תיקי פיכס: אבולה, מנוערת לא מעורבבת!

מאת: זיו קיטרו, אמיר איתן

 

"תן לי להבין," אמר זיו לאמיר, "מי שמפסיד שותה את כל התרכובת של האבולה?"

אמיר חייך חיוך אינפנטילי של מישהו שחושב שעלה על הרעיון הכי גדול מאז המצאת החור ואמר: "כן, זה ייתן לנו תמריץ לנצח."

"אבל המדענים שלך שקדו על זה חודשים, אמרת שאתה זקוק לזה באופן מיידי ודחוף לאיזה פרוייקט שיש לך, לא?"

"כן, אבל זה הרבה יותר חשוב ואני תמיד יכל לצעוק עליהם שיכינו לי עוד."

"אם אתה אומר... אבל ברור לך שאין לך שום שמץ של סיכוי לנצח אותי!?"

"אנחנו כבר נראה." אמר אמיר, "עם כמויות השומן שהעלת לאחרונה אני לא מבין בכלל איך אתה חושב שתצליח לנצח, אבל מילא."

"אני לא שמן... אני קצת תפחתי..."

"תפחתי..." קטע אותו אמיר, "העוגה שלי תופחת. אתה שמן. העלית במשקל בטירוף, זה מה שקורה שכל היום רק כותבים כתבות של עשרה עמודים לדימונס ולא עושים כושר." אמיר עצר והפגין שרירי זרועות חטובים, "שלא כמו אנשים אחרים בחדר."

"לדג הקרב המת שלי באקווריום יש יותר שרירים ממך, מה אתה מבלבל את המוח?" אמר זיו ונשען לאחור.

"אוקי... אוקי... משחקים עד 12?" שאל אמיר

"סבבה..." אמר זיו בניחותא.

 

 

"חשבתי שהתכוונת לכדור-סל!!!" צעק זיו לאמיר.

"נראה לך! 12 נקודות בכדור-סל? אתה תמות לי באמצע הצעד וחצי." צעק אמיר וצחק.

"יאללה, יאללה... תן מכת פתיחה!" זיו צעק בחזרה, הרים את תרבית האבולה שלידו וזרק אותה לאורך המגרש אל עבר אמיר, "ונראה לי שתזדקק לזה..." צעק זיו וחייך.

אמיר תפס את התרבית והניחה לצידו.

"בוא נראה לו מאיפה האבולה משתינה." סינן אמיר לעצמו.

לאט לאט אמיר הוציא מהכיס כדור מתכת והחליפו בכדור הטניס הסטנדרטי.

"טוב! מכת פתיחה לחימום." צעק אמיר לזיו והכין את כדור המתכת להגשה.

"יאללה, יאללה... תן מכה ונלך להקפיץ איזה אבולה." אמר זיו.

Can you spell Abola?!” לחש אמיר.

 

אמיר הכין את כדור המתכת שמשקלו 10 קילוגרמים בקירוב. הוא נשף עליו הבל פה ושפשף אותו בבגדיו. כדור מצוחצח ומבריק שאמיר חישב את מסלולו המדויק במהירות מקסימלית אל עבר זיו. הוא אחז את הכדור בידו הימנית וזרק אותו לגובה 5 מטר. אמיר זינק לגובה 4.5 מטרים והנחית את הכדור במה שנראתה מכת מוות אימתנית. הכדור צלל אל עבר זיו  והאדים תוך כדי איבוד הגובה המהיר. זיו בדיוק ירק את המסטיק מפיו ושיחרר את המחבט אל עבר הכדור. הכדור ננעץ במחבט ונורה מיד בחזרה.

 

אמיר נחת מגובה של 4.5 מטרים וצעק אל זיו "אני חושב שמישהו צריך לשתות..."

זיו: "כן... I think so…"

אמיר: "מה!?" פתאום קלט שהכדור מונח לצידו במגרש שלו.

אמיר: "איך? אבל מתי? מי? אתה? זה הכדור שאני יריתי אליך?"

זיו: "לא! זה כדור מתכת ספייר מהמחסן! מה נראה לך?"

אמיר: "אוקי, אוקי..." אמיר הזיע "זה כולה נקודה אחת."

זיו: "נקודה אחת? טמבל! זה טניס! יש לי 30 נקודות!"

אמיר: "what the fuck?" הוא צרח, "אוקי... בוא משחק אחר בדיוק היד שלי היתה תפוסה..."

זיו: " yeah, yeah… במה אתה רוצה להפסיד עכשיו?"

 

"אני רואה את האבולה שלך ומעלה בשתי אבולות." אמר זיו, פולט ענני עשן של סיגר קובני.

אמיר שיחק אותה קול, היו לו קלפים טובים ביד. היה לו מלך ועשר, ותשע אחד, והיו לו זוג של שתיים. היד נראתה לו ממש טוב.

"אה כן," הוא אמר, "אני רואה את שתי האבולות שלך ומעלה בארבע."

זיו הביט באמיר כלא מאמין, "אתה יודע לשחק פוקר נכון?" הוא חייך חיוך זדוני.

"בטח שכן, אני מומחה לפוקר. אני ופוקר היינו ככה." אמר וסימן תנועה מוזרה בידו שלא אמרה לזיו כלום מעבר לזה שחברו סבל מתסמונת דאון או משהו כזה.

"טוב אני רואה את הארבע שלך ומעלה בשש, רק בשביל שיהיה מעניין."
אמיר היסס, יכול להיות שלזיו יש משהו יותר טוב ממלך? מלך זה הכי חזק בעולם, הוא יכול לנצח את כל המספרים האחרים, בגלל זה הוא מלך. ויש לו גם זוג של שתיים כמו שתמיד מראים בסרטים ועשר אחד שהוא המספר הכי טוב בעולם, כי הוא יותר גדול מכל השאר.

"אני חושב שאתה מגזים זיו. אתה לא חייב לשתות כל כך הרבה בשביל למות מזה, מבחנה אחת תספיק."

 

זיו התחיל להזיע, משהו לא היה בסדר. אולי הוא טעה בהערכת האויב? אולי הוא  המעיט בערכו של אמיר? אולי אמיר הפך לאמיר- פרו והוא עומד לנצח?

"אני מעלה את השש שלך ואני רוצה לראות את הקלפים שלך, חבל שאני אמשיך לבזבז את המלאי שלי. אני צריך את האבולה למשהו אחר."

זיו הוריד את הקלפים שבידו.

שש, חמש, ארבע, שלוש ושתיים.

"הא, זיינתי אותך," אמר אמיר, מנפנף במלך שלו, "המלך שלי אוכל לך את כל הקלפים האלו." הוא הוריד על השולחן את כל היד שלו "ויש לי גם זוג של שתיים וקלף אחד של עשר ועוד קלף של תשע... ניצחתי. חבל שאתה צריך לשתות כל כך הרבה אבל ככה זה בחיים. אי אפשר לנצח כל הזמן זיו, זה פשוט לא יכול להמשך ככה. אבל סתם שתדע היית ממש אחלה, אני אתגעגע אלייך, אני אתגעגע לימים בהם הגעתי אלייך וראינו סרטים ושיחקנו. אתה אחלה מנחה, חבל שאנחנו לא נסיים את המערכה שלנו אבל, שוב, אלו החיים."

החיוך על פניו של זיו לא נעלם "אנחנו משחקים פוקר, דביל. זו לא מלחמה."

"מה זאת אומרת? אני יודע שזו לא מלחמה, אני לא טיפש. לך יש קלפים חרא ולי יש מלך."

זיו הניד בראשו "יש לי רצף. הפסדת!"

 

זיו: "אמיר, כמה הפסדים אתה צריך לצבור לפני שאתה מקפיץ?"

אמיר: "טוב, טוב, עכשיו אנחנו משחקים על-אמת ועוד שבץ נא, אז תתכונן לאכול חרא, או אבולה במקרה שלך."

זיו: "אה, יענו מיסטר 'אני לא קורא ספרים אבל פתאום יהיו לי מילים' הבנתי אותך."

אמיר: "הייתי העורך של דימונס... שתוק!"

זיו: "שים לב לזמן העבר במשפט הזה."

אמיר: "רגע, רגע תזכיר לי למי יש דיסלקציה."

זיו: "עוד שניה אני אזכיר לך מי הפסיד לדיסלקט בשבץ נא."

זיו הקיש על מיכל פח כבד מאחוריו שנשמע לא חלול בכלל ואמר: "אמיר, יש הרבה אבולה לסיים, אז בוא נתחיל לתקתק משחק."

אמיר: "אוקי... חלק קלפים."

זיו: "אנחנו משחקים שבץ נא! זה עם דסקיות פלסטיק."

אמיר: "דסקיות, קלפים, מתכות... מה אתה מנסה להתחמק?! עברית זה עברית!"

זיו: " אוקי..." בנימה סרקסטית.

לאחר דקה של סידור הדסקיות אמיר פותח במילה: "פוסט מודרניזם"

אמיר: "אני מקבל בונוס על הפלצנות?"

זיו: "אתה מקבל מינוס על המקוריות."

אמיר: "טוב... סע, מה המילה שלך?"

זיו: "'אל יתהלל חוגר כמפתח', ואני רק רוצה לציין שיש פה מסר."

אמיר: "אין סיכוי שיש לך אין כל הדסקיות האלה!"

זיו: "מה הבעיה עכשיו, שתה את האבולה ונסיים."

אמיר: "חכה, זה לא נגמר! יש לי 'דג'."

זיו: "אויש..." הוא קם ושולף משפך מהכיס."

אמיר: "מה זה? מה אתה צריך את זה?"

זיו: "מה זאת אומרת? אתה רוצה להגיד לי שאתה תשתה את כל זה מכוס?"

אמיר: "אני עוד לא שותה כלום!"

 

האבן התרוממה לאוויר ונחתה על המספר שש.

זיו דילג בקלילות על המספר אחד ושתיים, נחת בשתי רגליו על המספרים שלוש וארבע, שצוירו במקביל ואז שוב קיפץ על רגל אחת על המספרים חמש ושש.

"אני לא מאמין שאנחנו משחקים קלאס. אם אני מפסיד זה רק בגלל הברך, אני הייתי פצצה בקלאס, אף אחד לא מנצח אותי." אמיר זרק את האבן למספר שש, הוא חייך בגאווה לזיו שעמד בצד ולעס קיסם שיניים, כולו חיוכים.

אמיר הרים רגל וקיפץ אל המספר אחד, הוא החליק, נפל ונמרח על המספרים שתיים ושלוש, ידו פגעה ברעש מחליא של שבירת עצמות על המספר ארבע שעמד במקביל למספר שלוש.

"אתה רוצה לשתות עכשיו או שאנחנו ממשיכים בשטות הזו?"

אמיר קם, "קודם 'בלינסון' ואז אתה הולך להפסיד."

זיו עזר לחברו, חולה אבולה לעתיד, לקום על רגליו והסיע אותו לבית החולים.

בדרך לבית החולים אמיר הביט סביב "יש לנו ארץ נפלאה..." הוא שתק לפתע והביט בזיו, חיוך נמתח על שפתיו החבולות "היי, אנחנו "משחקים ארץ עיר..." אתה מתחיל. אלף..."

זיו הביט כלא מאמין באמיר, משך בכתפיו ואמר "סטופ."

"זין. נראה אותך עומד בזה."

 

זיו הביט באמיר בזלזול וירה בצרורות את תשובותיו: "זימבבואה, זיכרון יעקב, זמיר, זית, זרבובית, זיו, זיוה, זגג, זלמן שזר." אמיר ידע שגם נהר של אבולה לא ימחק את החיוך שעלה על שפתיו של זיו. הוא קרן לכל עבר. אמיר היה חייב לשם לזה קץ

"טוב," אמר זיו, יורד בכביש לכיוון בית החולים "אלף..."

"סטופ!" צעק אמיר, פניו אדומות.

"חית." עכשיו היה זה תורו של אמיר לחייך, "חדרה, חמור, חרצית, חלוק, חנן, חני, חנווני וחיים נחמן ביאליק." הוא היה מרוצה.

"מה עם ארץ?" שאל זיו באדישות.

"מה? מה זאת אומרת? אמרתי ארץ?" אמיר הזיע כמו שלא הזיע בחיים שלו.

"לא אתה לא, אתה יכל לקרוא ארבע שורות מעליך שהתחלת בעיר."

אמיר לא היה צריך לקרוא, הוא ידע שהוא הפסיד.

 

זיו: "טוב, אז יש לך אחוזי נכות עכשיו."

אמיר: "אני מנצח אותך גם בלי ידיים."

זיו: "קיצר... במה אתה רוצה להפסיד עכשיו?"

אמיר מושיט לזיו נייר ועפרון.

זיו: "צוואה?"

אמיר: "לא, אידיוט! משחקים צוללות!"

זיו: "אוקי... אז צוללות."

 

אחרי 5 דקות.

אמיר: "תגיד לי? מה הגודל של הצוללת הזו?"

זיו: "האמת היא שזו צוללת הגיחות שלי... עוד לא ראית את הצוללת הגרעינית שלי."

אמיר הסתכל על צי הצוללות המפוחמות שלו וכל מה שהוא ראה זה גלגל הצלה.

זיו: "B5"

אמיר: "די! די! די! די! זה לא יכול להיות שגלגל הצלה בלב ים יהיה פגיע כמו רביעיית צוללות!"

זיו: "עוד פעם הפסדת?"

אמיר: "לא הפסדתי!"

זיו: "אה כן? לי זה נראה כאילו הצוללות שלי עדיין חונות בנמל מבריקות ומוצחצחות!"

אמיר: "אוקי... אז נשחק מונופול! מה דעתך על זה? לוזר!"

זיו: "אוקי... אז מונופול! עוד מעט תתלונן שלא יכול להיות שכל הרחובות מקבילים אחד לשני!"

 

שעה אחרי זה.

זיו: "אתה חייב לי 45,000 שקל!"

אמיר: "אבל איך?"

זיו: "נחתת על בית מלון ברחוב אלנבי!"

אמיר: "אבל כל רמת גן לא עלתה לי 45,000, איך זה יכול להיות שאני עוצר לשתות קפה

ב- 45,000 שקל בדיזינגוף?!"

זיו: "אלנבי..."

אמיר: "אני שונא את המשחק הזה!"

זיו: "לא נורא, נו... אני אנחת ברמת גן שלך בתור הבא..."

 

תור הבא.

אמיר: "אתה חייב לי, עם בית המלון... 20 שקל! מה? מה 20 שקל? העיר הזו בקנטים!"

זיו: "תקשיב האבולות כבר נרדמות... אז אני פשוט אקנה את רמת גן שלך ואת הפיסת הפלסטיק שאיתה אתה זז ב- 6,000 שקל ונסיים."

אמיר: "לא סיימנו עד שנשחק סנוקר!"

זיו מתחיל להזיע. הוא קם מן הכסא במהירות: "לא, לא , לא... אתה הפסדת כל היום! אנחנו לא משחקים את המשחק היחידי שאתה בכלל מבין בו את החוקים!"

אמיר: "מה קרה? מפחד? ואני עוד עם יד שבורה!"

 

שעתיים אחרי זה.

אמיר: "אני רק הולך שניה לעשות טלפון."

זיו מסדר את הלוח.

אמיר ניגש לתא טלפון ציבורי ברחוב. "נו... זה לא דלת מסתובבת אבל זה מספיק מגניב!"

הוא נכנס פנימה ונשאב אל תוך עצמו והחוצה, יוצר קרע בעל חלל המרחבי ומבקע קוואנטים ברמה המטאפיסית שלהם.

אמיר- פרו יצא מתא הטלפון.

 

אמיר- פרו: "אז... משחקים?" שאל את זיו שסידר את הלוח.

זיו: "אתה נראה קצת שונה. הסתרקת?"

אמיר- פרו: " שמתי ג'ל"

זיו: "אוקי... אז מפסידים?"

אמיר- פרו: " just wait."

 

אמיר- פרו ניגש למתלה המוטות. הוא משפשף מוט ומוט כאילו בוחר בחורה ללילה. הוא בחן אותם בקפידה מהקודקוד ועד לקצה ידית האחיזה. צבע, גוון, משקל ואורך.

 

אמיר- פרו חזר לשולחן שם חיכה זיו, יושב על שלושה מכלים מפח.

זיו: "מוכן?"

אמיר- פרו: "מעולם לא הייתי יותר מוכן."

אמיר- פרו ניגש לשולחן. העביר אצבע על הריפוד הירוק, שם קצת גיר כחול על קצה המוט ונשען לאחור. זיו ישב משועמם לראות איך נכה ביד ימין מכה.

פתאום נורתה מכה וזיו חשב שהוא שומע את הכדורים נבקעים מבפנים. הכדור הלבן טס אל עבר הפירמידה הצבעונית וריסק את הכדור המרכזי. שאר הכדורים (שלא התאידו) עפו לכל החורים במהירות הקול.

זיו: " what the fuck?!

אמיר- פרו: "can you spell loser?!"

 

"איך זה שאני מפסיד פעם אחת ואני שותה את כל האבולה ואתה הפסדת לאורך כל היום ורק יושב שם?" קיטר זיו.

אמיר נשען לאחור על כסא המנהלים והסביר לאט, כאילו לילד מפגר, "כי אני מגניב ומיוחד ואתה שמן ובגלל זה הפסדת. הרי כל העניין היה להוכיח לך שאתה שמן ולא בכושר, עשיתי זאת. כל שאר המשחקים לא נחשבים כי אתה ניצחת אותי וככה לא הוכחנו שאתה לא בכושר אלא להיפך, שאתה מסוגל לנצח למרות הכרס הקטנה. מכאן שכל שאר המשחקים לא נחשבים אלא זה, הוכחת הטענה ממנה התחלנו את כל המשחקים האלו." אמיר הביט בזיו בחיוך של ניצחון "חשבתי שתעשה את הקפיצה הלוגית לבד." השלים.

 

זיו לא נראה כאילו הוא הבין את אמיר אבל הרי הוא לא יודה בעניין.

"אז מה? אני צריך לשתות את הכל? אני יכל לערבב באלכוהול?"

"אתה יכל לשים את זה בשוקולטה מהמכונה שיש לך בבית מצידי. יאללה שתה כבר."

בקבוק של וויסקי "ג'יימיסון" נשלף מהמדף ורוקן אל תוך חבית האבולה האדירה.

"לחיים." הוסיף זיו לפני שהרים את החבית והגיר את כל תכולתה אל תוך בטנו.

"באאאאאאאאאאאארפ." הגרפס של זיו נשמע בכל רחבי קיסריה, מהדהד בין קשתות האבן של האקוודוקט ושב חזרה, מפזר את שיערו של אמיר.

"לא רע," זיו התיישב על הפוף שלו, "לא רע בכלל. הם יכולים להכין עוד?"

"להכין עוד מה?" שאל אמיר, ממתין להשפעת האבולה.

"עוד אבולה, זה פצצה עם וויסקי, הרבה יותר טוב ממה שחשבתי."