מקרה מספר 136-ME117W-104 בוב ארנולד למד באחד מבתי הספר התיכוניים בבייקרספילד שליד לוס אנג'לס. הוא היה תלמיד רגיל לא עשה יותר מדי בעיות, בן לעורך דין וארכיטקטית. תחום ההתעיינות המרכזי שלו היה אסטרונומיה ואסטרולוגיה. למרות שהשניים נראים כאנטי תזה אחד של השני בוב חשב שהם משלימים אחד את השני ולא סותרים אחד את השני. הוא התעסק רבות בנושאים האלה ואף זכה בכמה פרסים בתחרויות אסטרונומיה לצעירים. את האסטרולוגיה הוא למד מספרים שמצא בספרייה ויכול היה להשאיל לשבועות כי אף אחד לא קרא אותם, ואסטרונומיה הוא למד דרך ספרי פיסיקה שונים והאינטרנט. כשהיה נפגש עם חברו הטוב ביותר דייב, היה מסביר לו כל מיני דברים תוך כדי משחק שח מט או צפייה בסרט. הוא אהב להכין מפות כוכבים לאנשים שהוא מכיר ולקרוא להם את העתיד כל פעם שהיו נפגשים. הרעיון בדרך כלל היה מתקבל בספקנות אצל דייב אבל לפעמים הוא היה כל כך עייף שלא היה לו כוח להתחיל שוב את הוויכוח של "זה שטויות" עם בוב בזמן שבוב מנסה לחפש את המפה של דייב ולקרוא לו את עתידו. פעמים מרוב עייפות דייב התחיל להאמין בקריאות עתיד האלו. היום, שנתיים לאחד מכן דייב בטוח שהן היו נכונות. הכל התחיל שבוב לא הגיע לבית ספר יום אחד וטלפן אליו לכשחזר הביתה. לטלפון ענה בוב כולו נושף ומתנשף. "אני זוכר שהוא היה נשמע מבוהל מאד והוא הכניס אותי לפאניקה גם כן, אז הוא אמר לי משהו על כך שעוד שלושה ימים הם באים. שאלתי אותו מי זה הם ולאן הם באים, למה הוא לא בא לבית ספר והאם זו בדיחה, הוא רק המשיך לחזור על המשפט שהם באים וניתק." דייב זוכר שעברה בו צמרמורת אחרי השיחה, הוא מספר שהוא לקח את האופניים ורכב לביתו של בוב ולראות מה קורה. כשהגיע אף אחד לא פתח לו את הדלת, ההורים של בוב מגיעים תמיד מאוחר מעבודה ובוב כנראה לא היה במצב של להכניס אורחים. בוב פתח את הדלת עם המפתח שמשפחת ארנולד החביאה מתחת לעציץ ליד דלת הכניסה, עלה מיד לחדרו של בוב ופתח את הדלת. "החדר כולו היה הפוך ומלא גיליונות ודפים היו מפוזרים. זה לא התאים לבוב שהיה תמיד בחור מסודר ושמר על חדר נקי עד כדי טירוף. בוב עצמו ישב ליד השולחן ועבר על משהו. ראיתי שהוא מחזיק ביד אחת את החפץ הזה של המאגיה השחורה שמחזיקים כמה אנשים ואז זה כאילו זז וקורא אותיות מהלוח המכושף." דייב שאל את בוב מה קרה וחזר על השאלות ששאל אותו בטלפון. בוב הסתובב וקרא לדייב לבוא לראות משהו. "מולו היתה מפת שמיים וספר תאריכים עם מצבי כוכים שהוא קנה. את הספר הכרתי טוב מאד. הוא התחיל להסביר לי מהר מדי כל מיני תאריכים וכוכבים, מסלולים, מילים. לא הבנתי כלום. בשורה האחרונה הוא אמר לי שהם אמורים לבוא עוד שלושה ימים אבל הוא לא פירט מי זה הם. הוא אמר שהוא לא יודע. הלוח עוד לא מראה לו, הוא אמר שהוא יראה לו כשהם יגיעו." התחלתי לפחד נורא, וברחתי מהחדר, חשבתי שזה יעבור לו עד מחר או בעוד שלושה ימים כשלא יקרה כלום." מה שקרה בפועל זה שבוב לא הגיע גם למחרת אותו יום. "התחלתי להיות מודאג." מספר דייב. גם ביום השלישי בוב לא הגיע לבית ספר, דייב מספר שהיה לו קשה להתרכז בלימודים. אחרי הבית ספר הוא טלפן לבוב ושאל אותו אם הם באו. הוא השיב לו שהם אמורים לבוא הערב. דייב ניתק את השיחה. "את הלילה ההוא אני זוכר טוב מאד. התעוררתי בגלל שהטלפון שלי צלצל , הסתכלתי על השעון ואני זוכר שזה היה בערך שתיים לפנות בוקר. הרמתי את השפופרת ושמעתי קולות שנשמעו לי כאילו הם באים מרחוק מאד, באותו זמן מה שהפחיד אותי זה ששמעתי צרחה עמומה כאילו באה ממרחק עצום ואז סדרת צפצופים מרגיזה. קמתי מהמיטה ורכבתי במהירות אל ביתו של בוב. אני זוכר נקודה צהובה מרחפת ליד החלון שלו וזהו, אז היא נעלמה לי ואני עד היום בטח שרק דמיינתי." את בוב לא ראו יותר בבית ספר והוריו גם כן לא ראו אותו, המשטרה לא מצאה אותו עד היום. שבוע לפני השיחה שלי עם דייב, היום בן 35, הוא קיבל מכתב מבוב שהוא מרגיש בסדר, הכל מצוין והוא חי ושלם. האסטרולוגיה הוכיחה את עצמה והוא מספר שאיפה שהוא נמצא העולם מתקדם משלנו בהרבה, הוא כתב לדייב שגם הוא יגיע לשם מתישהו, המשטרה חושדת שמדובר בקונדסון ששמע את הסיפור והחליט שזה מצחיק. כתובת המשלוח של המכתב לא קיימת.