Mous

מאת: אמיר איתן

 

חובב קומיקסים מושבע אני לא. אפשר לומר שאני ממש שנאתי קומיקסים ורובם עדיין נראים לי דבילים למרות שהתבגרתי ואיני עושה הכללות גורפות כאלו יותר. כן, נשאבתי במערבולת הבורות הישראלית וגם לי היתה דיעה שלילית מאד על קומיקסים לפני שנפל לידי (זיו נתן לי) את הקומיקס הזה.

הדבר היחיד שישראל יודעת לחקות משאר העולם בקצב טוב זו היא תרבות הקניות, שאר התרבויות לעומת זאת הוזנחו. באם הם פשוט לא מתאימים למזג האויר הישראלי או למזג הישראלי עצמו, גם הקומיקסים, סממני תרבות ארה"ב עיקריים הוזנחו.

 

איך זה קרה זה לא עניין לכתבה הזו אבל בקצרה אני יכול לעלות השערה שנישת הקומיקסים היחידה שטפטפה אלינו היתה סוג הקומיקסים של גיבורי העל ועם כל הכבוד- זה נראה ילדותי. ז'אנרים אחרים של קומיקסים לעומת זאת לא היו זרם מייצג אם טפטפו ואם לאו (אני בונה על זה ש"בכלל לא") וכך אבדה הפוטנציה לקשר בין קומיקסים לישראלים הטובים.

 

הקומיקס "מאוס" (בכוונה עם "שגיאת כתיב", דרך אגב) הוא מאותם קומיקסים מפוספסים שהם פשוט יצירת מופת וחבל שהציבור לא מודע אליהם כמו שהוא מודע לספרי משרתות של כמה סופרות ישראליות מפורסמות מאד.

 

הספר עוסק בסיפורו  של שפיגל (ולדק שפיגל), ניצול שואה ומסופר על ידי בנו.

הספר בנוי בצורה כזו שבין סיפור שואה אחד לשני (קטעים של אותו סיפור אחד ארוך כמובן) מסופר הסיפור של הבן שבא לאב על מנת לשמוע את הסיפור שלו ולכתוב אותו- במילים אחרות, הבן צייר את אותם פגישות שהיו לו עם האב אשר הובילו לכתיבת תוכן הקומיקס. זוהי טכניקה יפה לתת אתנחתות ואתם יודעים כמה צריך כאלו בסיפורי שואה וזוהי טכניקה מצויינת לקשור את הקוראים לגיבור המרכזי אשר נראה אגדי לחלוטין כמו כל סיפורי השואה.

 

טכניקת העברת המסר בקומיקס זה והטכניקה שעשתה את הקומיקס הזה כל כך מפורסם שאפילו תרגמו אותו לעברית (עדיין אף ישראלי לא שמע עליו, כמובן) היא הציור של כל היהודים בתור עכברים , את כל הנאצים בתור חתולים ואת הפולנים כחזירים (את האשה הצרפתיה של הבן, דרך אגב, מציירים כעכבר גם כן משום שהיא חצי יהודיה למרות שבקומיקס הבן מתאר את ההתלבטויות שהיו לו בעניין החיה שתייצג את אשתו. אחת האפשרויות היתה צפרדע- בדיחה גרועה, למען האמת).

 

יש הרבה קטעים מופלאים בסיפור, אבל אם הייתי צריך לבחור קטע אחד שייצג את כל הקומיקס ואותו הכי אהבתי הייתי, בעיניים עצומות, מצביע על העמוד בו שפיגל עולה על הרכבת ומנסה להתנהג כפולני. לפתע דמות העכבר של שפיגל הופכת לדמות של חזיר וכשלבסוף הוא נותר לבד בחדר הוא מוריד את ראש החזיר מעליו ונשאר עם פרצוף של עכבר- אכן קטע ענק!

 

בקיצור... אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי ואני משער שחובבי הקומיקסים יוכלו להעיד שהוא הינו אחד מהקומיקסים המופלאים ביותר שאי פעם נכתבו.

 

לאלה מכם שאינם מסתדרים טוב עם האנגלית הייתי ממליץ לנסות למצוא את העותק המתורגם של הקומיקס- חויית הקריאה תהיה שווה את הזיעה במציאת עותק כזה.