מקרה מספר 154-EP1SH-104 המקרה קרה למר סטיב אוברסטין שנסע בליל ה25 באוקטובר 96 בכביש מספר 15 בין סולק לייק סיטי ללאס וגאס, שבמדינת נואדה. אוברסטין גילה עייפות אדירה באמצע הנסיעה וידע שאין שום תחנת עצירה במרחק של כמה עשרות קילומטרים והחליט לעצור את המכונית באמצע המדבר וללכת לישון. הוא זוכר שהוא נעל את החלונות והלך לישון בחלק האחורי של האוטו, מתכסה בשמיכה שהוציא מתא המטען. "למרות שזה לא המקום הכי סימפטי העולם לישון בו, לא היתה לי ברירה, הייתי חייב לישון.." סיפר אוברסטין. אוברסטין לא התקשה לישון מרוב עייפות, ומיד נפל לתוך שינה עמוקה. באמצע הלילה הוא שמע צעדים כבדים מאד נשמעים בחלק האחורי של האוטו. "אף אחד לא מסתובב במדבר באמצע הלילה", סטיב נתקף פחד אדיר. הוא שמע את העקבות הולכות מאד קרוב לאוטו, כאילו נמצאות 5 סנטימטרים מהראש לו, בצד השני של הדלת. "קפאתי מרוב פחד, לא יכולתי להזיז את הראש, התפללתי שהשמש תזרח כבר, אבל ידעתי שהשעה היא שעת אמצע הלילה", במאמצים רבים הזיז את הראש ורק אז ראה צל של דמות אנושית מוקרנת על החלק הנגדי של המכונית, כנראה אור הירח סיפק תאורה מספיקה באותו לילה. אז הוא ממש החל לפחד, והוא זוכר שהוא הזיע הרבה ומהר, זיעה קרה שטפה את מצחו. הפסיעות שוב נשמעו, "כנראה שהדמות נעצרה והסתכלה אל תוך המכונית לראות אם יש שם מישהוא, אני חושב שהיא ראתה אותי, אחרת אין סיבה לכך שהחלה להתרחק". הוא ראה את הצל מתרחק ונעלם ולצד שמאל, הדמות לא הטילה צל על האוטו בשום זווית, יותר. סטיב הרים את ראשו כולו אחוז פחד, הוא פחד שמדובר בחייזרים, הרי מדובר בתקופת שהיה בולמוס של "חייזרים באים" ברחבי העולם. הוא מספר שהוא גם פחד מכך שמדובר באיזה רוצח שברח מבית כלא או משהו. כולו האפשרויות עלו בראשו באותם רגעים שנראו לו כמו נצח. לבסוף הרים את ראשו ולא ראה שום דבר בשני החלומות האחוריים, הוא נשען אל החלק הקדמי של האוטו והציץ בין שני הכסאות. מה שראה אישש את חלק מהשערותיו. הוא ראה בין אדם לבוש בבגדים בלויים לבנים, הולך הליכה כבדה ושפופה ומתרחק מהמכונית, באותו רגע הוא כבר היה במרחק של 20מטרים מהמכונית. סטיב לא הבין מאיפה הבחור הגיע ולאן הוא הולך אבל נראה כאילו באמת ברח מאיזה כלא או ממוסד לחולי נפש. את הרגעים הבאים הוא זוכר בטשטוש והדבר גורם לכל עדותו לאי יציבות מעטה. הוא זוכר שהבחור נעצר לפתע במרחק של כ35 מטרים, "אולי קצת יותר", סטיב כמעט איבד אותו בגלל שדה הראייה המצומצם עקב האפילה במדבר. הבחור הסתובב וסטיב היה בטוח שלא היה לו עיניים, במרחק הזה כמובן קשה להבחין, אבל סטיב בטוח, "אני לא יודע איך אני ידעתי את זה, אבל אני פשוט ידעתי שלבחור אין עיניים". סטיב מספר שארובות העיניים של האיש המסתורי התרחבו כמו בפליאה, ואז הוא פתח בריצה אל עבר המכונית. סטיב לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא זוכר שהבחור החל לטלטל את המכונית, וסטיב הבין שהבחור חזק מאד. המרחק הזה סטיב היה כמעט בטוח שאין לו עיניים, אבל עדיין מאן להאמין. סטיב חשב שהבחור פשוט עיוור והוא איכשהוא זיהה נוכחות במכונית והוא מבקש עזרה. סטיב פחד להגיד עזרה מסוג זה. העיוור המשיך לטלטל את השברולט של אוברסטין אבל האחרון שמר על שתיקה. הוא לא זוכר מה קרה מאז, אבל כשקם בבוקר, העיוור לא היה שם. הזכר היחידי ושמוטל בספק הוא סימני נעליים ברורים. סטיב עד היום לא יודע מה היה שם באותו לילה. לפעמים בלילה הוא מתעורר מסיוטים על אותו מקרה. הוא מספר לנו שהוא חי בפחד מתמיד שהבחור העיוור ימשיך לרדוף אותו והוא בטוח שיום אחד הוא עוד ישמע עליו בחדשות. עד היום שום ידיעה לא הגיעה ובתחנת המשטרה האיזורית לא ידוע על שום "עיוור". אחרי שעות של עיתונאות חוקרת , צוות העיתון הצליח למצוא פיסות מידע נוספות על המקרה. כ6 מקרים כאלה נרשמו על ידי שתי תחנות משטרה איזוריות. ההפרשים העצומים בין תיעוד אחד לשני )בין 10-20 שנים , וזמן כולל של 88 שנה) מעוררים את הספק אם מדובר באותו מקרה, אבל צירוף המקרים של איזור ותיאור ה"נתקף" , המתאים מעלים מחדש את השאלה "האם ה"עיוור" מנואדה קיים? ומה הוא מחפש?"