Vittorio the vampire / Anne Rice

מאת: אבי סבג

 

רוח הרנסנס הביאה עמה עידן של שגשוג לאיטליה. ויטרויו, בן אצילים צעיר בילה את ימי ילדותו המאושרים בין פירנצה היפה בערים לבין טירת אביו בלב טוסקנה הציורית. חייו היו נטולי דאגות ולמרות שחונך כלוחם ואציל הרי שהמלחמות התנהלו הרחק ממנו והיה זה דמם של שכירי חרב שהוקז. אך כל זה נקטע בפתאומיות בליל חורף אחד בו אורחים בלתי קראים דפקו על שערי הטירה ודרשו קורבן.

 

אן רייס אולי לא הייתה זו שעצבה את דמותם של הערפדים כפי שאנו מכירים אותם היום אך היא בהחלט זו שהחזירה אותם לתודעתנו ולמרכז העניין העולמי. סדרת הספרים המצליחה שלה, "כרוניקות הערפדים", שהמפרסם שבהם הוא כמובן ראיון עם ערפד, הנם הצלחה אדירה שקנתה לרייס את מעמדה כסופרת מהשורה הראשונה. ספריה אינם נכללים בקטגוריות של מד"ב או פנטזיה ואף לא אימה קלאסית, ובניגוד לרוב הספרים שנסקרו מעל דפים אלו הם אינם ספרי הרפתקה.

 

חומות הטירה הזקופים, חיילי המשמר וחסותו המגינה של קזימדו דה מדיצ'י הבטיחו את עוצמתה ובטחונה של משפחתו של ויטרויו במשך שנים. אולם כל אלה היו חסרי תועלת למול פשיטת הערפדים המשחרים לטרף, מתנפלים על יושבי הטירה בחסות החשיכה. אב המשפחה הציב את חייליו בעמדות ושלח את בנו להסתתר במרתף שבנין התפילה הקטן,

אולם כל ניסיונותיו היו לשווא, דבר לא עמד בדרכם של הערפדים והם קטלו את המגינים כאיכר הקוצר חיטה.

 

מבין חריצי דלת המלכודת הגיעו רעשי ההמולה וריח השריפה שבישרו את גודל האסון. אך חששותיהם של בני המשפחה התאמתו ברגע שהדלתות נתלשו ולעיניהם נחשפה צלליתה של אישה. לפני שויטריו הספיק לשלוף את חרבו היא השליכה אותו כבובת סמרטוטים, חטפה שני קורבנות והחלה להתרחק. באומץ לא ברור הוא רדף אחריה מנופף לעומתה בחרבו. הוא הצליח לפגוע בה ולשחרר את בני משפחתו מידיה רק כדי לראות את ראשם מותז בחרבו של ערפד אחר. 

 

מטורף מצער ואימה, ויטוריו ניצב למול הערפד שרצח את שארי בשרו האחרונים. הערפד התקדם במטרה להרגו אך האישה ניצבה ביניהם והצילה את חייו. מבלי להבין הוא הביט בלובן פניה היפיפיים, פנים שיחרטו בזיכרונו, ותקף את הערפד כפי שחונך כל חייו. הערפדה לא השיבה מלחמה ועזבה את המקום, לא לפני שלחשה את שמו. ויטוריו רץ אל מחוץ למבנה כדי לתפוס אותם אך הם נעלמו. דימדומי בוקר החלו להתפשט וסימלו את בואו של הבוקר, בוקר שיעלה מעל חורבות ביתו וגופות משפחתו.

 

 

ויטוריו נותר לבדו בעולם, נער צעיר למול השברים העשנים של מה שהיו פעם חייו. הוא נשבע לנקום אך ידע שמלאכי המוות הנוראיים ישובו כדי לשלים את מלאכתם. הוא ידע שעליו לברוח, ידע שעליו לעזוב את המקום, אך לא ידע שהוא שווה את ליבה של ארסולה, הערפדה היפיפייה. הוא לא ידע  שנתיב חייו יישזר בשלה ושגורלו דן אותו להצטרף לשורותיהם של אותם ערפדים שטבחו במשפחתו.

 

ויטוריו מעלה על הכתב את סיפור חייו, את המאורעות שהובילו להפיכתו לערפד ואת אורחות חייו מאותו רגע גורלי ואילך. דמותו של ויטרויו היא וריאציה מחודשת על הצלחתה הגדולה ביותר של אן רייס, הערפד המיוסר. הערפד שנפשו נקרעת לגזרים בין עוצמת רעבונו לבין הערכים המוסריים שהוטמעו בנפשו בת התמותה. הדמות עוצמתית עוד יותר לנוכח אמונתו הדתית החזקה ועימות עם עובדת קיומם של ערפדים בעולם הנמשל על ידי האל.

 

אן מפליאה לתאר את איטליה של תור הזהב ומעבירה תמונה חיה ועשירה של התקופה, השואבת את הקורא פנימה אל הנופים המדהימים, הערים הססגוניות והאינטריגות המורכבות של חצרות האצולה. העלילה מלוטשת ובנויה היטב ולמרות השימוש באלמנטים הקבועים והמוכרים של רייס עדיין ממתינות לקורא כמה הפתעות מעניינות. כתיבה של רייס משלבת התרחשויות ופעילות יחד עם רגישות רבה לאסתטיקה ויופי הגולשת מיד פעם לקיטשיות. הספר מומלץ בחום לכל מי שמחפש יותר מאקשן בסיפור שלו.