שה"מים גרועים, קווים לדמותם

(תודה מיוחדת ליעל אכמון על שני סוגי שה"מים מזוויעים במיוחד- הקמצן והיצירתי)

מאת: פלאי גרייצר

 

אנחנו השחקנים רגילים להיות עם מקופח. בכל עיתון משחקי תפקידים ממוצע תוכלו ליראות איך מקטלגים אותנו, עולבים בנו,מתווכחים מי יותר גרוע- רודף העוצמה  או עורך הדין. או אולי זה שלא מגיב? שלא לדבר על השחקנים האלה שתמיד עושים הפוך ממה שצריך

 

גבירותיי ורבותיי, לא עוד! לא עוד נספוג כל זאת ללא תגובה.לא עוד נשב דומם בעוד שחבורת סובלים מתסביך אלוהות מבזה אותנו. עכשיו הגיע  תורינו (צחקוק מרושע) אני גאה להציג בפניכם (תופים בבקשה), את הנקמה האישית שלי: המנחים הגרועים ביותר שיש!

 

 

זה שלא ניטפל לשטויות

 

בין המכות הקשות ביותר שידעה אוכלוסיית השחקנים לדורותיה,  הוא השה"ם הלא ניטפל לשטויות. בעיקרון הוא שה"ם סביר, למרות שהשיהום שלו נוטה להיות מהוסס ויבש מעט. הבעיה היא שהוא נוטה לשכוח להזכיר פרטים שוליים וקטנוניים, כמו העובדה שעל ערמת האוצר המרהיבה שכל הד"שים פתחו במרוצה מטורפת לעברה ברגע שהגיע לטווח הראיה שלהם, יושב דרקון אדום. או שהוא רואה לנכון לציין דברים לא בולטים לעיין כמו זה שבחדר שנכנסתם אליו יש חלון גדול ופתוח,רק אחריי שהגנגסטר נמלט באמצעותו  

 

קיימת גם גירסה מזעזעת הרבה יותר של הלא ניטפל,  והיא המתאר הלא אחיד, הוא נוהג לפרט באופן מלא ומספק .לפעמים גם במידה מוגזמת, רק לא במקומות הנכונים:

 

פלאי: אתה מתקדם בסמטה ורואה אדם מרשים בשנות העשרים שלו, בעל שיער ערמוני חלק וזקנקן תיש קטן לבוש בגלימת צמר מעובד כתומה איכותית אך מוזנחת קלות. על ידיו כפפות עור חומות, עורו בהיר, העיניים שלו כחולות אפרפרות, ובאופן כללי הוא נאה למדיי.

 שגב: אני מברך אתו לשלום.

פלאי: הוא מסתער עליך עם החרב הדו ידנית שלו.

 

פתרון: לעשות לו את המוות בכל פעם שדבר כזה קורה, בסופו של דבר הוא יבין עד כמה העניין קריטי ויתחיל לשים לב.

 

 

המוביל באף

 

גישתו של השה"ם הזה גורסת כי אם הוא תכנן עלילה, הוא עומד להריץ את העלילה הזאת, מה שהשחקנים או הד"שים רוצים לעשות בכלל לא נוגע לעניין. הוא לא חס וחלילה ינסה להוביל את השחקנים בתלם המתוכנן בעזרת אינטרסים, פיתיונות או מניפולציות, אם הוא רוצה שכולם יפלו בידיי המשטרה החשאית,הם עושים את זה כי ככה הוא אמר. 

 

שקד: אתם מתקדמים בחשכת הלילה אל עבר פתח המערה, ונכנסים...

ארז: אנחנו מעדיפים להקים מחנה ולחכות ליום, אני רוצה ליראות לאן אני נכנס.

שקד: לא אתה לא, אתה מרגיש שאין לך כוח לחכות ואתה רוצה כבר לחקור אותה.

ציון: אני מתגבר על התחושה.

שקד: דיי, אתה בכוונה מנסה להרוס? אתם נכנסים למערה.

ציון: (נאנח) וואטאוור.

שקד: אתם נכנסים למערה, ומתוך האפלה מסתערים עליכם בהפתעה מוחלטת עשרה אורקים, מהממים אתכם, וכופתים אתכם בשלשלאות. עוברת במוחכם המחשבה עד כמה טיפשי היה להיכנס למערה באמצע הלילה

 

פתרון: ללכת בדרך שלו בפעם הראשונה שדבר כזה קורה, כדיי לא להשמיד לו את הקמפיין או הרפתקה, אבל להבהיר לו שדברים שכאלו לא יתקבלו בעתיד. אם הוא ממשיך לעבוד בצורה הזאת גם אחריי ההבהרה, מומלץ פשוט לסרב לשחק, או לדרוש שוחד משמעותי.

 

 

הבנאלי

 

זהו הפגע הנפוץ ביותר מכולם: הבנאלי פשוט עדיין לא הבין שיש הרפתקות חוץ מלהיכנס למבוך כדיי להשיג את  העציץ / השעון / החתול / החרב / סיר הלילה הקסום של מלך רהודן העתיקה. המשחק הראשון פצצות! השני משעשע, השלישי חביב, הרביעי אה, ובחמישי אתה מנסה להוציא לעצמך את העין בעזרת ק20.

 

ארז: אתם יושבים לכם בפונדק ונהנים מכוס בירה טובה. בעודכם שותים ניגש

אליכם זר מסתורי עטוי ברדס בגלימה שחורה. הוא ופתח ואומר: "אני..."

אייל: אנחנו בעסק, אבל תגיד לדוכס ששלח אותך שאנחנו שומרים את כל החפצים הקסומים שאנחנו מוצאים בדרך,  וחצי מהאוצר של הדרקון הולך אלינו.

 

פתרון: למזלנו הטוב ניתן לטפל בשה"ם כזה די בקלות באמצעות עירוי לוריד של ספרות פנטזיה איכותית שתראה לו מה בדיוק הז'אנר מסוגל לעשות (אם כי יש סכנה שבמקרה כזה הוא יהפוך למפעל המחזור, ע"ע), על ידיי דוגמאות משה"מים אחרים ועל ידי עידוד השתתפותו בטורנירים למיניהם כשחקן.

 

 

הרוצח

 

הרוצח  מתקשה להפנים  את העובדה  שמשחקי תפקידים הם לא קרב בין השה"ם לשחקנים. הוא נוהג לחסל ד"שים באופן סידרתי למען התענוג הסדיסטי טהור. ברוב ההרפתקה, בזמן שהשחקנים יתמודדו עם אתגרים דוגמת קרב נגד אריה בעזרת דג מלוח, הרוצח ישב לו בנחת ועל פניו חיוך מאושר. לעיתים אף ניתן לשמוע אותו מזמר לעצמו בקול רך:

 

חמישה ד"שים הולכים במבוך, חמישה ד"שים הולכים, אם אחד הדרקון יחליט למעוך, רק ארבעה ד"שים הולכים במבוך

 

פתרון: הוא לא שווה את החיפוש אחר אחד. פשוט תעיפו אותו לכל הרוחות.

 

 

היבש

 

היבש הוא לא שה"ם גרוע, הוא פשוט לא שה"ם. ההרפתקות שלו לא נבדלות בהרבה ממשחקי הקוביה הנהוגים בבתי הימורים. הוא לחלוטין לא מבין את רוח המשחק, את העיקרון  מאחוריו, ואת הדרך בה הוא עובד. שה"מים כאלה הם לרוב חדשים לתחום. ואז או שהם משתנים מהר, או שהם נושרים כי "מבוכים ודרקונים זה משעמם, כל היום רק זורקים קוביות".

 

ציון: אני תוקף את הזומבי (מטיל קוביה).

פלאי: הוא מת.

ציון: ייפי  קיי  היי.

 

פתרון: לרוב היבש בא בתוך קבוצת שחקנים טרייה וחדשה לתחום, שבטוחה שצורת המשחק שלו היא זה הנהוגה והרצויה, ככה שאין מי שיבחין בבעיה ויחליף אותו. כנסים, טורנירים, ביקורת חיצונית או התבגרות טבעית הם הדבר היחידי שיכול להציל אותו ואת שחקניו.

 

 

שיכור הכוח

הערה: סוג שה"ם זה קיים בעיקר בגילאים הנמוכים מאוד.

 

הוא שמע ש"השה"ם הוא האלוהים של המשחק שלו", והתלהב קצת יותר מדיי, הוא משחק בשביל תחושת השליטה, ובשביל לסגור חשבונות. מאידך, לעיתים קרובות מדובר בשה"ם טוב ורציני שנישבר לו מהשטויות שהשחקנים שלו עושים באמצע הרפתקה, והוא פשוט מוציא את תסכולו.

 

ארז: אתם ממשיכים במנהרה לקול טפטוף המים

ציון: אוף, ההרפתקה הזאת דפוקה.

ארז:  נפל עליך סדן, אתה מת.

 

פתרון: הדרך המומלצת לטפל בו היא סקילה בבמבה (גם חטיפים אחרים יהיו אפקטיביים).

אפשר גם פשוט לגיד לו שהשיטה הזאת לטיפול בבעיות לא ממש מוצאת חן בעינכם,  ושיפרוק את הכעסים שלו בדרך קצת יותר פרודוקטיבית.

 

 

הקמצן

 

שה"מים מסוימים אינם מבינים מה הסיבה האמיתית שלמענה אנחנו משחקים - XP. לצבור עוד ועוד נקודות, לעלות עוד ועוד דרגות, ולהראות לכל העולם כמה אנחנו חכמים, יצירתיים ומתוחכמים. בעיקר לשחקנים האחרים, שלמרות רעיונותיהם הדלים ותוכניותיהם העלובות, זוכים תמיד להרבה יותר XP. חנפנים. השה"מ הקמצן פשוט שוכח ש-XP הן בסיס הכל, ולא מתגמל אותנו כראוי על תבונתנו העילאית.

 

חיים: האם הסיפוק מכך שבמו ידיך הרגת את הדרקון, הצלת את החבורה, העיירה ואולי את כל היקום, לא חשוב יותר מעוד 10 XP שהיו חסרים לך בשביל לעלות דרגה?

יעל: לא.

 

פתרון: מסבירים, מתחננים, זועמים, מאיימים, משחדים (גם כאן הסקילה בבמבה יכולה להועיל), כל מה שעשוי לשכנע אותו.

 

 

חלש האופי

 

חלש האופי בסך הכל רוצה שהשחקנים שלו יהיו מרוצים. ואם זה אומר שהשד שעומד לחסל אותם יעלם פתאום במטח עשן ובמקומו תופיע ערמת זהב, אז זה מה שיקרה. לרוב פשוט מדובר בשה"ם שמאוד לא בטוח ביכולות שלו, אז הוא מעמיס על הד"שים קיטונות של נק"ן ואוצר, ונכנע לכל דרישות שחקניו, כדיי לחפר על יכולות השיהום הבינוניות (בעיני עצמו) שלו.

ולפעמים הוא סתם נחמד מדיי.

 

פתרונות: למה לפתור? מדובר בחלומו של כל שחקן.

ובכל זאת: במקרה ומדובר בשה"ם מוצלח משאר הבחינות מפרגנים לו קצת, משקים ומטפחים לו את האגו והביטחון העצמי, ואומרים לו שבאמת שאתם יכולים ליהנות גם בלי  שעל כל אורק תהיה חרב +5 קוטלת דרקונים.

 

 

היצירתי

 

יצירתיות היא דבר חשוב אצל שה"מ. למעשה בלי יצירתיות שה"מ לא ראוי לתפקידו (ע"ע היבש). רק מה, יש שה"מים שהם כל כך יצירתיים, והעלילות שלהם כל כך מפותלות, והחידות שלהם כל כך מתוחכמות, שהם משאירים את השחקנים רחוק רחוק מאחור. בשלב מסוים מתייאשים מהניסיון להבין מה הוא בעצם רוצה מאתנו, ופשוט עושים פעולות אקראיות. התוצאה? בסופו של דבר מפתחים תגובת "אולי נהרוג אותו" (את כל דמות שאנחנו נתקלים בה, ומאוחר יותר, את השה"מ).

 

שחקן א' לשחקן ב', אחרי המשחק: הייתה לי הרגשה שהיה צריך לקרוא את המגילה מהסוף להתחלה, לדלג לכל אות חמישית ולתרגם את התוצאה לאמהרית עתיקה. בחיי שזה מה שרציתי להציע.

שחקן ב': אנחנו כל כך טיפשים.

 

פתרונות: למרות ההשפלה הכרוכה בכך, מתוודים לפניו שאתם קצת פחות חכמים ממה שהוא חושב, ומבקשים שיוריד קצת את הסף. זאת אומנם חוויה טראומתית לכבוד העצמי  שלכם, אבל תמיד אפשר ללכת להתנשא קצת על השכנים בשביל לשוב למלוא הדרכם השחצני.

 

 

מפעל המחזור

 

כשאמרו לו שהוא צריך לחפש השראה ורעיונות בספרים ובסרטים מהז'אנר, הוא לקח את זה קצת מילולי מדי, הוא בונה סיפורים משברי ספרים וסרטים ללא כל אבחנה, קו מנחה, או טעם טוב. הרפתקה ממוצעת שלו מכילה מפגש עם אלף אפל שתיקן את דרכיו, קוסם שנשמתו אפלה, וסייף ספרדי שמחפש נקמה ברוצח אביו.

 

פלאי: "..ותשעה רוחות אימה אלו הן הנוראות בכל משרתיו, והן נקראות רוחות התליון, שכן הן נכבלו אל תליון הקסם שמהווה את מקור כוחו של אדונם."

איל: תגיד, זה לא דומה קצת לנאזגל של טולקין?

פלאי: על מה אתה מדבר? שם זה בכלל טבעת.

 

פתרון: לרוב מדובר פשוט בשה"ם לא מוכשר, שכן הוא מקבל את מיטב הכלים ובונה מהם יצירה בינונית במיקרה הטוב. תשכנעו אותו ללכת על הרפתקות קנויות, זה יהיה הרע במיעוטו.