מועדים לשמחה מאת: ערן בן-סער חגים. לא רק שזו העונה הנכונה לחגים, זו העונה הכי נכונה לחגים. חשבתם פעם עד כמה חגים מגדירים תרבות? או אולי יותר נכון להגיד מלמדים על התרבות, שכן התרבות מגדירה את החגים ולא דווקא ההפך. יש כל כך הרבה שאפשר להגיד בשניות על העם היהודי מתוך מבט על הכמות הגדולה של החגים שיש לו ועל החלק הגדול מהם שקשר ל: "הם ניסו להרוג אותנו, הם לא הצליחו, בואו נאכל". מצד שני אפשר ללמוד דברים אחרים לגמרי ממיעוט החגים שיש לנוצרים, מלבד "יום סיינט מה-שמו". חגים הם חלק מתרבות. אגב, בחודש שעבר אבי כתב כאן על לוחות שנה. אני חייב לציין כהתחלה שרצוי מאד שיהיה לכם לוח שנה מובנה לתרבות אשר אתם עומדים לשחק אצלה את תפקיד אלוהים ולהעניק לה ימי חופש (בתשלום) על מנת להחליט מתי נופל כל חג ולמה לא. בגדול, אלא אם אתם ממציאים לעצמכם סיבות חדשות, יש שלושה סוגי חגים ומועדים: חגים חקלאיים – אלו חגים הקשורים לסוג החלקות הנפוץ בתרבות שלך. חגים דתיים – חגים הקשורים לדת, או הדתות, של התרבות שלך. חגים לאומיים – חגים הקשורים לעם או למדינה מבחינת הלאום שלו. נרחיב על כל אחד מהם מייד, אבל יש להעיר כי אם מדובר בעולמות פנטזיה ייתכן ותכנס כאן קטגוריה נוספת של חגי קסם – חגים הקשורים לתת התרבות של הקוסמים בתרבות שלך (כמו החג ברומח הדרקון שנחגג כאשר שלושת הירחים עומדים בשורה וכל הקוסמים מקבלים הרבה כוח). חגים חקלאיים חגים חקלאיים תלויים בסוג החקלאות הנפוץ בתרבות. אם ניקח כדוגמה את התרבות שלנו נוכל לראות שהחגים קשורים לתרבות של מגדלי חיטה – חג האסיף, חג הקציר וכו'. מצד שני אם נציץ לכיוון תרבות יוון נגלה שם את חג היין – שכן גידול ענבים הוא חלק מרכזי בתרבות העתיקה שלהם. זהו סוג מאד נפוץ של חגים וקשה למצוא תרבות ללא חגים שכאלו. כאשר אתה מתכנן חגים חלקאיים הייתי ממליץ לשבת עם אינציקלופדיה, או ספר מידע אחר, ולקרוא קצת על סוג היבול או הגידול המדובר, השלבים החשובים במהלך השנה (זריעה, קציר וכו') של התהליך נוטים להפוך לחגים המתעגנים מהר מאד במסורת. חשוב לציין כי חגים חקלאיים רבים נפוצים יותר בתרבויות שיש להם שורשים עתיקים. ככל שתרבות נוסדת "מאוחר" יותר במהלך ההתפתחות הטכנולוגית של העולם החגים האלו ממעטים להיווסד. דוגמא טובה היא הנצרות שאינה כוללת יותר מדי חגים חקלאיים. סביר להניח שאם אתה בונה תרבות יורדת חלל חגים חקלאיים יקבלו זוית של חגי מסחר, שכן זה לעולם נשאר חלק מכל תרבות. חגים דתיים אוי – כמה שאלו רבים. בואו נודה בזה, דת מייסדת יותר חגים מכל סיבה אחרת. ביום ההוא האל הלך שמאלה – הופ יש חג. ביום הזה האל ציווה לשבת עם הראש לצד שמא, "חג שמאלה" נוסד. הדת משתמשת בחגים על מנת להזכיר לחברה שוב ושוב מהו מקור כוחה, ועל ידי כך לעגן אליה את העם. כל חג שמקורו במצוות דתיות הוא כמובן חג דתי, אבל לא רק. ראשית חגים רבים מהסוג החקלאי הופכים עם השנים לחגים דתיים, רק תסתכלו על מועדי ישראל. הסיבה? הדת מאמצת את החגים האלו, הופכת אותם לעניין של קדושה, על מנת להצמיד את המסורת אליה ולקרב אליה את העם. מלבד זאת ישנם חגים דתיים שמקורם באנשי הדת עצמם ולא באלוהות שמאחוריה. לנוצרים יש, למשל, את מקבץ "יום סיינט ההוא". אומנם אצהם זה לא חג אלא סתם יום שהם מציינים, אבל במערכה שלך ובתרבות שלך אתה יכול בכיף להחליט שהיום שבו נולד בלריון, מייסד הפלג הרוחני של דת המאהרה, הוא יום חג גדול למאמינים. חגים דתיים גם יכללו את הסוג המוזר ביותר של חג, חג-עצב. אומנם זה לא כורח ואומנם יכולים להיות גם חגים לאומיים עצובים, אבל יש סיכוי טוב לכך שהדת תכלול חג בו לא שמחים וחוגגים אלא יושבים בשקט, צמים, מהרהרים על הא-דא ודודלי ובכלל ממש לא נהנים מהחיים. לנו יש, למשל, את יום הכיפורים, המנצח הגדול של החגים מהסוג הזה. חגים לאומיים חגים לאומיים קשורים לחברה עצמה. אלו יכולים להיות חגים המסמלים ניצחון צבאי גדול או אירוע חשוב אחר בהיסטוריה של העם. דוגמאות טובות יכולות להיות חג ההודיה האמריקאי, כל יום עצמאות שהוא שבעולם, יום השואה וכו'. אל תתפתו לחשוב שככל שהחברה מאחודת יותר יש לה יותר חגים לאומיים, זה לא בהכרח נכון, אפשר אפילו לדמיין מצב הפוך. מה שבטוח הוא שככל שלעם יש יותר היסטוריה יש יותר סיכוי לריבוי של חגים כאלו (שוב, סיכוי ולא כורח). גם חגים לאומיים יכולים להיות מהסוג של המועד העצוב, לא צריך ללכת רחוק, לנו יש את יום הזיכרון ויום השואה. תרבות אחרת שהפסידה במלחמה גדולה וחשובה יכולה לציין את היום הזה כאבל לאומי ותרבות נוספת יכולה לציין את יום מותו של מנהיג דגול. במקרים של עמים בהם הדת היא מגדירת הלאום (מה שהיום בעולמנו אנו כבר לא כל כך נפוץ, אם כי אנו, העם היהודי, כמעט מתאימים לזה) חגים לאומיים הופכים להיות חגים דתיים – ולהפך. אני די בטוח שאם בתקופת השופטים ציינו את היום בו יהושוע עבר את נהר הירדן הרי שליום היתה משמעות הן דתית והן לאומית, שכן הלאום היהודי היה לאום מובסס דת ייחודית ושונה. עוד חגים? כחול אשר על שפת הכנרת (פחות מים רגיל, אבל הרבה בכל אופן). הזכרנו למעלה חגי מסחר, לא? חגים הקשורים לפאן הזה בתרבות נדירים אצלנו, אבל לא כל מה שנדיר כאן נדיר שם, במציאות הדמיונית שלנו. הזכרנו גם חגי קסם, שהם ברמה מסויימת חגים של תת-תרבות או תת-לאום. ניתן גם לתאר לעצמנו חגים חילוניים לגמרי, ראש השנה של הנוצרים הוא כיום יותר חג חילוני מכל דבר אחר. יתכן ובמקומות שונים, מסיבות שונות, הדברים יהיו מורגשים יותר. תארו לעצמכם תרבות החוגגת את "חג האומנות", סתם כי בא לעם לציין את האומנויות השונות וחשיבותן לחברה? שלא לדבר על תרבויות יורדות חלל. רוצים להתערב שהיום בו נפגוש לראשונה גזע זר תבונתי יצויין לאורך כל ההיסטוריה? מה אוכלים החג? בכלל עוד לא דיברנו על מה מאפיין חג. אחרי הכל חג קשור, בד"כ, למנהג, לכל הפחות לתפילה אחת מיוחדת או לארוחה משפחתית טובה. חגים מהווים, לרוב האנשים, הזדמנות לקחת הפסקה מהעבודה ולפגוש את כל השבט. לשמוע מה קרה עם הבעל הלא-יוצלח של הדודנית בטי ואיך יאנקע, שירד לאמריקה, מגלגל מיליונים ושולח, שוב, סרט וידאו לכולם. לאחר שהחלטתם על מועדים וחגים שונים תתחילו לשבת ולחשוב, מה עושים בחג הזה? האם זהו פסטיבל גדול וכולם יוצאים לרחוב, או שזה חג פרטי שכולם נשארים בבית ומתפללים בו? חגים יכולים לכלול מנהגים משונים בטירוף, קחו את פורים למשל, או את האלווין. אתה בכיף יכול לציין חג שבו כולם נועלים רק נעל על רגל ימין ורגל שמאל נשארת יחפה כל היום. נשמע לכם מוזר? אז מה, רק צריך סיבה טובה. להודים יש חג שבו הנשים יוצאות לרחוב ומכות בגברים בעצרת מקלות כל היום (נשבע לכם), זה לא מוזר? המנהגים יגדירו את האופי של החג, המאכלים שנהוג לאכול בו גם הם חלק מההגדרה הזו. אל תשכחו שהמנהגים האלו הם הדרך של הדמויות שלכם לחוות את החגים האלו בזמן המשחק, בין אם הם חוגגים חג שלהם או שהם מבקרים בתרבות זרה ונחשפים לחגיה. ועכששששששששיו... דוגמה (מה חשבתם, ברוך?) אם נקח את מערכת הפנטזיה שלי אפשר יהיה להביט על האימפריה הליגאנית כדוגמה לתרבות גדולה והחגים הנפוצים בה. הדוגמה תתרכז בעם הליגאני עצמו היושב במחוז ליגאן, לב האימפריה, ולא בעמים הכבושים השונים של האימפריום. ראש השנה – ראש השנה הליגאני נחגג ביום הראשון של האביב (על פי לוח השנה שלהם, שקצרה היריעה מלהכיל), זהו חג חילוני למדי. ביום זה מקובל לנוח (כלומר לא לעבוד) ולקשט את הבית בפרחים אשר החלו לפרוח. מקובל לסעוד במאכלים מתוקים עשירים בדבש ובמהלך היום הברכה המקובלת היא "שנת נחת לך". כמנהג שאין לו עוגן בדת, אך קיבל אחיזה חזקה במסורת, נוהגים כהני האמין (הדת העיקרית בליגאן) לפזר פרחים על רחבת הכניסה למקדש הראשי שלהם ולחלק לחם מתוק לעוברים ולשבים. חג הקיסר (נקרא גם יום האימפריה) – חג זה נחגג שבועיים לאחר ראש השנה ומייצג את היום בו הפכה ליגאן הממלכתית לקיסרות. במהלך היום ישנה תערוכה צבאית גדולה בבירת האימפריה ובלילה נערך פסטיבל גדול. זהו חג לאומי חשוב, גם אם קצר. חג הקציר – חג חקלאי הנחגג קצת לאחר אמצע האביב. כשמו כן הוא, הוא מסמן את תחילת קציר החיטה שמהווה את הגידול החקלאי העיקרי בליגאן. נהוג לרקוד ולשתות ולאכול הרבה לחם. בכפרים עושים מהעניין פסטיבל שלם, בערים, בעיקר בבירה, לא מתרגשים ממנו עד כדי כך. יום חתימת הסיבליה – הסיבליה היא מסמך רב חשיבות שנתחם לפני 400 שנה המפרט את חלוקת הסמכויות באימפריה בין הקיסר, מועצת האצילים, ראשי הצבא ומעמד הסוחרים. למרות שהיא מלאה בעיות הסיביליה, תיאורתית, מעניקה חופש רב יחסית לאדם הפשוט בחברה הליגאנית ומכילה תנאים רבים המגבילים את מנהג העבדות (עבדות למשך זמן גדול מחמש שנים היא לא חוקית, למשל). החג מצויין כיום מיוחד בלבד, אין שינויי מנהגים או מנוחה. נהוג להודות לקיסר, בארוחה האחרונה של היום, על הסיביליה, אבל זה הכל. היום נמצא באמצע הקיץ והוא, כמובן, חג לאומי. חג הדרכים (חג המסחר) – חג הדרכים נחגג בסיום הקיץ ומהווה חג לאומי נוסף. בחג זה יוצאות תהלוכות שונות בדרכי האימפריה ונהוג לצאת לטיולים בסביבת הדרכים הקרובות לעיר. החג מציין מעין 'תודה' קולקטיבית על הצלחתה של האימפריה בתחום המסחר בזכות הדרכים הקיסריות הרחבות המקלות על המסע היבשתי. נהוג, כאמור, לאכול בחוץ וכן נהוג כי הסוחרים מורידים במקצת את המחירים ביום הזה. שיאו של החג הוא בבוקרו של יומו השני, אז נציג מעמד הסוחרים מתקבל למעמד הקיסר ושוכר ממנו אישית, במחיר הסימלי של כתר אחד, את הדרכים הקיסריות למשך שנה נוספת. חג האסיף – כן, די מקביל לסוכות שלנו, גם הליגאנים מציינים את סוף השנה החקלאית עם תחילת החורף. החג הזה מוזר מעט במסורת הליגאנית משום שעל אף שהוא חג חקלאי הנוהג העיקרי בו הוא תפילה מוזרה אל כוחות הטבע (בחסדו של האל האמין) ש'רצונם בשה יעשה'. האמונה אומרת שהענווה מול הטבע האימתני מבטיחה התחשבות וגידולים נאים לשנה הבאה. זהו חג הנמשך על פני שלושה ימים ומהווה את החג הארוך ביותר בליגאן. חג הבריאה – הראשון משני החגים הדתיים הנחגגים בליגאן, והחג היחיד הנחגג בחורף כמעט אמצע החורף, למעשה). חג הבריאה נחגג ביום בו נהוג לספר כי האמין ברא את בני האדם מחדש לאחר החורבן של גזע האדם הראשון. היום הוא יום מנוחה שבו נהוג ללכת ולהתפלל במקדשים השונים. כמו כל חג דתי טוב הוא כולל סעודה משפחתית (על פי היכולת הכלכלית המשפחתית). חג החסד – חג החסד הוא החג הדתי השני של התרבות הליגאנית, אם כי הוא לא ממש חג כמו שהוא יום קודש. חג החסד הוא היום בו הכנסיה של האמין מייצגת את סיום כתיבת ספר הקודש שלה, על פי האמונה האל האמין בעצמו כתב את המילה הראשונה בספר וסיפק לכהניו הראשונים את הדפים על מנת לכתוב עליהם את הספר. הספר עצמו מוחזק במקדש הגדול בבירת האימפריה. החג נחגג בערך באמצע הסתיו והמנהגים כוללים יום של צום (בוקר עד ערב) ותפילות רבות. לסיכום – השקיעו החגים, הם אומרים יותר מדי על התרבות בכדי לוותר עליהם, גם המערכת פנטזיה וגם במערכות מודרניות או עתידיות. היי, חג זה חג, לא?