תיקי פיכס: מבצע זית

מאת: זיו קיטרו, אמיר איתן

 

מיקום: האוקיינוס האטלנטי, נ"צ ח- 8.

זמן: 6:45 שעון מקומי.

 

נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" הפליגה במהירות של 325.45 קשר על פני מי המים הסוערים. השמש החלה לבצבץ מעבר לאופק, שולחת קרניים דקות שיעניקו לה אחיזת קרקע טובה יותר בכדי שתוכל להניף את עצמה אל השמיים. צוות הסיפון עבד במלוא המרץ על תחזוק המטוסים וציוד הקרקע. בחדר הפיקוד ישבו הקפטן ומפקד גייסות האוויר על תוכניות  הקרב שעמד לפניהם.

"אנחנו נציב את הספינה מול קו החוף, אנחנו רוצים שהם יפחדו יותר מכל דבר אחר. אם נקבל את ההוראה נשלח את הכלים באופן מיידי". הקפטן הנהן וליטף את זקנו הלבן. עיניו השחורות היו מוקפות שקים מחוסר שינה. מאז יצאו למבצע הוא כמעט ולא עצם עין, דואג לכך שהספינה, והצוות, יפעלו במלוא העוצמה. הוא ידע שכאשר שעת ה- שין תגיע ה"אברהם לינקולן" תהייה היחידה שתוכל לספק את הסחורה ובמהירות גבוהה מספיק. נושאת המטוסים הזו היא גולת הכותרת של הצי האמריקאי, שנים של מחשבה ועבודה הושקעו בה, מיטב טכנולוגיית ההנעה, מעקב, הנשק והגנה הוצבו עליה. היא הייתה גדולה יותר מכל נושאת מטוסים אחרת והחילה בבטנה 35.53 מטוסי קרב מצוידים גם הם במיטב כלי הנשק. במשימת החילוץ המסוכנת שעמדת לפניהם, ה"אברהם לינקולן" הייתה הפתרון האולטימטיבי.

"קפטן" נשמע קולו של מפעיל המכ"ם "יש לנו בעיה."

הקפטן הזדקף והתקדם לקדמת תא הפיקוד "מה קורה?"

"אני חושב שגילו אותנו...זה לא..."

"מה?!?" שאג הקפטן "הפעילו את האזעקה"

"זה יותר גרוע המפקד."

"מה זאת אומרת?"

"אני חושש שהטיל כבר נעול עלינו"

"מה זאת אומ..."

קולו של הקפטן נקטע ברעש פיצוצים אדיר, כאשר טיל רב עוצמה נחת במרכז הספינה, מנפץ את יצירת המופת של הצי, שולח אותה, ללא טיפת פאר והדר, אל לב הים.

 

"יופי זיו הטבעת לי את הנושאת מטוסים."

"וווווופיייייייייי" שאג זיו.

השניים הביטו אל תוך מסכי הלווין שלהם.

"אתה בטוח שזה בסדר שאנחנו משחקים כאן צוללות?" שאל אמיר.

"בטח שכן, למה מה הבעיה?"

"לא יודע. אולי העובדה שזו מפקדת הצי האמריקאי?" נבח עליו.

"אז?" שאל זיו, לא מבין מה הבעיה.

"כלום, אני רק מקווה שנכנסת לתוכנת ההדמיה כמו שצריך ולא השארת עקבות לכך שהיינו פה."

"הדמיה?" שאל זיו בהיסוס.

"זיו. זיו. תגיד לי שזו תוכנת ההדמיה ולא שיגרנו טילים אמיתיים."

"זו תוכנת הדמיה ולא שלחנו טילים אמיתיים." אמר זיו, בשכנוע עצמי עמוק.

אמיר התקדם אל זיו, זרם החשמל הכחול הבלתי נראה משנה אותו מייד לאמיר- פרו.

"אני כל כך מכסח לך את התחת עכשיו."

 

 

 

 

קליפ פתיחה

[מוסיקה קצבית מטורפת נשמעת בעוד תמונותיהם של שני הגיבורים שלנו מופיעות על המסך. רוב הפעמים בבגדים המדגישים את שריריהם. ברוב הפעמים כשהם בפוזה מגניבה. ברוב הפעמים כשהם מוקפים נערות חטובות בעלות איכויות שלא ניתן להמיר בזהב.]

סוף קליפ פתיחה

 

"מאיפה אני יודע על תוכנות הדמיה וכאלו? מה אני המהנדס שלהם?" זיו שפשף בליטה שהופיע ממצחו לאחר שאמיר- פרו ריסק לתוכו אגרוף מסובב.

"לא מעניין אותי, מעכשיו אתה לא נוגע בכלום." אמר אמיר (ששינה את עצמו חזרה לאחר שהכה את זיו וזאת על מנת שאיש לא יגלה את הזהות הסודית שלו). הוא פנה אל האסלה בשירותים אליהם נכנסו הוא וזיו והחל לסרוק באצבעותיו את כפתור הניאגרה "עכשיו איפה חדר המבצעים הסודי הזה?" אצבעו החליקה על זיז בלתי נראה ובלתי מורגש לכאורה אשר פתח, באופן מיידי ואינו משתמע לשתי פנים, דלת סתרים בקיר האחורי של השירותים.

"כל הכבוד אמיר. איזה יופי איך שעשית את זה, ממש כל הכ..."

שתוק!!!!!!!!!! אלוהים שתוק כבר, כמה אתה מזיין את השכל. תפסיק ללקק ועוף לי מפה. כנס אל תוך החדר וסתום."

זיו ילל, הרכין את ראשו ומיהר להיכנס לחדר הסודי.

"דביל." פלט אמיר ובעט באחוריו של זיו.

 

הם נכנסו אל חדר חשוך, חשוך, חשוך, הם לא הצליחו לראות את קצה אפם מרוב חושך. היה כל כך חשוך שאפשר היה לשקול את החושך בחדר. הם הרגישו שהם לא לבד בחדר. יש נוכחות של עוד מספר אנשים מלבדם, אבל היה חשוך מכדי לדעת כמה יש מהם ומי הם בכלל.

"למה כל כך חשוך פה?" שאל זיו.

"זהו חדר המבצעים הסודי. חייב להיות חשוך פה בשביל שהאויב לא יזהה אותנו." אמר קול עבה.

"אבל ככה אנחנו לא יכולים לדעת אל מי אנחנו מדברים וגם לא נצליח לקרוא את המפות כמו שצריך." אמר אמיר.

"נכון מאד, וזו הסיבה המרכזית לכמה מהפאשלות הגדולות שלנו." אמר הקול.

"אז למה אתם לא מדליקים את האור?"

"אמרתי לך... זהו חדר מבצעים ס-ו-ד-י!" הקול התחיל להתרגז.

"אוקי, אני לא יכול ככה... אני מדליק לפחות קצת אור!" אמר זיו והוציא את מחזיק המפתחות.

"הוצאת את מחזיק המפתחות?" שאל אמיר את זיו.

 זיו אישר והדליק את פנס ממחזיק המפתחות שהקרין פס דקיק של אור.

"אחלה... זיו... עכשיו אנחנו יכולים, במקרה הטוב, לדעת מה השעה."

 

"אוקי, רבותיי, אנא התיישבו ונתחיל בתדרוך." אמר הקול.

אמיר וזיו גיששו אחר כסא. שאר האסיפה ישבו וחיכו. פתאום נשמע בום אדיר.

"הכל בסדר?" צעק הקול.

"אני חושב ששברתי את הרגל!" צרח אמיר.

"אמיר, אמיר, אתה בסדר?" שאל זיו בפאניקה וכיוון אליו את אלומת האור הדקה.

"כן, כן... אנחנו חייבים למצוא אור..."

אמיר וזיו התיישבו על הכיסאות שלהם והדיונים החלו.

"אז, רבותיי... יש לנו בעיה." קולות של נייר נשמעו. "דרור זיתוני, בחור בגיל  30 ומוכר ספרים מוזרים למחייתו נחטף על ידי האפגניסטנים".

אמיר וזיו נשנקו.

"האפגנים רוצים מיליארד וחצי דולר תמורת מר זיתוני."

"מה החשיבות של הדרור הזה לארה"ב?" שאל מישהו בעל קול קצת משונה.

לאמיר באותו רגע נמאס " למישהו יש דפים? מישהו רושם פה? אני צריך דפים."

"הנה קח כמה דפים." אמר האיש בעל הקול המוזר.

"תודה." אמר אמיר שהרגיש מספר דפים נאספים בקצות אצבעותיו. הוא שלף מצית מכיסו והדליק את הדפים.

 

קולות של בהלה נשמעו בחדר והאיש בעל הקול העבה, שבאור החדר התברר להיות גנרל שוורצקופף, צרח " אמיר ! מה אתה חושב שאתה עושה?!"

"אני מדליק לי קצת אור כדי לראות מי הדביל שלא יודע מה החשיבות של דרור לממשלת ארה"ב." אמיר השליך את הניירות אל אמצע השולחן והחדר הואר כמו על ידי ביליארד פרוג'קטורים.

מסביב לשולחן ישבו גנרל שוורצקופף, נחמן שי, לארי קינג, ראש העיר ג'וליאני, עוגיפלצת,  ציפי שביט, טרמינטור t1000, ג. יפית, כוסית #1, פיקאצ'ו והאקזיוטורס של בית אורדוס.

"אתה מנהלים את מערך ההגנה של ארה"ב?" שאל זיו.

"תראה... תשמע... תראה... תשמע... כן!!! יש לך בעיה עם זה??? אז תמצוץ לי!" ירקה לעברו ג.יפית.

"תמיד ידעתי שאת בעצם גבר! סקופ!!" שאג לארי קינג ושלף מצלמת אולפן יוקרתית, תוך שהוא מסדר את עניבתו (בצבע כחול טורקיז שהדגישה את עיניו החומות. הוא גם הפנה את צד שמאל שלו, שהיה הרבה יותר פוטוגני, אל המצלמה).

"זה לא סקופ, תמיד ידענו את זה." אמר אמיר ביובש.

"איך ידעת את זה?" שאל זיו בקול סקרני.

"מי עוד יפרסם בירה שחורה??!!"

" אוקי אנשים... להירגע ולרדת למקלטים!" ניסה נחמן שי את מזלו, מתרפק על תהילת העבר, ללא הועיל כמובן.

 

גנרל ש. השתיק את ההמולה "אוקי אנשים, נשאלה פה שאלה ואני רוצה לענות עליה!"

הגנרל הפיל חבילה שלמה של דפים על השולחן (לא במרכזו מחשש שיעלו באש) " אלו הם ההכנסות של ממשלת ארצות הברית מקניותיו של דרור!"

פיקאצ'ו שאל בקול מעצבן " לכמה הכנסות הגענו?"

האקזקיוטורוס ענה:" $ 41675087378500837583907463875307453.435435"

"הבנת מילה ממה שהוא אמר?, מה זה הדיבור הזה? מה הבעיה שלך חבוב?" שאל אמיר.

"תירגע." הניח זיו את ידו על כתפו השרירית של ידידו.

"תירגע? תירגע? תירגע אמא שלך." ברקים נשמעו ורוח קרה נשבה בחדר, כל הסובבים נמלטו במהירות מתחת לשולחן, זיו הרים גבה והביט באמיר.

"טוב, טוב עזוב את אמא שלך אבל למה שאני אירגע? הם מדברים בבת אחת עם אפקטים קוליים גרועים, איך אני אמור להבין מה האקזקיוטורוס האלו רוצים?" אמיר נשבר בבכי.

הקודקודים התיישבו חזרה במקומותיהם ונשמו לרווחה. עוגיפלצת הביט סביב כדי להיות בטוח שאימו של זיו (או רוחה, נוכחותה או מה שלא יהיה) עזבה את המקום. לאחר שהחליט שהכל תקין שלף עוגת שוקולד כחולה (עם נרות) והחל לאכול אותה, תוך כדי פליטת רעשים מחליאים אל חלל האוויר.

 

"טוב. אנחנו חייבים להפסיק עם כל המריבות הללו. כפי שדווח, כלכלת ארה"ב תלויה באותו זיתוני. אנחנו חייבים לחלץ אותו מידי האפגנים."

"רגע. אמרתם שהוא מכניס גזיליון בזיליון של דולרים, מה זה כבר מיליארד וחצי בשבילכם?" שאל זיו שראה לאן השיחה עומדת להגיע.

"מדיניותה של ארה"ב היא לא להיכנע לדרישות של טרוריסטים." ציטט לארי קינג, מצלמת האולפן שלו מרחפת מעל השולחן ומצלמת בתקריב את פניהן של כוסית #1 וג.יפית, מוסיפה כתובית "לפני" ו"אחרי" תחתן.

"טוב, אז מה אנחנו אמורים לעשות?" שאל אמיר, עיניו נפוחות מדמעות של תסכול.

"מה זאת אומרת? בשביל מה אתם חושבים שזימנו את שניכם לפה?" שאל הגנרל.

אמיר וזיו הביטו אחד אל השני והרכינו את ראשיהם בתבוסה.

"אנחנו נעשה את זה, כמובן. הרי ברור לחלוטין שאין שום ברירה אחרת." מלמל זיו. "נכון...שאין שום ברירה אחרת?" הוסיף בקול שהיה ברור ממנו שזיו היה שמח אם מישהו אחר היה לוקח עליו את המשימה.

"לא. מצוין. אתם מייד תשלחו להצטייד עבור המשימה." הגנרל החל להתהלך בחדר, ידיו משולבות מאחורי גבו "אתם תשמחו לדעת ששלחנו לפניכם כוחות צי גדולים מאוד, למעשה את הכוח הימי האדיר ביותר שלנו."

זיו בלע רוק באיטיות, אמיר הביט בזיו במבט של "אני עומד ללפות לך את הגרון ולנער אותך כל כך חזק שזה יכאב גם לאמ...אבא שלך." זיו הרכין ראש וילל.

"הכל בסדר חברים?" שאל הגנרל "אני יכול להבטיח לכם שהספינה והצוות שלה מיומנים ביותר. הם אומנם לא מגיעים לרמתכם, שכן אם הם היו לא היינו מבזבזים את זמנכם מלכתחילה ולא היינו קוראים לכם לבוא, אלא שהם לא, ואתם כן ולכן קראנו לכם, ובכל זאת הם מיומנים ביותר."

כולם הביטו בגנרל שנראה כאילו הוא עצמו מביט בעצמו.

"אתם מבינים למה אני מתכוון." הוא מלמל בזעף "טוב, קדימה לחדר הציוד."

 

"אופלה-במבה" קרא אמיר כשראה את הנשקייה.

החדר היה רחב ידיים, אין דרך אחרת להגדירו. הבונקר הקטן לכאורה אליו הובלו השניים הכיל בתוכו שטח שגודלו כגודלם של שישה אצטדיונים לאומיים. האופק היה מוסתר במספר תותחי נוירונים וחליפות הסוואה. קירות הביתן התרוממו אל השמיים ושם למעלה ראו השניים דמויות מרחפות בין העננים האפורים ששייטו להם בנחת. מדפים על גבי מדפים היו תלויים על הקירות, עליהם ניתן היה למצוא כלי נשק מכל סוג ללא הבדלי גזע, מין, דת וצבע. מספר כלי נשק עתידניים וחיזריים לחלוטין נראו בבירור, עיצובם גורם למתבונן בהם לכאב ראש. הרצפה הייתה מלאה בארגזי תחמושת, חומרי נפץ, אורניום, זיקוקי דינור, קפצונים ופיקות.

אמיר וזיו הביטו בהשתאות.

"אמיר."

"שתוק, אתה לא רואה שאני משתאה כאן?"

"סליחה."

"זה בסדר."

"לא, אני מצטער."

"אין על מה, פשוט פעלתי לפי התסריט."

"אני יודע. אני גם קורא אותו, לא הייתי צריך להפריע לך."

"זה בסדר."

"אז הכל בסדר בינינו?"

"כן."

"אחלה. כי רציתי לשאול אותך משהו."
"מה?"

"אני יכול לקחת את האופטימוס פריים?"

 

אמיר רעד כולו באקסטזה, בעיניו רשפו דרקונים, הופכים אבירים לאוסף פחמים. סופה אלקטרו מגנטית פקדה את האונה המרכזית של המוח שלו, צונמי הכו בחופי הכרתו. ריר החל לטפטף על רצפת הנשקייה בעוד כל סנטימטר בגופו של אמיר עבר שינוי ברמה הסב-קלתורלית. ענני זעם הופיעו באופק תת ההכרה שלו, חושפים את המראות המעוותים של ההרים המגנים על האנושות מרעיונות קקופליים ששוכנים במורד נפשו של אמיר. משלחת מלאכי רעים חלפו דרך קליפת המוח שלו, משספים את הקשרים שמנעו מהאמת לצאת לאור. בשוך הסערה עמד במקום שבו היה אמיר משהו אחר לחלוטין, משהו שונה ממה שאי פעם נראה בחוף המזרחי (או המערבי, או איפה שלא יהיה הבסיס הסודי).

אמיר- פרו חייך וזינק על המדפים.

באותו הזמן ניסה זיו להחליק את גופו אל הפתח הצר שביו ירכיו של הרובוטריק, משימה שבה היה מיומן. לפחות ברוב הזמן. הוא היה חייב להצליח אם רצה להשתמש ברובוט למשימה. לאחר כעשרים דקות של הידחקות מאומצת שכללה שימוש בחומרי סיכה מתקדמים נכנע זיו ופנה לחליפות ההסוואה, בעודו שולח מבט קורץ אל כלי הנשק החיזריים.

 

 

לפתע נשמע קול חזק וגדול בכל החדר. הקול דיבר דרך ספיקרים ענקיים שהוצבו בכל המקום "בהינתן הסימן יש לכם דקה לאסוף כמה שיותר נשקים... אם תצליחו לאסוף נשקים בשווי של יותר מקג'יליון בג'יליון דולארים תקבלו את ההפתעה הגדולה!!!"

"ומה ההפתעה הגדולה?" שאל אמיר.

"אתה תראה..." השיב הקול "on your marks, get set…”

דממה שררה למספר מאיות שנייה, נקטעת כאשר הקול התפוצץ אל חלל החדר "GO!!

 

האם יצליחו זוג השובבים שלנו להשיג את כל כלי הנשק? האם דרור זיתוני יינצל ממלתעות הרשע? האם יגלו הגנרל והקוקודים האחרים מה קרה לספינת הקרב שלהם? האם תהייה גם כוסית #2? האם יודה גנרל שוורצקופף באהבתו לג.יפית משגילתה את מינה האמיתי? למי שייך הקול שהכריז על תחרות איסוף הנשק? ולמה ציפי שביט לא אמרה מילה כל הפרק? על כלו אלו ועוד נענה בפרק הבא של:

 

החתולים האוזבקיסטניים.

קליפ סיום פרק

[תמונות סטיל שנלקחו מאירועי הפרק הנוכחי מוקרנות על המסך בליווי מוסיקה מטורפת בקיצביותה.]

סוף קליפ סיום.