קצת ימינה, נטיות במו"ד

מאת : איתי רוזן

 

נטיות, סימן ההיכר המובהק של מו"ד, אנשים בזים לנטיות, צוחקים עליהן, אוהבים אותן, מגינים עליהן בחירוף נפש. אותן צמד מילים, סדר רשע או טוב ניטראלי. אבל על מנת להבין את הנטיות יש להסתכל אחורה, לתקופה רחוקה של שנות השבעים, ימי האושר והתום והיווצרותם של משחקי התפקידים. הנטיות שימשו בתחילה כדרך להבדיל בין הגיבורים ה"טובים" של הסיפור, שהרי בסיפור ידוע לכל כי החברה הטובים הם הגיבורים, לבין ה"רעים" של העלילה שסופם ידוע מראש. היתה חלוקה ברורה ומוגדרת לגבי תפקידה של כל דמות בעלילה. היום אף אחד לא משחק כך, ולא תמיד הגיבור הוא הרואי. האביר האמיץ לא תמיד מציל את הנסיכה מטוב ליבו, גם פרס של כמה אלפי כתרי זהב יכול להיות מניע משכנע מאוד.

 

אבל לנטיות היה עוד תפקיד, שחקנים צעירים (והכוונה לא רק לגיל כרונולוגי) התקשו לעיתים להתחבר לדמותם. כיצד נבדלת הדמות ממני? וכיצד היא מתנהגת במצבים מסוימים? היא שאלה של כל שחקן מתחיל. הנטיות באו ככלי עזר לשחקן להגדיר ולעצב את דמותו. ברם, עם השנים התעוררה בעיה, במקום להגדיר את הדמות הפכו הנטיות לכלי מגביל. רבים הם המנחים שאמרו לשחקן, "אתה לא יכול לעשות את זה, זה מנוגד לנטייה שלך." לא יכול? מנוגד? איך יתכן כי מנחה יגיד לדמות שהיא לא יכולה להתנהג בצורה מסוימת? יש שיגידו כי למנחה היכולת להגביל את השחקנים כפי שיחפוץ, ובמקרים מסוימים זה נכון. אבל התנהגות דמות היא לא מקרה שכזה. אף אחד מאיתנו לא מוגדר כבעל נטייה מסוימת, כולנו טובים, כולנו רעים, כולנו חמדנים. האישיות של כל אדם שונה ותלויה בגורמים רבים המעצבים אותה.

 

לא ניתן להגדיר בחוקים אישיות של אדם וכל מגבלה שנשים תראה כמלאכותית. אז מה כן לעשות? כיצד להעניק לשחקן כלים ליצירת דמות מלאה יותר? צריך להתבונן בגורמים שעיצבו את האדם. לפי התיאוריות המקובלות כיום ישנם שני גורמים המשפיעים על אישיות האדם, הראשון הוא המטען האישי, והשני הוא הסביבה. כל בני האדם ביסודם שונים, לא משנה מהיכן באו, כל אחד מגיב אחרת למצבים בהתאם לאישיותו. בנוסף לזה סביבת הגדילה של האדם מעצבת אותו, למישהו שגדל בשכונות העוני של ארה"ב תהייה השקפת עולם אחרת אם היה גדל בסביון שבארץ ישראל.

 

אבל כיצד לנצל זאת ליצירת דמות? המתכון לא פשוט כלל, אבל מבוסס על מספר שנים של ניסיון בקרב השחקנים שלי. דבר ראשון ביצירת הדמות השחקן צריך להגדיר מה שאני מכנה "מטען גנטי" , קווי אישיות שאיתם נולדה הדמות ולא ישתנו הרבה במהלך המשחק. לדוגמא ישנם אנשים פסימיים וישנם אנשים אופטימיים, לא משנה הסביבה בה גדלו, אדם פסימי תמיד יראה כמה רע לו ואדם אופטימי יראה ורוד. תכונות נוספות כאלה יכולות להיות נטייה לאלימות/פסיפיסט, שמח/עצוב, מוחצן/בישן וכדומה. שימו לב כי רוב התכונות הללו הן למעשה שני צדדים של אותו מטבע ומייצגות קיצוניות של תכונה. לאחר שנבחרו קווי האישיות של הדמות, יש להתבונן על עברה. היכן גדלה? באילו תנאים? מה היו האירועים המרכזיים שהשפיעו על הדמות? יש לקחת כל אירוע וכל סביבה ולבדוק אותה בהתאם לקווי האישיות. אדם פסימי שגדל בסביבה עשירה יכול להפוך ולהיות ציניקן, או אדם מפונק שמקטר סתם על כל שטות קטנה המפריע לו. לעומתו, אופטימי שגדל בסביבה עשירה יהיה טוב לב יותר ושמח בחלקו, ויתכן אף בעל נטיות לעזור לזולת. מנגד, פסימי שגדל בסביבה ענייה יתכן יגדל לאדם ממורמר, שהשלים עם גורלו שנחרץ לחיים עלובים, ולא ינסה לשנות את מצבו. בעוד אופטימי שגדל בסביבה ענייה יכול לתפוס את החיים כהזדמנות, כל יום הוא יום נוסף לנסות ולהשתפר, לנסות להגיע להישגים חדשים ולשפר מעמדו.

 

 בקריאה ראשונה יתכן ויוצר בכם הרושם שכל זה עבודה רבה מדי בכדי לצור דמות. יש בזה משהו, אבל בכדי ליהנות יש להשקיע. אבל העניינים לא צריכים להיות מסובכים כל כך. שתי מקורות יכולים לעזור לכם בפיתוח הדמות, מחזות והחיים עצמם. במחזות אני מתכוון בעיקר לדברים הקלאסיים דוגמת שיקספיר, אפלטון ודברים אחרים שאנשים נוהגים משם מה להגדיר כמשעממים, אחד המחזות היפים יותר לקריאה, לדעתי, וכן כזה שיכול לעזור הינו: טיטוס אנדרוקינוס, המתאר שרשרת אירועים קשים בחייו של שליט וכיצד הם לאט לאט משנים את אישיותו. כמו כן מומלצת כל הצגה חדשה שעיקר עניינה לא בתוכן העלילה אלה בדמויות, האינטראקציה בניהם ודרך התפתחות הדמות כתוצאה מהאירועים, לדוגמא המחזה "תנינים" המועלה ע"י תיאטרון האוהל בהרצליה. כמו כן ניתן להיעזר בחיים האישיים שלכם לצורך פיתוח הדמות. חישבו אחורה על מאורעות שקרו לכם ונראים לכם כחשובים. חישבו כיצד אתם הגבתם וכיצד היתה הדמות שאתם יוצרים מגיבה אחרת לפי קווי האישיות שלה. רשמו כל דבר העולה בדעתכם כיכול להשפיע על הדמות ובא כהשראה מניסיונות חייכם או המחזה שראיתם/קראתם. בסופו של דבר תמצאו את עצמכם עם אוסף של קווי אישיות ודוגמאות התנהגות לדמות שיעזרו לכם לעצב לה אישיות פרטית משל עצמה. לא כזו המוכתבת ע"י חוקים נוקשים.