ENEMY ACE

נוצר ע"י: רוברט קניגר וג'ו קוברט (הצייר)

כותבים נוספים: ג'ורג פרט (גם צייר), גארת' אניס וכריס ווסטון (צייר)

ביקורת: זיו קיטרו

 

מלחמות מעולם לא היו ולעולם לא יהיו דבר אשר ינעם לרוב.

מתי מעט מוצאים במלחמה את רוחם האמיתית, בודדים רואים את עצמם כגיבורים אמיתיים בגלל שהצליחו לחסל את האויב לפני שהוא חיסל אותם. בכל תקופה, בכל זמן, כאשר מדובר במלחמה אנחנו יכולים לראות את הראש המורכן ואת העיניים המתות של אלו אשר היו צריכים לחוות את הזוועה על בשרם שלהם.

 

לא שירי הלל ולא סיפורי גבורה ליד האח או סביב המדורה יצליחו לשנות את העובדה המצערת שהמלחמה היא דבר כואב בו אין גיבורים ואין הצלחות.

העם היהודי יודע טוב יותר מכל עם אחר שמלחמות לא צריכות להיות, שאין בהן ולו אמת אחת פרט למוות. עמים רבים אחרים מצטרפים אלינו ויודעים את הכאב שבמלחמה, גם בזו בה הם מנצחים.

 

בכל מלחמה שהתקיימה אנחנו יכולים לראות את אותה התבנית, את החיכוך הבלתי פוסק שנוצר ע"י מדינאים, את הקריאה לדגל תוך כדי תעמולה שאין דרך אחרת, את השימוש הציני בתקשורת על מנת להראות שהמטרות צודקות. אחר כך הילדים עוזבים ומותירים בתים בהם השמחה עלולה שלא לשוב לעולם. לאחר זמן מה, לפעמים ימים ספורים ולפעמים שנים ארוכות, חלק מהילדים חוזרים ובין אם היו מצד המנצחים ובין אם היו מצד המפסידים, הכאב בעיניהם לא נעלם לעולם.

 

אבל הכאב הזה לא משנה כלל וכלל כי כאשר יבוא הזמן ומדינאי נוסף ירצה להיכנס אל דפי ההיסטוריה הוא ימצא את התירוץ שלו להזניק את הצעירים אל המדים, אל הנשק, אל הקרב ואל שאגות המוות. עבורו המלחמה היא בשלט רחוק, הוא לא צריך להתמודד עם האבדה האמיתית שיש במלחמה.

מהי אותה אבדה? יותר מחיי החברים, יותר מהפחד של ההפסד והתוצאה העגומה שתבוא אחריו, יותר מאלו יש אבדה גדולה בהרבה. איבוד הצלם האנושי.

אדם לא יוכל לקחת את חייהם של אחרים ולשמור על צלמו ועל דמותו.

 

המוות אשר אנחנו מביאים חותך גם בנו, הוא מקנן בתוכנו ולפעמים קונה לעצמו אבדות נוספות, שנים לאחר שהמכה הראשונה הונחתה.

מלחמות כיבוש, הצלה, מלחמות על נפט או על זהב, מלחמות בתוך המדינה אליה החיילים שייכים או מלחמה מעבר לים, במקום אליו אנחנו לא שייכים. הכל אותו הדבר, הכדורים אותם כדורים, המוות אותו מוות. הילדים... נותרים אותם ילדים.

 

יותר מכל מלחמה אחרת נותרות שתיים לנצח, מהדהדות בראשם של אלו שחוו אותן, של אלו שנולדו לאחריהן ושל אלו שחוששים מזו שתבוא כעת.

מלחמות העולם היו מלחמות אשר סחפו רבים אל תוך תופת שאיש לא ממש רצה, למעט אותם לובשי חליפות ששמם חרוט כעת על דפי ההיסטוריה. הם השיגו את מטרתם, אלו אשר נותרו על שדה הקרב כבר לעולם לא יגשימו שום חלום וכאשר חלומם נגוז מתו גם חלומותיהם של אלו שחוט חייהם היה שזור בזה של המתים.

 

מלחמה היא דבר קשה שהזוועות שנולדות בתוכו הן קשות יותר מכל זוועה שיכולה להתרחש ביום של שלום. מלחמה יכולה להיות תירוץ לרצח של עם שלם, מלחמה יכולה להיות תירוץ לאיבוד הצלם האנושי מרצון והכנעות לחיה שלעולם שועטת לה בנפתולי מוחנו. כאשר המלחמה מגיעה אלינו היא מאפשרת לנו לשחרר את הכעס שנבנה במשך שנים, היא נותנת לנו את החופש לומר ולעשות את הדברים שלא היינו מעיזים לעשות. היא מכתירה אותנו כגיבורים על מעשים אשר בכל יום אחר היינו זוכים עליהם בעונש מוות או מאסר עד קץ הימים.

 

מוזר להביט בנאום הפתיחה הזה ואז לומר שהוא נכתב כתוצאה מקומיקס.

קומיקס!

ספר בו תמונות ומעט מילים, חוברת מצויירת ולא ספר עב כרס שנכתב ע"י פרופסור לענייני טמטום וטיפשות.

כן קומיקס, קומיקס שעוצמתו המילולית החזותית והתת הכרתית גדולה מזה של ספר.

כבר כתבתי זאת בעבר ואכתוב זאת עכשיו, קומיקס אינו רק סיפורו של סופר מן.

 

כבר ב- 1986 יצא לאוויר העולם קומיקס אשר שינה הרבה מאוד בתפיסה של מהו קומיקס. קומיקס זה הפך לאחד הסמלים של התעשייה, הוא נשא את השם עכבר: סיפורו של שורד והוא הביא את סיפור השואה בצורה שאיש מעולם לא הביאה. על הקומיקס הזה אנחנו נדבר בפעם אחרת, הפעם אני רוצה לדבר על קומיקס אשר מספר על מלחמה, אל זוועותיה ועל האנשים שלקחו בה חלק, מרצונם או מתוך תחושה של חובה.

 

ENEMY ACE, הוא סיפור שהחל לפני שנים והביא את דמותו של הנס וון האמר, טייס גרמני אשר קיבל את הכינוי "הפטיש מהגיהינום" בזמן מלחמת העולם הראשונה.

כאשר קיבלתי את אחד הספרים לידי היה לי קשה מאוד לפתוח את הספר. יוכל להיות שהעובדה שאני יהודי הביאה אותי למצב בו קשה לי לקרוא סיפור בו הגיבור הוא גרמני ואולי הסיבה אחרת, אך בסופו של דבר העזתי ועשיתי את הצעד.

 

יותר מכל דבר אחר, ENEMY ACE הוא סיפורו של אדם שגורלו גזר עליו להיות איש של מלחמה. זהו אדם שנרדף ע"י החיה שחיה בתוך כל אחד מאתנו, זהו אדם שמנסה למצוא הגיון בזוועות אשר הוא רואה ובסופו של דבר חולם על דבר אחד בלבד, על הבית.

הנס וון האמר הוא גבר בשר ודם, שניחן בכשרון לרחף בשמיים כמו מלאך.

 

לא מדובר בסיפור פנטזיה או מד"ב, מדובר בסיפור מלחמה ללא סממנים על טבעיים. הנס מרחף בשמי העולם הכחולים בתוך מטוס קרב וכאשר מטוסו האדום נוסק אל המרחבים התכולים, יודעים כולם שאולי גורלם לא חייך אליהם בקומם ממיטתם. הנס נולד אל השמיים, הוא נולד לאחוז בידית ההיגוי ולחלוף על פני הקרקע שם חיים אלו שלא זכו והם רק בני תמותה. הוא נולד אל ריח הדלק השרוף ואל תמונות המוות אשר באות מן השמיים, נולד לצפות בגשם אדום יורד על האדמה בכל מקום אליו הגיע ולא דמו שלו הוא, אלא של אויביו.

 

מהרגע שנתקלתי בדמותו של הנס לא יכולתי לסלקה מראשי והסיבה לכך הייתה האנושיות הרבה שהפגין בכל רגע.

בתור אדם זקן בחוברות הנושאת את השם ENEMY ACE: WAR IDYLL אשר חולק עם כתב צעיר את זוועות המלחמה וגם כאשר קראתי את ENEMY ACE: WAR IN HEAVEN אשר לוקח אותנו שנים לאחור אל מלחמת העולם השנייה.

 

הנס הוא פטריוט, אזרח נאמן ואדם כנה ואמיתי שהפך לסמל עבור הדור הצעיר יותר אשר הגיח אל מלחמת העולם השנייה. הוא עושה את שיש לעשות אבל לא מוכן להוריד את הראש ולומר שהאחריות אינה בידיו. הנס לוקח אחריות רבה על כל מעשיו, הוא מבצע את השליחות שלו עד אשר הוא מוצא שהשליחות אינה מעשה של צדק אלא נובעת מתוך רצוך לגרום למוות לשם מוות בלבד.

 

החיה שנושמת בתוכו ומבליחה לחיים מידי פעם היא זאב, צייד קטלני אשר יוכל לחיות לבדו אך זקוק לחברתם של בני שבטו. הנס, בדומה לזאב, חי לבדו אבל משתוקק למגע אנושי שיעיר אותו, הוא גם חושש מאותו מגע שישיב אותו אל החיים.

הוא חושש להישאר לבד ולהביט בתוצאות העגומות אליהן הוא מגיע כאשר הוא נלחם על חייו.

 

בסיפור של ENEMY ACE: WAR IN HEAVEN אנחנו יכולים לראות את האדם הלוחם בצורה היפה ביותר. את הכבוד אותו חולק הנס גם ליריביו וגם לחבריו ואת הבוז שעולה ממנו כלפי אלו שהמלחמה עבורם היינה רק תירוץ על מנת לצבור כוח.

הנס מגויס למלחמה לאחר ששכן בבדידות בטירתו שבבוריה. במאי של 1942 הוא נקרא לעלות שוב למטוסו האדום ולזנק אל השמיים על מנת להגן על ארצו. למרות שאינו חולק את האידיאלים של המפלגה הנאצית אשר בשלטון, חייהם של בני עמו חשובים לו מאלו של המדינאים והוא עושה את שמוטל עליו.

 

כל מטוס אשר נפל מול נשקו של הנס וכל אדם אשר דמו ירד על הארץ כגשם טמא, הביא אותי לחשוב על האדם הזה, אשר פועל מתוך אהבת עמו ומוכן לתת את חייו למען אנשים שלא הכירו אותו כלל ושהוא לא יודע את שמם. בו בזמן, אנחנו יכולים לראות את המערבולות שעולות בו בכל פעם שפקודות חדשות מגיעות מהמנהיגים החדשים של גרמניה ובכל פעם שמפקד הבסיס השייך למפלגה הנאצית מנסה להוכיח את גדולתו של הפיהרר.

 

הנס אינו אדם של פוליטיקה, הוא אינו אדם שהורג לשם ההרג ולכן נובטת בתוכו החלטה וכאשר מטוסו נופל אל הארץ והוא צופה באמת שמאחורי המלחמה, כאשר הוא רואה את הפנים הרעבות מביטות בו מעבר לגדרות ואת הילדים הנראים כשלדים בוהים בו במבט מת ההחלטה יוצאת אל הפועל.

הנס עושה את אשר הוא יודע שיש לעשות והוא עושה זאת תוך כדי שמירה על הערכים בהם הוא דגל, תוך כדי הגנה על האנשים אותם הוא אוהב, בני עמו.

 

בתור יהודי, נכד לניצולי שואה, ואדם שעבר את מסע המחנות בבית ספר אני יוכל לומר לכם שהסיפור הזה, שהקומיקס הזה, גרם לי לחשוב והרבה. אני מהמר שהרבה יותר מאשר שהטריד אחרים שקראו את הסיפור בארה"ב או באירופה ושורשיהם לא יונקים מהמקורות הקרובים יותר לסיפור. למרות שהוא אינו נוגע ישירות בנושא השואה, למרות שבגדול זהו סיפור מלחמה הוא גרם לי לחשוב.

 

אני משער שהוא גרם לכל אחד לחשוב, כל אחד וההשלכות שהוא עשה והתובנות שהוא מצא בין המילים והתמונות. אחרי הכל זהו סיפורו של אדם מעל הכל וזוהי סיפורה של מלחמה ושני הנושאים האלו קרובים לליבם של רבים.

 

הסופר של יצירת המופת הזו הוא גארת' אניס, הידוע כאחד מיוצריה של סדרת הקומיקס המצליחה PREACER (יחד עם הצייר סטיב דילן) וכאדם שלא מרחם על קוראיו. סגנונו המיוחד, השימוש בשפה אמיתית וקולחת והאומץ שיש לו לומר את הדברים הפכו את הסיפור הזה לחוויה עבורי. יש לציין שרמת האלימות הפיזית המתרחשת מעל דפי הסיפור היא קטנה מאוד (יחסית לסיפוריו האחרים) אבל האלימות הנפשית ממנה סובל הנס היא אדירה וכואבת הרבה יותר.

 

מי שצייר את הקומיקס הזה הוא כריס ווסטון אשר מביא ציורים נקיים ומלאי הבעה שנותנים לנו הזדמנות לחוות את העוצמה המלאה של קרבות האוויר, את האימה המציפה את הטייסים הצעירים היוצאים אל השחקים, את התהפוכות בנפשו של הנס ואת החיה שבאדם בצורה אמיתית ורבת עוצמה. שימו לב להבעות הפנים של כל אחת מהדמויות, את החיות (ולפעמים את חוסר החיות) אשר משתקפת מעיניהן.

 

את הסיפור הקודם ENEMY ACE: WAR IDYLL כתב וצייר ג'ורג' פרט. בסיפור זה (אשר מציג את הנס וון האמר כאדם זקן המספר את זיכרונותיו) אנחנו מוצאים גם המון אמת על טבע האדם והמלחמה וסגנון הציור הפשוט נותן דגש רב עוצמה למילים. ציורי מים ללא הרבה מידי פרטים אשר גורמים לרגשות לדבר, לרוב בצורה טובה יותר מכל מילה כתובה.

 

את הקומיקס המקורי כתב רוברט קניגר וצייר ג'ו קוברט ולמרות שאין ברשותי את הסיפור הזה אני מהמר שלא תטעו אם תרכשו גם אותו.

 

ENEMY ACE הוא סיפור מלחמה מבריק, אחד מהסיפורים שאני מצטער שלא מלמדים אותנו בבית הספר על מנת לספר על התקופה הנוראית והחשוכה של העולם כולו. זהו סיפור שכתוב בשנינות, בהומור ובאהבה גדולה ולכן הוא קונה את לב הקוראים ועושה זאת בצדק.

 

 

איפה אנחנו משיגים את זה? למי שמעונין להזמין את החוברות האלו (ובכלל מעוניין להשיג קומיקסים), יש חברה שפועלת בארץ וממנה תוכלו להזמין את כל הקומיקסים שתרצו (כולל אלו שאנחנו כותבים עליהם כאן) אני ממליץ בחום. כשתתקשרו תמצאו שם או את שי או את קרן, הם גם אנשים מקסימים שכיף לדבר איתם, הם מבינים, מאוד, בקומיקסים והם ישמחו לעזור לכם.

ניתן למצוא אותם בטלפון: 6595252-03 בימי ראשון שלישי רביעי וחמישי בין השעות 17:00 ועד 20:00.