תיקי פיכס: חופשת חלומות

או: איך להרוס את המלון בשלושים דקות

מאת: אמיר איתן וזיו קיטרו

 

"אלו החיים" אמר זיו לאמיר.

שניהם שכבו על מיטות שיזוף במרפסת, מחזיקים כוס של קוקטיל בצבע לא ברור ועל פניהם משקפי שמש.

"תסביר לי עוד פעם למה אנחנו בחוץ?" הסיבה לשאלה של אמיר הייתה העובדה שסופת שלגים התחוללה סביבם.

"כי זה מגניב לראות אנשים מתרוצצים באמצע הסופה".

 

אמיר סיים את הסט הרביעי שלו על מכשיר החתירה של המלון "זהו זה, סיימתי את הסט הרביעי על מכשיר החתירה." אמר לזיו שישב בצד והזיע.

"איך אתה עושה את זה? אני מזיע רק מלהסתכל עלייך."

אמיר הביט בשריריו הנוצצים במראה וחייך בשרמנטיות, "בגלל זה אני נראה ככה ולך יש כרס."

"אין לי כרס." אמר זיו, מכניס את בטנו פנימה ומזדקף לפני המראה .

"אה כן? תוריד את החולצה." אמיר הביט בזיו שהשפיל את מבטו וצעד לשבת על מתקן החתירה, "מה אתה מתלהב. עשית רק ארבע סטים."

"של אלף חתירות כל אחד. טמבל." זיו השפיל את מבטו עוד יותר והלך לצפות בג'רי הליוול שסיימה את תרגילי ההתמתחות ועברה לשחייה.

בעירום.

 

"אתה מוכן להסביר לי איך היא מסכימה להיות ערומה כאן?" שאל אמיר, מנגב את הזיעה מעל גופו הבנוי לתלפיות.

"אמא שלי מכירה אותה וביקשה ממנה לעשות לה טובה ולהשתתף בסיפור הזה. היא התביישה להגיש לי לא כשאמרתי לה מה זה דורש. חוץ מזה אני לא מבין מה אתה מתלונן."

אמיר הביט בג'רי שהמשיכה לשחות, כאילו לא מודעת למבטיהם של זוג מתוגברי ההורמונים.

"אני לא מתלונן...היי איך היא עשתה את זה? רק המחשבה על התמרון הזה עושה לי כאב ראש." אמיר דיבר אל עצמו.

זיו נעלם.

 

אמיר: "תגיד... יש להם שולחן ביליארד פה?- אני צריך לנוח קצת."

זיו: "לא!"

אמיר: "מה לא?" שאל אמיר בהפתעה.

זיו: "אין להם שולחן ביליארד."

אמיר: "איך אתה יודע? בדקת? אבא ש'ך בנה ת'מלון?"

זיו: "לא... אבל כשהזמנתי את המלון שאלתי בקשר לשולחן הביליארד ווידאתי שאין להם אחד."

אמיר: "למה בחרת מלונות שאין להם שולחן ביליארד, טמבל?"

זיו: "א- כדי שיהיה לך מה לשאול. ב-כדי לראות אותך מתעצבן וכי נמאס לי לראות אותך מנצח את כולם ומרגיש גבר."

אמיר: "I see… ובכן... את המכות שלך אתה תקבל בבית ... אני צריך ללכת לטפל במשהו עכשיו."

זיו: "במה?"

אמיר כבר נעלם...

 

באותו זמן בפתח המלון...

מנהל המלון: "היי! מה אתה עושה שם?!" המנהל צעק אל עבר אמיר שעמד על סולם והוריד את אחד הכוכבים מחמשת הכוכבים שהמלון הציג מעל דלת הכניסה שלו."

אמיר: " מוריד לכם כוכב! כאילו..."

מנהל: "באיזו רשות?! חוצפן! פושע!! תרד משם מיד!"

אמיר ירד בנונשלנטיות עם הכוכב החמישי בידו ונעמד מול המנהל.

מנהל: "אני הולך לקרוא למשטרה!"

אמיר: "אה כן? ומה תגיד להם?"

מנהל: "שיש לי פשיסט בבית המלון שהוריד לי כוכב!"

אמיר: "תגיד למשטרה שהוא גם הוריד לך לאטמה!"

מנהל: "איזה לאטמה?"

אמיר שלף את האקדח מבגד ים הספידו שלו והוריד למנהל את הקנה בראש.

 

מנהל: "איה..." התחיל לבכות ונשכב על המרבד האדום.

אמיר: "עכשיו! אתה תטלפן למשטרה ותעדכן אותם שהורדתי לך את הכוכב החמישי משום שלא היה לך שולחן ביליארד בבית המלון! אין שולחן ביליארד במלון! שולחן- ביליארד! במלון! ביליארד! שולחן!"

מנהל: "טוב, טוב ... " הוא בכה, "אני אקנה שולחן ביליארד מזוין."

אמיר: "לא, עכשיו כבר לא בא לי ביליארד... הוצאת לי את החשק." אמר בפולניות.

מנהל: "אז מה עכשיו?"

אמיר שלף את משקפי השמש שלו מבגד ים הספידו שלו ולבש אותם בקוליות על עיניו: " now it is time to party

 

מוסיקה פצצתית ביותר נשמעה ברחבי המלון, גורמת לכל המי ומי לצאת ולרקוד, לא משנה מה עשו רק לפני שניות. אולי היו אלו המסרים החבויים שהוטמנו במוסיקה, אולי היו אלו הבחורים השחורים החמושים שעמדו סביבם, מה שברור היה זה שכולם נהנים מן המסיבה.

המלון סיפק, מתוך רצון ולא מפחד מזעמה של אימו של זיו, את כל האלכוהול, המזון והעובדות השוויצריות שיכל היה לספק. מרכז המסיבה היה הבריכה, שם עמדו זיו ואמיר, לבושים במיטב מחלצותיהם ומנופפים לשלום לכל העוברים והשווים, נהנים מן המנחות שהונחו לפניהם ומהמחשופים העמוקים שהפגינו מספר מבאי האירוע. 

"מאיפה הגיעו כל הכוסיות האלו?" שאל אמיר את זיו שלגם שיבס-ריגל מכוס בעלת נוכחות ברורה.

"התקשרתי לאמא שלי ושאלתי אותה אם יש אפשרות שהיא תדבר עם חברות שלה שמארגנות תצוגות אופנה. היא הסכימה וזה," הצביע זיו על הבריכה והרחבה שסביבה, "קרה. מגניב לא?"

"אני לא מבין את העניין הזה, אמא שלך מסדרת לך הכל בחיים? מה עם קצת עצמאות? מה עם לקחת דברים לידיים שלך, להתמודד עם החיים?..." אמיר שוב דיבר עם עצמו.

זיו זינק, כוס וויסקי בידו, אל הבריכה, דואג להתנגש (בקלילות יחסית) בכל דוגמנית ודוגמנית, ללא הבדל גודל חזה, צבע ודת.

אמיר רק הביט על המחזה והניד בראשו "צריך משהו שיעורר את המסיבה הזו."

 

אמיר שלף את הזחל הירוק שלו וחייג את המספר של המדענים

"כן, זה אני. תפסיקו את ייצור האבולה. אני צריך כמה דברים. לא אכפת לי שהתרכובת עלולה להתפוצץ כל רגע. אני צריך אתכם עכשיו." אמיר ניתק וחייך לעצמו, זו עומדת להיות המסיבה של השנה.

"לפני שהטמבלים שלי מגיעים אני צריך לשנות כמה דברים."

אמיר הביט אל המצלמה. המצלמה נכנסה לזום עצבני על הרשתית.

סערה אדירה התחוללה בתוך האישון של אמיר, חופים הוטבעו ע"י ימים סוערים, כלבי ים נחתו על החוף, עצמותיהם מתנפצות.

זרם חשמלי בצבע כחול בלתי נראה חלף בכל תא ותא מגופו של אמיר, משנה את החומר הבסיסי ממנו הוא מורכב, מעוות את המציאות כפי שהיא ומותיר אחריו חומר חדש. חומר שכאשר אנו מביטים בתמונה הגדולה אותו הוא מרכיב נראה כמו...

"אמיר-פרו, לשירותכן." אמר אמיר-פרו לסילביה סיינט וקייה אטישקה. השתיים שילבו ידיהם בזרועותיו החסונות שאמיר-פרו ויצאו עמו החוצה. לאמיר-פרו היה כמה דקות לשרוף לפני שהמדענים שלו יגיעו.

 

זיו בינתיים גילה שכאשר הוא מסיר את המכסה של הניקוז בבריכה הוא יכל להיכנס לצנרת של המלון. לא הייתה לו ברורה הסיבה למעשה אבל הוא החליט שזה הדבר הנבון ביותר לעשות. כמובן שהוא חסם את הדרך מאחוריו. "אנחנו לא רוצים שאף אחד ייפול מהמים נכון?" אמר לעצמו בהחלטיות. לא חושש כלל להישמע דביל, אחרי הכל לא היה שם איש שישמע אותו.

 

אמיר-פרו: "אוקי כוסית ימנית, אני צריך שתשחררי לי את יד ימין רק לרגע."

כוסית ימנית: "כן, קפטן אמריקה..."

אמיר-פרו שלף את האקדח ותפס את אחד מהרוקדים.

אמיר-פרו: "אתה, מה השם שלך?" שאל אותו בעצבניות.

בחור מפוחד: "ג'ורג' בוש."

אמיר-פרו: "מה אתה עשית בשביל מדינה?"

ג'ורג': "מה?, איזו מדינה?""

אמיר-פרו: "אישרת את תקציב הביליארד?"

ג'ורג': "על מה אתה מדבר?"

אמיר-פרו: "אה, אה... אוקי..."

אמיר-פרו ירה.

ג'ורג' מת.

 

באותו זמן... מתחת למלון...

זיו:" כמה אנשים מחרבנים פה?" זיו דיבר אל עצמו בעוד הוא שוחה בתוך הצנרת של המלון.

זיו:" oh, oh incoming shit.

זיו עשה תמרון מוצלח והתחמק מהמוקש המפלצתי שדהר לעברו.

 

לאחר חמש דקות ומאות גלגולי נינג'ה מוצלחים זיו הצליח להגיע לפיצול הראשי של כל הפיצולים. הוא עמד במרכז מערכת הצינורות של המלון, מכאן יצאו כל הצינורות לכל הכיוונים, לכאן הגיעו בסופו של דבר כל הצינורות. תחושה של עוצמה מסחררת אפפה את זיו, הוא היה במרכז העניינים. אמנם מדובר רק על צינורות, אבל מרכז זה מרכז.

מעל לכל פתח הוצמדה לוחית מפלדת אל-חלד עליה נרשם באותיות מצבע אל-דהיות המקומות אליהם הגיעו הצינורות.

 

"חדר דוודים. מאגר מים ראשי. אגם מינהוסיטי. צינורות שתייה. בריכה. ג'קוזי. מקלחות. בריכות דגים. מרכז התקשורת של שוויץ. משרד ההגנה של שוויץ. משרד תחבורה של שוויץ. משרד איכות הסביבה של שוויץ. משרד האהבה של שוויץ. משרד השקט של שוויץ. משרד תרבות של שוויץ. משרד התיירות של שוויץ. משרד הנוף הירוק של שוויץ. משרד המים של שוויץ. משרד." זיו עבר על כל הלוחיות מספר פעמים, מנסה להבין מה הדבר שחומק מעיניו. היה פה משהו חשוב, משהו קונספירטיבי. זיו לא היה בטוח במה מדובר.

"אה הא!" אמר זיו כאשר הבין את העניין "מכאן אני יכול לחבר את הבריכה לאגם ואז להעביר את כל הכוסיות, והאנשים האחרים במסיבה, אל שפת האגם בלי להתאמץ. בצורה זו אני אגדיל את מרחב המחייה של כל אדם, אוסיף אווירה ואוכל לשכב עם כל בחורה ובחורה במקום הזה מבלי להיתפס ע"י האחרות."

זיו הוציא תיבת כלים מתוך הספידו הכתום שלו והתחיל לעבוד על תוכניתו הזדונית.

 

בינתיים הגיעו המדענים. הם הנחיתו את מטוס הסילון אל החנייה שלפני המלון, ביצעו חרקה מגניבה שגרמה למטוס לעשות צלחת כפולה והתגלגלו מתוך המטוס.

המדענים של אמיר היו חכמים ואווירודינמיים. כמו כן הם יכלו לשנות את צורתם גם כן למדעני-פרו, דבר שהסביר את יכולת התמרון המדהימה שלהם.

 

מדען-פרו #1: "ברכות גנרל אמיר-פרו. הבאנו את הקפסולה." מושיט תיבת עץ קטנה לאמיר-פרו.

אמיר-פרו: "אחלה. בדיוק מה שהייתי צריך."

מדען-פרו #2: "אני מאמין שתהייה מאושר קפיטן אמיר-פרו. אנחנו מאוד גאים ביצירה הח..." מושתק ע"י אמיר-פרו

אמיר-פרו: "כן, כן. אני בטוח שזה אחלה. יאללה ביי."

אמיר-פרו צעד על המלון, מותיר את סילביה וקייה עם מדעני-הפרו.

 

אמיר-פרו צעד במהירות אל המרתפים של המלון. כמו כל מרתף אחר גם מרתפי המלון הזה היו אפלים ולחים, מלאים בריחות לא נעימים של רקב ואדמה. אמיר-פרו צעד לאור לפידים שהוצבו באופן מסודר ע"י צוות המלון (כנראה) מסיבה לא ברורה. קולות גרגור עלו ברחבי המרתף, נהמות ושאגות הדהדו במסדרונות האפלים.אמיר-פרו ידע  שהמרתפים היו מלאים במפלצות שונות שעברו למקום בלי שום סיבה הגיונית והתמקמו בחדרים השונים. הוא ידע זאת כי היה זה חוק בלתי ניתן לסתירה. בכל מקום ביקום, כאשר ישנם מרתפים בנמצא יאכלסו את המקום יצורים שונים ומשונים. עם סיבה או בלי, המפלצות שם, מגנות על אוצרות שלא ממש ברור למה הן מחזיקות. אמיר-פרו התעלם לחלוטין מעדר התפלצות, מנפנף אותם ביד אחד בעוד השנייה אוחזת בזהירות בתיבת העץ הקטנה. הוא הגיע לפיצול, הוא פנה ימינה כמובן.

 

למולו עמדה דלת משוריינת עליה כתוב באדום "מאגר מים ראשי של המלון בשוויץ בו מתאכסנים זיו ואמיר". אמיר-פרו בעט בדלת, מעקם אותה בבעיטה הראשונה ושולח אותה לכל הרוחות בבעיטה השנייה. הוא חלף בפתח, מביט במשקוף.

"ברור שזה ייקח שתי בעיטות. יש פה לפחות שלוש מטר עובי." הוא משך בכתפיו ונכנס פנימה.

 

מאגר המים הראשי של המלון בשוויץ בו מתארחים זיו ואמיר זהר באור יקרות, נצץ כמו אבן חן ענקית, זורח כמו השמש.

אמיר-פרו ירה בכל הפנסים ששלחו את אלומות האור מכל כיוון. גורם לחדר להראות קצת פחות... מואר.

במרכז החדר עמד דוד בו בעבעו מי השתייה של המלון, אמיר-פרו לא חשב שהדבר מוזר. הוא פתח את התיבה הקטנה ושלה מתוכה קפסולה קטנה בצבע אדום וירוק זרחניים. הוא הטיל אותה אל תוך הדוד. צבע המים הפך כהה.

"עכשיו אנחנו עומדים לחגוג." אמר אמיר-פרו לעצמו, "שלוק אחד מהמים האלו וכל הטמבלים בסביבה יתחילו לראות ריחות, להריח צלילים ולשמוע במונו. אני פשוט, מחוסר במילה טובה יותר, גאון."

אמיר-פרו סרח את דרכו חזרה, מחויך כולו ומאושר. לא מביט אף לא פעם אחת לאחור, לא חושד כלל שהמעשה שעשה עלול לגרור שרשרת אירועים נוראית שתהרוס את שוויץ כולה.

אבל אנחנו מגלים לכם את הסוף, אז התעלמו מן המשפט האחרון והמשיכו לקרוא.

 

אמיר-פרו יצא חזרה אל אולם הריקודים וניגש אל השפנפנות שישבו בצד.

אמיר-פרו: "היי... ליידיז... "

ליידיז: "אה... אה!!!! אה!!!" השפנפנות צרחו בהיסטריה.

אמיר-פרו: "די, די... תמשיכו."

ליידיז: "ס'תכל מאחוריך."

אמיר-פרו הבין שהבנות אינן צווחות מהיופי המדהים שלו ומהלסת האיטלקית שלו אלא מהמפלצת האדירה שניצבה במרכז החדר והריחה כמו החריץ של התחת ביום קיץ לוהט ועל החריץ הזיעו אלפי שחקני כדור-רגל אחרי משחק בנוסף למיליוני בתי שחי וכפות רגליים.

 

אמיר-פרו: "Did I do that?!"

מיליוני האנשים שרקדו נמלטו וידם על אפם, מאולם הריקודים אל מחוץ למלון.

אולם הריקודים נשאר שומם ודומם ובו ניצבו אמיר-פרו ומפלצת הסרחון.

אמיר-פרו: " Ziv we have a problem” אמיר פרו דיבר אל השפופרת הנשלפת מהספידו, שלו.

זיו: "לנו יש בעיה?, לך יש בעיה! תתמודד!"

אמיר-פרו :" זיו... זה לא מצחיק!"

זיו: "מי צוחק איתך?"

אמיר-פרו: "נו... זיו... " בהתבכיינות.

זיו: "אוקי... אבל אני רוצה לשמוע את זה".

אמיר-פרו: "את מה?"

זיו: "אתה יודע!"

אמיר-פרו: "לא..."

זיו: "אני אתן לך רמז... "אתה הכי הכי בעולם""

אמיר-פרו: "נראה לך?! I would rather die!

זיו: " ok suit yourself

אמיר-פרו: "אוקי אוקי... אתה הכי הכי (מניאק) בעולם."

זיו: "מה זה היה?"

 

אמיר-פרו: "טוב... אני רצית לערב אותך בקרב ואולי לתת לך כמה שניות של תהילה בתור איזה סופר הירו דבילי אבל אני פשוט אסיים את המפלצת הזו לבד!"

זיו: " לא, לא!!! חכה... גם אני רוצה ללכת מכות קצת! די! זה לא פייר! חכה לי!"

אמיר-פרו (פונה אל המפלצת): "Prepare to die

 

- Lobby Scene soundtrack -

 

אמיר-פרו הסתובב חזרה אל המפלצת שהחלה בינתיים לרסק את כל מה שעמד בדרכה. ללא שום סיבה נראית לעין אמיר-פרו לפתע היה לבוש בחולצת טי שחורה מגניבה, מכנס מגניב ומעיל עור שחור מגניב ביותר. בנוסף לבגדים המגניבים בטירוף ניאו-פרו היה עמוס ארסנל שלם שכלל מיני-עוזים, רימונים, ברטות ומחסניות שיספיקו לתקופת חיים שלמה, כולם שחורים ומגניבים. הוא שלף אם-18 והחל לירות בו בזמן שהוא מבצע סלטה צידית מדהימה ומתמשכת לאורך מספר פריימים לא מבוטל.

לא נראה שהדבר מפריע למפלצת שהתקדמה אל ניאו-פרו, מאיימת להטביעו בריח הנוראי שפלטה.

ניאו-פרו לא ידע מה לעשות, המפלצת סגרה עליו והתחמושת החלה להיגמר. הכל נראה אבוד.

"היי חמוד. חיכית לי?"

המפלצת הביטה לאחור. ניאו-פרו הביט מתחת לבית השחי של היצור (תמרון מסוכן עד מאוד) ולא ידע עם לצחוק או לבכות.

 

זיו עמד שם, זוג מגנומים כסופים בידיו. הוא נעל מגפים שחורות בעלי עקב גבוהה ואלגנטי, מכנס עור צמוד שהדגיש את ישבנו הסקסי וגופיית עור צמודה שהייתה יכולה להדגיש זוג שדיים מדהימים, אם היו לזיו זוג שדיים מדהימים ולא כרס קטנה ומרגיזה.

"מוכן למות?" שאל זיו והחל למלא את המפלצת בעופרת.

 

"אחלה תלבושת טריניזיו." אמר אמיר-פרו, נעמד גב אל גב עם טריניזיו.

"היי. אתה לקחת את המעיל המגניב וכל מה שנשאר במלתחה היה זה או תלבושת של בובו הליצן. תגיד תודה שאני בכלל כאן. מה זה הדבר המסריח הזה? מה כבר עשית?"

ניאו-פרו החליף מחסניות בזמן שטריניזיו שלף שני תת-מקלעים מאחורי גבו.

"בסה"כ הוספתי משהו למי השתייה. לא ידעתי שהדבר הזה יופיע. היה שם מים, רק מים. איך יכל להיות שהדבר הזה יצא מ... למה אתה מנסה להתגנב מכאן?" ניאו-פרו הניח רגל על גבו של טריניזיו שניסה להעלם מהשטח, מבט אשם על פניו.

"אני לא אשם שהגעתי למרכז הצנרת ובלי כוונה חיברתי בין משרד המבצעים הסודי של שוויץ ומי השתייה של המלון... חשבתי שזה יהיה משעשע."

"משעשע?" צרח ניאו-פרו, "בגללך אנחנו צריכים להתמודד עם הדבר הזה?"

"אנחנו לא צריכים להתמודד עם כלום," השיב לו טריניזיו "יש שם מעלית."

 

ניאו-פרו הצמיד את טריניזיו אליו והביט מטה, מכוון את המגנום שלו לכבל שחיבר את המעלית למנוע.

"זה ממש מגעיל אותי שאתה קרוב אלי כל כך." אמר ניאו-פרו ושיחרר יריה.

באותו הרגע עפו טריניזיו וניאו-פרו באוויר, נמשכים ע"י הכבל במהירות שיא. המעלית עצמה נחתה מטה וחומר הנפץ הרגיש שבתוכה (אותו הוציא טריניזיו מתוך חזיית העור שלו, אל תשאלו בכלל) התפוצץ.

אש נוזלית נפלטה מהמעלית, משליכה את הדלת בצורה מגניבה אל עבר המפלצת. האש הנוזלית מלאה את החדר כולו, מרסקת את האולם, העמודים ומפילה את כל המלון על ראשה של המפלצת המסריחה.

 

מסוק קרבי שחור ומגניב, אי שם מעל מדבר סהרה.

"הם לא מוכנים שנחזור יותר לחופשה בשוויץ." עדכן אמיר את זיו.

"אני יכל להבין. הצפתי את כל המשרדים הממשלתיים שלבם במי בריכה מזוהמים. האגם שלהם הפך למלא מוטציות בגלל הקפסולה שלך וכל הנוף המדהים שלהם הפך רדיואקטיבי בגלל שהמפלצת התפוצצה. לא הכי נעים."

"טוב נו, במילא לא מלון שווה."

למה?" שאל זיו

"כי לא היה להם שולחן ביליארד"

 

- מוסיקת סיום מגניבה -