החיה שבאדם: תרגיל בפסיכולוגיה

מאת: זיו קיטרו

 

"… העולם כולו קשור יחד זה לזה. הרוח הגדולה קיימת בתוכנו. האדם הלבן שכח את הקשר שלו, את המקום שלו על האדמה אבל אנחנו לא. עבורנו האדמה והדוב והצפצפה והפרפר, כולם אחים. אנחנו חיים בתוך כבוד לעולם בו אנו חיים ובתמורה אנו זוכים לכבוד."

                                                                                                            - צ'יף ענן לבן

 

קשה לדמיין את התפתחות התרבות האנושית ללא עולם החי.

במשך אלפי שנים קיבלו בני האדם מן האדמה את המזון לו היו זקוקים. המזון הזה הופיע בצמחים ובחיות. שני העולמות הללו העניקו לבני האדם יותר מיכולת הישרדות. צמחים העניקו תרופות, צל, חומר גלם לבנות ממנו בית. חיות העניקו את עורם לתפירת בגדים, את עצמותיהם ליצירת כלי נשק וכלים אחרים. לולא ממלכות החי והצומח בני האדם לא היו מגיעים רחוק.

 

מעבר למתנות הנפלאות שהעניקו לנו הממלכות הללו במישור הפיזי הם העניקו לנו המון במישור הרוחני. בתרבויות רבות אנו יכולים לראות כיצד צמחים וחיות הפכו מקודשים, הפכו לסמלים עבור בני האדם. בתרבות האינדיאנית אנחנו יכולים לראות כיצד עולם החי השפיע על כל לוח השנה, על מעגל הלידה והמוות. במצריים החתול הוא חיה קדושה המביאה ברכה והחרפושית היא זו שמגלגלת את השמש אל השמיים.

 

לכל אורך ההיסטוריה הקשר הרוחני והפיזי בין בני האדם לחיות אינו עניין של מה בכך.

אפילו השפה האנושית מושפעת מעולם החי. ביטויים כגון "עובד כמו חמור", "עקשן כפרד", "חרוץ כנמלה", "ערמומי כשועל", "Raining cats and dogs" ועוד רק מראים עד כמה אנחנו מושפעים מעולם החי. התלות שפיתחנו בחיות מראה גם כן את הצורך של בני האדם בחיות. איכרים חרשו את השדות בעזרת שוורים, בוקרים שומרים על העדר בעזרת סוסים, כלבים משמשים ככלי עזר לעיוורים ולצערי, אנחנו גם משתמשים בחיות על מנת לבדוק מוצרים שונים שפיתחנו.

 

אכן, לא ניתן להכחיש את הקשר החזק כל כך שבין בני אדם וחיות. למעשה הקשר כל כך חזק עד כי ניתן לומר, בביטחון אפילו, שבכל אדם יש מעט מן החיה. לכל אחד יש לא רק תכונות שאנו משייכים לחיות, אלא עמוק בתוכנו, טבוע, כוח חייתי רב עוצמה. טבע החיה הזה מתגלה לרוב כאשר בני אדם נלחמים על חייהם, כאשר הם זקוקים לאותם חושים עתיקים שהגנו עליהם בעבר כאשר ציביליזציה הייתה חלום רע של שבטים נודדים.

 

לאורך הזמן, בעודי בונה עולמות ומערכות ודמויות גיליתי שאני משתמש הרבה מאוד פעמים בטכניקות משחק המערבות שימוש בחיות על מנת להפיח חיים בסצינות אותם אני מריץ.

טכניקת המשחק הזו מוכרת לכל שחקן תאטרון והיא כלי מצוין עבור כל מי שרוצה להיכנס לדמותו עמוק יותר. עד כמה שהטכניקה הזו מרתקת ומדהימה, היא לא הנושא עליו אני מדבר. אני רוצה לדבר על הפן החייתי האמיתי בדמויות שלכם.

 

ישנן דרכים רבות כל כך לבנות דמויות ולפתח אותן, החלטתי לשתף אתם בטכניקה מדהימה ומיוחדת מאוד שלדעתי יכולה לעזור לכל אחד להפוך את דמותו לעמוקה יותר וטובה יותר.

הטכניקה כוללת שילוב של מערכת אמונות ורוחניות מסוימת בדמות, גם אם הדמות עצמה אינה מאמינה בעולם הרוח.

מבולבלים? זה בסדר, רק מתוך הכאוס סדר אמיתי יכול לבוא.

 

"בן אדם, הו בן אדם כחימר בידי האל, כעצם למשחק. בובה ללא חיים מקור להנאה, כלי לסיפור סיפורים להאצלת תהילתו של האל. מהו האדם אם לא חיה אשר רוממה אל השמיים בתקוות שווא"  -סימונטיקוס, משורר רומי.

 

אנחנו נמעיט בערכנו ונרד מן העץ עליו כמעט טיפסנו. איננו אלים ואין אנו בוראים יותר מאשר דמות בדיונית שאין בה הרבה אמת למעט זו שאנו מפיחים בה. חיים הרי לעולם לא נפיח בה אז לפחות ננסה ליצור משהו קרוב ככל האפשר.  כשחקנים אנחנו בוראים דמויות ללא הרף. יוצרים בדמיוננו חיים שלמים, סיפורים רבים כל כך. כל אחד מאתנו מלא בסיפורים כאלו, בדמויות שרוצות לצאת, לבקע את המעטה שסביבן ולהיברא אל העולם הזה.

 

במשחקי תפקידים אנו, כידוע, יוצרים את הדמויות הללו, מעניקים להם חיים זמניים ובדיוניים לזמן קצר על מנת להעביר את הזמן בתחביב הנחמד הזה שלנו. כפי שכבר ציינו בעבר האחריות הגדולה ביותר של השחקן היא יצירת דמות אמינה מספיק על מנת שתשתלב בעולם אותו יוצר המנחה. ללא הדמויות הללו העלילה תתדרדר, במהירות רבה, לאוסף של סצינות טיפשיות וחסרות הגיון.

 

השימוש בחיות על מנת ליצור דמות הוא מרתק ומעמיק מאוד. יש מספר דרכים להשתמש בטכניקה זו. כל אחת מהן טובה, לא כל אחת מהן מתאימה לכל משחק.

 

הטכניקה הראשונה עליה נדבר היא שימוש בחיות שלא בעולם המשחק. בשיטה זו השחקן, בעודו חושב על הפרטים הקטנים של דמותו, חושב על זוג חיות. החיה הראשונה היא החיה שתהייה האהובה ביותר על דמותו, השנייה תהייה החיה השנואה ביותר. כאשר אנחנו אומרים חיות חשוב שנזכור שאנו מדברים על כל ממלכת החי, חרקים, יונקים, זוחלים, כל יצור חי יכל להיחשב כחיה.

 

בחירת החיה האהובה יכולה לתת עומק רב מאוד לדמות. אתם יכולים לעשות את הניסוי הזה על עצמכם, חשבו מהי החיה האהובה ביותר עליכם, החיה שאתם מרגישים שממש הייתם רוצים להיות, יש לכם מושג?

כמו שלכם יש מושג גם לדמות שלכם יש מושג ברור מאוד.

החיה הזו היא סימבולית, היא מייצגת משהו עבור הדמות שלכם.

 

לאחר שבחרתם את החיה עשו רשימה של "תכונות" שעושות את החיה הזו אהובה על דמותכם. רשימה זו יכולה להיות מורכבת מרגשות של דמותכם לחיה והיא יכולה להיות רשימה של תכונות שהדמות מייחסת לאותה חיה.

נסו לעשות זאת לחיה שאתם בחרתם בה.

אם בחרתם (לכם או לדמותכם) את האריה (לדוגמה) חשבו למה? מה האריה מייצג עבורכם או עבור דמותכם.

 

הוא שליט, שקט, נותן לאחרים לעשות עבורו את העבודה אך כשצריך הוא יודע להילחם. הוא זוכה תמיד לחלק הטוב ביותר בצייד, הוא מקרין כוח למרות שלרוב הוא שקט. הוא יפה, מסתורי, גמיש, זריז, אכזרי... הרשימה יכולה להמשיך הלאה. ככל שתמצאו דברים רבים יותר כך ייטב. יש לזכור שאנחנו לאיו דווקא מחפשים את התכונות האמיתיות של אותה חיה אלא את התכונות שמושכות אתכם/דמותכם.

 

למה זה טוב?

אני לא רוצה להרוס את ההפתעה. בוא נעבור לשלב הבא.

בחרו חיה שאתם או דמותכם לא אוהבת. חיה שמעבירה בכם צמרמורת או סתם נראית לכם מיותרת, חיה שגורמת לכם לחוסר נוחות (לכם או לדמותכם).

מדוע? מדוע החיה הזו גורמת לכם/לדמותכם להרגיש כך?

עשו רשימה, שוב, של התכונות שגורמות לחיה להיות שנואה כל כך.

 

נחש, לדוגמה, הוא קר, חלק, מקפיא. נשיכתו (המטפורית אולי?) ארסית. הוא שקט, יכול להיכנס לכול מקום, להפציע כשאיש לא מצפה לו. הוא ערמומי, בעל מבט מקפיא, מפתה ללא מאמץ, עלול להביא את הסוף על קיום מאושר, הוא בוגדני, חסר עמוד שדרה... הרשימה שוב יכולה להיות ארוכה עד מאוד.

 

כעת יש לנו שתי רשימות, האחת של חיה אהובה והשנייה של חיה שנואה. זהו תרגיל פסיכולוגי בסופו של דבר, אחד שיכל ללמד אתכם על עצמכם הרבה ואחד שיכול לעזור לכם ליצור דמויות מעניינות יותר, עמוקות יותר.

מה התרגיל?

החיה האהובה עליכם והתכונות שבחרתם הם בני הזוג שדמותכם מחפשת. סוג האנשים שהיא הייתה רוצה להיות קרובה אליהם, שהיא מוצאת אותם הטובים ביותר בשבילה.

על אותו בסיס הגיוני אחיה שדמותכם לא אוהבת היא אותו בן או בת זוג שדמותכם לא אוהבת, לא מעונינת להיות בחברתם.

 

למה זה חשוב כל כך? למה זה משנה למי אנחנו נמשכים או לא נמשכים?

ע"י הבנה של החלק הזה בנו אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו הרבה. אם דמותנו נמשכת לדמויות חזקות העלות סמכות ששומרות על מסתורין אולי זה בגלל שהן עצמן זקוקות למישהו בעל סמכות שיתמוך בהן? אולי הן מרגישות חסרות ביטחון והיו רוצות מישהו שיהיה כגג או חומת מגן?

 

מישהו שאוהב חיות שקטות וצייתניות מעוניין בשליטה, היא אוהבת את הגברים שלה צייתנים, כלבלבים חמודים שנעמדים למשמע שריקתה.

אנחנו לא חיים בעולם ריק בו אין תקשורת ואין מגע בין אישי. העולם הוא דינמי ומלא בדמויות אחרות וחשוב שאולי נתמקד שתכונות הללו שמרכיבות את תת ההכרה.

אני מסכים שישנה בעיה קטנה אחת, הדמויות מומצאות לחלוטין ולכן התרגיל, כביכול, לא יכול לעזור לדמותנו.

 

טעות. אנחנו יודעים מה מטרת התרגיל, כל מה שאנחנו עושים זה פותחים את המוח שלנו למשחק של אסוציאציות. אחרי או תוך כדי בניית הדמות אנחנו חושבים קצת על העבר שלה, על מה שרשמנו בקורות החיים של דמותנו החדשה (או הותיקה). כעת אנחנו נותנים לה לבחור בחיה וזורמים עם הרעיונות שעולים. אולי לא הכל יתאים (ומאחר ואתם השחקנים תוכלו להשליך את התכונות שלא קשורות לדעתכם) אבל תרומה אמיתית קיימת שם בכל זאת.

 

טכניקה זו מעניינת במיוחד למי שרוצה להיכנס לפן הפסיכולוגי של הדמות בצורה עמוקה יותר. זו טכניקה מעניינת למי שמשחק זמן רב ואולי מכיר את דמותו טוב יותר או מסוגל להיכנס לראשה של הדמות באופן כמעט מושלם.

יש אנשים שזה לא מה שמניע אותם, שטכניקה זו אינה בדיוק הדבר המתאים להם ביותר, עבורם נכתבו כתבות ההמשך של כתבה זו.

 

נפגש בחודש הבא,  שלכם, זיו.