לדעת לפרוש כשאתה בשיא

מאת: מר. שלום

 

חודשיים שלא שמעתם ממני, חודשיים בהם חשתי את כאבכם הנוראי, חודשיים בהם יללות בני ישראל עלו והגיעו אלי. וכעת, כעת החלטתי לגאול את עמי.

הדבר עליו אני רוצה לדבר הוא נושא כאוב, נושא נוראי, נושא שמעטים מעיזים לדבר עליו. זהו עניין בחשיבות ראשונה, דבר שלא ניתן להפנות לו את הלחי השנייה, לא עוד.

נושאים כגון רעב עולמי, אלימות במשפחה, חובות העולם השלישי, הפגנות סטודנטים, איום ביוכימי וזיהום האוויר המתמשך, כל אלו מחווירים לעומתו.

אני מדבר על לא אחרת מאשר המכה ה-11, סרטי המשך.

 

בימים אלו ממש יוצא לאקרנים הסרט "מת לצעוק 2" שהוא המשך לקומדיה המדליקה של השנה שעברה ששמה, הפתעה, "מת לצעוק". הוא גם דוגמה אחת מיני רבות לזוועות המשתוללות להם שם בחוץ, מכות ללא רחם בכל עובר אורח שלא מודע לסכנה הנוראית הזו שהיא סרטי ההמשך.

"מת לצעוק 2" הוא הדוגמה הקלאסית לדרך בה דבר טוב הופך לדבר רע. זוהי הוכחה ניצחת לכך שאין צורך להמשיך כל מה שמצליח, שלפעמים כדאי לנוח על זרי דפנה ולא לרדוף אחרי יונים עם עלה של זית רק בשביל לנוח על מצע רך יותר מעלי דפנה קוצניים ויבשים.

 

סצינת הפתיחה, המגעילה בצורה שלא תתואר, מנסה לצחוק על אחד מסרטי האימה המגעילים שיצאו אי פעם "מגרש השדים"- אופרת סבון בתחפושת של סרט אימה שמדברת על ילדה בעלת צוואר גמיש במיוחד. ובכן לאחר שאנו צופים בילדה המטומטמת משתינה במשך שעה על השטיח (הא, הא מאוד מצחיק) אנחנו רואים את הכומר האימפוטנט מגיע לערוך גירוש שדים (אולי סיר לילה היה עוזר יותר בעניין הזה) וכאן אנו יכולים ליהנות מ-3.5 דקות של קיא.

 

כן, קיא. כל הדמויות בסצינת הגירוש מקיאות אחת על השנייה כל הזמן ו... אנחנו נפסיק כאן במיוחד לאור העובדה שרע לי.

מכאן אנחנו שבים אל הדמויות הדביליות של הסרט הראשון שלא להן ולא לעלילה הבאה יש קשר לסצינת הפתיחה. אנחנו נתקלים בסדרת דיאלוגים לא שנונה במיוחד ומשם לסיבה דבילית וחצי גרועה לכך שכל החבורה תגיע לבית רדוף.

זה גורם לכם לחשוב, האם זוג האחים שהם גם הכותבים של הסרט (ואחיהם השלישי שהוא הבמאי) באמת כתבו את הסרט הראשון שהיה דווקא מצחיק. האם יכול להיות שהם היו אחראים להצלחה של הסרט הקודם? לי לא נראה כך.

 

מי שימשיך לשבת ולצפות בסרט יזכה לשעות ארוכות של סצינות נמתחות ולא מצחיקות. סצינות שנוצרו על מנת להגעיל ולא יותר מכך, סצינות שהיה ניתן לסלק אותן אלא שאז לא היה נשאר כלום מהסרט.

הייתי רוצה להמשיך ולקטול את הסרט אבל...זה עושה לי רע, באמת. אני לא יכל אפילו להתחיל ולתאר לכם את עוצמת הבחילה שעולה בי רק ממחשבות על הדמות של המשרת... או ארוחת הערב... או שתיהן... אייייייייכס!

 

בעולם מסתובבים עוד הרבה אנשים שחושבים שדבר שמצליח דורש המשך. טוב, רוב האנשים טיפשים.

"מת לצעוק 2" אינו הסרט הגרוע היחיד. קחו את "העורב 2" לדוגמה. מה היה הרעיון שם בכלל? לקחת את ה"עורב" עד הקצה המכוער שלו? או אולי לתת לנו מבט על העולם הרוחני העמוק שקיים שם?

הלו? מישהו בבית? כל הרעיון בסרט היה על אבדן, לא איזה סופר- דופר- גיבור שמסתובב בעולם וקנה לו עורב כי זה מגניב.

 

סרט המשך נוסף שאני רוצה לדבר עליו הוא ההמשך העתידי של "המטריקס" שלפי השמועות הולך להרוס את כל מה שהיה טוב במטריקס הראשון.

מספר דבילים מביניכם ומבין אנשי העולם הם ציניקנים שחושבים את עצמם לדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות ולכן רואים ב"מטריקס" סרט גרוע ומשולל כל תוכן. למה? כי הוא מדבר על רוחניות כפי שהיא מופיע בעשרות דתות וכתות ואתם (אותם חכמים יותר מכל מה שנברא אי פעם) אתם הרי כבר יודעים הכל ואין לכם מה לחדש ולכן מטריקס לא היה סרט טוב מספיק עבורכם. כפי שאמרתי, לא כולם התברכו בשכל.

 

אז, "מטריקס 2", "באג 2002" היה הכינוי המתאים יותר.

העלילה המסחררת, על פי השמועות, הולכת לספר לנו על עולם מחוץ למטריקס (מטריקס בתוך מטריקס) ולהגיד לנו שניאו הוא האחד במטריקס אותו אנו מכירים אבל בעולם העוד-יותר-אמיתי, אליו יגיעו הגיבורים לאחר שניאו השמיד את הסוכנים בסרט הראשון, אנו מגלים שניאו הוא רק עוד תוכנה מתוחכמת וישנו עוד מטריקס ועוד סוכנים וכל עלילת הסרט הראשון הייתה רק "משחק".

אם הצלחתם להבין את זה ומקובל עליכם העניין אז...יופי, אתם תיהנו מהסרט ובטח גם אהבתם את אבא לעניין 2, אבא גנוב 3, מורה מחליף 4, קנידמן 3, רמבו 8000 וטיטאניק 2.

 

כן, כן, גם על זה חשבו. מי שהצליח להחזיק את שש השעות של הסרט (לרוב נערה בגיל העשרה, צווחנית מכוערת ובעלת רמת אי קיו של כלבלב מיוחם אשר יוצאת בוכייה מהקולנוע וממלמלת "ליאו, ליאו." הוא לא מת טיפשה, זה רק סרט) זוכר שבסוף הסרט הקופיף המרגיז מת. מסתבר שמי קרח לא תמיד הורגים אותך ובגלל טכנולוגיה מתקדמת, תקציב ענק ומספר מטומטמים שחותמים על חוזים כמעט סבלנו את הפשרתו ושובו לחיים של הקופיף בסרט "טיטאניק 2, אסון כזה עוד לא ראיתם" (הסרט היחיד שיטבע בקופות, וזה מובטח).

 

וכעת לזן הרבה יותר הרסני של סרטי המשך, סרטי ה"לפני".

לפני כמה זמן גאון אחד עלה על הרעיון שלפעמים זה מעניין לגלות מה קרה לדמויות לפני העלילה שנפרשה אל מול עינינו בסרט הראשון.

אני חושב שכאשר אומרים "פריקוול" (סרט "לפני") הסרט הראשון שעולה לראש הוא "מלחמת הכוכבים: אימת הפאנטום", מלחמת הכוכבים היחידה שהייתה שם הייתה בין שמואל אל. ג'קסון וליאם ניסן על מי יגיד יותר פעמים את המשפט.

 

"מלחמת הכוכבים 1 : אימת הפאנטום" (וואו, איזה תרגום מצוין) היה חלק מצוין מהסיפור של לוקאס אך זכה למספר שינויים קטנטנים (כמו שינוי כללי ומוחלט של כל העלילה) וזה קרה בזכות ענק אירי שהגיע לביתו של ג'ורג' ואמר "אני משחק בכל סרט שיצא לאחרונה לקולנוע, נראה אותך מוציא אותי מהסרט שלך".

אותו ענק זכה להיות קווי- גון- ג'ין, ראפר בן חללי שהוא ג'די מגניב בזמנו החופשי. ג'די שאמור להיות המדריך של אובי- וואן- קנובי. מי מכם שיצפה שוב בסרט הראשון המקורי (הפרק הרביעי בסדרה למעשה) יגלה שמדריכו של אובי- וואן היה לא אחר מאשר, הגמד האפור- ירוק והמרגיז העונה לשם של דוד שלי, יהודה.

 

פרטים מרתקים נוספים שמתגלים לנו בסרט הכל כך לא קשור לשאר העלילה, למעט העובדה שיש לנו אנאקין סקיווקר בכל סרט, הוא גזע של יצורים תת מימיים מציקנים, חסרי כל תכלית, מכוערים, טיפשים ובעלי שמות כמו ג'אר- ג'אר בינקס.

ג'אר- ג'אר בינקס... כיף להגיד את זה, פחות כיף לראות את זה והרבה פחות כיף לשמוע את זה.

דמות שהייתה משעשעת למדי בסרט וולט דיסני זול מתגלה כאויב הציבור מספר 1 בעולם הקולנוע. מתי הוא וכל הגזע שלו מתים? למה אנחנו לא רואים את זה? גזע שלם, תת מימי שלא נראה עוד לאחר אימת הפאנטום.

להזכירכם ישנה סצינה שמגלה לנו עד כמה עמוקה (ולא מעניינת) היא הדרך לממלכת הקרציות הקטנות. אין שום חייל אימפריה שהיה עושה את דרכו לשם ולכן אין סיבה שימותו. אם היה חייל כזה רוב הסיכויים שהוא היה הופך לנזיר מתבודד מהשעמום.

 

"מלחמת הכוכבים 1: פחד האלוהים", פתח את הדרך לרבים לצעוד בשבילי הפריקוול הנוראיים.

פה ועכשיו אני מזהיר אתכם מפריקוול שיצא בשנים הבאות, אם ירצה לוציפר, המטריקס 3. אני אפילו לא אכנס לרעיון האינפנטילי שהם עומדים לגלגל שם. אני יכל להבטיח לכם שבין הניגשים לאודישנים יבוא הענק- הורס- הסרטים- האירי ליאם "אני חייב לדחוף את עצמי לכל חור" ניסן.

 

הבעיה הגדולה ביותר שיש לי עם פריקוול היא כזו:

נסכים שסרט מתאר לנו את השיאים הגדולים ביותר בחייה של דמות הגיבור. נסכים גם שחיי הדמות היו משמימים ביותר עד לרגע בו נדחפה מצלמה אל חיי הדמות. כאשר אנחנו לוקחים את הנתונים הללו לידיים עולה השאלה, מה לעזאזל יכל להיות מעניין בפריקוול. הרי אם קרה משהו מעניין בחיי הדמות, היינו יודעים על כך בסרט המקורי, לא כך?

 

לאף אחד לא איכפת מה קרה לכל דמויות "צעקה" לפני הסרט, זה לא מעניין לראות תלמידה האבלה וחבורה תלמידים לומדים. למי אכפת מה עשתה אלינור (מהסרט "בית האימה") עד שאימה מתה? הרי הסבירו לנו שהיא שירתה את אמא שלה כל היום...למה שאני ארצה לראות על זה סרט? אף אחד לא יעשה סרט על חייו של בילי אליוט לפני שהתעניין בבלט, זה לא נותן לנו כלום, זה לא מעניין ועדיין אני בטוח שיקום איזה דביל ויעשה את זה.

 

היחיד שאי פעם חשב ועשה סרט כל כך לא מעניין כמו סרטי הפריקוול האלו, היה אנדי וורהול בסרטו "שינה" (אני בטוח שלא שמעתם על הסרט וזה טוב כי מה שרואים שם זה אדם ישן במשך 7 שעות... וואו.... המממ... מעניין... זה כמו טרומן, רק בלי עלילה... זה ממשיך... הוא עדיין ישן... עדיין... כן, הוא ישן... מתהפך על הגב... מזיל ריר... וככה, אגב, נמתחות הסצינות המגעילות ב"מת לצעוק 2").

 

עכשיו, אני לא רוצה שכולם יבואו ויאמרו לי "היי יש המשכים טובים". אני יודע, לא חידשתם כלום. אבל אנחנו לא פה לדבר על דברים טובים. אם הייתי רוצה לדבר על דברים טובים הייתי מדבר על החופשה שלי בקאן בשנה שעברה.

אבל רק בשביל להרגיש טוב עם עצמי אומר את זה: סרט המשך טוב הוא לרוב סרט שהיה חלק מהעלילה המקורית ונכתב מראש ולא הוקרן בגלל בעיות שונות (תקציב, זמן וכדומה).

 

קללת ההמשכונים לא מסתיימת לה בקולנוע. לאחר הצלחת סדרת ספרי רומח הדרקון (ולכל הפלצנים שם בחוץ, היא הצליחה, סדרה פצצה, אתם רק מקנאים כי מרגרט וטרייסי עשו כסף ואתם לא) יצאו מספר המשכים שהגרוע ביניהם הייתה סדרת "שישיית המפגשים". שם לקחו סופרים לא כשרוניים את הדמויות ועשו מן "פריקוול" לכל דמות. כמה זה גרוע אני אפילו לא רוצה להתחיל ולומר.

 

גולת הכותרת של המשכים גרועים היא גם ספר, אלא שכאן הכישלון היה ברור מההתחלה והיחידים שלא ראו אותו היו כל הזומבים העיוורים והמכוערים שקנו את "מבוכים ודרקונים מורחב" ההוצאה הראשונה.

וואו, חשבתם שאי אפשר להיות גרועים יותר? קיבלתם את המהדורה השנייה.

הכותבים החליטו להוסיף ולהפתיעה אתכם שוב והוציאו את המהדורה השלישית. איזה גועל נפש? הא?

 

בקיצור, אם יש לכם משהו טוב בידיים, תדעו שזה היה מזל בלבד ואל תרוצו ותנסו לעשות לזה דור המשך, אתם נידונים לכישלון, מר, כואב שיכל להביא את הסעיף גם לאחרים.

תחדשו, תשנו תמציאו ותהיו מקוריים. זה לא יצליח כמובן אבל לפחות זה לא יהיה המשך.

אני מסיים כאן, נתראה בחודש הבא, בכתבה חדשה בה אני ממשיך את קיטורי, הם לפחות מצליחים.

 

שלכם, תמיד, בין אם זה מוצא חן בעיניכם וגם אם לא

מר. שלום, האחד, היחיד והמיוחד.

 

 

בקרוב: מר.שלום, הסרט (1,2,3 ו4 ישודרו, לנוחיותכם, ברצף)

 

THE END