תיקי פיכס: טמ"י אלרט, רד אלרט, העיקר שיש דם

מאת: זיו קיטרו ואמיר איתן

 

תאריך: 11.6.2001

מיקום: אזור קיסריה, גבעה, הרחק מעבר לבית הקברות הישן.

 

גנרל אמירוב הביט דרך המשקפת האדומה אל עבר יעד האויב. הוא הביט במשך שעה ארוכה, בוחן את ההגנות של המקום אותו הם עמדו לתקוף. הוא הוריד את המשקפת ופנה בפנים רציניות לזיוסקי "יש לנו בעיה, אני חושב שלא נוכל לתקוף דרך היבשה, נזדקק לעזרה אווירית". זיוסקי עזב את נטשה, קצינת הקשר, והסתובב אל גנרל אמירוב "למה אתה חושב ככה?" שאל במבטא רוסי כבד. "זה יותר מידי רחוק" ילל הגנרל רב המעלה.

 

זיוסקי חטף בזעם את המשקפת מידי הגנרל, סובב אותה והשיב אותה לאמירוב. "אה הא!" ירק אמירוב והביט שוב "הרבה יותר טוב, אני שמח שהצלחנו לקדם את המטרה אלינו" הוא המשיך למלמל מספר דברים לא ברורים שנבלעו תחת השפם האדום והעבות שלו.

הם המתינו להזדמנות הזו מזה זמן רב, מתאזרים בסבלנות, מביטים אל עבר האופק, יודעים שיום אחד סבלנותם תשתלם.

 

זיוסקי הדביק נשיקה רטובה לקצינת האוויר הסקסית תוך שהוא לוחש לה "הלילה, אחרי ההתקפה את ואני. אוקי נטשה?" הנערה אדומת השיער הנהנה בחיוב ואצה לה, שמלתה הקצרה חושפת את תשוקתו של הטלפת הרוסי.

"טוב גנרל, הכוחות מוכנים יש לנו..." קולו העבה של זיוסקי נקטע כשקצינת הפלפון טיטניה הופיעה לפתע ובידה, פלפון.

"זה הפיהרר." לחשה בקול שמתאים לשיחות לילה מאוחרות.

אמירוב לקח את הפלפון ברוב חשיבות מידי קצינת האספרסו, שלח נשיקה רטובה באוויר, בדק שהוא מחזיק את הפלפון כראוי ואמר "מה קורה גבר?", במבטא רוסי כבד, כמובן.

 

"כאן הפיהרר ערן. אני רואה שישנה התחממות בגזרה הצפונית. נראה כאילו אתה מחמש את הגבול." אמירוב תקף במבטו את זיוסקי "הוא מדבר על גזרות וגבולות... מה השטויות האלה?" זיוסקי נראה מופתע- "מה זאת אומרת... עובר בינינו גבול, וישנן גזרות!"

אמירוב התלהט "מה זאת אומרת? למה לא אומרים לי את השטויות האלה? אמרו לי ללחוץ על "בנה" וליצור טנקים ואז לסמן אותם כיחידה מספר 1 ולתקוף! איזה גבולות ואיזה נעליים. תורידו אותם!" זיוסקי קם מן השולחן בעל 7 ורבע הפינות , ניגש אל החלון שהשקיף אל עבר גזרת חדרה-צפון ואמר "אתה רואה את הנקודות הכחולות האלה שם?" גנרל אמירוב התקרב לחלון ומבטו קפא: "תראה את הלכלוך הזה..." זיוסקי הנהן, ממשיך להסתכל על החלון: "כן... החרות הקפיטליסטים האלו..."
"לא!... " אמר הגנרל- "תראה את הלכלוך שעל החלון הזה... למה זה לא נקי???!!! תביא לכאן מהר את קצינת הספונג'ה!"

 

זיוסקי נראה מיואש: "תביאו לי את קצינת הדיבור... אני רוצה להעביר מסר חד לפיהרר!" קצינת הדיבור נכנסה לחדר: "סבטה, אדוני". "כן, כן... אני רוצה לשלוח טלגרף בחזרה לפיהרר..." סבטה נראתה מופתעת ולא מבינה "טל.. מה?" זיוסקי האדים : "טלגרף! אני צריך לאיית לך את זה?"

סבטה סידרה את שערותיה לאחר נשיפת הדרקון האימתנית של זיוסקי: "אולי פשוט תרים לו טלפון? אתם אותו אזור חיוג..." היא הסתלקה לה.

 

זיוסקי הרים את הטלפון, חייג את מספר הטלפון להרשמה לטמ"י. טלפון אשר עדיין לא הועבר הלאה. הוא ידע מי ענה לו לטלפון- הפיהרר מולוטוב: "יא.. דיזה איסט מולוטוב שפרשן" הוא ענה במבטא גרמני כבד. "תמחק את המבטא הזה ותעבור לעברית.. אני לא מבין ככה!" התרעם זיוסקי. "אתה תוריד את המבטא הרוסי המזויף הזה קודם!" צעק הפיהרר בחזרה.

זיוסקי האדים כולו והחל לעשות אפקטים מוזרים ביותר מתחת לשפמו העבות והאדמוני עוד יותר, מזעם כמובן.

 

"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל הפיהרר

"אני משתמש ביכולת שלי להשתלט לך על המוח כמובן, אתה לא מבין באפקטים קוליים?" הפיהרר חשב על זה לרגע ותהה אם יש לו דרך להתחמק מהעניין. לאחר שהבין שהאדומים עולים עליו ביכולת ההתחכמות שלהם הוא נכנע אבל ממש לפני שכוחו המנטלי של זיוסקי השתלט עליו הוא נזכר בפתרון לבעיה.

 

שלט הטלוויזיה היה בידו הוא הדליק את מסך 14976 האינצ'ים שלו. יכולתם לשמוע את הנוירונים שותקים.

"אני מתנצל גנרל אמירוב. הוא הדליק את הטלוויזיה, אני יכול לשמוע את הנוירונים שותקים." אמירוב הבין את הסכנה, הרבה יותר מהר מעוזרו שהיה עסוק בלעשות אפקטים קוליים של דעיכת אפקט קולי של שליטה מוחית.

"זה אומר שהוא שיתק לעצמו את המוח סופית על מנת להתחמק מאתנו. אתה מבין מה זה אומר?"

זיוסקי הביט במבט תמה אל הגנרל, הוא חשב על זה לרגע וענה בביטחון "לא!"

 

אמירוב הכה בעוצמה בראשו "גם אני לא, תביאו את קצינת ההבנה."

לנה הופיעה מתוך האין בשניות, מחשוף נדיב קידם את פניו של אמירוב כאשר זה פנה לעברה.

"לנה, תתפש...תפרשי לי את המידע שזה עתה נפל לידנו." לנה הביטה סביב "היכן המידע?" אמירוב הביט בידיו וראה שאכן שום מידע לא נפל לידיו "שתי פסקאות למעלה, הכל כתוב שם, תקראי ותסבירי לנו את המצב".

 

לנה החלה לקרוא את הפסקאות הקודמות ופניה החווירו

"גנרל אמירוב, זיוסקי. אנחנו בבעיה." אמרה במבטא כבד, רוסי כמובן, אך סקסי בטירוף "נראה שהפיהרר יצא מהמשחק, הוא העדיף לשתק לעצמו את המוח מאשר ליפול בידיו של הטלפת שלנו. כעת אין לנו את מי לתקוף."

הבעיה פגעה בהם כסופת חול בלב ים.

 

אמירוב המשיך: "זו לא תהיה משימה מסובכת - זו תהיה משימה בלתי אפשרית. משימה מסובכת תראה כמו הליכה בגן עם כלב שרוצה קקי, לעומת המשימה הזו. אני לא חושב שאתם מבינים מה עומד על הפרק... עתיד האנושות! עם הכוחות של מולוטוב יצליחו לכבוש את גבעת אולגה..."

"אז מה??" המשיך זיוסקי בהתלהבות

"אני לא יודע... אני בכלל רציתי לעלות את הנקודה שיהיה טמ"י... לא יודע מה הקשר לאולגה."

"אז למה אנחנו תוקפים את הכוחות של הפיהרר בגזרת חדרה. אולי פשוט נתנקש בדרורביסקי ונמנע את הכנס?"

הגנרל חשב, מושך בזקנו האדום: "אני לא יודע... פשוט רציתי להרוג אנשים... בוא פשוט נמשיך עם התכנית הזו... היא נראית לי הרבה יותר מדליקה.. דרוריבסקי פשוט מדי."

 

כולם הסכימו שזו האסטרטגיה הטובה ביותר- להרוג את צבא הזאטוטים הצרחנים של הפיהרר מולוטוב זו הדרך!

 

אמירוב חשב לרגע... "תגיד, בית הפנקייק לא נמצא בגזרה הזו?" שאל את זויסקי.

"כן." ענה לו זויסקי ומבט מפוחד בעיניו.

"אני רוצה שירסקו את המקום עד עפר עם ארטילריה של טנקי אפוקליפסה ויעלו עליו 100 פעם עם מכבש דו ראשי- שלא ישאר זכר מהזוועה!"

קצינת ההנהון הראשית, סשה, הנהנה במרץ "נתקוף את גבעת אולגה תוך שאנחנו טוענים שזה נעשה כדי לחסל את טמ"י כשלמעשה אנחנו רוצים לחסל את בית הפנקייק. גאוני." זיוסקי בעט לה מספרת לאישון ואמר "את קצינת הנהון לא הסבר ופירוש. לא קוראים לך רש"י נכון?" הוא הסתובב אל הגנרל ואמר "אוקי, עכשיו נשוב לתכנית המקורית. אנחנו חייבים לחסל את מולוטוב לפני שנאלץ להנחות דברים בכנס הקרוב. הוא שיתק לעצמו את המוח כדי שאני לא אוכל לעשות דבר אבל זה לא מונע מאתנו מלהשתמש בנשק הסודי."

 

קצינת החיסול המיוחדת, שהוסבה מהכוחות המיוחדים של בעלות הברית, הובאה אל חדר המצב של האדומים "מה המצב?" שאלה אביאנה "חדר מצב, מה לא ברור?" שאל זיוסקי שהיה כבר להוט לתקוע כדור במישהו.

אביאנה בחנה את החדר בדקדוק "אכן, זהו חדר מצב."

"יופי, עכשיו שכולנו מסכימים, לעסק." צעק אמירוב בקול שקט.

 

"אביאנה, עלייך מוטלת משימה מדרגה אולטרה בלתי אפשרית." אביאנה עמדה זקופה, הגופייה הדקה שלבשה לגופה חשפה את השיער הרב שלגופה "אז למה אני עושה אותה אם היא בלתי אפשרית?"

אמירוב הביט בעצמו במראה במבט שואל, לאחר שלא קיבל תשובה פנה חזרה אל אביאנה "כי זה מה שקיבלנו בתחילת השלב. אני מקבל אותך ואני צריך להסתדר עם העניין הזה אז קדימה."

 

אביאנה פנתה לצאת מהחדר ואז סבה במהירות על ציר מרכזי אנכי ואמרה "עדיין לא אמרת לי מה המשימה."

אמירוב מלמל משהו תחת השפם האדום ואמר "אה... אוקי, למי שלא עוקב אחרי מהלך העניינים המאוד ברורים של המשימה הזו אז כך. אנחנו מנסים למנוע את כנס טמ"י קיץ 2001. זיוסקי רצה לשלוט לפיהרר מולוטוב במוח על מנת לשים קץ לשטות הזו. לרוע המזל ממש לפני שהוא השלים את המהלך המתוחכם שלו ביצע מולוטוב מהלך נגדי והדליק את הטלוויזיה על ערוץ 'הופ', דבר ששיתק את מוחו מיידית. עלייך מוטלת המשימה החשובה לפרוץ אל ביתו של הפיהרר ולנתק את הכבל של החשמל. כך יוכל זיוסקי לשלוט במוחו של מולוטוב."

 

אביאנה בחנה את כל המידע שברשותה ואמרה "למה שאני לא אחסל אותו באותה הזדמנות וזהו?"

זיוסקי ירה לאביאנה ברגל "למה? למה??? מאותה סיבה שב'רד אלרט 2' הרוסים לא מתחילים עם כל הכוחות המזוינים שרואים בסרט הפתיחה של המשחק. אוקי?"

אביאנה הנהנה בהסכמה, בלעה את יללת הכאב שאיימה לצאת מפיה ויצאה את האוהל האינדיאני הקטן של האדומים.

 

חייל אינדיאני נכנס לאוהל והגיש תצהיר לגנרל אמירוב.

"מה זה?" שאל זיוסקי.

"זה... המהלך הראשון שיעזור לנו לרסק את אימפריית החושך של מולוטוב."

"מה יש פה?" שאל זיוסקי וחטף את הנייר מיד הגנרל.

הוא עבר על הנייר במהירות , לא הבין כלום ואז קרא קצת יותר לאט. "גאוני!" הוא צעק אחרי 10 דקות שלקחו לו לקרוא את ששת השורות שהיוו את המנשר: "לחטוף להם את הכרונומטר! גאוני! כך הם לא יוכלו לשגר חיילים ממקום למקום!"

"האמת היא שחשבתי יותר לכיוון שיגור פיצות ולא לחכות לשליח... מה שכמובן מחזיק את החיילים ערים. אבל איך שאתה מציג את זה.. זה אפילו יותר טוב- אני פשוט גאון!"

 

(זיו: אמיר, צריך לחזור לעלילה... תפסיק לשחק לי עם הלאפטופ! ערן עוד פעם יתלונן שלא מבינים מה אנחנו רושמים...)

 

אביאנה, שהייתה לבושה בגופייה כחולה כעת (על מנת להסתיר את זהותה האמיתית, כמובן) עשתה את דרכה אל עבר ביתו של הפיהרר. היא עלתה בנונשלנטיות אל הקומה החמישית ונכנסה אל חדר האירוח. לפתע קפאה במקום, זיעה קרה כיסתה את גופה השרירי (אך שעיר במקצת) ורעד עבר בגופה.

על המסך קיפצצו להם יצורים מרגיזים, צבעוניים שבבטנם שתולה טלוויזיה.

"זה נוראי...לא אנושי...הצילו... הצילו...הציל....הצ...ה... ."

בחדר המצב ראה גנרל אמירוב את הנקודה האדומה שסימלה את אביאנה קופאת ונעלמת.

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!" צעק הגנרל האדום וחבט בשולחן, מפיל את רבע הפינה שבלטה החוצה.

 

זיוסקי שוב הוריד מעליו את אנה, לבש את חולצתו ואמר "זה משימה לסופרמן."

אמירוב הביט בו כעל אדם שאיבד את שפיותו, אז נזכר במי מדובר והמבט נעלם שכן הוא נזכר שאכן מדובר באדם שאיבד את שפיותו, לפני שנים.

זיוסקי החל לרוץ בחדר תוך שהוא שולח יד אחת לפנים ועושה אפקטים קוליים של טיסה.

הגנרל התיישב על הכסא האדום והחזיק את ראשו בין ידיו.

חיוך מוזר עלה על פניו ולאחר כמה דקות הוא נראה רגוע יותר.

ג'ינה יצאה מתחת השולחן וצעדה אל מחוץ לבונקר הקטן.

 

כעת שהוא רגוע, נעמד הגנרל והחל לצעוד בחדר. בשלב מסוים הוא בעט בראשו של זיוסקי שולח אותו, מתגלגל, אל מחוץ למאהל הבדואי.

"טוב, אם אין ברירה, אז אין ברירה." אמר אמירוב לעצמו, שב לדבר במבטא רוסי, אותו שכח במשך מספר עמודים לא מבוטל.

אמירוב נכנס לנשקייה, ברקע נשמעה מוסיקה קצבית ומגניבה.

הגנרל קרע את בגדיו האדומים, חושף גוף בנוי לתלפיות. על גבי פלג גופו העליון והמנופח לבש גופייה שחורה ולראשו קשר סרט שחור. הוא הביט סביב והחל להצטייד.

 

קולות בכי נשמעו מימין ומשמאל בזמן שאמירמבוסקי צעד בשדה של הכחולים. אחד אחרי השני נפלו כוחותיו של הפיהרר על הרצפה, דמם השקה את האדמה החרבה. צחוקו המטורף, לכאורה, מילא את האוויר, שולח את הזאטוטים זבי החותם אל מאורתם.

אמירמבוסקי נעמד מול הבניין האפל, הוא שלח צרור אחרי צרור שקיצרו את הבניין עד אשר הקומה השנייה עמדה למולו. הוא בעט בחלון המשוריין-אך-לא-מספיק-משוריין ונכנס פנימה, בועט בטלוויזיה ששידרה כעת את תכניתה המרתקת של דפנה דקל ודוב חצי מטומטם.

 

"כעת אתה בידי!" אמר תוך שהוא מניע רק את החלק הימני של פיו.

הוא שלח 35477658 צרורות אל ליבו של הפיהרר, גואל את העולם מהאיום הנוראי.

 

"אז," אמר זיוסקי "עכשיו שאנחנו לא חייבים לארגן את השטות הזו, אפשר האאאא... לשחק סטלרס לא?" אמירמבוסקי הביט סביב, ראה שאכן כוחות השחור אבדו להם ואמר "כן, בטח."

אביאנה, שהשיתוק שאחז בגופה נעלם לו, התיישבה על ברכיו של זיוסקי והחלה לסדר את המתומנים של ההרחבה: "שלוט וכבוש." של סטלרס.

 

קרדיט:

 

גנרל אמירוב: אמיר.

זיוסקי: זיו.

אביאנה: אבי "רוצח הדביבונים" סבג.

הפיהרר מולוטוב: ערן.

כל שאר הדמויות: סתם פיקטיביות ונוצרו על מנת לתת לעלילה נופח מציאותי... או סתם

נופח- גם טוב.

אנימציה: תחפשו אותה.

עריכה לשונית: אנחנו עוד נשמע צרחות.

עריכה משפטית: נראה לכם?

פסקול: אם תאמצו את האוזן ותתקרבו למסך תוכלו לשמוע את הקולות החשמליים שמשמיע המחשב.

מפיק: מכונת האספרסו של זיו.

פריקת מתחים ואתלטיקה: תודה לג'ינה מערוץ "בלו".

תודה לבית הפנקייק.

תודה לחדרה.

תודה ליוצרים של רד אלרט.

ותודה לקרי וורהר שמשחקת את טניה במשחק המקורי.

 

MISSION ACCOMPLISHED

הצוות אינו אחראי לשום דבר (באופן כללי).

 

אמיר: "אנחנו הולכים לקבל על זה על הראש?" זיו:" שתוק! ג'ינה!"

העורך: "לא, אתם לא הולכים לקבל על זה בראש, נראה לי שאלוהים היה מספיק אכזרי אליכם."