לשחק מד"ב - בדרך הקשה מאת: ערן בן-סער ישנה חפיפה מסוימת בין קוראי מד"ב לקוראי הפנטזיה. לא מלאה, אבל מורגשת. זה מפתיע מאד - כי אין חפיפה, כמעט, בין שחקני הפנטזיה לשחקני מד"ב. לא רק שפנטזיה היא ז'אנר מאד נפוץ אשר מיליונים בעולם משחקים בו ואילו מד"ב אינו סגנון נפוץ ומספר המשחקים בו פחות, גם מספר משחקי הפנטזיה שיצאו לאור במהלך השנים הרבה יותר גדול ממספר משחקי מד"ב. אם אני מעיף מבט על האוסף שלי (אני אוסף שיטות, אם לא ידעתם) אני יכול צטט את שמות משחקי הפנטזיה הבאים: מו"ד על כל מהדורותיו, רולמאסטר, מיתוס, Runequest, Pendragon, MERP, Shards of the Stone, of Gods & Man, Palladium Fantasy, Elric!, שחר האדמה ו-Sovereign Stone. ויש עוד, תאמינו לי. אם אספור את משחקי מד"ב נקבל רשימה קצרה יותר: Traveler על מהדורותיו, Spacemaster, Fading Suns ו-Star Wars. יחס של 1:3 לטובת הפנטזיה. אומנם אני לא רשימת תפוצה מלאה, אבל זה בערך יחס השוק - ואפילו ספרתי משחק מד"ב שאינו ממש מד"ב טהור (Fading Suns מערבב פנטזיה). למה? זה ז'אנר ספרותי נפוץ מאד, למה לא משחקים בו כמו שמשחקים פנטזיה? תשובה אחת יכולה להיות עניין של קהל. קהל קוראי הפנטזיה אוהב משחקי תפקידים ואילו קהל קוראי מד"ב אינו. האומנם זו התשובה? לדעתי לא, אחרי הכל אם אני מביט על האנשים השונים איתם אני משחק אני מגלה שיותר משלושת רבעים מהם קוראים מד"ב - אבל לא משחקים כל כך הרבה מד"ב כמו שהם משחקים פנטזיה, אימה או קונספירציה (אם בכלל הם משחקים מד"ב). כך שאין זו תשובה, או לפחות לא תשובה מספקת. תשובה נוספת שעלולה לצוץ היא בשל המחסור במשחקי מד"ב. אני לא אקבל אותה, הדרישה היתה יוצרת משחקים ולא להפך. תשובה שלישית שיש לעיין בה היא האפשרות ההיסטורית - משחקי תפקידים התחילו מפנטזיה והם עדיין בעיקר פנטזיה. קוראי מד"ב בתחילת הדרך לא מצאו לעצמם עניין במשחקי מו"ד ולכן לא נכנסו למשחקי תפקידים. בהמשך כאשר התפתחו משחקי מד"ב על ידי חובבי מד"ב שרצו לשחק משחקי תפקידים, היה קשה למשוך את הקהל הזה שכבר קישר, אוטומאטית, את משחקי התפקידים לפנטזיה. על מנת שתשובה זו תהיה ריאלית צריך להיות חלק גדול של קוראי מד"ב שאינו קורא פנטזיה. האם יש? ובכן לא עשיתי סקר מקיף - אבל בהתבוננות על כל קוראי מד"ב שאני מכיר אני חייב לציין שיש כמות לא קטנה של קוראי מד"ב שלא מרימים ליד ספרי פנטזיה. קוראי הפנטזיה הם יותר חלק מקוראי מד"ב מאשר להפך, אם אתם מבינים את כוונתי. לכן יש לנו סיבה ראשונה - סיבת ההתניה ההיסטורית, אם תרצו. תשובה רביעית, שגם אותה אפסול מייד, היא שהפנטזיה יפה יותר ולכן מתאימה יותר למשחקי תפקידים. הרי יהיו מי שיעלו את הטענה הזו - יש אלו שטוענים שרק הפנטזיה ראויה למשחק וכל משחק תפקידים שאינו פנטזיה הוא פסול. לא ריאלי, עניין של טעם אינו קובע לכולם, יש בהחלט מה לשחק במד"ב (עובדה - יש משחקים ויש שחקנים, פשוט לא הרבה) וטעמו של חובב מד"ב הוא ראוי לא פחות מטעמו של חובב הפנטזיה. נותרה רק עוד תשובה אחת, שבכוונה דחיתי לסוף, קל יותר להריץ פנטזיה מאשר להריץ מד"ב - בעיקר מד"ב קשה (קשה - מד"ב המבוסס על מידע מדעי אמין ונוכחי. לארי ניבן יחשב קשה, מלחמת הכוכבים לא). בפנטזיה ההגיון לא חייב להתקיים, בכמה רמות: ברמת העולם, ברמת המערכה וברמת העלילה. ברמת העולם - אם יש מדבר במקום בו לא אמור להיות אחד על פי הגיאוגרפיה של העולם אזי אולי קוסם יצר אותו, או אולי האלים שמו אותו שם. זה פנטזיה, אולי אפילו אין סיבה. ברמת המערכה - המערכה יכולה להיות הצלת העולם מיצור בן אלמוות בעל כוחות פלא איומים ונוראים אשר מייצג את הרוע המוחלט וגם יכולה להיות השגת כוח פוליטי לאימפריה הליגאנית, אפשר בלי "הגיון" ואפשר עם - יש כאן חופש. אותו הדבר ברמת העלילה, מי שם כאן את עמודי האבן ההופכים לגולמי אבן תוקפניים? אולי הקוסם האיום שסוחט את הברון! במד"ב אנחנו בצרות, פתאום צריך להסביר. יש לנו מגני כוח נגד לייזרים בחללית, יופי - בגדול, איך זה עובד? יש לנו דרך לנוע מעל מהירות האור, איך זה עובד? יש לנו סורקים המגלים צורות חיים מרחוק, איך זה עובד? בעייתי - לא כולם יודעים להסביר את זה. אגב, צריך להביל בין שני סוגי מד"ב (בלי קשר למתי הם מתרחשים - בעוד 90 שנה, בעוד 900 שנה או בעוד 9000 שנה- ובלי קשר לרעיון המרכזי בהם - מסע בזמן, חלליות בין גאלאקטיות או גלישה בין-ממדית): מד"ב קשה ואופרת חלל. אני אגדיר את שניהם: אופרת חלל: מדע בדיוני שהינו למעשה פנטזיה עם לייזרים במקום חרבות וכוחות פסי במקום כישוף. באופרת חלל המנחה לא טורח למצוא הסברים לאיך דברים עובדים או למה, הוא לא מרגיש מחויב לתת הסבר פסאודו מדעי לטכנולוגיה שלו - מספיק לו הסבר דמוי מדעי. כמו כן הרוח היא בדרך כלל של הרפתקות אפיות עם אלמנטים של טוב ורוע, ממש כמו בפנטזיה האפית. הדוגמא המפורסמת ביותר לסגנון הזה היא, כמובן, מלחמת הכוכבים. מד"ב קשה: במד"ב קשה אתה חייב לתת הסבר פסאודו מדעי לטכנולוגיות שלך. אתה מתבסס על מדע אמיתי ככל שאתה יכול, אבל מותח אותו לרמות מתקדמות יותר. למשל כולנו יודעים שהיתוך הוא אפשרי (פצצות מימן, למשל) אבל קשה מאד לבקר אותו. אם אתה יוצר חלליות פשוטות - אתה יכול להחליט שהן מונעות על ידי מנוע היתוך יציב ומבוקר הנמצא כקילומטר מאחורי גוף החללית העיקרי (בגלל הקרינה), או לידה, אם יש לך רעיון טוב למחסום קרינה. הסיפור, בדרך כלל, הרבה פחות אפי. מדובר בסיפורים שיתאימו לז'אנרים של ימינו אנו: בלשות, ריגול, חקירה וכו'. זה פשוט בעתיד - וככל שהעתיד הזה נשמע יותר ריאלי ומובן כך הוא "קשה" יותר. ההבדל בין ההסברים שמספק כל סוג הוא, בקצרה, ההבדל בין "זה פותח שער בין ממדי לגלישה." לבין "הוא מרחיב את החורים בקצף הקוואנטי ויוצר אפשרות למעבר ממימד אפשרויות אחד למשנהו." או בין "אתה עובר למהירות מעל האור." לבין "שדה העיוות שאתה יוצר בחלל סביב הספינה יוצר סביבכם אזור ביקום בו מהירות האור היא הרבה יותר גבוהה ואתם יכולים להאיץ אל מהירויות עצומות בהתאם בלי ממש לעבור אותה." אופרת חלל קל יותר להריץ, ואכן רוב משחקי מד"ב מתוכננים, פחות או יותר, לאופרת חלל. Star Wars, כמובן ומשחקים אחרים כמו Back Rogers הישן נבנו לסוג הזה. קשה יותר להריץ מד"ב קשה - צריך להסביר. אולי זו הסיבה שבהמון ממשחקי מד"ב מופיע מוטיב מאד פופולארי: יש טכנולוגיה מדהימה מימי העבר, אבל בגלל מלחמות או משהו פשוט שכחו איך היא עובדת ורמת ההבנה של המדע דומה לזו של היום. למי זה נשמע כמו תירוץ? לי! זה מופיע ב-Fading Suns למרות שהמקום הכי מפורסם של השימוש בטריק הזול הזה הוא דווקא במשחק האסטרטגיה "קרב-טכ'" (יש גם משחק תפקידים בעולם הזה: Mech Warrior). מעטים הם משחקי מד"ב שניסו לספר הסברים מדעיים או פסאודו מדעיים. Traveller הותיק הוא דוגמא מצוינת. גם Spacemaster מנסה. אבל זה קשה, בעיקר למנחה. תחשבו על זה, נניח שאתם הולכים להריץ משחק מד"ב, כמה "קשה" תעשו אותו? מילא אמיר איתן - הוא יודע המון פיזיקה וקל לו לחשוב על רעיונות, אבל מה לתלמיד לספרות ולמכניקת הקוונטים או תורת היחסות? שלא לדבר על דברים מוזרים יותר כמו תיאורית מיתרי העל? זוהי, לדעתי, הסיבה הגדולה ביותר למחסור במשחקי מד"ב - אנשים מפחדים שאם הם לא ימצאו את ההסברים הפסאודו מדעיים הנכונים - השחקנים פשוט לא יאמינו למציאות הדמיונית והכל יתמוטט. זה טבעי, זה ברור, זה אנושי. בפעם הבאה אני אציע מגוון של רעיונות איך להתמודד עם הבעיה הזו, אבל עד אז - תישארו במתח.