להיות שם

מאת: אבי סבג

 

אם ננסה לתמצת מהי המהות של משחקי התפקידים ומה מבדיל אותם כל כך מכל המשחקים האחרים הרי זו הכניסה לדמות, האופן בו אנו משחקים תפקיד כמעט כמו שחקני תיאטרון. למשך שעות המשחק אנחנו לא רק שומעים סיפור טוב ומחליפים אווירה אנחנו גם הופכים למשהו אחר, הופכים לגיבורים. אנחנו לא רק שומעים על מקומות קסומים, מאיימים ומוזרים, אנחנו עוברים לשם. אבל לעיתים קרובות מידי הקסם הזה מתמוסס ומוחמץ. מה צריך לעשות כדי לעודד משחק תפקידים? איך אפשר לשמור עליו לכל אורך המפגש?

  

משחק תפקידים אמיתי זה פשוט להפוך לדמות שלך למשך זמן המשחק, להתנהג כפי שהיא אמורה, לדבר בצורה המתאימה לה ולהגיב לכל אירוע בהתאם לאופי שלה. במשחק תפקידים טוב אתה מסוגל להרגיש שאתה שם, באותה טירה רדופת רוחות, על גבי הפלנטה הנטושה או במערכת הביוב הסבוכה של לונדון. בעניין זה, של כניסה לדמות ומשחק, שחקן תפקידים טוב אינו שונה משחקן תאטרון או קולנוע וזה בדיוק הדגם שנכון ללמוד ממנו. מובן שהבסיס הוא דמות טובה ועמוקה, אבל זה כבר נושא נפרד. השה"מ אינו שונה ממספר הסיפורים הקלאסי שגירה את דמיונם של תושבי העיירות הנידחות בסיפוריו. כדי לעשות זאת הוא צריך להתכונן היטב, אבל גם זה נושא נפרד. בכתבה הזו אנסה לסקור את הדרכים לשמור על רמת משחק טובה.  

 

דיבור בגוף ראשון

לפני הכל אתה הוא הדמות והדמות היא אתה, לכן אל תדבר עליה בגוף שלישי "הגנב שלי רוכב לעיר" אלא דבר כאילו אתה הוא הגנב. נסה לעשות זאת באופן שיתאים לדמות, תחליט אם אתה משתמש בשפה גבוהה הוא שפת רחוב, האם יש לך מבטא, האם אתה מקלל וכו'. חשוב מאד להקפיד על זה לכל אורך המשחק ולהעיר לשחקנים האחרים כשהם חורגים מזה כי בלי ההקפדה הזו לא יתכן משחק תפקידים.

 

לקרא לילד בשמו

כדי לבצע את ההפרדה המוחלטת בין השחקן לדמותו יש לפנות לדמות בשמה ולא "ליאור שלח את הפאלאדין שלך לבדוק את האורווה". זה נראה, אולי, פרט שולי אבל קשה לשחק ברצינות אם אתה לא מקבל את ההכרה מסביבה שלך שכרגע אתה משהו אחר. כבר בשלבים הראשונים למערכה רשמו את השמות של כל הדמויות והקפידו על שימוש בהם באפן קבוע, אלה אם אתם רוצים לפנות לשחקן עצמו מחוץ למסגרת הסצנה במשחק.

 

מוטו

אחת הדרכים להיכנס לראש של הדמות היא לחשוב על משפט שמאד מאפיין אותה, משהו שהיא אומר הרבה ומייצג אותה. הרי מספיק לשמוע בראש את סקוטי אומר לקפטן קירק "she can take no more" במבטא הסקוטי המתנגן שלו כדי להזכיר לנו בדיוק מי ומה הוא או לדמיין את פיקרד יורה "make it so" בסמכותיות כדי שנוכל לחזור ולעטות את דמות מפקד האנטרפרייז. משפט כזה דורש הכנה מראש בשלב בנית הדמות (פירוט נוסף בכתבה שתוקדש לנושא בניית דמויות) ויכול להחזיר אותנו לפוקוס במהלך המשחק בכל רגע שאנו מרגישים שאיבדנו את הקשר עם הדמות.

 

לחימה חכמה

לקרבות יש נטייה קבועה להחלפת מהלומות משעממת מהסוג שמביישת את משחקי המחשב הנחותים ביותר. "אני תוקף", "פגעת, עשיתי לו 13 נקודות נזק. הוא תוקף. פגע הוריד לך 7..." שעמום!!! קרבות לא נראים ככה! הדמויות אמורות לחשוש לחייהן ולכן לעשות הכול כדי לנצח. בלי להיכנס לגיבוי שנותנות שיטות המשחק השונות לנושא חשוב להדגיש שע"י השקעה של השה"מ ניתן להפוך את הקרבות לאחד השיאים במשחק. קודם שהקרבות יהיו קשים, תמיד. אם הדמויות לא באמת בסכנה זה לא מעניין, גרום להם להבין שאם לא יפעלו בחוכמה כנראה שלא יצאו מהזירה בחיים, אם ימשיכו לעמוד מול הדרקון ולדקור אותו בחרבותיהם הזעירות כנראה שבקרוב חלקים נרחבים מהאנטומיה שלהם יופרדו מהם. עודד אותם לנסות וליצור טקטיקות מעניינות, לתקוף מכמה כיוונים, לבצע תמרונים נועזים כדי להגיע לגבו של האויב לבצע הסחות, הטעיות, הכול רק לא המונוטוניות המשמימה של הקרב הבנלי.

 

לשחק הכל

לעיתים יש נטייה להניח לגלגולי הקוביות להחליף את משחק התפקידים במהלך השימוש בכשרונות. השחקן אומר שהוא רוצה להשתמש בכשרון כלשהו ופשוט מגלגל. זו בעיניי החמצה אדירה, אל תאמר אני מגלגל את כשרון הדיבור בציבור שלי, קום ושא נאום בפני ההמון בכיכר, נצל את כל התחמנות הטבעית שלך כדי להשיג מחיר טוב יותר עבור החלפים לתותח הלייזר שלך, אל תסתפק בגלגול כשרון המסחר או המיקוח שלך. כשה"מ אל תסכים לוותר על משחק של הסצנה ואפילו תתנה את הסיכוי להצלחה באופן בו שהשחקן ביטא את עצמו.

 

תיאורים

משחק תפקידים מתבסס על יצירה של תמונות דמיוניות בראשם של השה"מ והשחקנים וככל שתמונה זו מציאותית וחיה יותר כך המשחק מהנה יותר ותאפשר את התחושה של להיות שם. לכן השתדלו להעביר לאחרים תאור כמה שיותר מדויק של מה אתם עושים ומה קורה. כשחקנים תתארו כיצד המוסקטייר שלכם מזנק מהשולחן אל הנברשת ונוחת אגב בורג כפול מאחורי השומרים ההמומים, כשה"מים תארו לפרטים שלא היו מביישים את "לב אמיץ" או "גלדיאטור" כיצד מתנהל הקרב ומה קורה בכל פעם שפוגעים. לפעמים מומלץ לקום ולהדגים מה אתם מנסים לעשות, לפעמים כדאי לשרטט את המהלך הנועז שאתם מנסים לבצע בחללית המקרטעת שלכם. הכל כשר כדי לצייר תמונה שלמה ומציאותית בראשם של השחקנים.

 

זמני רגיעה

בחיים, בסרטים ובספרים יש מדי פעם הפוגות מרצף האירועים המטורף והגיבורים פשוט יושבים בפאב ושותים בירה בדרכם הארוכה אל יעדם. מיד פעם מומלץ לשחק את הקטעים הלכאורה מתים האלו, כי דווקא בהם מתגבש הקשר בין הדמויות ונוצר משחק תפקידים חופשי. הדמויות יכולות לנצל את הזמן לפתח את הצדדים הפחות מלחמתיים שלהם והעמיק את הדמויות שלהם. הלוחם המסוקס יכול להתחיל עם המלצרית, הגנב יכול להצטרף למשחק קלפים סוער והפייטנית (bard) יכולה להרוויח כסף מהופעה. תתפלאו כמה אפשר ליהנות מזה וכמה למדתם על הדמות שלכם בסיום ערב כזה.

 

לסיכום משחק תפקידים רציף וטוב דורש השקעה ותשומת לב, כדי להחזיק מעמד לכל אורך המפגש צריך שתוף פעולה מכל השחקנים תחת ניצוחו של השה"מ. כשה"מ יכולת ההשפעה שלך על הנושא היא הגדולה ביותר בעיקר כי אתה אחרי על העברת עולם המשחק לדמיונם של השחקנים וככל שתטיב לתאר אותו כך תהיה התמונה תתקבל בראשם מלאה ומרגשת יותר. מלבד זה אתה גם רואה את המשחק קצת מבחוץ ולכן אתה יכול להכריח את השחקנים להקפיד על משחק תפקידים אמיתי.

 

השיטות לעודד משחק הן מגוונות החל מבונוסים בנקודות בניסיון, דרך התעלמות מוחלטת מהלכים שלא כללו משחק תפקידים (אם לא תדבר ממש אם הסוחר לא תקבל שום מידע) ועד ענישה ממש. משחק טוב צריך להיות אינטרס משוטף של כל הקבוצה, מאמץ שבו כולם לוקחים חלק פעיל, כי אחרת לא תצליחו. אבל עם קצת השקעה התוצאות לא יאחרו לבוא.