שדה קרב ארץ / ל. רון האברד מאת: זיו קיטרו אני ניגש לספר הזה ברגשות מעורבים. למה? אני מכיר את הסופר ויודע מה הוא עשה בחייו וחלק מהדברים לא ממש מוצאי חן בעיני (הוא לא הרג אף אחד או משהו אבל יש כמה דברים מאוד מרגיזים), אבל מצד שני יש לו כשרון מסוים שבהחלט מתגלה בספר הזה וזה היה אחד מספרי המד"ב הראשונים שקראתי אז יש לי אליו הערכה מסוימת או רגש סנטימנטלי אם תרצו. אז בוא נראה, אני מבטיח להיות אובייקטיבי לחלוטין בלי יותר מידי הערות ביניים ואתם תחליטו לבד מה דעתכם ואם אתם קונים את זה או לו. סבבה? ידעתי שתסכימו. כדור הארץ אי שם בשנת 3000 לספירה, בני האדם הם גזע נכחד כמעט ונתון לשליטת הפסיכלו, יצורים אדירי כוח ועתירי טכנולוגיה מכוכב הפסיכלו אשר כל מטרתם היא לשאוב מכדור הארץ את כל משאביו ולנטוש את הכוכב המת לאחר שיסיימו. האיש הרע בסיפור הוא אחד הפסיכלו, יצור בשם טרל שמשמש כאחראי על אחת העמדות בכדור הארץ. לטרל יש תוכניות, הוא רוצה להיות מיליונר ולעזוב את העבודות הטיפשיות הללו, הוא שונא את הכוכב הזה (הכל כל כך ירוק כאן, מזעזע, לא כמו הצבעים הסגולים המופלאים בפסיכלו היקרה). על מנת להיות מיליונר זקוק טרל למתכת מיוחדת הקיימת רק על כדור הארץ והיא נדירה לחלוטין בכל שאר הכוכבים: זהב. על מנת להוציא את תוכניותיו לפעל מחפש טרל רמזים לגבי מיקומו של הזהב ומחפש את אלו שיוכלו לכרות את המתכת הנוצצת עבורו, הלא הם בני האדם. כאן נכנס לסיפורנו ג'וני גודבוי טיילר, איש שבט, חזק יותר משאר אחיו וחכם מהם שיוצא על מנת למצוא מזון לאנשיו, טיילור נחטף ע"י טרל וזה מתחיל להוציא את תוכניותיו לפועל. טיילר לומד הרבה מהיצור המגודל כולל כיצד להשתמש בטכנולוגיה פסיכלוינית. לאט ובטוח מוצא טיילר דרכים לסלק את הרוע מכוכבנו. מצויד בכלי נשק וציוד שנמצא בבסיסים צבאיים סודיים ובנשק גנוב שהשיג מהפסיכלו ויחד עם קבוצות מחתרת שיצר יוצא ג'וני גודבוי למלחמה לשחרור הארץ. בגדול מדובר בספר של המלחמה בין הטוב לרע כאשר הטובים הם אנחנו. זהו סיפור על כיבוש ועל רוח האדם שתמיד, אבל תמיד, תישאר חופשייה. אין ספק שמצד אחד כבר שמענו וראינו את הדברים הללו עשרות פעמים בווריאציות שונות אבל הפעם יש כמה דברים שונים. הסופר חקר במהלך חייו את נפש האדם ולכן יש לו נקודת מבט מעניינת עלינו, על עולמנו ועל הסימביוזה שבין האדם לסביבה, הוא גם טען במשך שנים רבות שמה שיאחד את בני האדם תחת מטרייה אחת הוא רק איום חוצני. בספר הזה הוא מנסה, אולי, להוכיח את טענתו זו ויכול להיות שגם מצליח. הספר כתוב בצורה טובה, אין תלונות לגבי העניין הזה אבל יש בו יותר מידי אלמנטים שכבר ראינו בעבר. אין חדש בתוך העלילה עצמה, הרעים הם רעים, הטובים הם טובים ואת רוח האדם איש לא שובר. מי זוכר רעיון הכלא מופיע בסדרות מד"ב כמו מסע בין כוכבים (הסדרה הישנה והדור החדש)? הרעיון טופל מספר פעמים בזוויות שונות ומשונות החל מגזע חייזרי שלכד את הצוות וניסה לגלות מה גורם לו לפעול וכלה ביצור שהוא הרשע המוחלט שנותר בודד על פלנטה עד שצוות הספינה מגיע ומספק לו שעשוע, עד גבול מסוים בו בני האדם נלחמים חזרה. רוב המוטיבים טופלו כבר, העלילה לא מפתיע במיוחד אבל וזה אבל גדול זה היה תענוג לקרוא. גם בגלל הדמויות המעניינות, גם בגלל הטיפול המעניין בחייזרים וגם בגלל הביקורת החברתית שנשלחת מידי פעם מתוך דפי הספר. אני מודה, היה אפשר לקצץ קצת את אורך הספר אבל אין ספק שזה בכל זאת כיף, פשוט כיף לקרוא מה שקורה שם, העלילה לא מתעכבת, אין יותר מידי מקומות משעממים ורגעי השיא הם בהחלט חומר של אגדות. אני חושב שאחד הדברים היותר מדליקים הוא כיצד מצאו אותנו הפסיכלו, אני לא אגלה לכם כי אני בהחלט חושב שתיהנו לקרוא אבל אני כן אגלה שאנחנו אשמים, משהו שאנחנו עשינו לפני שנים הסגיר אותנו לגזע הנוראי הזה. בכל מקרה מי שאוהב מד"ב ייהנה מהספר, אין ספק. מי שמעניינת אותו רוח האדם ומצבי שבי ומה אנשים מוכנים לעשות בשביל החופש גם ייהנה. אני רק רוצה להזהיר אתכם אל תקראו את ההקדמה אלא אם אתם רוצים להבין מה זה אגומאניה ואז לכו וקראו את זה. הסופר נותן לעצמו המון קרדיט, נותן קצת מחמאות לאנשים סביב ומנסה להסביר את משמעות המושג מדע בדיוני. מעניין? ניתן לוותר אבל אולי סתם כדי שתבינו מי כתב ההקדמה שווה הצצה.