מכסיקני וגורלי

מאת: ערן בן-סער

 

תקציר הפעם הקודמת: החוקר הפרטי אבי סבג נשכר על ידי מורגן לה-פיי על מנת לגלות מה עלה בגורל אחיינה הנעדר – זיו קיטרו. הוא החליט להתחיל את החיפוש במועדון הזית הדפוק שמנוהל על ידי משפחת זיתוני המסוכנת. במקביל העיתונאי ערן בן-סער (באמת) קיבל טיפ ממנקה שולחנות ג'ינג'י בשם איתי ששלח אותו גם כן למועדון הזית הדפוק, שם, ידע ערן, עובד ידידו דרור זיתוני. בכניסה למועדון אבי דרס את ערן, כולם נכנסו פנימה והיתה אחלה סצנה אלימה עם השומרים החמושים. מאד רטרו, עכשיו נמשיך...

 

אבי סבג החזיר את מבטו לדלת, ידו נשלחה אל הידית אך עצרה לפני שנגע בה. מבט מהורהר עלה על פניו.

"למה אתה מחכה?" שאל ערן שהרים אקדח מאחד הבריונים והביט בו בצורה שהבהירה כי אם הוא ינסה להשתמש בו סביר שהוא יעשה לעצמו יותר נזק מאשר למטרה.

"מה אם יש כאן מלכודת?" שאל אבי, זה היה קל מדי?

"על מה אתה מדבר?" שאלה מורגן, "היינו צריכים להיפטר מכל הבריונים האלו."

"חוץ מזה כדאי שנמהר," אמר ערן וזרק את האקדח, "אנו מושכים תשומת לב".

אבי הביט אחורה, מאז שהוא כיסח את השומרים ומורגן ירתה בבריון הרביעי כל המועדון עצר והביט בהם. כולם, התזמורת, הלקוחות, הבארמנים.

אבי העביר את מבטו בחדר, "שיט."

"יש לי רעיון," לחש ערן, "כל המשקאות על חשבונו!" הוא צעק והצביע על אבי.

מייד נוצרה המולה שעה שכל באי המועדון נהרו אל הבר.

אבי החזיר את מבטו אל הידית, משך בכתפיו, ופתח את הדלת. 

 

זיו קיטרו ישב בלימוזינה השחורה הארוכה שנסעה לדרום העיר. הנהג שלו ניתן לו על ידי הבוס, אבל היה אפשר לסדר הכל בעתיד. הוא סגר את המחיצה בניהם, הרים את הטלפון וחייג שלוש ספרות.

"לא." ענה לו שותפו הסמוי והסודי מהצד השני. לזיו היו שני שותפים למזימה, האחד היה אחיו הצעיר ניר שלמעשה לא עשה כלום, ישב כל היום בבית וראה סרטים בדי וי די ומידי פעם קיטר. השני היה השותף הסמוי, הסודי, זה אשר לעולם אין להזכיר את שמו, המוח מאחורי הכוח, האיש בצללים, הזהות המטושטשת, היד האפילה המוסתרת מכל.

"הלו אמיר." ענה זיו.

"כמה פעמים אמרתי לך לא להזכיר את השם שלי?" שאל אמיר מהצד השני.

"לא יודע, אני לא מקשיב לך."

בקול מאופק שאל השותף שהיה ידוע לשעבר בשם השותף הסמוי, הסודי, זה אשר לעולם אין להזכיר את שמו, המוח מאחורי הכוח, האיש בצללים, הזהות המטושטשת, היד האפילה המוסתרת מכל, "הם קנו את זה?"

"We're in buisness." ענה זיו, אני נוסע עכשיו דרומה לפתור את הבעיות.

"תמהר, ניר ממש לא עוזר לי."

 

"זה מה שנקרא Stand Off מקסיקני?" שאל ערן שאחז פנקס ועט.

במרתף עמדו שני בריונים נוספים והבוס. בריון ראשון כיוון אקדח לאבי, אבי כיוון את האקדח לבריון השני, הבריון השני כיוון על מורגן, מורגן כיוונה על הבוס והבוס כיוון על ערן.

"לא בדיוק," אמר אבי, "אתה צריך לכוון על הבריון הראשון."

"אתה בטוח?" שאל הבריון השני, "למה זה?"

"כי צריך לסגור מעגל." הסבירה מורגן.

"אני לא חושב שצריך לסגור את המעגל." אמר הבוס.

"שניה," אמר אבי, "איך זה הולך בכלבי אשמורת?"

"לא משנה," אמרה יונה לבנה עם עלה זית בפה שהתישבה על עדן החלון וכיוונה עוזי על הבריון הראשון.

"כשיונת השלום לוקחת עוזי זה אומר דרשני." העיר ערן.

"אבל עכשיו הבוס צריך להפסיק לכוון עליך אקדח ולכוון על היונה." אמר אבי.

"אין לי בעיה." אמר הבוס וכיוון על היונה.

"מה הקטע בזה בכלל?" שאל הבריון הראשון.

"הרעיון," הסבירה מורגן, "הוא שאם נתחיל לירות כולנו נמות."

"האמת שלא." העיר אבי והתחיל לירות.

 

הלימוזינה של זיו עצרה במזח שבדרום העיר, הוא יצא ממנה בקפיצה עליזה וניגש אל מוכר הנקניקיות שעמד בצד.

"שלום, אני רוצה נקניקיה."

מוכר הנקניקיות של כנופיית זיתוני – הפלג המורד זיהה את מילת הקוד, "אתה רוצה עם או בלי חרדל?" הוא שאל את משפט ההמשך.

"רק אם יש לך חרדל חריף כהה." השלים זיו את הסיסמה.

המוכר נתן לו מפתח, "לך למחסן השלישי מלמעלה, הוא הצביע, דרור מחכה לך שם."

"אוקי..." אמר זיו ותהה מה צריך לעבור היום על מנת להשיג נקניקיה טובה בחרדל חריף.

 

הבוס ושני הבריונים שכבו על הרצפה, מתים למדי, עם מבט מופתע בפניהם.

"מדהים." אמרה מורגן.

"זה סקופ לא להאמין!" שאג ערן.

"אני זזה." אמר היונה ונעלמה לה.

"מה עכשיו?" שאל ערן.

אבי התהלך מעט בחדר, הוא הדליק סיגריה ופסע הלוך ושוב. מבטו השתהה על הטלוויזיה, על הכיסאות והשולחן, על המנורה הצהובה העמומה ועל פינת הקפה.  "זה ברור." הוא הכריז, "זיו קיטרו היה כאן, הוא דן עם הבוס על עסקי הקוביות בדרום וסגר איתו על עסקה מעולה בתמורה לסילוק חובתיו."

"וואו!" אמרו מורגן וערן יחד.

"אתה הסקת את זה מהכיסאות או מהקפה?" שאל ערן.

"על מה אתה מדבר," אמרה מורגן, "הוא בלש אמיתי – הוא הסיק את זה מהשולחן והמנורה."

"הסודות שלי נשמרים איתי." אמר אבי. הוא חיכה שערן ומורגן יסתובבו, הרים את הנייר הצהוב שהיה מונח על השולחן, עליו סיכם הבוס את הישיבה לו עם זיו, ותחב אותו לכיסו.

 

זיו נכנס למחסן השלישי האמור.

"שלום!" הוא אמר אל תוך החשיכה, "אני בדרך לשותפים שלי ורציתי חרדל חריף."

מתוך האפילה ענה לו מישהו: "רגיל או עם גרגירים?"

"אה... גרגירים?"

דרור זיתוני, הבן המורד, הבוס החדש של הפלג המורד, פסע קדימה.

"נהדר, חיכית לך הרבה זמן, מתי מחסלים את הבוס?"

זיו עשה אחד ועוד אחד, הבין מה קורה ולכן נהג בערמומיות מבריקה, "אז אין חרדל?"

"לא," ענה דרור, "אבל אם אתה לחוץ אני יכול לשלם לך כבר עכשיו בחבילות של חיילי החורבן. ארבעים אלף מהם יספיקו למקדמה?"

"אתה רוצה לשלם לי?" שאל זי בפליאה, "על מה?"

"אל תדאג," הרגיע אותו דרור, "לא מצותתים לנו, בדקתי לבד. מתי אתה מחסל את הבוס ומחזיר לי את השליטה בכנופיה?"

 

מורגן אבי וערן רצו אל הכביש, נחושים להגיע דרומה ולהשיג את זיו. אבי כי משלמים לו על זה (הוא קיווה), מורגן כי זיו הוא אחיינה וערן כי זה סקופ מדהים.

"טקסי!" צרח ערן שזיהה מונית צהובה, הוא קפץ אל הכביש.

המונית בלמה בחריקת בלמים מחרישה, נתקלה בערן והעיפה אותו כמה מטרים טובים אחורה בקשת.

אבי ומורגן נכנסו פנימה, "תאסוף את הדביל וסע למזח הדרומי." פקד אבי על הנהג.

"לא כל כך מהר." ענה הנהג, הוא הסתובב אחורה וכיוון אקדח גדול ישר אל ראשו של אבי.

"פני צלקת!" אמר אבי.

"אתה מכיר אותו?" שאלה מורגן.

"יריב וותיק."

"תשתקו, יש לך מילים אחרונות, או שאתה רק יכול לקלל אותי?" שאל הנהג.

"כן," שאלה מורגן, "למה קראת לו פני צלקת? הוא חלק לגמרי."

"הוא אמר פעם שמקומן של כל הנשים הוא במטבח, רצוי יחפות ובהריון עם הילד השישי." אמר אבי.

"גגררררררררר!" נהמה מורגן והסתערה קדימה בציפורניים שלופות.

 

"תן לי להבין," אמר זיו קיטרו בהרגשה מטופשת, "אתה רוצה לשלם לי על מנת שאני אחסל את הבוס הגדול?"

"כן, כן!" אמר דרור.

"ולא מזיז לך שהוא שילם לי על מנת לחסל אותך?"

"בכלל לא, אני יכול לשלם לך הרבה פחות!"

"אתה לא מתכוון יותר?" שאל זיו, "אחרת למה לי?"

דרור חשב על זה, "לא, לא יכול להיות שאני מתכוון ליותר, הרי עדיין אין לי כל כך הרבה כסף – אני מפיץ קוביות רק בדרום העיר."

"העסקים בטח ממש גרועים." העיר זיו.

"איך ידעת?"

"על פי היכולת שלך בחשבון."

"אז אתה מוכן?" שאל דרור, "אני אמכור לך ממש בזול את כל מוצרי וויט וולף."

"מצטער, לא." אמר זיו וירה בדרור.

"אי." אמר דרור ונפל על ארגז קרטון ממנו התפזרו מאות מיניאטורות של המשחק המוצלח "Nosaleatall".

 

"זיו קיטרו!" צעקה מורגן לה-פיי, שנכנסה למחסן יחד עם אבי וערן.

"דודה? איך מצאת אותי?"

"זה היה סקופ מהשמיים." אמר ערן, "אבי ניחש בעזרת חושיו החדים שמוכר הנקניקיות הוא איש הקשר, עלה אינטואיטיבית על מילות הקוד וקיבלנו הוראות מדויקות."

"כן, אני גדול." ענה אבי בצניעות, "אני אולי לא הבלש הכי עשיר בעולם, אבל אני הבלש הכי מרופט בעולם."

"אני לא חושב שזה מה שהתכוונת לומר." אמר ערן לאבי.

"אני תמיד מתכוון למה שאני אומר." ענה אבי וכינס סביבו את מעילו הדהוי והפרום במקצת.

מורגן בינתיים החלה לצעוד אל עבר אחיינה האהוב, "מה זה האקדח הזה?" היא שאלה בקול רם.

זיו זרק את האקדח מער לכתפו בקשת רחבה. "איזה אקדח?" הוא שאל.

 

"לא לזוז!" שאגו שלושת הבריונים שפרצו אל החדר מהדלת האחורית.

"היי, הם ירו בבוס!" שאג הבריון המוביל.

אבי, מורגן וזיו שלפו אקדחים, ערן הוציא פנקס והחל לרשום, "פוליצר, יצא לי מזה פוליצר!"

"זה נראה לך מוכר?" שאלה מורגן את אבי.

הבריון הראשון כיוון על אבי, אבי כיוון על הביריון השני, הביריון השני כיוון על מורגן, מורגן כיוונה על הבריון השלישי, הבריון השלישי כיוון על זיו וזיו כיוון על אבי.

"לא, לא, לא!" צעק אבי, "ככה זה לא יעבוד!"

"מה?" שאל הבריון השלישי.

"זה לא Stand-Of מקסיקני!" אמר אבי.

"מה זה Stand-Of מקסיקני?" שאלך הבריון הראשון.

"אתם לא יודעים? זה מאד מדליק, דרך מצויינת לסיים סרט או סיפור." אמר ערן.

""איך זה הולך?" שאל הבריון השני.

"ככה," הסביר אבי, "כל אחד מכוון על כל אחד אחר, כך שנוצר מעגל. תראו, אתה תכוון עליו, אתה עליו ואתה עליו."

אבי סידר אותם כך שהבריון הראשון כיוון על השני, השני על השלישי והשלישי בחזרה על הראשון, "זה Stand-Of מקסיקני." אמר אבי.

"מה מיוחד בזה?" שאל הראשון.

"זה פשוט," אמר אבי, "כשמתחילים לירות כולם בחדר חוטפים.

"וואלה?" אמר הבריון השני."

"כן." אמר אבי וירה באוויר. נשמעו שלוש יריות ושלושת הביריונים נפלו ארצה.

 

"קול!" אמר זיו, "עכשיו אני לא חייב כסף לאף אחד, וכל המחסן הזה שלי!"

אבי פנה למורגן, "אני יודע שהוא אחיין שלך והכל, אבל אני יכול לירות לו ברגל?"

"חוצפן!" הרעימה מורגן ונקשה באצבעותיה. מלחיה הופיעה במקום בו אבי עמד.

"סקופ!" שאג ערן.