ישועה - סיפור בהמשכים

מאת: זיו קיטרו

 

זהו סיפור שהתחיל את דרכו בפורום הסיפורים של דימונס. החלטתי להעביר אותו לעיתון מסיבות שונות, אחת מהן היא שכך הסיפור (וקוראיו) יקבלו תשומת לב רבה יותר. מי שקרא את הסיפור כבר עד כה, יאלץ לחכות לחודש הבא בכדי לגלות מה עומד לקרות לקלן ומייקל. לאלו מכם שזהו היכרותם הראשונה עם קלן...תיהנו.

 

קלן דוקס היה מסוג הגברים שנשים נופלות לרגליהם וגברים מקנאים בהם. הוא היה מאותו זן מיוחד של אנשים שעוברים על פני החיים בזלזול מוחלט, עושים את שהם רוצים מבלי לתת דין וחשבון ולא נתקלים בהתנגדויות מכל סוג. הוא היה גבוה, לבוש בגדים אפורים ומעיל גשם צהוב. שיערו השחור היה מתבדר ברוחות שחלפו ברחובות העיר. על פניו היה נסוך חצי חיוך שחשף שיניים מצהיבות ועיניו החומות היו לוכדות את המתבונן בהם במלכודת מוות. כתפיו, שנראו היטב מבעד לבגדיו, הצביעו על גוף של אתלט.

 

קלן אהב לשבת בבר קטן בסוף הרחוב בו גר, בר שנוהל ע"י משפחה אירית. קלן היה יושב שם לבדו, מעשן את ה"קריולס" שלו ושותה "גינס", מביט סביב בעוברים ובשבים כאילו לעולם לא יוכלו לגעת בו. הוא אהב לשבת שם במיוחד בתחילת השבוע. מעט אנשים היו נכנסים וברקע יכול היה לשמוע את מרטין או'קונול קורא שירה בקול בריטון, מלווה בכינור מייבב שקרע את נימי נשמתך ודאג שתחוש געגועים לבית שמעולם לא הכרת.

היה זה ערב יום שני כאשר קלן נכנס לבר והתרסק אל תוך כיסא שישב בקצה. ספל גינס הופיע לפניו וקריולס נשלפו מכיס מעילו, מעוכים לחלוטין. הוא שלף סיגריה והעביר יד בשיערו שהיה רטוב מן הגשם החם ששטף את הרחובות. קלן שנא את מזג האוויר הזה, הוא היה זקוק לקור המקפיא של החורף. הקיץ המטפטף הזה לא ניחם אותו.

הוא שאף את הסיגריה לריאותיו והרהר על התגובות הכימיות שמתרחשות להן בתוך גופו, גורמות למוטאציות להשתולל שם, ואולי תא אחד יחליט שנמאס לו והוא יאסוף סביבו תאים אחרים ויקרא למהפכה שתביא לגידול נוראי, שיחסל אותו אחת ולתמיד.

חיסול... זה היה דבר אותו הכיר קלן יותר טוב מכל אחד אחר, חיסול היה מה שעשה במהלך שלוש השנים האחרונות של חייו, מאז אותו לילה בברקלי, אלוהים איזה טירוף.

הבירה ציננה אותו והוא פשט את מעילו, כתמי זיעה נראו בבירור וריח גוף חזק עלה ממנו, ריח שלא היה לא נעים.

 

מן הצד השני של הבר חשה לפתע רובין במשהו לא ברור, תחושה משונה עלתה בה וגרמה לה להרים את ראשה מ"הפינק-ליידי" שהיה מונח לפניה. עיניה נתקלו בשרירי חזהו של קלן שהיו חשופים כעת לאחר שפתח את שלושת הכפתורים העליונים. היא הכירה את קלן, בשם ובפנים וקצת במוניטין, כמו כל תושב אחר של הבר. היא לא ידעה מה היה הדבר שעורר אותה אבל זה גם לא שינה לה, היא הרגישה לפתע כמו חיית טרף, כמו לביאה מיוחמת, חום החל מפעפע בפלג התחתון של גופה.

רובין קמה מכיסאה, לא שוכחת את ה"פינק-ליידי", והחלה צועדת לעבר קלן.

קלן הבחין בבחורה הגבוהה שצעדה לעברו בצעד רועד. הוא יכל להריח כבר מכאן את נוזלי גופה, לדעת מה היא חושבת. הוא חייך לעצמו, עושה עצמו עיוור להתקדמותה. על מסך הטלוויזיה יכול היה לראות תחרות האבקות.

ארני, בעל המקום, היה בצעירותו מתאבק ולכן רוב הזמן ניתן היה לראות את ערוץ הספורט בטלוויזיה מעל הבר. קלן הביט בגברים השרירנים ותהה מדוע הם טורחים בכלל לעשות את זה, מה הטעם?

הוא ידע שאם היו עומדים מולו הם היו נופלים אל הקרקע תוך זמן קצר מאוד.

בעבר היו המחשבות האלו חולפות בראשו, הוא היה מודד כל אחד, לא משנה מי הוא. קלן היה צועד ברחוב ומביט באנשים, מתכנן כיצד היה נכנס לקרב עמם ומחסל אותם.

אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה בתחום שלו הוא הפסיק לחשוב ולפאר את עצמו בדמיונו, הוא ידע מה הוא שווה וידע שאין אדם שהוא לא יוכל להפיל.

בינתיים התיישבה רובין לידו, שולפת סיגר ארוך בטעם מנטה ומציתה אותו, לא ממתינה אפילו להצעה לאש מקלן. הוא הכניסה את הסיגריה לפיה ומצצה אותה, נושפת ענן קטן לכיוונו של קלן. הוא זרק אליה מבט ורובין הרגישה שאם היא לא תיקח אותו לביתה בקרוב היא תתפוצץ.

"אני לא אבזבז מילים. שמעתי עלייך מספיק בשביל שלא לנסות עלייך את המהלכים הרגילים. רוצה לבוא? אני גרה לא רחוק מכאן."

קלן אהב ישירות, בתחום העבודה שלו המשחקים כבר הפכו לא מעניינים, מעבר לכך הוא הבחין במחשוף של רובין והרגיש שהוא זקוק לעיסוי גוף מלא.

"בואי נזוז." לא היה טעם למשפטים מתוחכמים, גם אם הוא אהב לומר אותם.

קלן זרק שטר של חמישים על הבר, נופף לארני לשלום וצעד לפני רובין, דואג להיות צעד מאחוריה עד שהגיעו לדלת.

 

קלן עקף את רובין מימין בצעד בטוח, פותח לפניה את הדלת. הוא דאג לקחת מרחק קל אך ברור ממנה, הוא לא רצה שוב אי הבנות.

בחוץ ירד גשם חם ודביק, כמו זיעה הניגרת מטה בכמויות עצומות מבית השחי של אלוהים, מטפטף ללא הפסק. קלן עצר מונית שלקחה אותו ואת רובין לביתה. לכל אורך הדרך דפק הגשם על גג המכונית וקלן לא יכול היה שלא להיזכר במלחמה.

רובין גרה בבית דירות קטן לא רחוק מהבר, עשר דקות נסיעה בגשם המעופש. המונית חנתה תחת הבניין ורובין יצאה, נותנת לקלן לטפל בתשלום. הם עלו במעלית לקומה הרביעית. קלן דאג לתפוס מרחק והביט בעיון ברובין, שעמדה שלובת ידיים למולו. היא תהתה אם לא הייתה צריכה ללבוש שמלה קצרה פחות. היא ענתה לשאלה בכן החלטי מאוד כאשר הפילה את המפתח לביתה ונאלצה להתכופף ולהרימו, חושפת תוך כדי את עכוזה העגלגל לקלן.

קלן לא הגיב אבל מבט קצרצר אל מכנסיו הבהיר לה שאולי לא היית זו טעות גדולה במיוחד.

הם נכנסו פנימה וקלן קפא בפתח הבית, מרחרח את האוויר. רובין צעדה פנימה ונכנסה לחדר השינה שלה, היא ידעה מה היא עושה אך משום מה עלתה בה תחושה משונה מאוד. משהו לא היה בסדר בתמונה הזו. כאשר קלן נכנס לחדרה, פלג גופו העליון חשוף, היא עדיין לא עלתה על זה. כאשר הביטה בצלקות הרבות שחרשו את חזהו היא רק התעוררה יותר וחשה את ליבה פועם ובכל זאת היא ידעה, חשה עמוק בתוכה שאולי, רק אולי, היא טעתה.

 

בכל ימי חייה רובין לא חוותה חוויה שכזו, לא ידעה שדבר כזה ניתן שיתקיים. כאשר ליטפה את עורו החרוש צלקות יכולה הייתה רובין לספר לעצמה את סיפורה של כל צלקת. כאשר לקחה אותו בפיה היא טעמה את כל אהבותיו ואכזבותיו. כאשר נאנק אליה והיא ענתה בקולות של חיית פרא, היא ידעה אותו כמו שמעולם לא ידעה גבר בחייה.

הם שכבו זו לצד זה, היא ליטפה את גופו העירום בשעה שקלן נחר בקלילות לידה, היא הרגישה מטופשת, החשש שהרגישה כאשר ראתה אותו, אולי היו אלו הסיפורים ששמעה שגרמו לה לפחד כל כך, לחשוד שטעתה בו שהוא יגרום לה לנזק....שטות, הוא היה עדין יותר מאשר ססיל וססיל הייתה העדינות בהתגלמותה.

 

קלן נשם לאט, מביא אליו את הניחוחות שעמדו בחדר, שהצטברו בין הסדקים ברצפה, שזחלו על הקירות, שטיפסו אל התקרה. הוא נשם לתוכו את ריח הצבע הישן, את ריחות הלחות מחדר הכביסה, את ריח האוזון העדין שעלה מהמקרר. הוא הריח את שאריות הריח שהותיר החתול שביקר כאן לפני יומיים וגישש בחושיו אחר שריד של ריח אחר, חמקמק, ריח של גבר.

קלן ידע שצדק, ידע שזה הדבר שחיפש, ידע שלא טעה כאשר ראה את רובין ולא טעה כאשר נכנס לבית. בעוד רובין מלטפת אותו ומרדימה את עצמה פקח קלן את עיניו בזהירות והביט בה, גופו עדיין קפוא. הוא בחן את שדיה המלאים והכבדים, את קו המתאר של מתניה, את רגליה, את שיערה הסתור. ריח של זיעה ונוזלי גוף אחרים עלו ממנה, ריחות של תשוקה, של אביונה, של טירוף. הוא הריח את הדם שפעם בה, הריח את שורשי שיערה. הוא נשם אותה לתוכו ואז, באחת, קם מעליה, שלח את ידיו ושבר את מפרקתה.

הוא התלבש במהירות, דואג לא לשכוח דבר בחדר ואז הניף את הגופה שהייתה רובין על כתפו והתקדם אל עבר הסלון, מקווה לצאת כמה שיותר מהר מהמקום, לפני שהדבר ממנו חשש ישוב.

 

הוא עמד לצאת מדלת הכניסה אך שב על עקבותיו, בחוץ עמדו זוג זקנים, הוא לא ראה אותם, הוא לא היה צריך לראות כדי לדעת. הוא מצא את מדרגות החירום והחל לרוץ מטה, ראשה של הגופה שהייתה רובין נחבט מידי פעם כאשר פנה בפניות החדות.

הוא הגיע לסוף המדרגות וזינק אל הרווח שנותר בין המדרגות לרצפת הסמטה. הוא הוריד את הגופה שהייתה רובין והציץ אל הרחוב.

הרחוב הראשי היה עמוס אנשים, דוהרים במהירות, נעים לכל כיוון, נכנסים ויוצאים מחנויות, מחליפים ברכות. האנשים המשיכו לזרום לרחובות, כמו הטינופת שזרמה בביוב תחת רגליהם, לא הייתה לו ברירה.

הוא שב לעומק הסמטה ופנה אל גופתה של רובין, צווארה השבור נשען בצורה מוזרה ביותר על שקית זבל מנופחת וקרועה שאחד מדיירי הבית החליט להשליך כאן. חלקי עוף ישן היו מפוזרים סביב שקית הזבל, יחד עם קופסאות שימורים שמיצי זבל וחיים חדשים זרמו מהם. התמונה המשונה הכתה בקלן והוא עמד שם, מהופנט.

קלן שב לחושיו, מביט סביב, והתפשט, דואג להניח את בגדיו במקום בו לא יזדהמו. הוא הרים את גופה העירום של מי שהייתה רובין והחל לחבק אותה. הוא חיבק אותה חזק אליו, חיבוק דוב, חיבוק מפוקק עצמות. עורם החל להתאחד, נוזל אחד אל תוך השני כמו יצור חי בעל תודעה משלו, פועם. הם נראו כאילו הותכו זה לזה. רעש מחליא נשמע כאשר בשרם מצא אחד את השני ונדבק, צליל מציצה מתמשכת נשמעה, קול של עשרות תולעים קטנות זוחלות יחד על פני מישור בוצי. קלן הזין את גופו בגופה, נותן לשריריו לעכל את שריריה, לעצמותיו לטעום את עצמותיה, לדמו לזרום אל תוך דמה ולנקז את כל המינרלים אשר שקעו בכלי דמה. קצוות עצביו התאחדו עם עצביה, שותים את תחושותיה.

בזמן שמוחה נלעס ע"י מוחו הוא חווה את האורגזמה שהתפוצצה בתוכה לאחר שקיימו יחסי מין. הוא חש את תחושת חוסר הביטחון שלה, את הפחד. הוא שאב לתוכו את רגשותיה, את זיכרונותיה. הוא בלע את רגעי האושר שלה כאשר זכתה באליפות השחייה בגיל 16, את הכאב שפילח את זרועה כאשר שברה את ידה ביום קיץ מהביל כתוצאה מנפילה מסוסה. הוא שאב בעונג את מסיבת הסיום שלה, היום בו איבדה את בתוליה, היום בו אביה שב מהמלחמה. הוא מצץ בטירוף חושים את חלומותיה את תשוקותיה, את הפנטזיות החבויות ביותר שלה. הוא רוקן את כל מה שהיה בעבר רובין לתוכו. ממזג את הקליפה שהכילה את נשמתה יחד עם ישותה עצמה.

 

קלן התעורר מהאקסטזה אליה נכנס. הוא הרים את עצמו מהרצפה, מקיא שאריות שיער.

הוא הרים את עצמו והתלבש- מסדר את בגדיו תוך שהוא מביט בשלולית שנקוותה קרוב למקום בו עמד- יוצא אל הרחוב כאילו דבר לא קרה.

מסביבו העולם היה שקט יותר. למרות האנשים הרבים שחלפו על פניו בדרכו חזרה אל הבר, דבר לא נגע בו. הוא הביט בשמיים שקיבלו גוון טורקיז עמוק, כוכבים בהירים נראו, נוצצים ומהבהבים, כמו קוראים בשפה לא ברורה לאחיהם שסביבם, מנסים ליצור קשר ממרחקים שלא ניתן אף לא לדמיין.

קלן הרגיש את גופה של רובין ותודעתה עוד מתעכלים בגופו, והסחרור שחש כל אותו זמן היה טוב יותר מכל סם בו נגע אי פעם. קלן הביט על הכוכבים וחשב שהוא יכול לשמוע את צחוקם. הם צחקו מבדיחה שהגיעה לאוזניהם וקלן חשב על כך שכל בדיחה שהם שומעים כעת יצאה במסעה אליהם לפני עשרות או מאות או אלפי שנים. הם צוחקים מבדיחות שסופרו ע"י אנשים שזיכרון קיומם נמחק לפני זמן כה רב. תחושת המרחק העצומה הזו, הבדידות הנוראית, הדיכאון שבוודאי חש כוכב שם למעלה פגעה בקלן כמו לבנה אדירה שמוטחת ישירות בפנים. הוא החל לבכות דמעות מרות. קלן כיסה את פניו בידו, לא מעוניין שאנשים יבחינו בגוון הצהבהב של דמעותיו, לא מעוניין שיריחו את ריח הגופרית שעלה ממנו בעודו בוכה.

הוא נמלט אל תוך הקרירות של הבר, מוצא את ארני מתגפף בחשכה עם נערה שנראתה כאילו יכלה להיות נכדתו. הוא הבחין ברגליים ארוכות ולבנות שידו הבשרנית של ארני עברה עליהם בתשוקה. קלן כבר יכול היה לדמיין מה עומד לקרות בעוד שניות לא רבות, כאשר ארני יבחין שהוא כאן ויבין שזה בטוח עבורו להעלם אל מאחורי הקלעים לזמן מה, לתת לנערה הצעירה לטעום את בשרו ואת תוכנו.

קלן לא טעה, ארני הביט לאחור, הבחין בו, חייך ונעלם פנימה אל האפילה. קלן נכנס אל מאחורי הבר, מזג לעצמו "שיבס ריגל" בן 12 ושב למושבו הקבוע. הוא לא היה צריך להמתין זמן רב. ארני שב חזרה, סוגר את הרוכסן, ומעביר לנערה- שקלן היה בטוח שגילה לא עלה על 12- שטר של עשרים דולר.

קלן חייך חיוך חמוץ, לא מבין מה קרה לארני לאחרונה, והמשיך לשתות את הוויסקי שלו.

קלן המתין, הוא ידע שאיש הקשר שלו יגיע בקרוב, הוא הרגיש את תחושת ההתעלות באוויר, יודע שבקרוב הוא יוכל סופסוף לגאול את עצמו, יודע שהישועה קרובה.