AD&D, הבחירה שלי

מאת: טל גוטמן

 

יסלח לי ערן, ויסלחו לי כולם. הבחירה שלי, בסופו של דבר, היא AD&D. ואני חושב שבסופו של דבר, גם בקרב שחקנים מנוסים, אני לא לבד. המשל הוא לא פחות מאשר זוג המכנסיים הנוחים האלה שתמיד אהבתם, יכול להיות שלא היית הולך איתם לארוחת ערב ב"קרן" או אצל רובשון במטבח, אבל זה הזוג הנוח, שכשאתם לא צריך לעשות הצגות של פוצים מתוחכמים – אותם אתם לובש. אני לא מהאנשים שמתחפרים באמונות מוגדרות מראש, ברור לי ש AD&D  היא לא השיטה המושלמת, נזר הבריאה וכו'. רחוק מכך. יש לה כל כך הרבה חסרונות, שזה לא מצחיק. אבל היא השיטה שבסופו של דבר, בסופו של יום, אני בוחר לשחק. ותכף יגיעו ההסברים.

 

אבל נתחיל בכמה הבהרות:

1. אין לי שום כוונה שהיא להתחיל את הflame-war  (מלחמת הלהבות) על השיטות, שכל אחד ישחק מה שהוא רוצה.

2. אני לא רוצה להיכנס לאגו-טריפים, אבל לאף אחד אין סיבה לחלוק על הניסיון שלי במשחקי תפקידים. אני לא ילד זב-חוטם שרק התחיל לשחק, ותאמינו לי ששיחקתי במספיק שיטות.

3. את רוב ההשוואות שלי אני אעשה מול רולמסטר. בעיקר כי רולמסטר היא באמת שיטת פנטזיה מעולה, וכי ערן כתב עליה כ"הבחירה שלו", ורציתי קצת לתת קונטרה.

4. אני לא יודע אם הכתבה הזאת באמת יכולה להיקרא "כתבה". מדובר, בעיקר, באוסף הסיבות שעולות לי לראש כששואלים אותי: "אז למה לעזאזלAD&D  היא הבחירה שלך?".

 

אני לא מתבייש, באמת, ולאחר הקדמה קצרה זאת – למלאכה.

 

אז נכון,AD&D  מוגבלת בגלל כל כך הרבה סיבות שקצרה היריעה מלפרטן כאן. טוב, אני אפרט כמה. כן, שיטת יצירת הדמות ב AD&D היא על פניה גרועה, עם המגוון המוגבל של מקצועות המוצעים, פלוס כל מני הרחבות ב- “handbooks" למיניהם. נכון, שיטת הקרב היא לא מציאותית וכביכול לא מרגשת. מה עוד? שיטת הכשרונות שלה לא משהו – ובכלל השיטה כולה טיפה מיושנת, וצריך לשפצר אותה כדי שהיא תפעל כמו שצריך בשביל השחקנים שלך.

 

והנה מגיעה השאלה: אז מה? השיטה היא הצעות, תווים כללים, לא תורה מסיני. אולי אין לכם את הראש לעשות את הכמה שינויים, כדי שהיא תהיה "שחיקה" בשבילכם, אבל השאלה היא האם יש לכם כוח ללמוד Rolemaster? או אפילו שיטה טיפה יותר סימפטית כמו hero? אני לא אומר "אל תלמדו", אני אומר "לפעמים ההשקעה של לשפצר שווה את המאמץ", במיוחד אחרי שהמוצר המוגמר הוא משהו שאתם יצרתם, ומתאים לכם, הכי שאפשר.

 

בוא נגיד שאני משחק כבר הרבה מאוד זמן, ועוד לא נתקלתי במשהו בפנטזיה שלא הצלחתי לעשות ב- AD&D. זה הכל עניין של כמה ה -GM  שלך ואתה גמישים, ושל כמה אתה מוכן להשקיע. אין יצירת דמויות עשירה בAD&D? בולשיט! ואם אין, אז מי אשם? מאוד קל להאשים את השיטה. מי שאשם זה השחקנים. הרבה פעמים האתגר האמיתי הוא ליצור משהו יפה כשאין לך את האלגוריתם המדויק של מה לעשות וכל מה שדרוש הוא שתציב את המשתנים. כל דמות, באמת כל דמות, אפשר ליצור ב- AD&D. כן, היא לאוו דווקא תהיה אחת מהמקצועות המקוריים, אבל אני רוצה לראות דמות אחת שאי אפשר לעשות ב-AD&D.

 

אין מספיק רקע? השיטה לא תומכת? תכתוב את ה פלאגין (plugin)! תמציא את הקסמים שחסרים לך. תמציא את הסטטיסטיקות. תגנוב מפה ותגנוב משם ותערבב טוב. אם אין לכם דמיון, או שאתם מרגישים שאתם צריכים טיפה יותר "מבנה" – באמת לכו על רולמאסטר.

 

בפעם הראשונה שיצרתי דמות ברולמאסטר נדהמתי מהעומק הסטטיסטי שניתן להגיע אליו עם השיטה. היו שם רעיונות מאוד יפים, כמו הכישורים שהגיעו מהילדות, למשל. אבל כששיחקתי... זה פשוט היה עוד אחוז לכאן או לכאן. בוא נגיד שעם כל הכבוד לשיטות "שמכריחות את השחקן לשבת ולחשוב על הדמות שלו", התהליך הקסום הזה של הפרחת חיים בדמות לא קשור לשיטה. או שעושים אותו, או שלא. ואם לא, הדמות שלך תישאר אוסף של נתונים וסטטיסטיקות, ולא משנה אם לנק"פ שלך קוראים “body". AD&D היא קלאסית למתחילים, ולשחקנים מתקדמים באמת. שכבר יכולים לשחק לשם המשחק, ולא לשם הסטטיסטיקות.

 

עוד טענה פופולארית נגד AD&D היא שיטת הקרב. טוב, פה אני חייב להודות שאפילו לי אין פתרון יוצא דופן. אבל כמו כמעט כל דבר ב -AD&D , גם פה הרבה פעמים אמינות הוקרבה לטובת מהירות. ואני חייב להודות שלמרות שלפעמים זה היה חסר לי, אפילו מאוד חסר לי,  ה-"לדעת איך המהלך שלי נראה". אבל גם בקרבות ה-Rolemaster  הכי מפורטים שלי - קיבלתי תמונה, אבל היא היתה מקוטעת, וקצת פספסה חלק מהזמן. הייתי צריך להרכיב אותה מנתונים שכל הזמן נזרקו עלי. זה נשמע משהו כזה: "פגעת", (יופי, אני מדמיין את השיסוף בצורה X) "בראש" (המממם... אוקי, בוא נשנה את זה שניה), "וכרתת לו את האוזן" (אוקי, עוד שינוי קטן בתמונה). בסוף מתקבל משהו, אבל הוא לאוו דווקא התיאור  הרציף והמציאותי שהיית רוצה לקבל.

 

גם צריך לזכור שכל המונו/דיאלוג הזה לקח, יחד עם גלגולי טבלאות וכו', כמה דקות. פחות מחמש אפילו, אבל מספיק כדי שתאבד טיפה ריכוז, או שהשחקנים האחרים שמחכים לתורם יאבדו ריכוז. ואז כל האווירה ה "אינטנסיבית" של הקרב נעלמת. עוד דבר לגבי AD&D – הדמויות חזקות מדי ולא נפצעות פציעות "ריאליסטיות" בקרב? נו באמת. זה טיעון ששמעתי הכי הרבה דווקא מאנשים שאוהבים לשחק דמויות בדרגות גבוהות. ברור שדמות עוצמתית תפגע פחות, אבל אם אתם רוצים באמת את ההרגשה של הסכנה – אין בעיה: שחקו דמויות בדרגות נמוכות. זה הכי כיף. ושוב – אם יש משהו שלא נראה לכם – שנו אותו!

 

 Don’t fuck the system – Hack it!

תרשו לי לחטוא טיפה לדימויים מעולם המחשבים: אם נתייחס לשיטות משחק כמערכות הפעלה – AD&D היא דומה קצת ללינוקס. נותנים לך את הקרנל (לב מערכת הפעלה, מונח מעולם המחשבים), ואולי תהיה חייב לכתוב את כל השאר לבד, או לשאול מאחרים, אבל הקרנל הוא גמיש וטוב, והכי חשוב – רזה וזריז. הוא עושה בדיוק את הפעולה שהוא צריך – להיות הבסיס, ולא להפריע ליישומים לרוץ.

 

ורק עוד 2 נקודות, לסיום:

1. אין כמו הקסמים של AD&D. נכון, יש כמה ממש מפגרים, כמו “wish”, למשל, אבל עוד לא ראיתי שיטה שמציעה, מהמוכן, כל כך הרבה קסמים מגניבים  (נו באמת – ראיתם את הקסמים של hero? אותם קסמים כל פעם בווריאציה אחרת -  חצי אש אם אתה קוסם אש וחצי קרח אם אתה קוסם קרח וכו'). לא סתם המירו את הקסמים של AD&D  לכל שיטה אפשרית.

 

2. (באמת משפט סיכום):

המשחקים שהכי נהניתי מהם, הכי, שוחקו ב- AD&D. עם צוות שחקנים נפלא שכלל גם שועלים וותיקים וגם חדשים לחלוטין. וכמעט אף פעם לא אמרנו "אוף! המשחק היה כל כך הרבה יותר מהנה אם היינו משחקים אותו בשיטה יותר X”. מבחינתי זו הוכחת מספקת שהשיטה הזאת היא הבחירה שלי. לא נראה לכם סיבה טובה?