|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
תשעה נסיכים לאמבר
אבל מלך יש רק אחד
מאת: זיו קיטרו "כמו רבות מדמויותיו,
זילאזני היה משורר." ג'יין לינדסקולד הציטוט הזה הוא אולי הנכון
ביותר להגדרת אישיותו של רוג'ר ז'ילאז'ני. לא רק שהיה בו מן המשורר אלא
שז'ילאז'ני היה שייך לגזע הלוחמים הפייטנים, איש חומר ורוח, אדם שעסק בתחומים
רבים ומצא סיפוק רק כאשר ידיו היו מלאות. אין ספק שז'ילאז'ני יוותר אחד
האנשים החשובים ביותר של המאה העשרים, הוגה מבריק אשר בישר את בוא העידן החדש של
ספרות הפנטזיה בעולם המודרני. יכולתו המופלאה לכתוב על קסם כעל מדע ועל מדע כקסם
הביאה לידי יצירה של עבודות אומנות שלעולם לא ישכחו. החל מ"אי המתים"
ועד "שר השדים", ספריו של ז'ילאז'ני הביאו את עולם התרבות למדרגה
חדשה. כבר מגיל 11 אחזה בז'ילאז'ני
הקדחת, קדחת הכתיבה, לרוע המזל התקופה לא אפשרה לו להתרווח ולהתחיל לכתוב, רק
בגיל מאוחר יותר, לאחר שעבד במשך שנים בכתיבת ספרי הוראה ובירוקרטיה עבור ענף
ממשלתי כזה או אחר, הצליח האדם המוכשר הזה להוציא את יצירותיו לאור. כבר מהשנים
הראשונות הטביע ז'ילאז'ני את חותמו ונראה שלא עברה שנה בה לא זכה בפרס ספרותי
כזה או אחר. ז'ילאז'ני היה אדם שניחן בהבנה
עמוקה מאוד בכל הקשור לאדם, הוא היה קורא כ-16 ספרים בו זמנית, כאשר אחד מהם
לפחות היה ספר היסטוריה, הסיבה לכך הייתה שז'ילאז'ני האמין שעל מנת לכתוב על
עתיד האנושות, אדם צריך להכיר את העבר וללמוד כיצד דברים השפיעו ומשפיעים. מעבר
להתעמקותו בספרות היסטורית מצא את עצמו הסופר הצעיר בולע לקרבו כל ספר שמצא, מכל
ז'אנר. ז'ילאז'ני קרא ספרי מדע-בדיוני
ופנטזיה רבים והושפע מסופרים כמו הנרי קוטנר, סטנלי ווינבאום ואחרים. סופר נוסף
שהשפיע על כתיבתו של ז'ילאז'ני היה היינלין, מכל אחד מהסופרים האלו למד ז'ילאז'ני
משהו לגבי סגנונות וקיבל על עצמו החלטה לגבי סוג כתיבתו העתידית. אחד הדברים
שז'ילאז'ני דגל בהם היה שלעולם אל לסופר לשקוע בסגנון אחד בלבד ועליו לחדש ללא
הרף את השקפתו על נושאים שונים. אולי מסיבה זו ניתן למצוא
בספרייה של הסופר הפנומנלי הזה ספרים שמתחילים בפנטזיה ומדע בדיוני, עובר לספרי
בלשים ומסתורין ומסתיים בספרי הגות ורוח. כל אלו הביאו את ז'ילאז'ני להמשיך
לחקור ולהעמיק את כתיבתו כל הזמן. את ההוכחה לעומק הזה אשר ז'ילאז'ני האמין בו
כל כך ניתן למצוא בכל אחד מספריו. ז'ילאז'ני מצא לנכון לבנות את הסיפורים שלו כך
שינועו סביב הגורם האנושי, סביב הדמויות. ז'ילאז'ני היה יוצר את הדמויות
אשר עליהן רצה לדבר והופך אותן לכוח המניע של הסיפור, שום דבר אחר לא היה חשוב
כלל, ואכן נראה שההימור היה נכון שכן ספריו של ז'ילאז'ני זכו להצלחה רבה בגלל
שסיפוריו התפתחו לא מתוך מאורעות בלבד כי אם מתוך החלטות ופעולות של הדמויות
החיות בעלילה. למרות רצונו לחדש ולהגיע כמה שיותר עמוק, נראה ששני מוטיבים שבו
ועלו בכל אחת מהיצירות הגדולות שלו. המוטיב הראשון הוא מוטיב הנקמה,
דמויותיו של ז'ילאז'ני יוצאות לתקן אבל דבר כלשהו אשר נגרם להם ע"י גורם
חיצוני, אנושי או לא אנושי. מסע זה מוביל אותם בדרך עקלקלה ומסוכנת אשר גורמת
להם, בדרך כלל, לגלות דברים רבים נוספים בקשר לעצמם ולאלו אשר עשו עמם את העוול. אהבתו הגדולה של ז'ילאז'ני
לאגדות עם ולמסורות של תרבויות שונות יצרה את המוטיב השני בסיפוריו. סיפור
המדגים את צורת החקירה של ז'ילאז'ני, לגבי תרבויות שונות, ניתן למצוא בספר
"שר השדים". שם ז'ילאז'ני לוקח אותנו אל מעמקי פילוסופית הפאנג שווי
של התרבות הסינית. תרבות אשר סקרנה ומשכה את ז'ילאז'ני באופן אישי במשך שנים
רבות. הוכחה נוספת לאהבתו של רוג'ר לתרבות הסינית ניתן למצוא כאשר אנחנו בוחנים
את תחביביו השונים. תחביב אחד מתבלט מעל כולם,
לז'ילאז'ני היתה חגורה שחורה באיקידו, אומנות לחימה מזרחית אותה הוא גם לימד,
יחד עם שיטות לוחמה שונות נוספות, ביניהן קונג פו בסגנון אותו יצר ברוס לי. אבל
לא רק באומנות הלחימה והזן הייתה התעניינותו של ז'ילאז'ני, הוא אהב את האומנויות השונות של המזרח וביתו היה
מרוהט בשטיחים ורהיטים אוריינטליים. מעבר לכך מוסיקה הייתה תשוקה אדירה עבורו
ולא רק מוסיקה מסורתית כי אם ג'ז, קלאסית ואפילו רוק (דיוויד בואי היה אחד
מהזמרים האהובים עליו). התעניינותו של הסופר בתורות
הנסתר הביאו אותו לחקור את תפקיד הקסם בעולם. ז'ילאז'ני האמין שקסם לא צריך
להיות דבר מה אזוטרי ולא ברור, קסם אינו בלתי תלוי לחלוטין וחייבת להיות בו
חוקיות מסוימת, כמו במדע. מסיבה זו החליט ז'ילאז'ני ליצור שיטה עבור הקסם
ביצירותיו. יותר מכל דבר אחר, השיטה הייתה חשובה לז'ילאז'ני, אולי משיכתו של
ז'ילאז'ני לתרבות המזרח הביאה אותו להתרכז בעניין הטקסים והטקסיות, נושא שבקלות
יגרום לקסם של ז'ילאז'ני להיות מבוסס כמה שרק אפשר על חוקים נוקשים. קסמו של ז'ילאז'ני שכן באישיותו
יותר מבכל מקום אחר. הוא מעולם לא פנה בצורה מזלזלת לאדם אחר לא משנה מה היה
מעמדו. הוא לא התנשא מעל סופרים צעירים ולא חטא לעצמו בצורה בה התייחס למקצוע
אותו קידש כל כך. עבורו לא היה שום הבדל בין סופר אשר פרסם עבודה אחת או מאה
עבודות. אולי כנותו וצניעותו מנעו ממנו ליפול למלכודת הקטלנית אשר הפרסום מביא
איתו. מוכנותו לקבל בהבנה רעיונות והשקפות שונות הפכו אותו למורה נפלא כי הוא
היה מוכן לא רק ללמד כי אם גם ללמוד, כל הזמן, מכל אחד. סופרים צעירים רבים אשר זכו
להכיר את ז'ילאז'ני מרגישים שהם התברכו באיזשהו חסד שמעטים זוכים בו שכן
ז'ילאז'ני היה מבקר קפדני ובו זמנית טוב לב. אך חשוב מכך, לא משנה מה היה לו
לומר לגבי סיפור או סופר הוא מעולם לא הסכים לומר לאדם אחר כיצד לכתוב.
לכל אחד הקול שלו, לכל אחד הסגנון שלו, נהג לומר. אדיבותו וסבלנותו קנתה לו
מעריצים רבים בקרב אוכלוסיית הסופרים, צעירים וותיקים בתחום. אישיותו המגוונת של ז'ילאז'ני
מקשה על הבנתו המלאה. בשנים האחרונות לחייו הוא התעניין וניסה מגוון רחב של
תחביבים, החל במשחקי תפקידים, דרך ציורי מנגה יפניים וכלה בבישול מסוגי מטבח
שונים. כל הזמן הזה הוא לא שכח את הסובבים אותו, שלושת ילדיו וחברתו לחיים יותר
מכל. הוא היה אב קשוב ומבין וחבר שידע לא רק לתמוך כי גם להיתמך. בשנים האחרונות
לחייו כאשר לחם בסרטן הוא סירב להפוך למריר והמשיך לחיות בכל רגע ורגע. בשנה האחרונה לחייו ז'ילאז'ני
ערך מספר אנתולוגיות, המשיך לכתוב ספרים (אשר חלקם יצאו אחרי מותו, חברתו לחיים
ג'יין סיימה את העבודות שלא היו מוכנות לפרסום) ודאג כל הזמן להיות בקשר עם
הסביבה שלו. הוא היה אדם אציל ולא ויתר על החיים אף לא לרגע אחד. הוא סירב
להיכנע, להאט את הקצב או לעצור. עבורו החיים ולא חשוב עד כמה היו ארוכים או
קצרים, היו מתנה שיש לנצור. השפעתו של ז'ילאז'ני על הספרות
כיום היא בלתי מעורערת. סופרים רבים, וביניהם ניל גאימן (הידוע כיוצרה של סדרת
הקומיקס Sandman),
טוענים שהשפעתו של ז'ילאז'ני הייתה מכרעת על עבודתם. ניתן להביט אחורה ולגלות
שלא הייתה כמעט שנה בה לא זכה הסופר הפעלתן בפרס ספרותי כלשהו. החל מ-1964, בה
זכה לראשונה בפרס הוגו על ספרות בדיונית קצרה ועד 1996 בה זכה בפרס לוקוס על
סיפורת. הספר, או יותר נכון סדרת הספרים
הידוע ביותר של ז'ילאז'ני היא "אמבר" (עליה תמצאו כתבה מורחבת בגיליון
הבא). סדרת ספרים זו מביאה את סיפורם של בני משפחה מיוחדים מאוד. בני אמבר אשר
חיים בעולם האמיתי היחיד, בני אלמוות שנעים בצללים אשר מטיל עולמם הקסום ויכולים
למצוא את כל מאווייהם ללא מאמץ גדול במיוחד. משפחה שבניה נמצאים במאבק מתמיד על
חייהם. ספר זה מביא מוטיב מרתק נוסף
שהיה אהוב על ז'ילאז'ני, אלמוות. אמבר אינה המקום היחיד בה מופיעים דמויות בנות
אלמוות. בספרים רבים אחרים מוצא ז'ילאז'ני שהאלמוות משרת את צרכיו בנאמנות רבה.
ז'ילאז'ני, שהאמין בכוחו של הידע, האמין שדמות אשר חיה ללא הגבלה תחקור ותעמיק
ללמוד בשנים העומדות לרשותה. מחקר זה, לימודים אלו, הם שהופכים את הדמויות לעוצמתיות
כל כך, שליטתם בידע ולא בכוחות מיסטיים הם שמעניקים לבריות אלו את היתרון האדיר
שלהן על בני התמותה. עבורי ז'ילאז'ני היה מורה, מורה
ללא קול ויחד עם זאת מורה אשר מלותיו רעמו בבירור ובצלילות לאורך ילדותי. אני
מאמין שלולא אימי שמצאה לנכון לקנות לי את סדרת הספרים של אמבר מעולם לא הייתי
נתקל ביוצר המרתק הזה, מעולם לא הייתי ממשיך להתעניין בפנטזיה ובקסם, בלעדיו לא
הייתי חי את חיי בצורה בה אני חי כיום. לסיפוריו היו ללא ספק השפעה מכרעת על
הצורה בה אני תופס את עצמי ואת העולם שסביבי ולא רק במובן הספרותי בלבד. כל חלק
בחיי עוצב רבות ע"י דברים אשר למדתי בתוך ספריו, חלקם טובים, חלקם לא,
עבורי בכל מקרה הוא היה מורה רב ערך שלעולם לא אשכח. רוג'ר ז'ילאז'ני אינו רק סופר,
כפי שציינתי בתחילת הכתבה, הוא היה לוחם, משורר, הוגה ומאהב. הוא היה הדמויות
עליהן דיבר, הוא חי את חייו בצורה אמיתית וללא פחד, רודף אחרי חלומו ולא מוותר
לעולם, הוא היה נאמן לעצמו עד הסוף וגם הסרטן אשר מכלה בדרך כלל כל פיסת טובה
באדם לא יכל היה לגבור על רוחו של האיש המופלא הזה. בעוד אנחנו ממשיכים בחיינו,
רצוי וחשוב, לדעתי, שנזכור את הדמות הזו של רוג'ר. חשוב שניקח דוגמה מאדם שהבין
מהי משמעות החיים, שהבין עד כמה יקרה המתנה הזו. חשוב שנלמד ממנו שעל חלומות לא
מוותרים ושניתן לפעול בכל המישורים
בו זמנית. אם יש אדם עליו ניתן לומר
"אם תרצו אין זו אגדה" יהיה זה רוג'ר ז'ילאז'ני, ללא צל של ספק. נ.ב להלן קישור לאתר המשמש
כ"פורטל" עבור כל מי שמתעניין בסופר ובעבודותיו. באתר ניתן למצוא
ראיונות, ציטטות, קישורים נוספים לאתרים אחרים ברחבי הרשת, קישור לאתר ובו משחק
מחשב שאת עלילתו כתב ז'ילאז'ני (משחק מצוין, לפחות לדעתי, קשה להשיגו אבל שווה
את המאמץ) ועוד מידע רב נוסף על
האיש. |
|
||
