Final Fantasy: the spirit within

במאים: ג'ק פלטשר, הירוֹנוֹבוּ סאקאגוץ', מוטו סאקאקוברא

שנה: 2001

מאת: ניר וזיו קיטרו

 

לפני כל דבר אחר השם "פיינל פנטסי" הוא שם של חזון.

קרוב לעשר שנים שהשם הזה קיים בשטח אך ידוע רק לאלו שמעבירים את זמנם במשחקי קונסולות (נינטנדו) ומחשב. משחקי פיינל פנטסי הם משחקי תפקידים- פעולה שלאורך כל השנים יצרו תקדימים. היוצרים דאגו לקחת את הטכנולוגיה שהייתה בשימוש עד הקצה, הם ניצלו את העוצמה המלאה של המחשבים השונים על מנת ליצור חוויה מעבר לכל חוויה רגילה.

 

משחקי פיינל פנטסי יצרו קנה מידה חדש בכל הנוגע ליצירת עלילה, השימוש בגרפיקה וטכנולוגיית הצליל. כל משחק שיצא בסדרה זו היה טוב יותר מהקודם וקירב את השחקן עוד צעד לעבר, מה שיהיה בסופו של דבר, קרבה כמעט מוחלטת למציאות.

השיא הגיע לפני שנתיים במשחק השמיני. במשחק זה יכולנו לראות את הטכנולוגיה מגיעה לגבהים חדשים, הטכנולוגיה הזו נמתחה עוד יותר ונדחפה עד הסוף והביאה לנו את היצירה המדהימה שהיא הסרט המוקרן היום.

 

הדבר הראשון שיש לזכור כשפונים לצפות בסרט הוא שלאורך כל השעתיים הקרובות אתם לא תראו אף לא תמונה מצולמת אחת, אף לא דמות אמיתית אחת. כל דבר שמופיע על המסך נברא ע"י מחשבים בלבד. החשיבות גדולה עד מאוד. הפרוייקט הזה הוא ראשוני מסוגו והוא מעלה שאלות מעניינות מאוד לגבי עתיד הקולנוע.

 

מעבר לעלילה ומעבר לכל אספקט אחר עומדת האנימציה המדהימה. אין מילים לתאר את היופי שמכה בעיני הצופה. נופים אמיתיים כל כך, דמויות חיות כל כך וכל הזמן הזה כל מה שאנחנו רואים הוא רק גרפיקה ממוחשבת. החל מהמבנים האדירים, ההרים והבניינים, הרכבים השונים והעננים הנעים בשמיים, דרך תנועות הגוף האמיתיות כל כך, חליפות השריון המדהימות, מרקם הבד של בגדי הדמויות וכלה בהבעות האנושיות כל כך, תנועת השיער הרכה והמבע בעיניים.

 

עלילת הסרט מספרת כל כדור הארץ בשנת 2065 כאשר בני האדם כמעט הוכחדו ע"י גזע חייזרים פולש שנקרא "פאנטומים". לפני 40 שנים התרסק מטאור על כדור הארץ, מתוכו בקעו יצורים משונים שלא ניתן היה לראות. בהתקפה הראשונה אנשים רק הרגישו, שנייה לפני שנפחו את נשמתם, משהו שעמד קרוב אליהם.

עם השנים הצליחו בני האדם, בעזרת מחקרו של ד"ר סיד (מדובב ע"י דונאלד סאת'רלנד) לגלות מהו הדבר שהורג את בני האדם ואף הצליחו ליצור כל נשק שיחסלו את האויב. אך לא משנה כמה פאנטומים מתים, רבים אחרים בוקעים כל הזמן מתוך המטאור.

 

אנחנו נכנסים לסיפור 40 שנה אחרי הפלישה. יחד עם ד"ר סיד עובדת אקי (מדובבת ע"י כוכבת סרטי מנגה מינג-נה וון)  שחולמת חלומות משונים אשר, כך היא מאמינה, מהווים מסר שיכל לעזור בהבנת הפולשים ואולי כך תימצא דרך לעצרם.

אקי נוחתת בניו יורק הישנה, ניו יורק הרוסה וחרבה. התמונות הראשונות מזעזעות את הצופה לאיו דווקא בגלל החורבן (אותו ניתן לראות בכל סרט אפוקליפטי מודרני) אלא בגלל האנימציה המציאותית כל כך.

 

אקי מחפשת משהו, יצור חי שהיא גילתה בסורקים שלה, יצור חי שהיא מחפשת על מנת להמשיך במחקר של ד"ר סיד. לרוע המזל היא נתקלת בעשרות של פאנטומים שמתקיפים אותה. רגע לפני שהחייזרים מצליחים לחסל את אקי נוחתת יחידה צבאית שמצילה את אקי ואת צורת החיים שמתגלה כצמח.

הסיפור מבלבל בהתחלה אבל מהר מאוד אנחנו מגלים שבני האדם (חיים בערים מוגנות ע"י שדה אנרגטי מיוחד פרי פיתוחו של ד"ר סיד) מנסים למצוא דרך להכות בחייזרים ושיש (כמו תמיד) שני פלגים בקרב בני האדם. הפלג הצבאי המבקש להשתמש בתותח חדשני על מנת לחסל את הפולשים, והפלג המדעי שטוען שהתקפה כזו רק תחריב את הכוכב, לא פיזית כי אם רוחנית.

 

גאיה, כך קורא ד"ר סיד לרוח האדמה ומספר לנו את התיאוריה שלו שכל יצור חי, כל דבר על פני הכוכב הוא ישות רוחנית שעוברת שינויים רבים ולבסוף, ברגע המוות הרוח שבה אל האדמה, מחזקת את גאיה ומעניקה לה ברכה. השימוש בתותח הנוראי עלול לא רק שלא לחסל את הפולשים כי אם לרצוח את נשמתה של גאיה ולהביא את הסוף המוחלט על כל החי על כדור הארץ. מתפתח מרדף כנגד הזמן. אקי חייבת למצוא את שני החלקים האחרונים בפאזל שיכול להביא לפתרון לבעיית בני האדם. בו בזמן משהו משונה מאוד גדל בתוכה, משהו שמעורר את החלומות ויכול להביא לחורבנה, אם לא ימצא פתרון בקרוב.

 

העלילה של הסרט אינה חדשנית אך היא מהנה ביותר. את הבסיס לסיפור כבר ראינו אבל ישנם חידושים שגורמים לסרט להיות מעניין ולא לעוס ומרגיז. הזמן חולף מהר מאוד ומה שהסרט מפספס מבחינת עלילה הוא משלים מהבחינה הוויזואלית. הסיפור הוא סיפור על מלחמה, מלחמה בין בני אדם לחייזרים שאולי אינם בדיוק מה שנדמה לנו כאשר אנחנו נתקלים בהם בהתחלה.

 

שחקנים נוספים שתרמו את קולם הם אלק בולדווין, בתפקיד קפטיין גריי אדווארד שהוא אהובה של אקי. ג'יימס וודס שקולו מעורר את גנרל היין שדורש את השימוש בנשק האולטימטיבי כנגד הפולשים.

למרות שברור, במקרה של היין, שהוא "הרע", מהר מאוד אנחנו מגלים משהו שחסר בסרטים אחרים. בעוד בעלילות אחרות מתגלה תמיד בן אדם בתור האויב האמיתי ולא החייזרים, כאן אנחנו מוצאים סיבות להתנהגותו של היין ואף מוצאים שהוא פועל בהיגיון פשוט מאוד, הרשע שלו אינו רשע כי אם תפיסה לוגית פשוטה של המציאות כפי שהיא.

 

לא היה רגע בו לא ישבנו המומים לנוכח היופי המדהים שנוצר באופן דיגיטאלי לחלוטין. פשוט מטרף מה שניתן לעשות כיום בעזרת הטכנולוגיה וכפי שאמרנו, שאלות שונות עולות.

כבר כעת כל דמות זכתה בהבעות פנים משלה ותנועות גוף ייחודיות. הסרט מציאותי מאוד אבל כמובן שעדיין ברור שזהו "סרט מצוייר" וזאת למרות שבו זמנית הכל כל כך אמיתי. השאלה היא מה יקרה כאשר הטכנולוגיה תזנק עוד צעד אחד. היום בקולנוע משתמשים לעיתים ב"פנים דיגיטליות" כאשר יש צורך להחליף שחקן שמת בזמן הצילומים.

מה יקרה בעוד מספר שנים כאשר הטכנולוגיה תשתכלל לחלוטין?

 

אני תוהה אם בעוד עשר שנים יהיה צורך באנשי פעלולים, כאשר דמויות ממוחשבות "אנושיות" לחלוטין יוכלו לעוף ולהתפוצץ לכל הכיוונים וזאת מבלי לסכן אף אחד. ואולי יגיע הזמן שבו לא יהיה צורך בשחקני קולנוע כלל. האם אז ישוב התאטרון להיות המקום היחיד בו נראה דמויות בשר ודם?

אולי לפני שייעלמו השחקנים מעל מרקע הכסף יעלם הצורך באולפנים גדולים או ביציאה לשטח? האם לא ייתכן ששחקנים יצולמו כל הזמן אל מול מסך ירוק עליו תולבש האנימציה הממוחשבת? הרי כבר עכשיו ניתן לראות את זה קורה.

 

בגלדיאטור ראינו את כל רומא מתעוררת לחיים לנגד עינינו, לא כפי שהיא נראית היום אלא בתקופת הזוהר המופלאה שלה. אני יכל לדמיין את הסרטים הבאים בהם המחשב ייצר את כל הרקע ולא רק חלקים ממנו. המחשב יוכל לברוא לנו נופים חדשים ומדהימים, כוכבים זרים ורחוקים, חלליות ושמיים בצבעי פסטל. סרטים תקופתיים יהפכו מציאותיים אף יותר וזאת מבלי שאף פועל לא יצטרף להניף פטיש על מנת לבנות בנייני פאר שיראו אמיתיים.

 

ומה לגבי התפתחות טכנולוגית שתביא אותנו אל התלת מימד, סרטים שיזנקו מן המסך.

דמיינו שאתם יושבים בסרט כאשר הגיבור מזנק לפתע מן המסך ומתרוצץ בין היושבים בקולנוע, היצור הטורף רודף אותו, קופץ מעל ראשינו. או אולי מסע בין כוכבי יראה מציאותי יותר כאשר הכוכבים יחלפו קרוב לראשינו, ישרקו בחלופם ליד אוזנינו.

משם אולי נגיע לזמן בו נהייה חלק מהסרט עצמו, נוכל לצפות במתחולל על המסך דרך עיניה של אחת הדמויות.

 

האם חוויה הקולנוע תיהרס? או אולי תיהפך למשהו חזק הרבה יותר?

אנחנו חושבים שקולנוע הוא חווית השיתוף, קשה לנו לראות "חווית קולנוע" בה כל אחד יהיה מבודד בתוך קסדת מציאות מדומה משלו, לכוד במקום אחר ולא חולק את הפחדים וההתרגשות עם הסובבים אותו.

 

פיינל פנטסי הוא סרט מהנה מאוד, מדהים ויזואלית ויכול להיות, אולי ללא כל ספק, סרט הקיץ המוצלח ביותר שיצא אי פעם.

רוצו לקולנוע לראות, עכשיו!!!!!