מדוע להיות מנחה?

או: מה ההבדל בין שה"ם לשחקן

מאת: ערן בן-סער

"אף אחד לא רוצה לבנות גשר, זו עבודה קשה מאד". בסירוס קר, ניתן ליחס את משפטו המפורסם של ג'רי סיינפלד להנחיית משחקים, אולי זה לא ממש "אף אחד", אבל רוב אנשי משחקי התפקידים הם שחקנים ולא מנחים.

אז למה להיות מנחה? אלוהים יודע שזה מאד לא קל, מנחה המשחק משקיע בערך פי עשרה יותר מכל שחקניו יחד לפני המשחק, תוך כדי המשחק ואחרי המשחק. למה? מי צריך את הסיוט הזה? ואני לא מדבר רק על תכנון מערכה, סיפור והרפתקה, על כל מה שמשולב בכך, אני מדבר על טיפול בשחקנים (ע"ע קרציות מטורפות) שליטה בחוקים (בעיקר אם אינך משחק Free Form אלא שיטה מובנית) והכרת המערכה לרבדיה הקטנים ביותר. אמאל'א!

בואו נתחיל מזה שכנראה יש אנשים שזה מה שהם רוצים להיות ומה שהם רוצים לעשות, אני צריך לדעת אני אחד כזה. אבל לפני שנדבר על למה בואו נעשה חלוקה מסוימת לגבי סוגי שה"מים, לא מבחינת הסגנון, אלא מבחינת התכיפות בה הם מנחים משחקים.

א. השה"ם הנצחי. זה קל, זה אני. זה כל מי שמביט אחורה על כל תקופת משחקי התפקידים שלו, 14 שנים בערך במקרה שלי, ומגלה להפתעתו שמתוך אלפי המפגשים בו הוא השתתף רק במספר זעום ביותר היה שחקן. הוא הנחה משחקים 90% מהזמן. כשמקימים קבוצה אף אחד לא שואל מי יהיה השה"ם, כולם יודעים שזה יהיה הוא. השה"ם הנצחי אוהב לשה"ם, אל אף קיטוריו הבלתי פוסקים, ובד"כ הוא מנחה הרבה יותר טוב משחקן, ספק בגלל ההבדל בניסיון ספק בגלל נטייתו הטבעית. זהו שה"ם של זהב, אם מצאתם אחד שימרו עליו!
ב. השה"ם העקבי. מנחה זה יכול להגיד שבערך 40% עד 70% מניסיונו במשחקי תפקידים הוא כמנחה. הוא טוב בזה, הוא נהנה מזה, אבל יש לו מחליפים שאפשרו לו לפתח את עצמו כשחקן. אם מדובר באיש איכותי הוא בד"כ שה"ם טוב ושחקן טוב לא פחות. לפעמים הוא השה"ם פשוט בגלל שהוא הכי טוב בחבורה, למרות שהוא לא מזהיר. גם זה שה"ם ששווה לשמור, בעיקר אם הוא עיקבי משום שיש עוד שה"ם עיקבי בחבורה. שניים טובים מאחד.
ג. השה"ם הזמני. מנחה זה הוא בדרך כלל שחקן, אבל מידי פעם הוא לוקח על עצמו להעביר משחק או שניים ואולי אף מערכה קצרה. הוא יכול להיות טוב, אבל בד"כ הוא לא משהו. זו הסיבה שאנשים אחרים מעדיפים להנחות משחקים, אצלו זה קצת פחות כיף. אגב, נדיר, אך קיים, מצב שבו מדובר במנחה מדהים שפשוט מעדיף להיות שחקן מדהים עוד יותר. תמיד כיף שיש אחד כזה בשביל הרענון, בעיקר אם המנחה הקבוע זקוק לחופשה, אבל אי אפשר לבנות רק עליו.
ד. לעולם לא שה"ם. זה איש משחקי התפקידים שלא רוצה להיות מנחה, לא מוכן ולא מנסה. מובן שכתבה זו לא עוסקת בו, אך יש מקום לציונו.

 

אוקי, אז למה להיות שה"ם. ישנם כמה סיבות שונות ומשונות, חלקם קשורות באופיו של המנחה עצמו, חלקן בקבוצה והאנשים סביבו. בואו ננסה לראות איזה מהם הן סיבות טובות להיות מנחה ואיזה לא.

א. כדי לספר סיפורים. קרוב לודאי שהסיבה הטובה ביותר להיות מנחה היא שאתה אוהב לספר סיפורים. עלילות מרתקות אותך, ללא קשר לסוגן, וכמעט תמיד כשאתה שרוי בעלילה אחרת, כלומר קורא ספר או צופה בסרט, חלק ממך עוסק בשאלות: "איך אני הייתי עושה את זה?" או "האם אני יכול לעשות את זה יותר טוב?". בשעה שחבריך מדברים על הדמות שאתה הזדהו בסיפור אתה חושב רק על העלילה ועל תפקיד הדמויות בה. הסיבה להיותך מנחה היא שיש לך סיפור לספר ומצאת לעצמך קהל. היתרון הגדול ביותר במנחה כזה (אם הוא טוב בכך) הוא שהעלילות שלו מרתקות הטירוף, הסכנה הכי גדולה היא ששחקנים פחות טובים יבנו דמויות שיבלעו בעלילה. בגדול, כאמור, סיבה מצויינת להיות שה"ם.

ב. בגלל הכוח והשליטה. סיבה נוספת להיות מנחה היא שאתה אוהב לשלוט בעניינים. כשאתה משחק, כשחקן, מעצבן אותך שהדברים לא קורים כמו שאתה רוצה ולכן אתה מעדיף להנחות. כך מדובר בעולם שלך, בו הדברים מתנהלים כפי שאתה רוצה ואפילו הדמויות, על אף החופש שיש להן בעלילות שלך, חייבות לציית לחוקים שאתה מכתיב. ואני לא רוצה להיכנס לנושא השליטה בשחקנים עצמם (כן, כן, גם זה כיף). זו אומנם לא נשמעת כמו סיבה טובה להנחות, אבל למעשה היא סיבה מצוינת. למה? קודם כל כי הסיבה הכי טובה להנחות היא כי אתה נהנה מזה יותר מאשר לשחקן כשחקן. מלבד זאת, שה"ם שולט ידאג לכך שהדברים לא יצאו מכלל שליטה ואם הוא מנחה טוב, אז השחקנים יאלצו לשחק אצלו משחק טוב, ומי שלא יצליח ימצא את הדרך החוצה. היתרון הגדול, אם כן, שזהו שה"ם השומר על רמה טובה (בעיניו), הסכנה העיקרית היא ששחקניו ירגישו חנוקים וחסרי שליטה בדמויות שלהם. כאמור אם כן, סיבה טובה להיות שה"ם.

ג. כי אתה אוהב ליצור. זה הכיף שלך, לבנות עלומות מסעירים, מערכות מדליקות, לבנות את כל סוגי הכוהנים האפשריים לשבעים האלים בעולם שלך ולרדת לפרטיו של כל סנטור במועצה האימפריאלית של הגלאקסיה. אתה משקיען ואתה עובד שעות על מנת לבנות את המציאות שלך. היתרון הכי גדול הוא ששחקנים של מנחה כזה ירגישו שהם אכן בתוך עולם אחר וימצאו מעט מאד חורים בהגיון של המערכה. הסכנה היא שאם, למרות שהיצירה המדהימה, כשרון ההנחיה המעשי של המנחה יהיה לוקה, ואז הכל יתפורר. סיבה טובה להיות שה"ם, בעיקר אם אתה כשרוני.

ד. כי יש לך רעיון. נפלה עליך הברקה, יש לך סיפורון שאתה רוצה להריץ, פשוט יש לך רעיון טוב ואתה רוצה לממש אותו. סיבה מעולה להיות מנחה זמני אך לא קבוע (אלא אם יש לך עוד כמה וכמה רעיונות). ההבדל בין סיבה זו לבין סיבת סיפור הסיפורים הוא התכיפות בלבד. סיבה טובה להיות שה"ם זמני, סיבה גרועה להפוך לשה"ם עיקבי.

ה. משום שאתה שולט בחוקים. כל החבורה אוהבת לשחק, נניח, מרוצללים, אבל מכולם אתה שולט בחוקים הכי טוב, ובהרבה. זו הסיבה השניה הכי גרועה להיות מנחה, בעיקר אם על אף סיבה זו מדובר במנחה רע. עדיף לחפש מנחה טוב וללמד אותו או לשחק משהו שהוא מכיר. אקסיומה: עדיף לשחק משהו שלא הכי בסטייל שלך עם מנחה טוב מאשר את המשחק האהוב עליך עם מנחה רע. סיבה גרועה להיות מנחה.

ו. כי אתה יותר טוב משאר החבורה. זו, אחרי הכל, סיבה נפוצה להיות מנחה. במקום מגוריך הצלחתם, בקושי, לגרד קבוצה בת ארבעה שחקנים, ללא קשר לשום גורם אחר, מי מהם שמהווה מנחה יותר טוב מהאחרים יהפוך בד"כ למנחה העיקרי של הקבוצה. זו אומנם לא סיבה מפוצצת, אבל אם זהו מנחה טוב, אז סבבה. היתרון הכי גדול הוא שהשחקנים בד"כ ינסו בכל הכוח לעבוד עם השה"ם ולעזור לו, לפחות אם יש להם שכל. אחרי הכל אם הוא לא ירצה להנחות, מי ינחה? הסכנה הכי גדולה היא שהמנחה הזה בכלל לא כל כך רוצה להיות מנחה והוא יריץ ללא רצון וחשק, וכל גם יראה כל משחק התפקידים שלכם. עצה: אם מישהו שה"ם מסיבה זו והוא לא טוב כל-כך, פטרו אותו. תכף נדבר על למה בדיוק, למרות שזה די ברור. לא סיבה מדהימה, אבל בהחלט סבירה.

ז. כי אתה הכי רוצה להנחות. אולי יש מישהו יותר טוב ממך, אבל להנחות זה לא בראש שלו. אתה רוצה בזה, וחושק בזה. סיבה לא רעה להיות מנחה. בד"כ יש סיבה נוספת המסבירה למה אתה כל כך רוצה להנחות. אם אתה טוב, זה פיצוץ, יתרון ענק הוא גם לאהוב את זה וגם להיות טוב בזה. אם אתה פחות מכך זו סכנה, להכריח את כולם להיות שחקניך כשאתה לא טוב מוביל, בד"כ, לפירוק הקבוצה. סיבה סבירה, יחסית.

ח. כי כולם רוצים שאתה תנחה. גם זה קורה, יש מנחים המנחים משחק משום שיתר חברי הקבוצה החליטו שהתפקיד תפור עליהם. אם זה בגלל שאתה מנחה טוב ולא איכפת לך, סבבה. אבל יש שני מקרים הם זו סיבה גרועה: אם אתה לא רוצה (ללא קשר לעד כמה אתה טוב) או אם אתה לא מנחה טוב במיוחד. אם מדובר באחד המקרים, אל תסכים להנחות. הסיבה הכי גרועה, לדעתי, להפוך לשה"ם.

ט. פשוט נמאס לך להיות שחקן. אתה רוצה גיוון, סבבה, לך ונסה להנחות. אבל אזהרה, אם לא תמצא סיבה אחרת להנחות סביר כי לא תתמיד בכך. סיבה סבירה.

 

שימו לב שלא עסקתי בכלל בנושא של להיות מנחה טוב (אחרי הכל, צריך גם חומר לכתבת המשך!) אלא רק בסיבות השונות ההופכות שחקן תפקידים למנחה ולא לשחקן. רוב המנחים ימצאו שיש להם כמה מסיבות אלו להנחות, וזה סבבה. השאלה היא, אחרי שהבנת למה אתה מנחה, היא האם אתה צריך להנחות. קצת יותר קשה לענות על שאלה הזו, אבל יש כמה תשובות טובות:

אם אתה לא נהנה להיות מנחה - אסור לך להנחות משחק!
די ברור למה, מה שנעשה בלי חשק נעשה רע אם בכלל. סביר שמהשחק יעשה פחות טוב ופחות רציף עם הזמן וזה יבאס לא רק אותך, המבואס גם ככה, אלא גם את יתר השחקנים. שחקנים, אם המנחה שלכם לא נהנה, חפשו אחד אחר. גם אם הוא טוב בפוטנציאל, הוא יעביר לכם משחק רע ואתם תסבלו במקום להנות.

אם שחקניך לא נהנים כשאתה מנחה - אל תנחה להם משחקים!
אולי אחרים ייהנו ממך, אבל אתה לא מריץ לאחרים, אתה מריץ לשחקנים שלך. בהנחה שאיך שהוא אתה מריץ לאנשים שלא מעונינים בכך, סיים את זה לפני שתפגע ולפני שיצא מזה ריב אחד גדול. אגב, אם תתעקש אתה עלול לקבוע משחקים ולגלות שאף אחד לא בא

אם גם אתה וגם שחקניך נהנים כשאתה מריץ משחקים - תרגיש חופשי להנחות.
בואו לא נשכח שמטרת משחקי תפקידים היא הנאה, גם למי שלוקח את זה יותר מדי ברצינות. אם כל הצדדים מבסוטים, אז למי איכפת אם אתה לא המנחה הכי תיאטרלי בעולם. זה כיף? אז זה זה!

אז מדוע להיות מנחה?
כי יש לך סיבה הדחפה אותך לתפקיד, עדיף סיבה משלך ולא בשל אחרים, ואתה ושחקניך נהנים מלראות אותך בתפקיד. אין פה שום מיסתורין, שום מיתוס ושום קונספירציה. מעטים מנחים פשוט משום שהם "טובים", רובנו מנחים משום שאנו נהנים. כך, כמו שאתם רואים, בסופו של דבר השאלה האם להנחות או לא, לא כל-כך קשורה בסיבות בגללן אתה רוצה להנחות, אלא בשאלה הבסיסית ביותר שיש: משחקי תפקידים זה דבר גדול, האם אתם נהנים?