מר שלום הולך לקולנוע: מתקפת בועות הדיבור

מאת: האחד, היחיד, המיוחד והייחודי, מר שלום

 

העולם הוא מקום נפלא. כך ממשיכים להגיד לי. אני לא מבין על מה הם מדברים. כן, ממש לא ברור לי למה בשם כל האלים מישהו יכול להגיד לי שהעולם הוא מקום נפלא כשזוועות נוראיות ממתינות מעבר לפינה.

על מה אני מדבר?

מי יודע.

אבל בטון רציני יותר. העולם מתדרדר. בכל יום אני פותח עיתונים ונהייה לי שחור בעיניים. אני נכנס לרשת והחדשות הנוראיות עושות לי רע על הלב. בכל מקום אליו אני פונה הקלות הבלתי נתפסת של הקיום פוגעת בי.

 

פותח עיתון ומה אני רואה?

עמוד שלם על בן לאדן המאפן הזה ועל כל פעולות הטרור שלו. מתחת, בקטן מה אני רואה? סרט חדש עולה לאקרנים.

נכנס לאינטרנט ובכל עמוד שלישי יש מגות על גבי מגות של צילומים שנראים כאילו נלקחו ממסך הרקולס ישן. תמונות ירוקות עליהן מתרוצצות נקודות לבנות. מה זה? פקמן?

נוראי מכך שבידיעה קטנה בעמוד הרביעי של האתר אני מגלה שצילומי הסרט ספיידר- מן נפסקו.

מה קורה פה? מה זו האפליה הזו? מה קרה, מלחמה?

 

אפשר לחשוב שהמצב הביטחוני רעוע כל כך שאי אפשר לתת קצת יותר כבוד לסרטים בעולם הזה. למה אני צריך לגלות בטעות על עוד סרט חדש בעוד שגם אם אני רוצה אני לא יכול להתחמק מידיעות על התקפות קרקע של פקמן על הטלטליבנים?

מה צריך לעשות בן אדם בשביל להתעדכן בדברים החשובים בחיים? איך אני אמור לנהל את היומן שלי כשאני לא יודע מה קורה בהוליווד? כשאני מנוע מלשמוע חדשות מעולם הבידור? ושהאקס- בוקס (איזו הפתעה) שוב לא יוצא בזמן?

 

אבל אני אוותר. אני מבין שאת ערוצי החדשות מנהלים קופים פסאדו- אינטלקטואלים הסובלים מחסך במינרלים נוירולוגיים. אני לא יכול לצפות מהם להפריד בין העיקר לטפל. להיות חדשניים. לכתוב על חדשות שמעניינות את האדם ברחוב ולא לעדכן את מנהיגי העולם החופשי המסוממים שמשום מה לא מקבלים דיווחים מהקבינט הביטחוני שלהם אלא מהעיתון.

 

אם כבר מדברים על התקפות, אני רוצה לדון כאן בשתי התקפות נוראיות שתקפו אותנו בחודשים האחרונים.

קודם כל שביתת התסריטאים שהסתיימה סופסוף. כן, כן, הם ימשיכו לכתוב סרטים גרועים ואף אחד לא יגיד להם לא. זו ההחלטה שנפלה.

שנית, מתקפת סרטי הקומיקסים.

עכשיו זו שואה.

 

יש רעיון ישראלי שאומר שאם משהו מצליח צריך ארבעים כמותו. אם ישנו ברחוב מוכר פלפלים שעושה טונה כסף הישראלי המצוי יגיד "וואללה. איזה רעיון כביר." ויבנה עוד פלפליה. מטר מזו שמצליחה. הוא לא עלה על הרעיון שעכשיו ההצלחה תתחלק בין שניהם. גרוע מכך כל שבעים ושניים הישראלים האחרים ברחוב ראו כי טוב וגם הם הפכו את החנויות שלהם לפלפליות. מדהים, עכשיו יש לקוח לכל חנות. סיפור הצלחה שכך היה.

אני רק רוצה להגיד, וואו.

אם הם היו חכמים (לעולם לא יקרה, אבל נניח), הם היו פותחים חנויות שונות ואז... עזבו, זה לא יקרה וחבל על הידע שאני מחלק פה בחינם.

 

בהוליווד מסתובבים אנשים קטנים ומרושעים שנקרא להם "ישראלים". החברה האלה הדביקו את תעשיית הקולנוע בזוועת המחלה הזו שנקרא לה "מעתקת" או "שיבוטיזם". השיבוטיזם גורם לאדם לרצות לשבט (להעתיק) סיפור הצלחה ולהמשיך שוב ושוב גם אם זה לא ממש עובד.

בראשית ניסתה הוליווד (החיה הגדולה) ליצור סרטים שימשכו לקוחות חדשים ורעננים. הם החליטו ליצור סרטים מבוססים על קומיקסים מצליחים.

ארבעה שעולים לי לראש: ספיידר מן (המקורי משנות השמונים),Generation x (איכס. זהו סרט האקס מן הראשון והנוראי שיצא לפני שנים רבות...בגלקסיה רחוקה, רחוקה...) והענק הנזלתי... הירוק אני מתכוון (ולצטט את המורה הרוחני שלי: "אני שונא ירוק").

הנורא מכל, פנטסטיק 4. לא, זה לא שם של חומר ניקוי חדש אלא שמה של קבוצת גיבורים משונה שגרמה לקולנוע לסגת 200 שנה לאחור.

 

נרוץ קדימה איזה... גזיליון שנים (שנות התשעים) ונתקל בסיפור הצלחה.

בלייד. קומיקס אפל שהביא לקהל את דמותו של בלייד. (דהה) ערפד חצי אנושי, יצור רב עוצמה שיכול ללכת באור השמש. הלוחם המושלם. יותר טוב ממקס. כמה מפתיע, בלייד נלחם בערפדים ובאותו זמן נקרע עם טבעו הרצחני. אני רוצה לציין, וואו.

את הקומיקס הפכו לסרט. ווסלי סנייפס השתלט על ההפקה, שיחק, צילם, עיצב והביא מים.

הסרט אגב חמוד ושווה צפייה לחובבי הג'נרה.

 

נקפוץ מספר שנים לא רב קדימה והנה אנחנו בשנות האלפיים עם סיפור הצלחה חדש.

האקס- מן. חוויה קולנועית מדליקה שבינה לבין מקורה בדפי הקומיקס יש קשר מקרי ביותר. הדמויות הן אותן דמויות אבל כל השאר... זה נראה כאילו מישהו לקח את הקומיקסים מעך, קימט, עיקם, שם בבלנדר, גזז, חתך, שיסף הדביק והסריט את מה שיצא.

אחלה אפקטים. השאר... נו טוב.

רעש גדול בין האולפנים. ביליוני מטבעות של 25 סנט זרמו לחשבונות הבנק. משהו קרה. משהו שישנה את עתיד העולם...

 

קרן אור קטנה בצבצה לה וחשפה את מה שהיה הסוד הגדול של הוליווד במהלך השנתיים האחרונות.

"ספיידר- מן", הגרסה של שנות האלפיים העביר הילוך והתחיל להאיץ לכיוון האקרנים.

שעות ספורות לאחר הגילוי המרעיש. כאשר המחשבות הנגועות במחלת השיבוטיזם מתחילות לפעול, אנחנו עדים לשדה מלא בפטריות. לא, לא אלו שצומחות לאחר הגשם אלא אלו שמרעילות את האמא שלך, אם רק תיתן להן.

 

Batman beyond, Batman: year one, Blade 2, black panther, Constantine, Daredevil, Death: the high cost of living, Doctor strange, Fantastic 4, x-man 2, Fathom, From Hell, Hulk (איכס, ירוק), Iron fist, Iron man,League of extraordinary Gentlemen, Rising stars, Superman, Superman and Batman, Ghost rider. וזה רק בשביל החימום.

כן, כל חברה, כותב, מצייר, מדפיס וחבר של... הקשור לתעשיית הקולנוע החליט ללכוד לו חוברת קומיקס ולהפכה לסרט. ולא לא מדובר ברעיונות בלבד. כל הסרטים הללו נמצאים בתהליכי כתיבה והפקה כאשר הבמאים כבר חתומים על העניין.

 

אם זה עבד לאקס מן וזה יעבוד לספיידר- מן למה שזה לא יעבוד לכל קומיקס... לכל גיבור אחר בתעשיית הקומיקס. חלק מהם מוכרים, חלק מהם נמצאים בקטגוריה של "מה? זה לא שם של מכונת כביסה?". למפיקים ההוליוודים זה לא משנה. הם מריחים סיפור הצלחה כשזה עומד למולם. רק חבל שהם פתאום נהיו מצוננים כולם.

 

נראה שבטמן עומד לנצח בתחרות של "לי יש יותר משיש לך". שלושה סרטים הקשורים לארך האוזניים. נראה שכל במאי שם בחוץ רוצה להתחקות אחרי ההצלחה של טים ברטון עם שני הסרטים הראשונים. אני בספק אם זה יקרה אי פעם. אבל יש אור בקצה המנהרה, לפחות עבור אחד מהסרטים. בטמן וסופרמן עומד להיכתב ע"י הגאון שכתב את 7 חטאים. אני יכול לראות את זה כבר: בטמן מגלה שכל גיבורי הקומיקס האחרים מחוסלים אחד אחרי השני ע"י רוצח פסיכופת לא נורמלי ורב תושייה. בטמן, מילל, יוצר קשר עם איש הברזל שיבוא לעזרתו והשניים מתהלכים באפילה כל הסרט עד שהרוצח מחליט למסור את עצמו בידי זוג גיבורי העל בטייץ. לא לפני שהוא עוצר את האסון שעומד ליפול על הוליווד.

אבל זה רק אני והחלום שלי.

 

שתי יריות באפלה.

שתי מטרות מוחמצות.

ניסיון שני.

שוב החמצה.

כעת הקורבן המיועד עומד לתקוף חזרה.

זה מה שיקרה ליוצרים האומללים של שני הסרטים: פנטסטיק   4(לא, לא חומר הני...מיציתי את הבדיחה) והמגעיל הירוק.

שני סרטים על סדרות קומיקס שהעלילה בהם שווה בערכה למסטיק לעוס למחצה הנזרק על מדרכה ביום קיץ לח ודביק.

 

עוד שניים עומדים להיפגש בקופות, נראה שנוח משתלט על העניין. שניים שניים הוא מביא אותם אך ישועה אין. זוג גיבורים לא מוכרים, זוג דמויות שאיש לא שמע עליהם, אף לא קוראי הקומיקס שלהם עצמם. האחד, פעלולן בכלוב והשני עיוור עם יהלום.

מה?!?!?!

טוב. מדובר ב"רוכב הרפאים" (אווווו, איזה פחד) שהוא רוכב אופנוע בעל ראש גולגולת בוער הלוחם בפשע. משוחק ע"י ניקולס קייג' (הבנתם? כלוב, קייג'... וואקא וואק..א, ווא...ק...א?) והשני עורך דין עיוור שנלחם בפשע בשעות הפנאי שלו ע"י חוש השמיעה שלו ו...מישהו קונה את זה? שיגולם ע"י מאט דיימונד (אני הורג אותי).

תאונת קטלנית מזו אני לא בטוח שתמצאו.

 

ואם חשבתם שכאן זה נגמר.

הפתעה!!!! (דמיינו אותי קופץ מעוגת קצפת שרק חוטי ניילון בטעם תות לגופי... מגעיל נכון? מזל שזה לא טעם של נזלת).

בהוליווד מדברים על דברים אחרים, לא רק קומיקסים. לא ולא. היו סיפורי הצלחה אחרים בשנים האחרונות ואין סיבה לא לשבט גם אותם.

 

גברים בשחור, סרט רע אך משעשע לכל הדעות (שלי, לא אכפת לי ממכם). והנה מגיע הכפה.

הסרט השני מגיח מתוך האפלה. והשורה הזו היא הדבר הטוב ביותר בסרט.

שימו לב, הרעיון המ- ה- פ- כני. הפתעה שלא נראתה כדוגמתה... פשוט...וואו.

מי חוזר הביתה? טומי לך ג'ונס?

לא, טומי לי ג'ונס.

 

לאחר שכל הסרט האומלל הראשון כל מה שהסוכן קיי יכול היה לחשוב עליו היה השרמוטה שהוא נטש לפני 30 שנה נראה שהוא יגויס חזרה לכוח. אני רק רוצה לציין משהו אחד.

הסיבה היחידה שתהייה להם להשיב אותו זה רק אם נוצר איום שזקוק לניסיונו של קיי. והנה הקטע. הם מחקו לו את הזיכרון בסרט הראשון. אין זיכרון, אין ניסיון! זה כמו ללמד סוכן חדש. למה לא להביא את שמואל? שמואל אל. ג'קסון. הוא מגניב, הוא נדחף. לא, עזבו את שמואל. ליאם ניסן. הנה בן אדם שלא הופיע איזה שבוע בסרט חדש. והוא גם חיי- זר, הוא יוכל לתקשר איתם.

 

"שליחות קטלנית 3". נראה שכל דביל חושב שע"י הוספת המילים: קטלני, מת, מצחוק, גורלי וכן הלאה הסרט הופך מזבל לסיפור הצלחה.

הוא גם צודק אבל זה לא בגלל שהסרט הופך להצלחה, לא ולא. זה בגלל שאנשים טיפשים. כן, כן.

אני רק רוצה לציין שכושי- שחור ( שוורצ- ניגר בעברית) יפתיע אותנו וישחק רובוט.

סתם, סתם, באמת יש הפתעה. הוא ישחק גם את הרובוט שנשלח לחסל את סבא של אימא של דוד של השותף לחדר של דרדס- אבא, ובכך ימנע את היוולדו של ג'ון (לא יודע איך. זה לא אמור להיות הגיוני). וגם את האימא של ג'ון כי לינדה המילטון התאבדה כששמעה על הרעיון הזוועתי.

 

הנוסע השמיני חמש: מולדת.

היו שמועות שהסתובבו על הרשת לגבי סרט נוסף בסאגה המתמשכת והנמתחת והנמרחת של החייזר האומלל הזה שלא מפחיד את סבתא שלי (כן היא ראתה את הסרט. לא היא לא מתה כמו שתכננתי. כן, באסה לי). סיגורני "אני נראית כמו גבר" וויבר קראה את השמועות, פנתה לג'יימס "למה לא להאריך סצינות כשאפשר וגם כשאי אפשר" קמרון והשניים נראו נמלטים מבית המשוגעים בו אושפזו כשהם צווחים "יש תסריט, אחלה בחלה".

הומפה- סטומפה. למה לא ירו בהם? מי אמר שאסור לשומרים במוסדות לפגוע בדיירים?

השניים האלו הם כמו כלב צולע שיש לגאול אותו מייסוריו.

 

ולבסוף, גולת הכותרת, שטות השטויות. סדרת האנימציה עתיקת היומין, רבת המעללים. הסדרה שהביאה לנו את "בעל הלונה- פארק שהתחזה לרוח על מנת למנוע מסבתא שלו לגנוב לו את הפוני אבל נכשל". הסדרה שתמיד תפחיד ילדים קטנים (ולא בגלל הסיפור המוצלח) הסדרה שהותירה צלקות בנפשם של רבים (כן, בגלל העלילה הגרועה).

הסדרה שתשודר לנצח, גם כשהנצח יתאבד.

הסדרה שהיטלר סובל בכל שעה מחדש במשכנו בשאול.

הסדרה הרעה, כל כך רעה, בכל הזמנים.

תופים בבקשה, מספיק.

"סקובי דו".

איכס.

הירוק ממקודם? יותר טוב, הרבה יותר.

 

הצוות נראה טוב, אני מתכוון לזה. לפחות אחת נראית ממש טוב.

שלוש מילים.

שרה מישל- גלר. הכוסית, המושלמת, האלילית. הפצצה האווירודינמית (שבחרה את פרדי פרינס ג'וניור על פני ולכן אני אוסיף בעלת טעם רע בגברים) החוויה האולטימטיבית והאינטראקטיבית לכל אחד...הבנתם למה אני מתכוון.

אז חוץ מבלונדינית המדהימה יש שם גם את פרדי (החבר הנדחף של גלר השווה), לינדה גרדינלי (נשמע כמו מחלת מין אבל היא גם סבבה, אפילו אגוזים. גם אם אני שונא אגוזים) והאליל, האחד והיחיד. האיש המגניב ביותר בתולדות סרטי הקולנוע של הדור החדש. מאט ליליארד שצריך להיות מוכר לכולכם בתפקידו המושלם כ"סטו" בצעקה 1.

 

העלילה כמובן לא משנה כי לא חשוב כמה מגניב זה יראה בסוף אנחנו נגלה ש "זה היה התוכי של רב החובלים המת שניסה להשתלט על העולם והתחפש לזקן חביב שהתחפש לרוח רפאים על מנת להשתלט על הפאב המקומי וזאת ע"י הפחדת כל הדיירים המקומיים".

לא הבנתם?

יופי, זה לא כזה חשוב.

לאינטליגנטים פחות אני אפשט "חרא עלילה, כוסיות וכוסונים לרוב."

כן, יהיה שם כלב.

 

 

בנימה אופטימית זו, שלכם תמיד

האחד והיחיד, האליל הבלתי מעורער, המלך,

אני.