אלמוות

מאת: יובל יבנין

 

" אני הייתי עוד בטרם נברא העולם, אני אהיה גם לאחר שיתפוררו ההרים ויהפכו לחול, והימים יתייבשו ויהפכו לבריכות מצחינות, והעולם יצטמק ויעלם. שכן אני הייתי לפני הזמן ואהיה אחריו"

                                                            טוראק, סוף משחק המכשפים, דייוויד אדינגס

 

מאז שחר האנושות סיפר האדם סיפורים. בסיפורים אלו ניסו אבותינו הקדמונים להסביר את התופעות שסביבם, או תופעות שקשה היה להם להבין. אחת מתופעות אלו היא האל- מוות.

אל- מוות יכול לבוא ברמות רבות, ובכתבה זו אעסוק בחלק מהן, במשמעותן, בדרכים בהם ניתן לשלב אותן במשחק, וכמן כן אתן דוגמאות לסוגי האלמוות השונים.

את הכתבה רציתי לכתוב בעקבות דיון ארוך בפורום, ומי שמתעניין בנושא ירצה לבדוק את העץ "אלמוות, מתנה או עונש".

 

בלתי פגיע

במיתולוגיות רבות מופיעים אלים שונים, ורובם בני אלמוות. במצב אלמותי זה הינך בלתי פגיע בעליל, או לפחות קרוב לכך, כיוון שיצורים בעלי עוצמה רבה יוכלו לפגוע בך. כמו כן אינך מזדקן, ובקיצור מוות לא מאיים עליך. לרוב מתווספים למצב זה כוחות על- טבעיים נוספים, כגון כישוף, כוח על אנושי וכדומה. דוגמאות טובות למצב אלמוות נמצאות באגדות האלים במיתולוגיה היוונית או הנורדית, שהיו חסינים כמעט לכל דבר, אך יצורים בעלי עוצמה יכלו לפגוע בהם (למשל המפלצות במיתולוגיה הויקינגית). דוגמאות ספרותיות טובות הם האלים בעולמו של דייוויד אדינגס, שסתם כך כלום לא יכול לפגוע מהם, מלבד חפצים וישויות בעלי עוצמה קוסמית (האבן, הצורך וכו'). סוג זה של אלמוות יכול לחוות סבל עצום במידה והוא נפגע, כיוון שמנגנון גופו לא נועד לרפא אותו, ודוגמא טובה לכך היא טוראק בעולמו של אדינגס. מבחינה פסיכולוגית, בן אלמוות לרוב רואה את עצמו כנעלה על אחרים, כיוון שאין הם יכולים להזיק לו, ולרוב הוא חזק בהרבה. מעבר לכך, הוא עלול להשתעמם בקלות מדברים, ולהשליכם בחוסר אכפתיות, ודברים כאלו בשבילו עלולות להיות תרבויות שלמות. את בן אלמוות זה ניתן לשחק כאדיש, סנוב, חסר רגש, מוזר, מעונה, חביב, נדיב ועוד תכונות אופי רבות, אך לרוב תתאפיין אצלו תחושת עליונות על אחרים. הוא עלול להגיב בצורה מוגזמת לכל דבר קטן, כיוון שליצורים נחותים אלו אין זכות להפריע בעיסוקיו. במשחקי תפקידים משומש סוג זה של אלמוות, כמובן, לאלים ואולי יצורים בעלי עוצמה כבירה אחרים.

 

גלגול נשמות

סוג זה של אלמוות, הוא חיים לנצח, בגופים שונים. התיאוריה אומרת שכל אדם הוא למעשה נפש שעוברת בין גופים, ובכל גוף שוכחת את הידע שצברה בגופה הקודם. מצב אלמותיות מסוג גלגול הנשמות הוא מצב בו אותה נפש כן זוכרת את כל אותו זמן שבו היא הייתה אנשים אחרים. הפוטנציאל המחקרי, ניסויי, חווייתי של אותו אדם גדל בצורה מדהימה, כיוון שיש לו את כל הזמן שבעולם לעשות מה שהוא רוצה, ואין לו פחד אמיתי מפגיעה, כיוון שהוא יחזור לחיים חדשים. לעומת זאת מצב זה יכול לשגע אדם בקלות רבה יותר מכל מצב אחר, כיוון שלא תוכל לעשות דבר כדי לברוח ממנו. כדי לעמוד במצב אלמותיות זה יש צורך בכוח רצון חזק בצורה יוצאת דופן, וביכולת הסתגלות טובה. כמו כן יש צורך ביכולת להתחיל הכל מההתחלה בכל פעם. לרוב יצורים בני אלמוות מסוג זה הם בעלי מטרה כלשהי, למשל מחקר, נקמה, הנהגה, שמירה על דברים וכדומה, והם מקדישים את כל תקופות החיים שלהם לאותה מטרה בנחישות על- אנושית. בני אלמוות אלו רואים בעצמם מימוש של מטרתם עלי אדמות, ועל כן אם מטרתם היא ללמד דבר מסויים, הם יעשו זאת, או לפחות יהיו המורים הטובים ביותר לאותו דבר. כל כולם מוקדש למטרה האחת והיחידה. דוגמה למצב אלמוות זה, היא האמונה ההודית כי כל יצור הוא גלגול של יצור אחר, ועל כן אין לפגוע בבעל חיים, כיוון שבגלגול חיים קודם אולי הוא היה אמך. כמו כן ישנו הדאלי לאמה, שמתגלגל כל פעם לגוף חדש, ומוצאים אותו כילד, שילמד להנהיג את העם הטיבטי.

דוגמא "ספרותית" היא הגזע הטריל במסע בין כוכבים (דקס, בחלל עמוק תשע), שבו יש שיתופן שמחליף בין גופים פונדקאים. למרות שמצב זה לא זהה, הוא דומה. במשחק תפקידים, אני חושב שסוג אלמוות כזה יתאים בעיקר למשחק אחד על אחד, מנחה ושחקן, כאשר השחקן משחק אדם כזה. לעומת זאת ישנו המשחק נפילים, שעוסק בנפילים שחוזרים לחיים כל פעם בגופים שונים, וזה מצב דומה. דרך נוספת לשלב אלמוות כזה במשחקי תפקידים הינו על ידי מישהו שהדמויות פוגשות.

 

תחיה

מצב אלמוות של תחיה הוא מצב דומה לזה של גלגול נשמות, אם כי לא מתבצעת החלפת גוף. כאשר אותו אדם מת, הוא חוזר באותו גוף, בריא לחלוטין. מצב זה לרוב מלווה בחוסר הזדקנות, או יכולת התרפאות פנומנלית. מצב זה יכול להיגרם מסיבות שונות, ולרוב קורה לבני אדם (או כל יצור אחר שתרצו) רגילים, שנקלעו לנסיבות קשות. מבחינה פסיכולוגית, אדם זה הוא במצב הקשה מכל בני האלמוות, כיוון שהוא סובל בכל פעם מחדש, סבל ארוך וממושך, במיוחד אם הוא מהסוג שפשוט מבריא מהר. ההשפעה עליו יכולה להתבטא בשיגעון, ומהר למדי. הדחקה, מזוכיזם, סדיזם, סכיזופרניה ועוד מגוון רחב של מחלות נפשיות יכולות להיגרם בעקבות סוג זה של אלמותיות. פסיכוזה קשה זו יכולה בהחלט להתאים למשחקי אימה (ובחצר האחורית), קונספירציה, פנטזיה, סייברפאנק ועוד. דוגמאות ספרותיות לכך הן האדם עם אבן החן בחזה מרומח הדרקון, שאת שמו אני לא זוכר (אני מאמין שזה היה ברם, אך לא בטוח), שחזר לחיים כל פעם מחדש לאחר שמת, Wolverine מאקס-מן, כיוון שיש לו יכולת ריפוי מהירה להפליא שגורמת גם לכך שהוא לא מזדקן, והשלד שלו בלתי הריס ועל כן תמיד יישארו רקמות שיתחדשו. בתור דוגמא ממשחקי תפקידים תוכלו לקחת את אנשי הזאב של וויט וולף, שלא רק סופגים כל דבר כמעט, אלא גם מרפאים אותו מהר, ואפילו אם תהרגו אותם, הם ממשיכים לפעול. דוגמא מיתולוגית לכך היא ישו או המשיח. במשחקי תפקידים ישנם אין ספור אפשרויות לשימוש בסוג אלמוות זה, כיוון שהדמות יכולה לגלות שהיא כזו, וההשפעות הפסיכולוגיות עליה יכולות להיות הרסניות. אפשרות זו מעט בעייתית, כיוון שהשחקנים יאבדו מהכבוד שלהם למוות של הדמויות. לעומת זאת אם כל החבורה מתה, ושחקן אחד נקשר בצורה ממש עמוקה לדמות, ואתה רוצה לתת לו לשחק אותה, אתה יכול לעשות זאת במשחק יחיד עם הדמות שחזרה לחיים, וממשיכה לעשות זאת שוב ושוב, ולהתרכז בפאן הפסיכולוגי. מעבר לכך אפשר להשתמש ברעיון שהיה ברומח הדרקון, ולהפגיש את הדמויות עם אדם שעובר את זה.

 

חוסר זקנה

אלמוות כזה, הוא לא ממש אלמוות, כי אם חוסר תהליך ההזדקנות, או תהליך הזדקנות מאוד איטי. סוג זה של אלמוות ניתן לראות אצל אלפים, במיוחד אצל טולקין אבל גם במקורות אחרים. האלפים חיים אלפי שנים בנקל, ורואים את השנים חולפות, כך שלאדם נראה שהם חיים לנצח. לעומת זאת מי שזכה בסוג זה של אלמוות יכול להיפגע בקלות יחסית, והנזקים יתרפאו בצורה דומה לזו שאצל האדם. קיימת סבירות גבוהה שאנשים שזכו לסוג זה של אלמוות ישמרו על עצמם מכל משמר, אחרי הכל אם לאדם בן 50 תאבד אצבע, זאת אבדה גדולה, כי הוא יהיה ללא אצבע לחמישים שנים, במקרה הטוב, אך לעומת זאת לאלף שיחיה אלפי שנים לאבד אצבע בגיל חמישים זו אבדה נוראה בהרבה. במקרים רבים, סוג זה של אלמוות ילווה בזמן התבגרות ארוך, שיכול להגיע למאות שנים. אנשים מסוג זה של אלמוות נוטים לשקוע בדברים זמן ארוך בהרבה מבני אדם. למשל לחקור פרח במשך מאות שנים. בני אלמוות אלו לא יראו במעבר זמן דבר כה חשוב, ויכולים להגיד משהו כמו "כן, אחזיר לך תשובה בעוד רגע", ולחכות 200 שנים לפני שיעשו זאת, כיוון שהזמן שונה מצידם. דוגמא ספרותית לאלמוות זה, הם שליחיו של האל אלדור בספריו של אדינגס, ובמיוחד בספר "קורות בלגרת הקוסם". דוגמאות נוספות לאלמוות זה הם, כמו שציינתי, אלפים, אך גם גזעים קסומים אחרים כגון גמדים, פיות וגזעים רבים אחרים. במשחקי תפקידים תוכלו לפגוש את בני הגזעים הללו במשחקים רבים, אך בעיקר בסוגת הפנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה גבוהה. יכול להתאים בנקל גם לשחקנים.

 

במשחקי תפקידים, בכל זמן ובכל צורה, ניתן לשלב בני אלמוות, ואף מומלץ לעשות זאת, אך במינון נמוך. בסך הכל כמה בני אלמוות כבר יש? מה הסיכוי שהדמויות יפגשו אחד? נמוך. אבל קיים.

ברגע שהדמויות הגיעו לפגישה עם בן האלמוות, אתה המנחה, חייב לתכנן הכל מראש, והיטב. לבנות כל אספקט בדמות בן האלמוות, הוא אחד מן הדמויות הקשות למשחק, כיוון שתפיסתו את המציאות שונה משלך. לא תוכל לעשות זאת כדבר של דרך אגב, ובאותו זמן לשמור על אמינות.

 

כאשר חושבים על דמות בן האלמוות ניתן להיעזר בנושאים כללים אלו:

סוגו של בן האלמוות, גילו, סיבת הפיכתו לבן אלמוות, זמן הפיכתו לבן אלמוות, היסטוריה (לפחות בקצרה), המנטליות שלו, תיאור חיצוני, יכולות נוספות, התנהגות ועוד דברים רבים.

דוגמא ליצירת בן אלמוות (אינסטנט):

גלוריוס השמיני, בן אלמוות מסוג קם לתחיה. חי במצב זה מאז שנת 1200 לממלכת קואן, בן 300 שנים. הפך לבן אלמוות בעקבות קללה מצועני. הוא גבוה ונאה, עם צלקת מסולסלת לאורך פניו. לרוב לבוש בגדים צבעוניים. מתעלם מכל אדם שאין לו חשיבות אליו. אין לו יכולת מיוחדת, אבל הוא זמר מוכשר, ויודע להלחם בפגיון.

הנה לכם בן אלמוות בחמש דקות. עכשיו ניתן להרחיב את ההיסטוריה (שכמעט ולא קיימת), את ההתנהגות, את המראה, ובסך הכל, כל דבר פה. אבל זה בסיס מוצק להתחיל ממנו.

לסיכום, אני רוצה להמליץ שימוש באלמוות, כגיוון למשחק, ולא סתם לתת לשחקנים לקום לתחייה בכל פעם שהדמות שלהם מתה. תהפכו את המוות למשהו מרתיע, אבל אם השחקן ממש, אבל ממש רוצה להמשיך לשחק את הדמות, נסו לאפשר לו לעשות זאת, אולי במשחק יחיד. כמו כן ניתן להפוך את האלים למעט יותר "הגיוניים" בעזרת שימוש בפסיכולוגיה שונה מזו של האדם הרגיל.

 

כאשר משחקים בן אלמוות, ישנם מספר שאלות חשובות נוספות. אחת מהן היא, האם בן האלמוות הינו בודד, או מרגיש כך? אפשר לראות את דמותו של לאסטט (טום קרוז) מהסרט (והספר, שלא קראתי לכן לא אדבר עליו) "ראיון עם ערפד". הוא בן אלמוות, והוא הרגיש בודד, ועל כן "יצר" לו ידיד, מישהו להיות איתו, את לואי (בראד פיט). לואי, מצדו, לא ראה בלאסטט בן לוויה, ידיד או מישהו להיות איתו, אלא מורה, מרושע. כדי לפתור בעיה זו יצר לואי ידידה, ילדה צעירה. נצח הוא זמן ארוך (ואני לא צוחק), ובן אדם יכול להשתגע מהבדידות.

 

כאשר שחקן לוקח על עצמו לשחק בן אלמוות, עליו ליצור דמות עמוקה פי 10 לפחות הרגיל. ראשית, לדמות הזו כנראה יש יותר נסיון חיים מדמויות אחרות שתשחקו. משום כך, יש לפרט על חיים ארוכים בהרבה, ולהכנס לפסיכולוגיה של הדמות הרבה יותר. מעבר לכל זאת צריך להכליל גם את תיאור אותו זמן שבו הדמות הייתה בת תמותה ומה שינה את זה, אם היא לא נוצרה כבת אל מוות. לא משנה איזה סוג של אלמוות, צריכה להיות סיבה לדמות להסתובב עם בני תמותה "עלובים" (פיזבן ברומח הדרקון הוא דוגמא טובה).

משחק של דמות בן אלמוות על ידי שחקן הוא מאוד לא מומלץ, אלא אם כן אתה סומך על השחקן מאוד. הסיבות לכך הן שבני אלמוות לרוב חזקים יותר מבן תמותה רגילים, והם משפיעים על ארועים בקנה מידה עולמי. כך גדל הסיכוי למשחק כוחני ("מנצ'קיניסטי") של השחקן. מעבר לזאת הסיכוי שהשחקן יצליח לשחק דמות בת אלמוות לאורך זמן, ובצורה אמינה נמוך מאוד, כיוון שהיא שונה מאוד ממנו עצמו.

 

לסיכום, חשוב לזכור שבני אלמוות הינם מגוונים לפחות כמו בני תמותה אם לא יותר, ומשחק של בן אלמוות אמין דורש הרבה השקעה, ועל שיקלו היטב אם אתם רוצים לשחק אחד.