מקרה מספר 120-UM25H-104

 

בוב ווילמות' הוא תושב של עיירה קטנה במדינת אוהיו, ארה"ב.

במשך שלושה דורות הבית שבוא הוא גר עבר במשפחה. סביו הקים את הבית ונשאר לגור בו למרות שזה עבר לאביו, ואחר כך הבית עבר לבוב ועדיין ברשותו. אביו של בוב נפטר לפני עשר שנים ובוב מתגורר בבית העתיק עם אישתו ושני ילדיו.

 

בעשירי במרץ 1993 בוב החליט לעשות סדר בבלגאן בעליית הגג של הבית. עליית הגג הכילה אוצרות. תקיליטים ישנים, פטיפון, מכשיר טלפון ישן, אוצר מדינה ממש, בוב זוכר שלקח לו שלושה ימים לנקות את עליית הגג. בעוד הוא מנקה הוא נתקל בערימת אלבומים. הוא מספר שהוא החליט לרדת למטה לשתות איזה כוס מים, לנוח ולעיין באלבומים.

"האלבומים הכילו תמונות של אמי ואבי, סבי וסבתי וחלק מהתמונות היו כל כך ישנות שמופיעים בהם הורי סבי וסבתי." סיפור לנו בוב, משועשע.

 

בוב ישב כל אחד הצהריים ועיין בתמונות, תמונות אחדות הראו את ילדותו , כשהיה קטן בערסל, כשהלך לגן, חלק מהתמונות הראו אותו מתקלח במערומיו.

ברבות מן התמונות צולם בוב עם ילד נוסף. "לא היה לי מושג מי זה הילד הזה."

בוב חשב באותם רגעים שמדובר באיזה חבר ילדות, בן של חברים של ההורים ויש הרבה מקרים כאלה, של חברים שנשכחים. התברר לבוב שלא כך המצב.

 

הכל התחיל שבוע לאחד שעיין בתמונות האלה. בוב התקשה לישון בלילה ותהה כל הזמן מי הילד שאיתו בתמונות. הוא העביר שעות רבות במעבר נוסף על התמונות, מה שהצליח לזהות זה שהילד דומה לו, כמו תאום.

לעתים קם באמצע הלילה והחל להתהלך בבית ללא שום מטרה, הדמות של הילד הציקה לו מאד ורצה לשמוע מי הוא אותו ילד שנמצא בתמונות. אבל לבוב לא היה את מי לשאול. אביו ואימו מתו כבר ואף אחד לא יכול לענות לו על השאלה.

 

את השבוע לאחר כן בוב העביר ביקיצות מטורפות באמצע הלילה מסיוטים ובהליכות סהרוריות באמצע היום בתקווה למצוא שינה פה ושם. בוב התחיל להיות עייף נורא. בסיוטים שלו הילד מהתמונות מדבר אליו אבל הוא לא מצליח לשמוע מה הוא אומר לו, הוא מנסה לשאול אותו מי הוא אבל הילד ממשיך לדבר ולפעמים נראה כאילו מרים את קולו לצעוק עליו, אבל בוב לא שומע.

 

לאחר שבוע של סיוטים, בוב נכנס לשבוע השני מוכן יותר. בסיוט שתקף אותו ביום ראשון על  הילד שפניו הצועקות ללא קול הפחידו אותו מאד, בוב ניסה להתעלם ולסיט מבט על הסביבה שבו הוא נמצא. זה יצר את התפנית, בוב זיהה את הבית שלו ואת הגינה מאחורי הבית בו משחקים ילדיו. הוא לא ידע מה זה אומר ואם זה בכלל אומר משהו אבל הוא חשב ששווה לנסות.

 

ב-19 למרץ בוב קם באמצע הלילה נכנס למחסן והוציא ממנו עת חפירה. באותו לילה בוב חפר החוצה את כל הגינה שמאחורי ביתו. לקראת השעה חמש לפנות בוקר הוא מצא את מבוקשו ונתקף בהלה.

 

החפירות הראו מספר עצמות קבורות ממש מתחת לביתו. לצד העצמות פוזרו מספר חפצים קטנים שילדים אוהבים לשחק איתם. כדור קטן, רכבת חשמלית ומעין רעשן. על הגופה פוזרו מספר צילומים. בוב חשב שהוא יודע מה הוא הולך לראות בצילומים אלה אבל מה שאלו הראו הרחיק לכת מכל מה שדמיין בתסריט הכי נורא שלו.

 

"את יודעת מה זה לקום לילה אחת ולהתעורר לתוך המשך החיים שלך בידיעה שאביך הוא לא מה שחשבת... האדם שאותו אהבת, שגידל אותך הוא לא אלא פדופיל מופרע, ואין לך מושג איך זה היה אם זה היה את?! מה היה קורה אם אני הייתי עובר את זה ואני הייתי נקבר?! כל החיים שלי השתנו..."

 

אביו של בוב לא נעצר. אף אחד לא ידע על המאורע. מתחקיר עם זקני העיירה שהכירו את אביו עולה שאביו סיפר שבנו הבכור נפגע בתאונת דרכים קשה ונהרג במקום. זה כנראה גם הסיפור שהוא "מכר" לאימו של בוב.

 

הסיוטים של בוב לא נפסקו. הילד שבתוך הקבר המשיך לדבר איתו אבל הפעם הוא הצליח לשומעו. כל לילה הוא שכנע אותו שאבא היה טוב אליו והוא אהב את אבא.

"זה נראה לי אבסורדי, אני לא בטוח עם באמת מישהוא מדבר אליי בחלומי או שזה פשוט התת מודע שלי מדבר אלי ואני מנסה לשכנע את עצמי שאבי היה אבא טוב. אם כך המצב אז אני מפחיד את עצמי."

 

 

עדכון אחרון בפרשה (אפריל 1998):

המשטרה עצרה את בוב ווילמורת' בחשד להתעללות מינית באחד מילדיו, התעללות שנסתיימה ברצח הילד וקבירתו מתחת לבית. המשטרה הוזעקה למקום על ידי אחד אדון וויט, חבר ותיק את המשפחה, שהיה חבר של אביו של בוב, שעבר במקום וראה את האב גורר את הילד במערומיו. תמונות של האקט המיני צולמו על ידי האב אך לא ברור מי צילם את התמונות. החשדות נגד אדון וויט עצמו הובילו למבוי סתום.