|
|
|
|
|
|
|
מקרה מספר 11-A7B-104 20.4.93, 20:00.
מראיין: ג'ון גלרן. "... ביום שני
שעבר היתה לנו דליפה בכיור. זו הפעם הראשונה שיש לנו דליפה בכיור ואמא שלי נכנסה
לפאניקה. אבא שלי לא היה בבית- הוא סוכן ביטוח והוא נוסע הרבה. בכל מקרה, הייתי
צריך לתקן את הדליפה כי חוץ ממני היו רק אמא שלי ואחותי הקטנה טרייסי..." (פיל נראה קצת מתוח והנשימות שלו
קצרות). "אה...אה..." (פיל מתחיל לדבר עם
הידיים , הוא לא מרגיש נינוח ולא יודע מה לעשות עם הידיים שלו). "פתחתי את
הדלת מתחת לכיור. יש שם כל מיני ג'אנק שאמא שלי משתמשת לניקוי. התחלתי להוציא
דברים: את פח האשפה, חומרי ניקוי וכאלה..." אמא שלי עזרה לי להוציא את
הדברים החוצה והעמדנו אותם באמצע המטבח. התכופפתי מתחת לכיור והסתכלתי לראות
איפה הנזילה..." (פיל לוקח הפסקה) "אמא שלי נורא
דאגה ושאלה אותי עד כמה זה חמור..." (פיל מגכך גיכוך
מאופק ונראה מתוח מאד). "היא כל הזמן
רצתה להזמין בעל מקצוע, אבל הם סתם לוקחים הרבה כסף... אתה יודע איך זה?!" (ניסיון למשוך זמן
באופן ברור מאד). "הלכתי להביא
את הכלים מהמחסן" כשחזרתי אימא שלי היתה כבר בטלפון עם אחת מהחברות שלו,
היא היתה עצבנית בקשר לנזילה ושאלה את החברות עם הבעלים שלהן יכולים לבוא לבדוק
מה קורה. אני לא ידוע למה אף אחד לא הגיע, כשאני חושב על זה עכשיו" (הוא עוצר
וממשיך...) "התכופפתי
מתחת לכיור..." (הקול של פיל נהיה
עבה וממש מתוח. הרוק שלו התייבש הוא היה צריך לכחכח בגרונו. האקפטים הרגילים
ניצפו גם בפיל. המחשבה שלו נהייתה לא מאורגנת והאישונים לא מצאו מנוחה... הוא לא
ידע מה לעשות עם הידיים והזיעה כבר הציפה את מצחו). "התכופפתי...
לכיור... ו..." (נשימה עמוקה
ואנחה). "ואז ראיתי
כתובת דם על הקיר שאומרת "HELP” ". (דיבור מהיר מאד). "היא היתה
כתובה על צד ה... ה... איך קוראים למקום הזה מתחת לכיור..." (עניתי לו "לא
משנה" . פיל נראה קצת יותר רגוע בשלב זה של השיחה אבל עדיין מתוח כמו
מסטיק). "זהו
בערך..." (שאלתי אותו מה הם
עשו בדיוק אחרי זה). "אני לא
זוכר..." (נדמה כאילו כל
המאורע הראשי באותו יום נמחק מזכרונו. דבר שחזר בעדויות שהוא נתן לשאר הפסיכולוגים.
משום מה המוח שלו פלט את כל המידע החוצה והתרכז רק באותה כתובת דם.) (שאלתי אותו מה
ההמשך של הסיפור שלו). "לפני שנה אמא
שלי נפטרה..." (פיל נראה כאילו
הוא עוצר את עצמו מלבכות) (הוא עצר עצירה
ארוכה... דובבתי אותי להמשיך לדבר והוא סיפר לי שהיא נפטרה מסרטן השד, לאחר כמה
זמן הוא המשיך). "ו... הכתובת
חזרה והופיעה על הקבר שלה באזכרה..." (שאלתי אותו אם אף
אחד מהמשפחה שלו לא שם לב לאותה כתובת). "לא... ואני
לא מבין למה... היא היתה שם!" (פיל מרים את
קולו... תסמונת ידועה מאד. פיל מנסה לגרום לעצמו להאמין שהדברים האלה באמת קרו.
חוסר היכולת שלו למצוא הסבר הגיוני לזכרון הזה שנמצא בראשו הניב מערכת חיסון
שמבוססת על שכנוע עצמי...). (לאחר מספר צרחות
ופרץ בכי אדיר... פיל התיישב על הכסא ונראה מותש לגמרי...). "אני יודע מי
רשם את הכתובת... אני יודע מי זה ומה הוא רוצה ממני..." (השיחה נקטעה על
ידי צוות הרופאים חמש דקות לאחר מכן. חמש דקות בהן לא הצלחתי לגרום לפיל להגיד
לי על מי הוא מדבר. המוח שלו יצר לו קונספירציה שלמה ויהיה ממש קשה להוציא אותו
מהאי-שפיות. אני מציע להגדיל את מינון התרופות). 21.4.93 פיל נמצא
מת בחדרו. כנראה אחד מהאסירים חנק אותו אולם עוד לא ברור איך ומתי. החקירה
המשטרתית נמשכת. דבר אחד שכן היה רלוונטי לגבי הפסיכולוגים היא המחברת של פיל
שנמצאה על השולחן שלו בחדר ועליה היה מוטל ראשו. במחברת התנהלה שיחה שבה רק פיל
שותף וכפי הנראה הוא ניהל שיחה עם עצמו. הפסיכולוגים שראיינו אותו הסכימו פה אחד
שהרווחים בין השורות מעידים על כך שהוא דמיין שכתובות הדם רשומות שם. פיל ניהל
שיחה עם יציר דמיונו שרשם לו בכתובות דם פרי מוחו. |
|
