרצפה ועוצר את הזמן. אז, אני מתהפך ומוריד את עצמי בעדינות על הרגליים בלי שיקרה לי כלום." "אוקי, ועל מה מתערבים?" שאל האיש בצללים "אם אני מצליח אתה הולך להיות השפחה שלי למשך חודש." "השפחה שלך?" שאלה הדמות המסתורית הצללים, טון לא מאמין בקולה. "כן, אתה יודע, אתה תנקה, תעשה לי עיסוי ברגליים, תכין לי אוכל כאלו דברים...שום דבר מצחיק כן? אתה תהייה שפחה כזו שעובדת לא...אתה יודע, בלי שטויות, רק...ניקיון...אתה ואני לא מתקרבים אחד לשני, אתה חבר שלי והכל אבל אין בינינו שום דבר ברמה של מגע אישי, חוץ מללחוץ יד, סבבה?" "אוקי ואם אתה לא מצליח?" "אין דבר כזה" אמר וקפץ. מתוך הצללים של הרחוב למטה יצאה הדמות המסתורית, לבוש כולו שחורים, פניו תחת מסיכת ברזל שגרמה לו להיראות מגניב מהרגיל עישן זיו סיגריה והניד בראשו "זה נראה כואב" העיר זיו ביובש "אח! הגב..." אמר כרונומן וקם בקושי מהרצפה עם יד על הגב התחתון כמו אישה זקנה. "א-ל ת-ו-צ-י-א ה-ג-ה" אמר כרונומן וניקה את מעיל העור השחור שלו. שעתיים לאחר מכן... שני הגיבורים ישבו בבאר בעיר ושתו כוהל. הם כבר מזמן הגיעו למסקנה שכל הטעם הזה שבני האדם הוסיפו לכהל מקטין בצורה ניכרת את ריכוז הכהל לרמות מצחיקות של 70% וכאלה וזה לא רציני מספיק. "אז, מה אנחנו עושים הלילה?" שאל זיו. "שמעת על הגיליון המיוחד הזה שהדימונס מוציאים?" "כן, גיליון על סופר גיבורים ושטויות" "אנחנו לא שם..." אמר כרונומן בעצבנות. "אם אנחנו לא שם, אז מי העורך הטמבל שלהם הכניס פנימה?" שאל זיו. "כל מיני וואנביס כמו סופרמן ואת חבורת המתרוממים שלו ממארוול" המשיך כרונומן. "אבל, אבל... מה הם כבר יודעים לעשות? כל אחד יכול להקיף את כדה"א 11 פעם בשנייה, לעצור טילים טקטיים או לסרוג סוודרים בין בנייני האומה ולקרוא לזה קורי עכביש... אבל אנחנו, אנחנו שונים- אנחנו אמורים להיות בגיליון הזה!" "בדיוק!" צעק כרונומן. כמה אנשים בבאר השתיקו את השניים, עקב הצעקה, בקריאות "ששש..." "אה לכו להזדיין!" צעק כרונומן לעבר כולם "שתקו או שאני אחסל את כולכם" "פרופיל נמוך, זכור! לחש לו זיו שהיה עם הגב לשאר הפאב". "שתוק ותעביר לי את הברטה". "אמיר... כלומר Chrono-fag, זה לא המקום..." "כל מקום זה המקום לברטה שלי, עכשיו תעביר לי את הברטה..." "אוקי..." אמר זיו בספקנות ושלף את הברטה מכיס המעיל הצדדי ושם אותו על השולחן... גבר נמוך ומשופם שישב לידם הבחין באקדח וצעק "יש להם אקדח טעון". כרונומן קיבל את הקריז של החיים, היום שלו גם ככה לא התחיל טוב והוא קם מן השולחן לקח את האקדח ורוקן את שנים עשר הכדורים שלו על הבחור הצעקן והרגשן. "עכשיו הוא לא טעון, אידיוט". "אפשר עוד כהל, פה?" צעק זיו למארחת. "איפה היינו?" שאל כרונומן את זיו וניקה את כתמי הדם שלו מהמעיל. "סופרמן..." "נכון. קיצר, אנחנו צריכים להכניס את עצמנו לגיליון שלהם והמתרוממים האלה עומדים בדרך" "למה אנחנו בכלל צריכים להכניס את עצמנו לתוך הגיליון המיוחד הזה?" שאל זיו בתמיהה. "כי אנשים התחילו להפיץ שמועות שאנחנו סתם רשעים, נוכלים, גנבים, טיפשים, אכזריים ומבזבזים את הזמן ואת כספי הציבור. אנשים לא רואים בנו את מי שאנחנו באמת..." "מי אנחנו באמת?" שאל זיו ורוקן את כוס הכהל החדשה שהוגשה לשולחנם. "אנחנו בחורים רגישים מאד שמצילים את העולם מדי יום ונותנים מקום לאנשים האלה לחיות" אמר כרונומן ודחף את הגופה של הבחור שהתמוטטה על כתפו. באותו זמן בצד השני של העיר... "טוב, התכנסנו כאן היום בשביל לדון במה אנחנו רוצים בגליון המיוחד" צעק אמיר על חבורת המסוממים שקוראים לעצמם "דימונס". "מה יש לדבר פה? ספיידרמן, סופרמן, אשת החתול והענק הירוק" הסביר זיו באפתיות. "תגידו, אתם לא רוצים לתת קצת מקום לשני המצחיקים האחרים?" שאל ערן "מי?" שאל אבי וסימן ליהונתן לנפנף יותר חזק מעל הקרקפת. "כרונומן וזיו" אמר ערן ושלח את טאז להביא לו את נעלי הבית. "אבל הם אפסים!" צעק אמיר "ואני לא רוצה לראות אותם בגליון שלי!" "אבל הם ממש מצחיקים, אני ואבי שואבים מהם את הרעיונות שלנו למורגן. הם האלילים שלנו, אני שום דבר בלעדיהם!" התחנן ערן. "ערן! מספיק! מצא חיים!" צעק עליו זיו וירה פקודה על טאז שרק הספיק להביא את נעלי הבית, להביא לו פיילה של אננסים. "לא, לא, אני לא יכול בלעדיהם" השתתח ערן על הרצפה. "טוב, אני לא מנהל ככה ישיבה! אני אמרתי שאני לא מכניס אותם והם לא נכנסים!" צעק אמיר. "רגע, רגע" הפסיק אבי את הדיון "עוד מישהו חוץ מערן רוצה את השניים האלה בגליון?" דממה... "יפה, אז הדיון הזה נגמר פה . עכשיו אני ממהר מאד לניתוח להשתלת קיבה במקום מוח ואני מאחר". "אבל , אבי... אתה בסמסטר שני..." אמר לו זיו. "אז? מישהו אמר שאני מצליח?" אמר אבי ולקח את התיק המעצבן שלו ונעלם. "טוב, יאללה סטלרס... הישיבה הזו עורכת כבר למעלה מ10 דקות וכולם יודעים שהישיבות שלנו לא שוברות את קו ה7 דקות בדרך כלל, שלא כמו העמותה לקידוד משחקי תפקידים". "יהונתן, פוט מאסאג', טאז –תה!" צעק זיו והם התחילו לשחק (הערת העורך: אמיר קרע להם את התחת וניצח אותם 13-0-0". על גג הדיילי פלאנט... "אוקי, מאוד פשוט. אתה מגיח אל המשרד שלו, אני נכנס מהחלון, אנחנו מזנקים עליו, מפוצצים אותו ומשאירים אותו לדמם על הכתבה שלו. ברור?" כרונומן הביט בזיו שעמד בצלליו של השלט העצום עליו נכתב שם העיתון. "הכל ברור, אל תדאג." "אגב, זיו. למה קוראים לך רק זיו ואין שום מן בשם שלך?" שאל כרונומן. זיו הביט בו וחייך, נותן לצללים לעטוף אותו. במשרדו רכן קלארק קנט מעל שולחנו, מתנשם ומתנשף, שריריו האדירים השתרגו ווריד עצום פעם במצחו, שיניו חשוקות וטיפות זיעה מעטרות את פניו. לפתע החלונות נופצו ובחדר הופיע, כבמטה קסם, כרונומן. ישבנו החטוב נראה מושלם עוד יותר בחליפת הארגמן שלבש ושרירי חזהו גרמו לאלי האנה להיראות כמו נקבה רכרוכית. ציוץ נשמע מפיה של לואיס ליין שנעלמה בסופר-מהירות משולחן הכתיבה ואל השירותים. קלארק, חשוף יותר משהיה רוצה, הביט בדמות הססגונית ועיניו החלו להאדים בזעם. "מי אתה?" הוא פלט, יורק בין שיניו "אני? כרונומן. ואני והשותף, ההטרוסקסואלי אני חייב לציין, שלי הולכים לזיין לך את הצורה בכל כך הרבה צורות שאתה תתפלל שנגמור כבר" "אני לא רואה אף אחד אחר" נחר לעברו קלארק בבוז ואז, כאילו הבין שהוא עומד לעשות טעות הוא הוסיף "ולמה אתה בכלל רוצה לעשות לי את זה? אני רק כתב בעיתון הזה" כרונומן התקדם לעבר קלארק ובלי לשאול שאלות הוריד לו סטירה שהעיפה את המשקפיים לצד השני של החדר "נראה לך שזה," הוא שלף תלתל משיערו משוך השמן של קלארק וסידר אותו במרכז המצח של האיש העירום "וזה. גורמים למישהו להאמין שאתה קלארק קנט?" בחור צעיר עם מצלמה הציץ לחדרו של קלארק "היי, קנט יש לי...הו גי'סס פאק" הוא פנה לאחור וצעק "סופר-מן בחדר של קלארק והוא ערום". "טוב אז אולי יש מספר דבילים שכן מאמינים, אז מה? אנחנו עדיין נזיין אותך" "אתה ואיזה צבא?" שאל סופר-מן שזהותו נחשפה. "הצבא הזה" לחשה דמות מבין צללי התיקייה שבפינת החדר "מייד כשאני אצליח לצאת מהמרווח הצר הזה. למה פשוט לא דחפת את התיקייה לקיר וזהו. הא?" כרונומן לא המתין עוד, הוא זינק על סופר-מן באגרופים מופשלים וחבט בפניו עד שהפכם לעיסה. "מי עכשיו?" שאל זיו שהצליח לצאת מאחורי התיקייה "ספיידר מן ואז אנחנו הולכים להאכיל את הדימונס האלו במכות של החיים שלהם, אלא אם כן הם מסכימים להכניס אותנו לגיליון המזורגג שלהם" מעל הדיילי בוגל... "גם אין לך מן בשם ואתה גם לא עף...תסביר לי בשביל מה אני צריך אותך?" שאל כרונומן את זיו אותו החזיק בידיו בעודו נוחת על בניין העיתון השני. זיו רק חייך ולא ענה. "טוב מה עכשיו?" שאל זיו כשעמד על גג הבניין, מסכת הברזל המגניבה שלו שוב על פניו. "אוקי, פשוט מאוד. אתה מגיח אל המשרד שלו, אני נכנס מהחלון, אנחנו מזנקים עליו, מפוצצים אותו ומשאירים אותו לדמם על התמונות שלו. ברור?" "ברור" כעבור שניות השניים פרצו לתוך החדר המסריח של פיטר פרקר שישב בו ועישן חשיש. "אלוהים איזה סרחון!" צעק אמיר וניקה מעליו את שברי הזכוכית. "היי, בן אדם..." אמר פיטר בכל מרוח ושפוך, "רוצה שאכטה?" והניף צינגלה לעבר כרונומן. "בחייך..." אמר אמיר באפאטיות, קיבע את רגלו בין רגליו של פיטר ועל הכסא המסתובב. "היי בן אדם... מה אתה רוצה?... אם אין לך תמונות חמות בשבילי אז אני מציע שתתרחק!" הרים את קולו. "אחרת מה תעשה? תסרוג לי סוודר?- סבתא שלי סורגת יותר טוב" "אני ארה עליך קורי עכביש שלא תצא מהם גם בעוד אלף שנה!" "נו באמת..." פיהק אמיר "זיו מאיים יותר טוב ממך" אמיר הוציא את הצינגלה מהפה של פיטר והחל מכבה אותה לאט לאט על גבתו הימנית של פיטר, סותם עם ידו את פיו. "מה תעשה, יא חתיכת אפס?! אפס!" "אני נכנע, אני נכנע" מילמל פיטר תחת ידו של כרונומן. "you make me sick " אמר כרונומן. תפס את פיטר והעיף אותו דרך החלון השבור מגובה של 50 קומות. בדיוק באותו רגע יצא זיו מן הצללים. "בוא נראה איך כשרון התעופה שלו..." צחק אמיר. השניים התקרבו לחלון והבחינו בפיטר מרוח על הרצפה. "לא נראה לי שהוא הצליח לנסוק..." אמר זיו ושניים עזבו את הבניין. באותו יום נמצאו ברחבי העולם גיבורי על שונים במצבים משונים ביותר. באט מן נמצא קשור בתוך הגלימה שלו , תלוי הפוך מן התקרה וכתובת נאצה :"עוד פעם אחת תירח לי את ניקול קידמן אתה תצטער שנולדת, ברוס ווין" . אלברט נתפס שקוע עד צווארו באסלה העטלף במרתף. קפטן אמריקה הגיע לבית החולים לניתוח הסרת-מגן-מפי הטבעת. ציקלופ נמצא ברחבת המשטרה שעל גבו נכרת :" פעם הבאה שאני אומר לך שאני אוציא לך את העיניים אל תצחק". פרופסור אקזוויר נמצא מרוח על קיר לאחר שמישהו חיבל בבלמי הכסא שלו והמסכן התרסק לתוך קיר בטוח מזויין. במרכז העיר... "עכשיו מה?" שאל זיו את כרונומן. "לאחר שהסרנו את כל האיומים אני חושב שנשאר לנו לשכנע את השדים..." אמר כרונומן. שעה לאחר מכן בביתו של העורך לשעבר- ערן... בעוד החבורה העליזה המשיכה במשחקי סטלרס אל תוך הלילה פרץ כרונומן אל תוך החדר, מעיף לאוויר את חלקי המשחק, אין צורך לומר שהדימונס עמדו חסרי מילים "ובכן, מה יש לכם להגיד להגנתכם?" שאל כרונומן "אין לי מילים" אמר זיו "אז אולי הגיע הזמן שתמצאו כאלו" אמר זיו מבין הצללים "טוב, די, אני לא יכול יותר. או שתמצא לעצמך שם או שאני לא יודע מה אנחנו הולכים לעשות" צעק כרונומן על זיו עטוי השחורים "יש פה שני זיוים וזה לא מצחיק" זיו שבצללים חשב ואז חייך "אוקי יש לי." הוא יצא מבין הצללים ואמר "קראו לי זיומן" "זיומן? זה כל מה שהצלחת לחשוב עליו? זה כל מה שאתה מסוגל לו?" כרונומן הניד בראשו בעצב "אני פשוט לא מבין את זה" "עזוב שטויות, במילא עוד פיסקה או שתיים זה לא ישנה כי יהיה רק אחד מאיתנו." "מה זאת אומרת רק אחד מאיתנו?" שאל זיו "מי אתם בכלל?" שאל אמיר "אפשר לקבל חתימה?" שאל ערן הבית הפך לשדה קטל. כרונומן זינק בבעיטה כפולה על ערן שהושיט לו עט ויומן חתימות קטן, מייד אחר כך זינק על זיו והנחית עליו סדרת אגרופים אדירה. "מה אתם עושים?" שאל אמיר "מה אתם רוצים?" זיומן הגיח מבין הצללים שמאחורי אמיר, מחייך מאחורי מסכת הברזל המגניבה שלו "אנחנו רוצים להיות בגיליון שלכם כמובן" ענה. "אבל אתם מפוצצים את כולם במכות. אתם אלימים, לא חינוכיים, מעשנים, שותים כהל. אתם סמל לכל מה שרע בעולם למה שתיכנסו לעיתון?" "בגלל מה שאנחנו יכולים לעשות כמובן" ענה לו זיומן ולאמיר לא נותר אלא לפעור את פיו באימה. כרונומן הביט בזיומן "למה אתה מאיים עליו? אתה לא מסוגל לעשות כלום" "בטח שאני יכול" ענה לו זזיומן "אני יכול לעשות מלא דברים מגניבים, נראה לך שאני לא מסוגל להתמודד איתו?" "מה? תסתכל עליו, הוא שרירי ממך, גבוה ממך ונראה יותר טוב ממך, איך אתה חושב בכלל לעשות לו משהו" "אתה רוצה שאני העשה לך משהו?" שאל זיומן בקול מאיים "יאללה יאללה זיומן למה שלא תתחבא באיזה צל ותן לי לעשות את העבודה." לפתע, לפני שהספיקו השניים לזנק אחד על השני נשמעה קריאה מהדלת "ידעתי שאני צריך להישאר, ידעתי שאם אני אלך אתם תיכנסו לגיליון" אבי לא הספיק להשלים את המפשט והתעטש את סוזי לעבר זיומן. סוזי טסה מהירות על-קולית, 67 הקנים שלה נוצצים באור הניאון אך לפני שהיא הספיקה להנעץ במטרתה תלש אותה כרונומן מהאוויר ועיקם לה 57 מקניה ושניות לפני שהספיקה לירות החדיר את אצבעותיו פנימה, גורם לפיצוץ שחיסל את סוזי לחלוטין שולח אותה לגסוס בפינה. "אני לא מאמין שעשית את זה לסוזי" בכה אבי "אל תדאג" אמר זיומן "אנחנו נשלח אותך להצטרף אליה" ואז הופיע מבין הצללים שהטיל אבי על הרצפה. "כולם לעצור!" צעק כרונומן והמריבה נשתתקה. "היי, הוא צועק בדיוק כמוני" אמר אמיר. "אוי אלוהים! יש שניים ממנו!" צעק ערן. "איך שאני רואה את זה, אין לכן ברירה אלא להכניס אותנו לגליון שלכם!" צעק כרונומן. "אבל הגיליון כבר מלא באנשים שהרבה יותר טובים מכם!" הרים אבי את קולו. "אתה מתכוון סופרמן המכופכף, ספיידרמן המרוח או באטמן הכבול?" שאל כרונומן. "מה? מה עשיתם להם?" שאל זיו. "טיפלנו בהם טוב!" צעק זיו-מן. "בדיוק!" הדגיש כרונומן. צוות דימונס היו המומים. מה עוד נותר להם לעשות אלא גליון על כרונומן וזיומן לבד? "איך בדיוק אני אמור למלא גליון שלם על שני גלמים כמוכם? לא השארתם מישהו?" "אח שלי... נראה לי שבאמת אין הרבה מה לספר עלינו..." העיר זיומן. "פאק לא חשבתי על זה" לחש כרונומן לזיומן ולקח אותו לפינה. "מה אנחנו עושים עכשיו?" שאל זיומן. "אני לא יודע..." כמה שעות לאחר מכן... "לכל מי שיש עצים שיביא לי" אמר כרונומן ובנה עוד ישוב. "אז מה אנחנו עושים עם הגליון הזה, בסוף?" שאל אמיר דקות ספורות לפני העלאת העיתון. "אנחנו תמיד יכולים להגיד שזו בדיחת ה1 באפריל שאנחנו מתכננים כבר הרבה זמן..." אמר זיו. "אבל עכשיו לא האחד באפריל..." אמר אבי. "זה כל הרעיון..." אמר זיו-מן.