דוד אבי זקוק לך!

מאת: ערן בן-סער ואבי סבג

 

"שזה יהיה ברור לכולכם כבר מההתחלה," אמר אבי ונפנף באצבעו אל עבר קבוצת העוללים בני השבע שעמדו מולו בבגדי הים החדשים שלהם, "לשחות זו לא שעשוע, זה לא משחק וזה לא כיף. לשחות היא דרך מהירה להגיע על אויב הנמצא, במקרה, במים. ברור?"

"כן, המדריך!" צעקו תריסר העוללים המתוחים לדום צבאי הדוק.

אחד הצוציקים הרים יד, "אבי?"

בבום על קולי קטן הופיע אבי במרחק מילימטר מהילדון, "איך קראת לי?"

"סליחה, המדריך?" תיקן הקטן.

"מה השאלה, חניך מספר ששים וחמש?" שאל אבי בפחות אגרסיביות.

"למה ההיא שם עומדת על המים?" שאל חניך שישים וחמש והצביע על מורגן.

 

אבי מלמל משהו לא מובן על דחיסות המים, זווית קרני האור וכמות האנטי חומר שבבגד הים של מורגן.

"טוב, להיכנס לגזרה שש ולהתחיל לשחות במעגלים." פקד אבי ושרק במשרוקית שלו, "נוע!"

תריסר העוללים נגסו בסכיני האימון שלהם (מפלסטיק) בין השיניים, רצו אל עבר המים הרדודים (גזרה שש), קפצו ראש והחלו לשחות חזה במעגלים. רובם כבר הצליחו ללבוש את מבט "אני כריש שרק נראה כמו אדם" שאבי לימד אותם בשני השיעורים האחרונים.

אבי סרק את המחלקה האמפיבית הצעירה וחייך.

 

"אבי?" שאלה מורגן שעמדה על המים העמוקים בקול רם, "שכחתי לשאול אותך, למה אתה מכשיר את הילדים האלו?"

"האמת, כי היה ביקוש." אמר אבי שמבטו לא עזב את המחלקה, "מישהי צלצלה אלי, איזו טעות במספר, ושאלה אם כאן זה 'אבי שחיה בע"מ – קייטנות שחיה לילדים'. החלטתי שזה נשמע טוב ושמחלקת קומנדו ימי טובה צריך לאמן מגיל צעיר."

"חניך שבע!" צעק אבי, "ישר רדיוס סיבוב הולם עם המחלקה – מייד!"

חניך שבע, ילדון בלונדיני בן שבע וחצי תיקן את היקף הסיבוב שלו וחזר לנעוץ מבטי רצח ברגליה של חניכה ארבעים ושלוש.

"זה לא בר, אח של ערן?" שאלה מורגן.

"במחלקה שלי אין מקום לזהות אישית." השיב אבי בקצרה.

"ערן יודע מזה?" מורגן נקשה באצבעה ופינה קולדה שלישית, מהסוג שבא בתוך אגוז קוקוס עם עשרים וארבע מטריות, הופיעה בידה.

"ערן בקושי יודע איך לקשור את הנעליים בלי ששירי תעזור לו." השיב אבי.

מורגן משכה בכתפיה, יצרה כיסא נוח ושני אפריקאים גדולים עם מניפות, התיישבה והחלה במלאכת תפיסת הצבע.

 

בחצי השעה הבאה אימן אבי את המחלקה בצלילה רגילה, צלילה עם יד אחת קשורה מאחורי הגב וצלילה בעורף האויב. חניך שלושים ושמונה התקשה לבצע צוקהרה כפולה עם בורג לאחור ואבי אימן אותו בצד בשעה ששאר החניכים תקפו והפכו את הגורם הזר בגזרה ארבע עשרה (הכסא של מורגן במים העמוקים), מה שהיה גורם לתקרית לא נעימה אילולא מורגן חרפה בכיף ופשוט שקעה לישון בקרקעית בלי לשים לב.

 

ערן בן- סער הביט שוב בפתק שבידו, עליו היתה מצויירת מפה עם הכותרת "איך להגיע לבריכה הסודית של אבי." הנייר היה מוכתם ברוטב טריאקי וניחוח של בייקון עלה ממנו. הוא נעץ מבט בשער מולו, גם עליו היה פתק. על הפתק היה כתוב: "שטח צבאי סגור."

"כן," אמר ערן לעצמו, "זה סוגר את זה."

הוא פתח את השער ונכנס פנימה, "אבי?" הוא צעק, "איפה אתה ומה עשית עם אח שלי?"

שני ילדים בני שבע, חניך מספר שישים ושלוש וחניך מספר עשרים ושניים, חבושים בכובע ים, מצופים כתומים וחבל ארוך קפצו מגג הקיוסק על ערן, הפילו אותו על הרצפה וכפתו אותו.

"היי?" אמר ערן בקול רם, "מה אתם עושים?"

שני החניכים הביטו זה בזה בהסכמה אילמת ודקלמו "אתה לא במצב לשאול שאלות." ודחפו כדור ים קטן אל פיו של ערן הכפות.

"ממנמננמממ!" איים ערן.

השנים גררו אותו לכיוון הבריכה.

 

"המדריך!" פנה חניך עשרים ושניים, שהיה הבכיר בצוות, אל אבי, "לכדנו מסתנן!"

"יפה מאד זקיפים." בירך אותם אבי, "תנו לי את השבוי, נערוך שיעור עינוי מאולתר."

"מננמממ?" 

"ערן?" שאל אבי, "מה אתה עושה פה?"

"מממ מנמ נמומ ממ מנ מני?" שאל ערן.

"אני בטח אצטער על זה." אמר אבי והוציא לו את הכדור מהפה.

"מה אתה עושה עם אח שלי?" שאל ערן שוב.

אבי הביט בבריכה, שם חניך שבע התאמן בלתקוף אנשי גרין פיס מאחור, "סתם – מלמד אותו לשחות." ענה אבי, "למה?"

ערן נעץ מבט בבריכה. "היי, יש לך שיעור שלם פה! תראה, הם עם מצופים והכל, שוחים בתיאום מושלם, עם הסנפירים הקטנים האלו וכובעי הים הירוקים והכל… זה כל כך… אוי שיט, זה…"

 

החבל שכפת את ערן נחתך כאשר השפיצים על הגב שלו צצו החוצה, לא שזה בעייתי, הטפרים שצמחו מארבעת גפיו היו מטפלים בחבל גם ככה. פרווה שחורה כיסתה את גופו של ערן, עיניו הפכו אדומות וריח רע עלה ממלתעותיו.

"גגרררר." נהם ערן ושיחרר את עצמו על פינת הקיוסק.

"היי, זה הקיוסק של אבא שלי שאתה ממיס שם." צעק חניך מספר חמש עשרה.

אבי הביט ביחידת הקומנדו הצעירה והמובחרת שלו מתאמנת בהנחת מוקשים תת- מימיים, בערן שהפך לחיית שחור בראשיתית, שוב במחלקה, שוב בערן ופניו קדרו.

"מה? מה חמוד פה? זאת יחידת קומנדו מובחרת, הם מסוגלים לפשוט את עורו של כריש מתוך שינה עם רגל קשורה למשקולת שש קילו, חוץ מחניך מאה ושש שהפסיד את השיעור. הם יכולים להפוך ספינת דבור לסט מגנטים למקרר תוך עשרים ושש שניות. הם נותנים משמעות חדשה למושג לוחמה זעירה. מה חמוד פה אני שואל אותך?"

 

ערן לא ענה, לחיית שחור יש רק יצר אחד – חיסול כל דבר חמוד. הוא החל להסתער על הבריכה.

"מחלקה, עמדת מגננה, ללכוד את האויב בלי לגרום לו נזק בלתי הפיך."

כמה שניות מאוחר יותר חיית שחור בראשיתית אחת היתה קשורה למקפצה.

"גרררר!"

"נו, הם עדיין חמודים?" שאל אבי.

 

"המדריך," שאל חניך מספר שישים ושלוש, "מה היא עושה שם?" הוא הצביע לקרקעית הבריכה.

מורגן ישבה סביב שולחן עץ עגול ושיחקה קלפים עם שלוש דמויות כחולות ומוזרות.

"מורגן, מה קורה שם?" שאל אבי.

מורגן הביטה למעלה, "אה, תכיר, זו קבוצת הברידג' שלי. זוהי קזנטיה," מורגן הצביעה על שדה כחולה עם קרן אחת ואף הפוך, "זוהי סוסובאס," היא הצביעה על שדה ירקרקה ללא קרניים אך עם שני אפים, "וזוהי בריטני ספירס, ללא התחפושת, כמובן." והצביעה על השדה השלישית שלא היו לה לא קרנים ולא אפים, אבל זימים רציניים ביותר.

"כמובן." הסכים אבי עם מורגן, "העונג כולו שלי. רוצות לעוף לי מהבריכה?"

 

"זו ממש גסות רוח." אמרה סוסובאס.

"לצעירים של היום אין כבוד." הוסיפה קזנטיה ומזגה עוד תה.

"אבי, מלח רטוב עוד לא היית." הזהירה מורגן.

"ג'ין!" הכריזה בריטני ששכחה שמשחקים ברידג'.

אבי ויתר על הנקודה, "תתעלמו מהפולשות," פקד על המחלקה, "הן מהאו"ם."

"טוב, הבנו את הנקודה," אמר ערן שחזר להיות ערן, "אולי תשחרר אותי?"

"היי ערן." אמר חניך מספר שבע לאחיו המיותר.

 

ערן היה כפות לעץ רענן, אבי ישב על ספסל נוח ליד והחזיק פטיש גדול. חניך מספר שלוש הקריא מגילת קלף.

"אתה מואשם בזאת שהאשמת את המחלקה האמפיבית הצעירה, להלן המחלקה, בהיותה חמודה מעבר לרמת המאושרת על ידי כוחות השחור הבראשיתיים. האם אתה מודה באשמה, כופר באשמה או מודה בעובדות אך כופר באשמה?"

"אתה יכול להקריא לי שוב את האפשרויות שלי?" שאל ערן.

חניך שבעים ואחת לחץ על כפתור אדום שהעביר זרם חשמלי דרך העץ.

"אי!" זעק ערן, "איזה מן משפט זה?"

"משפט לא הוגן." ענה לו אבי, "תענה או שנהרוג אותך בלי זה."

"תשמע, הם בני שבע, שוחים בתיאום עם מבט רצחני בעיניים. גוד דאמיט זה חמוד!"

"ההגדרות שלך לחמוד משאירות מקום לויכוח." אמר אבי. "אני דן אותך לסדרת חינוך. שמישהו יקרא למכשפה."

 

"תוציאי אותי מכאן!" זעק אבי מתוך הטלויזיה של מורגן ודפק מבפנים על הזכוכית. ברקע ערן רדף אחרי הטלטאבי הירוק בנהמות שמחה, "זה היה אמור להיות רק ערן."

"שמישהו יכבה את הטלוויזיה!" פקדה מורגן על החניכים.

"כן, מורגן!" שאג חניך מספר שבע וכיבה את הטלוויזיה בצייתנות.

"אז איפה היינו…" תהתה מורגן, "אה, כן. הכלל הראשון של מועדון שרב הוא שלא מדברים על מועדון שרב. הכלל השני של מועדון שרב…"