קורנס המכשפות / ג'יין סטנטון היצ'קוק

מאת: זיו קיטרו

 

"...תקשיבי...הזאבה, רעבה, רעבה, רעבה..." (דיאז, קורנס המכשפות).

 

המסתורין שאופף את הנשים הטריף את מוחו של הגבר במהלך מאות השנים בו חיו שני המינים זה לצד זה. ככל שהזמן חלף המסתורין רק הלך וגדל, ככל שגילו יותר כך הבינו פחות. לאורך ההיסטוריה האנושית, נשים נותרו החידה הגדולה ביותר, סוד שאיש לא יכול היה לגלות, תעלומה שאיש לא יכול היה להבין וכמו כל דבר שהאדם לא מבין גם הנשים זכו להפוך למקור לפחד.

כל כך קל לפחד, לשנוא, להתרחק ולומר שאסור לגעת, אסור לטעום, אסור לדבר שכן זה פשוט...מסוכן מידי.

 

אחת התקופות החשוכות ביותר עבור המין האנושי והנוראי ביותר עבור נשים הייתה ללא ספק תקופת המכשפות. נשים חזקות אשר סירבו להיכנע לרצון הגבר השולט, נשים בעלות דעה משלהן, נשים שלא חששו ממיניותן, נשים שחיו לבדן, נשים.

כל אחת מהן נחשדה במעשים מתועבים שלא יעלה על הדעת לומר את שמם, כל אחת נמצאה אשמה וכל אחת עברה עינויים מייסרים מאין כמותם, עינויים שהסתיימו, לרוב, בהעלאה למוקד.

 

במהלך 200 שנים היווה ספר אחד את הסמכות המלאה בכל הנוגע לנשים ולמכשפות, ספר אחד שתיאר בפרוטרוט את דרכי הפעולה של האישה, את המניפולציות בהן השתמשה, ספר שאיש לא פקפק בו, ספר שנכתב ע"י אנשי הכנסייה הקדושה והיה מסמך מהימן וקדוש. שופטים החזיקו אותו לצידם, קוראים ממנו את פסקי הדין המתאימים, נעזרים בו על מנת להתגבר על תחבולות זדוניות בהן אולי העיזה המכשפה להשתמש. היה זה הספר שנתן את כל התשובות לגברים שלחמו בכוחות השחור. הספר ידוע בשם אחד Malleus Maleficarum, קורנס המכשפות.

 

למרות שתקופה זו אבדה לה אל תוך דפי ההיסטוריה, השפעותיה ודרכיה חלחלו אל תוך החברה שלנו וסימנים ניתן לראות בכל מקום. גם היום, אחרי "מהפיכת שוויון הזכויות" ניתן למצוא ללא כל בעיה את אלו שחושבים שנשים מקומן הוא אחד. כל יומיים ניתן לפתוח עיתון ולגלות עוד גבר שמכה את אישתו כי לא עשתה את שביקש, אלימות המופנית כנגד נשים המבקשות להפיל, התקוממות השלטון כאשר אישה מתנהגת בחופשיות.

ימי הביניים לא נעלמו בכל הנוגע לשוויון הזכויות, הם רק עברו מחושך לאור.

 

מהרבה בחינות "קורנס המכשפות" (המודרני ולא זה של ימי הביניים) הוא סיפורן של הנשים בעולמנו, הוא סיפורו של הפחד שלא עזב את מחוזותינו ולא נטש את ליבנו מעולם.

זהו ספר מסחרר המשתמש בדימויים רבי עוצמה ולא נותן את האפשרות להניחו אף לא לרגע. זהו ספר קריאה שיכול לספק חוויה מעניינת לכל מי שיקרא אותו ובאותו זמן זהו ספר המלא כרימון בכוח שיש לפענח, כוח סוחף ומרגש, כוח שרק עיוורים יוכלו להתעלם ממנו.

זהו ספר שמספר את סיפורה של אישה אחת.

 

ביאטריס או'קונֶל היא תחקירנית העובדת עבור סופרים, היא תמיד ברקע, לא קוצרת את הפרסים.

ביאטריס או'קונל היא אישה גרושה שנפרדה מבעלה לאחר שזה בגד בה עם אחרת, היא עדיין אוהבת אותו אך לא מסוגלת לסלוח.

ביאטריס או'קונל חיה את חייה מאחורי מסך של אשליות שנוצרו לאחר שנים של הדחקה, היא לא יודעת את כל העבר של הוריה.

ביאטריס או'קונל מפחת ממיניותה, מנשיותה ומכוחה, היא מעדיפה לקבור את הזאב ולא להביט פנימה.

חייה של ביאטריס יכולים להסתכם במילה אחת, אפור.

 

כאשר ג'ון או'קונל מקבל לידיו ספר מוזר מהמאה ה 15 ומזמין את סניור אנטונלי לבחון אותו, מרגישה ביאטריס שמשהו אינו קשורה. חיתוכי העץ המופיעים בספר ומלווים את הטקסט הצרפתי מעוררים בביאטריס בחילה, פחד ותחושה של חוסר נוחות. סמלים משונים ודמויות עירומות, דמות מפתה ההופכת לשדה, גופת אדם השבה לחיים, התחושה אינה נוחה. האימה קורנת מתוך דפי הספר הבלתי מזיק לכאורה. כאשר היא מבחינה בלהיטותו של אנטונלי להשיג את הספר היא חושדת אף יותר. ביאטריס עובדת כתחקירנית זמן רב, יש לה חוש בכל הנוגע לדברים האלו.

 

הגילויים שבאים אחרי גורמים לשברירי העולם של ביאטריס לקרוס סופית וכאשר אביה מבקש לשוחח עמה היא מסלקת אותו, לא מוכנה לשחרר את הכעס, לא מוכנה לוותר על הצדקנות שלה.

כאשר היא שבה הביתה ומגלה את המשטרה סורקת את השטח מבינה ביאטריס שההזדמנות להשלים עם אביה לעולם לא תגיעה שוב.

יחד עם אביה שאבד לה אבד גם הספר הקטן, ספר הכשפים.

ביאטריס כלל אינה מודעת לתסבוכת אליה נפלה, אינה יודעת עד כמה רחבה היריעה אליה נפלה.

 

חייה של ביאטריס מתחילים להתמוטט, כל אשר היא מכירה משתנה במהירות עצומה, אפילו היא עצמה. העולם הבטוח שבנתה לעצמה מתגלה כבעל בסיס לא יציב שכל ילד יכול להפילו במאמץ הקל ביותר. לביאטריס לא נותר אלא לתת לעצמה להיסחף, לתת לעצמה להשתחרר, לתת לעצמה להתחבר עם הזאבה שלה ולא לעצור, לא לוותר, לא אם היא רוצה לגלות מי רצח את אביה.

צללים מופיעים בכל מקום אליו מביטה ביאטריס, חלק מהצללים מוכרים לה ומביאים לה נחמה, צללים מן העבר שלא ראתה זמן רב. חלק מהצללים הם בעלי מעטפת של אור יקרות המבקשים לעזור לה לגלות את עצמה ואת האמת, חלק מהם אפלים יותר מלילה ללא כוכבים.

 

אחד אחרי השני נופלים חלקים מן הפאזל למקומם ויוצרים תמונה שביאטריס אינה מוכנה להתמודד עמה, תמונה שאיש אינו יכול להאמין שהיא קיימת.

חייה של ביאטריס נכרכים בסיפורו של הספר וסיפורו של הספר הוא סיפור של פחד, סיפור של בגידות, סיפור של שנאה עמוקה כנגד הלא מוכר, כנגד נשים. סיפורו של הספר הוא סיפור בן מאות שנים, סיפור על אוצר, אך איזה אוצר? האם זהו הלחש המשיב מתים לחיים או אולי המפה לאוצרם האבוד של האבירים הטמפלרים אשר הסתירו את כל רכושם לפני שנים רבות כל כך. או אולי האוצר הוא משהו אחר, נוראי הרבה יותר, מגרה הרבה יותר, מסוכן יותר.

 

כיצד מתקשר מרגל נאצי שהסתתר בתחפושת כומר ונלכד לאחר פגישה עם האפיפיור בידי צבא הברית? מי הוא סיימון לבלוק ומה בדיוק הוא מסתיר? מדוע שב סטיבן לחייה של ביאטריס? ומהו המלאוס מאליפיקרום הנורא וכיצד הוא מתקשר לרצח אביה?

שאלות רבות עולות במהלך הקריאה, שאלות שנענות ע"י שאלות נוספות שהתשובה הסופית להם מביאה את הקורא להתייצב אל מול פניה של האנושות כפי שהייתה בעבר וכפי שהיא היום ואולי כפי שתהייה לנצח?

 

מסעה של ביאטריס הוא מסע של גילוי, זהו מסע כואב בו היא מגלה את העולם ממנו נמלטה, ממנו שמרו עליה. חוויות מיניות ביזאריות לצד חיפוש אחר אהבה גורמים לביאטריס, ולקורא, לגעת במקומות ולשאול שאלות אותן צריך כל אחד לשאול בנקודה מסוימת בחייו. ההבדל בין הקשרים השונים בין אנשים, המשיכה החייתית המטורפת שיכולה להגיע לקיצוניות נוראית לפעמים. אך לא רק מין הוא מוטיב הספר, בין דפי קורנס המכשפות עולה שאלה קשה הרבה יותר, האם אנחנו כחברה התקדמנו במאות האחרונות?

 

פחד הוא נשק רב עוצמה, זהו נשק פראי מאוד, בסיסי מאוד ומסוכן. זהו נשק שלא התפתח אלא רק התעדן עם השנים, מקבל צורות וגוונים נוחים לעין אך בגרעין, הפחד נותר אותו הפחד. במסעה לוקחת אותנו ביאטריס אל תוך הפחד הזה, פחד מאוד ספציפי, פחד שגם אם לא נודה בו כחברה הוא קיים, הפחד מנשים.

ככל שנרצה לשקר לעצמנו, אנחנו, כחברה של גברים, לא התקדמנו הרבה, הפחדים שלנו עדיין קיימים, החשש מאיום שיכול לנבוע מן הצד הנשי גורם לנו לשקשק כל הזמן.

 

ברור לחלוטין שעבור ג'יין סטנטון היצ'קוק, דמותה של ביאטריס היא דמותה של האישה המודרנית הכלואה בכבלים של מוסר שמת לפני שנים רבות, מוסר שמעולם לא היה לו מקום ורק כבל את ידיהן ורגליהן של הנשים. נציין שביאטריס אינה דמות חסרת חיים ולא אמינה, להיפך היא רב גונית ומרתקת ויחד עם זאת היא סמל, סמל העומד במשימתו ומעביר את המסר. ביאטריס עוברת התפתחות שחברה שלמה צריכה להגיע אליה, האמונה בעצמי הפנימי, הידיעה שנשים יכולות וצריכות להיות שוות לגברים, הצורך לסלק את האיום הגברי מחייהן ולהתחיל ולשלוט בגורלן. אלו הנקודות אליהן, בסופו של דבר שואפת ביאטריס והיא נלחמת בכוחות האפלים הקמים כנגדה בדמותה של רשות שמתה מן העולם אך עדיין שולחת אצבעות מעבר לקבר ומכוונת את ליבם של רבים, גברים ונשים גם יחד.

 

העלילה מרתקת, הדמויות יפות ושובות כל כך עד כי אין רגע בו לא חלפה בראשי דאגה לגבי אחת מהן, מה מעשיה? האם היא בסכנה? מה יעלה בגורלה?

התיאורים של ג'יין סוחפים ולוקחים את הקורא לחוויה של רגש מסוג אחר. תערובת של פליאה וזוועה שמלווים לכל אורך הספר. המקומות אליהם ניגשת הסופרת הם מקומות חשוכים כל כך ומאיימים כל כך עד כי היו רגעים בהם עצרתי את נשמתי עד יעבור זעם. העלילה היא תערובת מושלמת של מתח, קונספירציה, אהבה ותשוקות אפילות, אלימות ועדנה. ספר מלא פרובוקציה הנזהרת שלא לעבור את גבול הטעם הטוב.

 

קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו ולא יכולתי להפסיק אף לא לרגע, מבריק.

 

JJJJ