American Gods / Neil Gaiman

מאת: זיו קיטרו

 

"...בזמנים האפלים ביותר של האדם הדבר היחיד שהעניק לו כוח להמשיך הייתה האמונה. לאיו דווקא האמונה באל עליון או ברוחות ונשמות, אלא האמונה שיש סיבה למצבו והאמונה שיכול להיות טוב יותר. חיים ללא אמונה יכולים להיות הדבר הנוראי ביותר, עבור אלים יותר מאשר עבור האדם. אלים, שלא כמו האדם, לא יכולים לשרוד כלל וכלל ללא אמונה והבעיה הגדולה ביותר שלהם היא שהאמונה הזו אינה יכולה לבוא מן הפנים. ללא בני אדם שיאמינו בהם, האלים כאילו שלא התקיימו מעולם." 

         קארל וולף, תיאולוג.

 

לצעוד בעקבותיו של ניל גאימן, כמו לצעוד בעקבותיו של החלילן אל האופק הקסום.

ניל הוא כמו חייט של סיפורים והעולם שהוא תופר אל תוך המציאות שלנו הוא עולם של קסם טהור. קראתי רבים מספריו של גאימן, באוסף שלי ניתן למצוא את כל סדרת הקומיקס The Sandman, את ספריו Neverwhere ו-Stardust. יש לי את אוסף סיפוריו הקצרים Smoke and mirrors ואני שמח גם לומר שיש ברשותי אוספים נוספים בהם מופיעות יצירותיו, בין אם כחלק מאסופה בה לוקחים חלק סופרים שונים ובין אם זוהי אסופה של סיפורי גאימן בלבד. אני יכל לומר בביטחון שמעולם לא התאכזבתי כאשר לקחתי לידי ספר של גאימן והתחלתי לקרוא בו.

 

ניל הוא מספר סיפורים בחסד ומה שעושה אותו טוב כל כך היא היכולת שלו להעביר מסרים בעזרת שילוב של בדיה ומציאות באופן מוזר ומרתק, טוב יותר מכל סופר אחר בזמננו.

"אלים אמריקאים" הוא ספרו הבוגר והנוגע ביותר שפורסם עד כה. זהו סיפור אפל אך מושך, מטריד אך באותה מידה הוא לוכד את הקורא ולא מרפה. זהו סיפורו של אדם וסיפורה של תקופה.

כמו בכתביו האחרים משתמש גאימן בידע הנרחב שלו בהיסטוריה, מיתולוגיה וספרות על מנת להפוך את היצירה שלו לדבר חי ונושם, ישות עצמאית ומיוחדת, ישות שיכולה להיות שלנו אם רק נעז לקחת נשימה עמוקה ולאחוז בקרניה בשתי ידיים ולא לוותר.

 

שדו (Shadow), הגיבור של הספר, הוא גבר גדול שבילה את שלושת השנים האחרונות בכלא. הוא יוצא מבין כותלי בית האסורים מוקדם יותר בגלל מותה בטרם עת של אשתו שנספתה בתאונת דרכים. המום ואבל משרך שדו את דרכו על מנת להגיע להלוויה.

עקב טעות בשדה התעופה לוקח שדו מטוס חליפי ברגע האחרון שם הוא פוגש את מר.וונסדיי (Wednesday) אשר נראה מאושר לראותו וטוען שהוא ציפה לשדו וחשש שיאחר.

התעלמותו מהצעת העבודה של הזקן המוזר לא פותרת את שדו מגורלו, גורל שנקבע לפני זמן כה רב.

 

משדה התעופה שוכר שדו רכב ומתחיל בנסיעה לביתו, מצפה להגיע לפני ההלוויה ולחלוק כבוד אחרון אישה אותה אהב, האישה שלמענה יעשה הכל, האישה שבין השאר הייתה זו שדחפה אותו אל המסלול שהוביל אותו לכלא.

יד הגורל לא מרפה ומר.וונסדיי מוצא את טרפו, גורר את שדו איתו למסע משונה שיכול להביא רק לשינוי, השאלה איזה סוג של שינוי.

 

מרגע זה חייו של שדו משתנים ונתקלים בעליות ומורדות כמותן איש לא צפה.

הוא פוגש אלים עתיקים שהגיעו אל הארץ לפני שנים רבות, נישאים בליבם ומוחם של המהגרים השונים שהגיעו לאמריקה. מהגרים שנתקלו באדמה במקרה עקב סערה, אלו שהובאו בכוח על מנת לחיות בעבדות, אלו שנשלחו למקום כעונש על פשעיהם בארץ הישנה ואלו שנמלטו לאן, מבקשים מקלט והזדמנות.

כמובן שישנם גם הרוחות והישויות שנולדו כאן, אלו שהשתנו עם הזמן וחשוב מכך יש את אלו שזה מכבר נוצרו.

 

סופה מתקרבת ושדו מגויס למאבק האחרון, זה אשר יביא לסיומו את העימות הבלתי נראה ובלתי מורגש שמתרחש סביבנו כל הזמן.

האלים החדשים, אלי הרכבות, האינטרנט, המכוניות הסמים והמדיה. אלים שדורשים את מקומם ולא מוכנים לחלוק את כוחם עם האלים העתיקים. הסופה עולה ובאה וקולה נשמע מרחוק, כוחה סוחף ולא נותן לאיש להתחמק. בלב הסופה נמצא שדו, לא מודע לעברו, לא מודע לגורלו, לא מודע לאפשרויות שהיו קיימות כל הזמן.

 

בעודי קורא את הספר עלו בי מחשבות רבות. אני אוהב את גאימן, אני אוהב מאוד את הרעיונות שלו ואת הצורה בה הוא מספר אותם, אני חושב שהוא אחד האנשים הכשרוניים ביותר בשוק כיום, יחד עם זאת משהו הטריד אותי לכל אורך הספר ולקח לי זמן לגלות מה העניין.

גאימן גדל, הוא התבגר והשתנה וזהו תהליך שניתן לראות את תוצאותיו בספר הזה. נראה שיותר מכל דבר אחר אנחנו קוראים את מסעו של גאימן אל תוך עולם חדש ואולי מפחיד. עולם בו אלים ופיות חיים אבל בסתר, הם מתקיימים אבל לא במעמד המגיע להם. זהו שינוי דרסטי מאוד עבור גאימן שסיפוריו התבססו עד כה על האמונה המוחלטת בזוהרם הנצחי של הבריות האדירות האלו שקולם נשמע מעבר לגבולות הזמן.

 

הספר קריא מאוד, סוחף מאוד ונראה לי שמי שאינו מכיר את כתיבתו של גאימן לא ייתקל באותה בעיה שנתקלתי בה אני בזמן הקריאה.

על פניו זהו סיפור קלאסי של מאבק בין שתי מחנות מנוגדים המבקשים מאחז בעולם מנוכר. מתחת לפני השטח אנחנו מוצאים סיפור עמוק ומסתורי הרבה יותר. אנחנו פוגשים דמויות שחלקן מוכרות וחלקן כלל וכלל לא אך דבר אחד משותף לכולן, הן כולם עברו דרך משקפיו של גאימן וזכו בצורה חדשה ורעננה.

 

גאימן מאכלס את אמריקה שלו בדמויות שאם לא ישבו את לבכם יעלו חיוך על פניכם. לפריקון מסומם שאיבד את מטבע הזהב שלו, איפריט הומוסקסואל שמשמש כנהג מונית, אל מצרי שעובד כקברן, קובולד בעל נטיות התאבדות, אלי וודו המסתתרים מאחורי פנים לא שלהם ועוד רבים. כל אחד מהם וסיפורו שלו, כל אחד משולב באופן אמיתי כל כך אל תוך עולמנו. גאימן מגלה לנו  את המקומות הקדושים ומספר לנו כיצד זוג אלים נורדיים מרוויחים את לחמם במעשי הונאה.

שדו משמש את גאימן כדי ליצור את הדו שיח הזה בין בריות החיות על מעט האמונה הקיימת בעולם לבין אלו שאמורים להאמין.

 

בין דפי הסיפור שזורים סיפורים קצרים אשר, לדעתי האישית, עולים לפעמים על הסיפור עצמו. סיפורים אלו מעמיקים את הסיפור, מעניקים לו תוכן רב יותר, מלמדים את הקורא עובדות בהם יוכל להשתמש על מנת לפתור את התעלומה. לפעמים הסיפורים נראים כסוטים מעט מן העלילה,רק על מנת להתגלות כבעלי משמעות בזמן מאוחר יותר. חלק מן הסיפורים הללו נמצאים שם כהסחה בלבד, מסיטים את עיני הקורא מידיו של גאימן-הקוסם ומעניקים לו את ההזדמנות להגניב את הארנבת אל תוך הכובע ולהפתיע אותנו כאשר הוא מוציאה כאילו מן האין.

 

אני בטוח שיהיו אלו שימצאו את הסיפור מעט ממוחזר מבחינת גאימן, אני חושש שזו טעות. למרות שניתן לראות כאן מאפיינים גאימניים ברורים אין כאן מיחזור של רעיונות אלא פיתוח של תמונות מסוימות שלא נחקרו לעומק, עד כה.

 

הספר הינו מסע אל תוך האמריקה של גאימן ואולי מסע אל תוך גאימן עצמו. זהו מסע אל תוך מוחנו שלנו, אל תוך פחדינו ורצונותינו, אל תוך לב ליבו של מה שעושה אותנו אנושיים, לטוב ולרע. זהו ספר שפותח דלתות רבות ומראה לנו מראות שלא יכולנו לדעת שקיימים. בתמורה הוא מבקש רק שנאמין.

 

הספר "אלים אמריקאים" הוא סיפור המשלב מתח, אימה ופנטזיה. זהו סיפור בלשי כמו שהוא סיפור מיתולוגי, כיף לעקוב אחרי נפתולי העלילה ולנסות ולפתור את החידות הקטנות המופיעות בדרך. זהו לא הספר הטוב ביותר שיכול היה להיכתב ע"י גאימן, הוא לא הסיפור הטוב ביותר שנכתב על ידו אבל זהו סיפור שראוי שיסופר, סיפור שמעניק לקורא תמורה לזמנו, לתשומת ליבו ולכספו.

 

אני נהניתי!