להתגבר על ההבדלים

מאת: ערן בן-סער

 

לורד רומאנו השני קם על רגליו, הסנאט כולו השתתק - כאשר ללורד רומאנו יש מה לאמור שווה להקשיב. הלורד היה ידוע לא רק בדעותיו החריפות אלא גם בכריזמה בה הוא העביר אותן ובעקיצות הכואבות שפיזר אל יריביו הפוליטיים. נאומיו נטו להפוך לשיחת היום בלאגוניה כולה ויש אומרים שאף הקיסר נהג לבקש תקצירים של נאומיו לשעשועו האישי. הלורד רומאנו הישיר מבט אל הברון ניבס, יריבו הפוליטי, ופתח את פיו...

 

עכשיו נראה אתכם משחקים דמות שכזו! מתנדבים, יש? מי מוכן לשחק את רומאנו? יש שני סוגים של רגשות כלפי דמות כמו רומאנו, הראשונה היא חשק עצום לשחק אותה - ואני מניח שהרבה מכם היו מוכנים לשחק אותו. הוא נשמע מעניין, בלי ספק בחור שחייו נשמעים טובים למשחק ומישהו, שבפינה כזו או אחרת, כל אחד מאתנו היה רוצה להיות. הרגש השני הוא חשש גדול, לשחק דמות כזו זה ממש לא קל, כמה מאתנו יכולים לקום על הרגליים ולתת עכשיו את הנאום של רומאנו (בעניין המיסוי של השכבה השלישונית של מגזר הסוחרים) בכריזמה שבה הוא אמור להיאמר? בטח יש כמה מאתנו שמסוגלים לזאת מידי פעם, אבל רק מידי פעם - וגם אלו נדירים למדי.

 

אני בטוח שלאחר הסבר זה גם המעונינים להתמודד עם דמות רומאנו חושבים על כך שוב, ובצדק. ישנה בעיה אחת מאד נפוצה במשחקי תפקידים - אנחנו, מה לעשות, לא באמת הדמות שלנו. חלק גדול מאתנו אף בכוונה נותן לדמות שלנו יכולות שלנו עצמנו אין או לפחות אין במידה מספקת, המצב הזה נקרא "לשחק דמות טובה מהשחקן" והוא בעייתי עד מאד. הבאתי כאן את דוגמת הכריזמה, אבל יש עוד רבות וכואבות. לשחק דמות תבונתית יותר היא הנפוצה ביותר, אבל דוגמאות אחרות יכולות להיות לשחק דמות בעלת ידע רב משלך בנושא קריטי (כמו לשחק מדען גרעין או טכנאי של מנועי על-חלל) או דמויות עם בטחון עצמי רב משלך.

 

בכל אחד מן המקרים הבעיה היא זהה - אתה לא יכול לשחק משהו שאתה לא מסוגל לבצע בעצמך. אתה לא יכול להיות כריזמטי יותר ממה שהנך, לפחות לא באופן רציף. אתה לא יכול להיות יותר מבריק מהאינטליגנציה שהאל נטע בך. אומנם הבלש המבריק שאתה משחק בקלות יכול להבחין בפגמים שבסיפורו של העד ואף להבין על מה הם מעידים - אבל אתה פשוט לא. רומאנו יכול לשכנע בשני משפטים את אבי הנערה כי הכל טעות נוראה, אבל אתה פשוט לא. וזה לא שאתה לא טוב, אתה מאד טוב, פשוט לא עד כדי כך.

 

לכן כאשר מישהו ניגש לשחק דמות שבבירור טובה יותר ממנו בתחומים שיהיו חלק חשוב מהמשחק יש להחליט מראש כיצד לפתור את הבעיה, אם בכלל רוצים לפתור אותה. אחרי הכל יגיע הרגע במשחק בו שחקנו של רומאנו יקום וינאם נאום, מה יקרה אם הדבר הטוב ביותר שהשחקן מסוגל להגיד זה: "אני חושב שצריך להיות נחמדים לעניים, ניבס - אני חושב שאתה ממש איש רע." זוכרים את השעיית הספק? נשקו אותה לשלום, אין סיכוי שזה הנאום הסרקאסטי והמשעשע שנתן רומאנו.

 

אז מה עושים? איך מתמודדים עם העובדה שיש פער בין יכולת המשחק שלך והיכולות האישיות שלך לבין הדמות הסיפורית במציאות הדמיונית? יש כמה אפשרויות בסיסיות. הראשונה, והמאוד לא נעימה, היא לא לאפשר מצב כזה. אם השחקן הביישן שלך מגיע אליך ורוצה לשחק דמות כריזמטית, או שאחד השחקנים הפחות מבריקים רוצה לשחק את הבלש הגאון - אומרים לו לא. מסבירים לו, בנעימות, שזה לא ילך, שזה יראה רע ושזה פשוט עלול להיות מביך בשבילו ובשביל החבורה. כל מי שהנחה בכנס ונתן, משום שלא ידע מי הוא מי משחקניו, את דמות המנהיג לשחקן העציצי ביותר יודע כמה רע יכול להיות מצב בו שחקן משחק דמות שאינה מתאימה לו כלל.

 

זה לא פתרון רע כלל וכלל, אבל יש לו בעיות. ראשית יש שחקנים שעלולים להיעלב או לחילופין להתעקש לשחק את הדמות תוך הבטחות להשתדל עד מאד (קשה להשתדל להיות חכם יותר, תסכימו איתי). כך שמנחה החושש מיחסים רעים עם שחקניו באופן טבעי לא יאהב את הגישה הזו. בעיה אחרת הנוצרת היא שעלול להיווצר מצב שפשוט לא יהיו דמויות חכמות מדי או כריזמטיות מדי (שוב, אלו רק דוגמאות) במשחק מחוסר שחקנים מתאימים, וזה לא תמיד כיף. מה גם שישנם נושאים שלא ניתן לפתור כך, אם אתה משחק נוסע בזמן המשתמש במכונות זמן הדמות שלך, כנראה, יודעת המון על מכניקת הקוונטים - יותר ממה שמדענים היום יודעים, איך תשחק את הידע הזה?

 

הפתרון השיטתי

הפתרון השיטתי הוא פתרון המציע השימוש בשיטת משחק מובנית, מו"ד 3, וומפייר, פיוז'ן או קתולהו - זה לא משנה. עצם השימוש בשיטה הוא פתרון - אם משתמשים בו נכון. אחרי הכל בשיטה יש לדמות כישורים לא? אולי הכישור שלך (לו היית דמות) בנאום הוא 30%, אבל של רומאנו הוא 90%. אתה עומד לנאום? סבבה - נאם את מה שאתה מסוגל וגלגל קוביות. אבל שימו לב היטב למה שאמרתי - אין פה רק עניין של גלגול, גלגול ללא משחק אינו משחק תפקידים אלא משחק דיאבלו, אתה חייב לנסות לעשות את מיטבך - זהו לב המשחק. אבל מכיוון שהנאום שאתה מוציא מפיך אינו הנאום שרומאנו מוציא מפיו הגלגול הוא על פי הכישור של רומאנו ולא שלך.

 

בכל מקרה אם עצם הניסיון העלוב לנאום לא מוצלח הורס לכם ניתן עדיין להשתמש בפתרון זה. השחקן של רומאנו יכול להגיד (אני מניח משחק בגוף ראשון): "אני קם על רגלי ונושא נאום מדהים על חשיבות המיסוי הנכון וכן עוקץ את ניבס לפחות פעמיים." ואז לגלגל. אני אוהב את זה הרבה פחות מאשר ניסיון לנאום מוצלח, אבל זה גם משהו, כי גם אם לא נאמר נאום - במציאות הדמיונית של השחקנים והמנחה רומאנו קם והרביץ את נאום חייו.

 

אם ניקח את דוגמת הפיקחות והאינטליגנציה, בפתרון השיטתי המנחה יקשיב למה שהשחקן חושד וחושב על הסיטואציה ויאפשר לו גלגול כישור הבחנה או בלשות על מנת להפיק עוד מידע, אותו המנחה יספק לשחקן בצורת: "אתה גם מבין ש..."

 

הפתרון המשחקי

פתרון מקביל לפתרון השיטתי, שיהיה מקובל אצל מי שאינם רוצים להחליף משחק תפקידים בגלגול או מי שמשחקים פרי פורם נטול קוביות, הוא הפתרון המשחקי. הפתרון הזה אומר, בפשטות, שבמצבים מיוחדים מעין אלו נשבר הכלל של "מה שהשחקן אומר זה בעצם מה שהדמות אומרת." פשוט משום שזה בילתי אפשרי. מנחה הבוחר בפתרון זה יידע את חבורת השחקנים לאחר הנאום המקרטע של השחקן כי רומאנו נשא נאום מרשים וארוך שהפך, שוב, לשיחת היום, מידת ההצלחה של נאומו של רומאנו תישקל על פי הסולם היחסי של השחקן.

 

מה כוונתי? פשוט, נניח שהשחקן הצליח, על אף חוסר הכריזמה האישית שלו, להוציא נאום בינוני מינוס - הרי שבשבילו זה הישג! זה אחד הנאומים הכי טובים שלו, אישית, אי פעם - למרות שלכנסת זה לא היה מכניס אותו. אם נתרגם את הנאום לסקאלה של רומאנו, הרי שכפי שהשחקן נתן את אחד הנאומים הכי טובים שלו - גם רומאנו נתן את אחד הנאומים הכי טובים שלו, ואצלו זה אומר המון. נעשה כאן תרגום מסולם יכולות השחקן לסולם יכולות הדמות.

 

אם ניקח הפעם את דוגמת הידע הגבוהה יותר של הדמות, בפתרון המשחקי המנחה יקשיב לרעיונות שיש לשחקן בכיוון ויבחן את מידת הידע שהשחקן הציג יחסית לידע הכללי שלו, ויניח כי הדמות מציגה אותו יחס ידע, רק שאצלה זה מתבטא בהרבה יותר מידע מעשי.

 

הפתרון הרע

כשמו כן הוא, אני ממש חייב לציין את אחד הפתרונות שאני רואה יותר מדי, בעיקר סביב שולחנות פרי פורם עם מנחה לא מנוסה, אשר הוא פשוט זוועה לכל רעיון משחק התפקידים הטוב. הפתרון הרע הוא: "זבש'ך, כמו שיצא לך - ככה זה יוצא לדמות שלך." כלומר בפתרון הרע אם השחקן של רומאנו קם ונתן נאום איום ונורא, הרי שרומאנו נתן נאום איום ונורא והמוניטין שלו נפגם עד מאד. אין פתרון גרוע מכך! היה עדיף למנוע מלכתחילה מהשחקן לשחק את הדמות הזו - שכן הלכה למעשה לא נותנים לו לשחק את הדמות, אף דמות, נותנים לו לשחק אך ורק את עצמו!

 

זה פתרון מזוויע - אם מישהו מכם שם בחוץ נוקט בו, אני ממליץ להפסיק מייד. אומנם יש כאן רעיון של לאתגר שחקן, אבל ראבאק, שחקן לא כריזמטי לא יהפוך לכזה משום שנתנו לו לשחק דמות כזו. או שתמנעו אותה ממנו או שתמצאו פתרון הולם. אחרי הכל הכיף הכי גדול במשחק תפקידים הוא לשחק משהו שונה מאתנו, אם תוצאות הפעולות במציאות הדמיונית נשפטות על פי היכולות שלנו הרי שאנו משחקים את עצמנו אבל עם שם אחר.

 

לידע מראש!

אני מותיר אתכם עם כלל אחד - בדרך כלל עדיף להחליט מראש על איזה פתרון אתם בוחרים לסוגיה הזו, ברמת הקבוצה, ולדאוג שכולם יהיו מודעים לו מראש. יהיה לא נעים לגלות פתאום שמצפים ממך לנסות לתת את ההכי טוב שאתה יכול כאשר היית בטוח שרק תצטרך לגלגל קוביה. אפשר גם לסכם כי הפתרון המשחקי והשיטתי ינקטו במקביל על פי שיקול דעתו של המנחה בכל סיטואציה - זה מה שאני עושה, למשל. אבל השחקנים יודעים זאת מראש ומצפים לזאת.

 

בכל מקרה, אנו שיחקנו בעבר ונמשיך לשחק דמויות שונות מאתנו, ומכאן דמויות אשר חלק מיכולתיהן טובות משלנו. החוכמה היא לא לוותר על כך, ואף לא לדעת לעשות זאת "נכון", שהרי אין כאן נכון ולא נכון. החוכמה היא להיות מודע לבעיה ולהתייחס אליה ברצינות ולא לגלגל אותה מתחת לשטיח יחד עם דף הדמות.