טיפים למנחה מאת: יובל יבנין כן, אני יודע שערן כבר עשה סידרת כתבות על הנושא. כן אני יודע שרובכם לא באמת צריכים את זה. אבל בכל זאת אני רוצה להעביר כאן נקודת מבט שונה מהכתבות של ערן, ואולי לעזור למקד את הטריקים הטובים יותר של מנחי משחק. כמו כן אני מציין שרוב הטיפים שלי מתאימים למשחק אימה אישית \ קונספירציה, כיוון שאלו הסגנונות בהם אני משחק. אז הנה אנחנו צוללים פנימה: תאורה, מוזיקה ואביזרים רבים כבר משתמשים בטריקים אלו, אבל חשוב להזכירם שוב ושוב. לגבי מוזיקה אני יכול להפנות לכתבה של זיו על מוזיקה מהגליון הראשון של דמונס, בשם "מאסטרו, מוזיקה בבקשה…". בקצרה אומר ששימוש נכון בתאורה, כגון נרות במשחק אימה או קונספירציה, אור פנס חזק בשעת חקירה וכו' יכול להפוך משחק לאמיתי בהרבה מאשר ללא השימוש בתאורה. מוזיקה עובדת באותו עיקרון, מוזיקה מהירה וקצבית בזמן קרב, מוזיקת כנסיות אפלה למשחק אימה. שימוש באביזרים יכול גם להחיות מאוד את המשחק בראשם של השחקנים. להביא את הפתק העתיק שבו כתובה אגדת קטולהו, ולא רק לספר עליו, יכול לתרום. בשביל להכין דברים כאלו יש להתכונן מראש, ולשמור על יצירתיות. פתק מעין זה אפשר להכין למשל על דף חלק ולחרוך אותו בעזרת נר, ואולי לטפטף עליו (בזהירות!) קצת מים. כמו כן יש לדאוג שהשחקנים לא יראו את האביזרים לפני שימושם! אני למשל החבאתי סכין עץ בנעל, ובסצנת הסיום שלפתי אותו מול פניו של אחד השחקנים. בתחילה הוא לא הבין מה קורה, מבט המום, והחושך היחסי גם תרם מעט, וכאשר הבין מה עומד מולו, הוא נכנס הרבה יותר לסצנת הקרב עם הרוצח. ביטול האמון בהרבה משחקים יש אמון מסויים בין הדמויות והשחקנים. אמון זה הוא דבר טבעי, כיוון שלרוב השחקנים והמנחה הינם חברים, אך חשוב לזכור שהדמויות אינן חברות, ועל המנחה להדגיש זאת. ניתן לתת להם סיבות שונות לצאת למשימה מסויימת. ניתן להציג את אותה הדבר בצורות שונות. חשוב לתת להם סיבה לא לשתף אחד את השני במידע הזה. בזמן בניית הרקע של הדמות, ניתן לזרוע סודות אפלים שיעלו בזמן המשחק. כמו כן, אפשר כמנחה לתת סיבות להאמין שגם לאחרים יש סודות מעין אלו, ולפזר רמזים על הסודות אחד של השני. דבר חשוב לעודד הוא מדיניות "לא מראים אחד לשני דפי דמות מחוץ למשחק". כל מה ששחקן א' יודע על דמות ב' מגיע דרך המשחק. אין לשתף בנתונים, ברקע וכו'. לעודד סודות, אומר גם לשמור עליהם, וגם הם צריכים להכנס למדיניות הזו. פתקים פתקים הם המצאה פשוטה וגאונית. ניתן להעביר מידע חשוב מאוד, שרק אחת הדמויות יודעת, על פתק. זה יוצר המון המון קונספירציה, ומושך שחקנים לתוך המשחק. לדוגמא במשחק שבו השתתפתי, פתאום באמצע ההרפתקה העבירו המנחה ואחד השחקנים מספר פתקים. אני והשחקן נוסף מיד "נדלקנו", והתחלנו לפתח תאוריות של מה הם מדברים ועושים. השחקן והמנחה למעשה תיאמו תוכנית שהייתה לשחקן ההוא "לשגע" את שני חבריו לקבוצה על ידי זימון רוח ושימוש בטלפתיה, וכך כאשר זה התחיל להשפיע לא היה לנו מושג מה זה, והמשחק נהפך למציאותי בהרבה. דרך נוספת להשתמש בפתקים, היא לאחר שכבר ראו מספר פעמים את הפתקים עוברים להעביר פתק בסגנון "קרא את הפתק, הסתכל לכיוון שחקן ב' והסט את המבט. קפל את הפתק ותניח אותו בצד." שחקן ב' ילחץ מאוד, משום דבר למעשה. בפתקים יש להשתמש בעיקר במצב בו מקבל שחקן אחד מידע שהאחרים לא, בעיקר בצורה על טבעית. פתקים משמשים בעיקר במצב בו המנחה לא רוצה לעצור את המשחק ולצאת החוצה, כך שלא מומלץ להשתמש בפתקים סתם כך כל חמש דקות. רקע ומטרות מעבר לרקע ומטרות שנקבעים לפני המשחק, ניתן לבקש מהשחקנים להכין למפגש הבא גם דף שמסכם את נקודת המבט שלהם על ארועים מסויימים שקרו, מה הם חושבים על הדמויות האחרות או על דמויות מנחה, מה המטרות שלהן לעתיד הרחוק והקרוב ועוד דברים רבים שאותם אולי תרצו בזמן משחק. המידע שניתן למנחה יוכל לתרום לו רבות בניתוח הדמות והשחקן, וכך להתאים את המשחק אליהם. למשל בקמפיין פוליטי, יכול להיות שהארכי דוכס התחיל במטרה לנסות ולהשיג את המלוכה, אבל אחרי זמן מה של משחק, הוא פתאום מבין עד כמה מוסד המלוכה הוא מושחת, וכעת הוא רוצה לפעול מבפנים כדי להפיל אותו. זה שינוי די גדול, אבל לא תמיד מורגש על ידי המנחה. מעבר לכך, לתת לשחקן להכין סיכום שכזה יגרום למחשבה, וכך אולי הוא יגיע למסקנה שהארכי דוכס רוצה להפיל את המלוכה, דבר שסתם כך לא היה חושב עליו. אל תתן להם לראותך מזיע אם השחקנים רואים את המנחה מגמגם, מועד, לא זוכר מידע וכדומה, הם יקפצו על ההזדמנות שלהם וינסו לנצל את זה או שמקרה זה סתם יפגום באווירת המשחק. ועל כן, המחנה צריך לשמור תמיד על העמדת הפנים שהוא שולט במצב. אם המנחה תכנן לגרום לדמויות לקבל כמה רמזים, והשחקנים לא הלכו למקום שהם מקבלים אותם, והגיעו ישר לסצנה הסופית, תפקיד המנחה הוא לשנות את הסצנה כך שהשחקנים כלל לא ידעו שהם היו צריכים לקבל רמזים, או לחילופין להבהיר להם בדיוק שהם טעו ואיך. כמו כן על המנחה האחריות להיות סמכות אחרונה, ובמצב כזה, עליו להיות הוגן כלפי כל השחקנים, ולא לתת לשום שחקן יחס מועדף. בנוסף אסור למנחה לתת לשחקן לרדות בו. מנחה = אלוהים. המנחה הוא שקובע את החוקים, ולא הספר. שקרים המנחה יכול, ולדעתי האישית צריך, לשקר לשחקנים. לא כל הזמן כמובן, אבל לפעמים אפשר להאכיל אותם מידע לא נכון, לא מדוייק, או שקר מוחלט. זה גם יגרום להם לפקפק במידע שיקבלו בפעמים הבאות, וגם יכול להוביל לתוצאות מעניינות. מעשית לא כל פיסת מידע שהם מקבלים ממקור מידע היא אמינה, אלו בעיקר שמועות, ולא כל שמועה היא נכונה. שקר הוא בסיס נהדר למשחק. שקרים יעילים מאוד במשחקי קונספירציה, ומשחקים פוליטיים. אחרי הפעם הראשונה שהשחקנים יבלעו מידע כוזב, הם כבר לא ידעו מתי המידע אמין ומתי לא, ויתחילו לחשוב קצת יותר לפני שירוצו אחרי כל קצה חוט. מוות חשוב מאוד, לא לפחד להרוג דמות שחקן. חשוב באותה מידה לפחות שהשחקנים יפחדו לשלום דמותם. אני לא אומר שצריך להרוג דמויות על ימין ועל שמאל, אבל השחקנים צריכים לדעת שאם יעשו שטויות, הם ימותו. אפשר לפתח שיטות כמו "כרטיס לצאת מהכלא" שמאפשר לך להתחמק פעם אחת ממוות, או פשוט לתת לשחקנים ללמוד בדרך הקשה. תמיד חשוב לזכור שאם השחקן עשה מעשה ממש, אבל ממש מטוטם וחסר הגיון, כמו לקפוץ מול כיתת יורים, לא משנה עד כמה זה "ידפוק" אותו, הדמות מתה. אחרון, אחרון חביב חשוב מאוד, אבל מאוד, לזכור שהסיפור הוא תמיד אחרי ההנאה. ההנאה גם של המנחה וגם של השחקנים הם הדבר החשוב ביותר במשחק, ואסור בשום מצב להעמיד שום דבר לפני זה.