ישועה- סיפור בהמשכים, חלק שישי

מאת: זיו קיטרו

 

צ'רלי.

מלחמת הג'יהאד דרשה הרבה יותר מ"עוד" לוחמים. כאשר אתה עומד מול אנשים שמוכנים למות, שאין להם ערך לחייהם אתה לא יכול להמשיך לירות ולירות. זה לא עובד ככה. בסופו של דבר הקיצוניים יצליחו לפרוץ את המוצבים ולחסל אותך. מסיבה זו נצרו היחידות המיוחדות, מהסיבה הזו החלו ניסויים שונים להתבצע בצבא.

צ'רלי היה המבוגר מבין אנשי היחידה. הוא היה זה שהוביל אותם בכל המבצעים, הוא זה שדחף אותם עד קצה גבול היכולת. הוא היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו והוא לא נתן לאיש לשכוח את זה. אולי בגלל זה הרוב שנאו אותו, אולי היה זה משהו אחר. בסופו של דבר היחידים שתמיד מצאו את עצמם יחד היו הארבעה.

כאשר הגיעו קלן, מייקל ושילו לאימונים, צ'רלי עמד שם והביט בהם לאורך כל הזמן. דמותו הייתה מלאת נוכחות, הוא לא היה צריך לעשות כלום, רק לעמוד שם וכולם היו מייד משתתקים ומוכנים לדבריו. באיזשהו מקום עמוק בתוכו, חשב קלן, הוא רצה להיות כמו

 

צ'רלי.

המלחמה לא הייתה דבר נעים. היחידה שלהם נכנסה מספר פעמים לעומק קווי האויב. הם פעלו במקומות שאיש לא העז להגיע אליהם. המשימות שלהם כללו איסוף מודיעין וחיסול מנהיגים, הם יכלו לסמוך רק על עצמם. עם הזמן, למרות שהיחידה כללה עשרה אנשים, הפכו הארבעה ליחידה בתוך היחידה. הם ידעו שהם יכולים לסמוך אחד על השני, לפחות בזמן הקרב. קלן נזכר ביום שבו פרצו לארמון של יאג'יד אבו אלנאוור, הקיצוני והאכזר שבמנהיגי הג'יהאד. היה זה יאג'יד שהעלה ודחף את הרעיון של השמדה שיטתית. ארצו הפכה למחנה השמדה אחד גדול ואולי שם היה המקום בו קלן איבד חלק מעצמו. הוא מעולם לא התעמק בכך, הוא לא רצה לזכור את מה שראה שם, לא רצה לחשוב על הדבר היחיד שהפחיד אותו. בארמון של יאג'יד הם מצאו את המפות והתוכניות בעזרתם דחפו את כוחות האיסלאם והביסו אותם. באותו יום, בזמן שנסוגו למד קלן להעריך את צ'רלי.

למרות הדחיפות שבמשימתם, למרות הרצון שלהם לעוף משם התעכב צ'רלי והכריח את כולם לפרוץ אל תוך מספר מחנות. הם חיסלו את השומרים, מפוצצים מגדלי שמירה ומפילים גדרות, ושיחררו את אלו שיכלו ללכת. היו רבים שנשארו מאחור, אותם צייד צ'רלי בנשק, להגן על עצמם או לחסל את עצמם, לפי ראות עיניהם.

המלחמה הסתיימה בזכות היחידות המיוחדות והיא השאירה חותם נוראי על כולם.

לאחר המלחמה נותרו חלק מאנשי היחידות בשירות, יוצאים למשימות שונות בעולם כולו. צ'רלי תמיד בראש, השלושה מאחוריו וכל השאר במאסף.

אחרי שסיימו את השירות פנו כל אחד מהם לכיוון אחר, הם נפגשו רק שנים רבות אחר כך.

מעבר לעיטורים ולשבחים זכו כל אנשי היחידות המיוחדות להארכת חוזה החיים שוב. היה זה צ'רלי, כאמור המבוגר מכולם, שגילה מה נעשה להם.

הוא נכנס למוסד להארכת חיים ויצא משם כשהוא נושא בתוכו משהו נוראי. היה זה אז שהם נפגשו, כל הארבעה ודנו במה שעומד לבוא.

הסיבה לשינוי הייתה ברורה להם, מסיבה כלשהי החומר שהוזרק להם במהלך השירות יצר מוטציה שאיש לא חשב שתתרחש במגע עם חומרי הארכת החיים.

על מנת להבין את שקרה להם החליטו שלושת האחרים לממש את הזכות שלהם ולהאריך את חייהם, תוך שידאגו לשמור את סוד השינוי.

קלן היה השני בתור אחרי צ'רלי, צעיר ממנו בחמש שנים היה לקלן (ולאחרים למעשה) זמן רב מאוד לחשוב על מה שהם עושים, על הסיכון שהם לוקחים על השינוי שעומד לבוא עליהם, שינוי שימנע מהם חיים רגילים, לנצח.

לאחר החידוש הגיע קלן לביתו של צ'רלי והמתין.

השינוי הגיע אך שונה לחלוטין מזה של צ'רלי. בעוד צ'רלי סבל משינוי של צורתו החיצונית, השינוי של קלן היה פנימי יותר. שילו שתורה הגיעה כחודש אחרי קלן נכנסה גם כן לחידוש והמתינה, דבר לא התרחש, לפחות לא בשנים הראשונות.

מייקל היה האחרון וזה שסבל יותר מכולם. לאחר החידוש הוא פנה לביתו ושם, כך סיפר להם, סבל ייסוריי גסיסה במשך יממה תמימה. כאשר הופיעה לפניהם בצורתו החדשה, עם הקול החלול ועיני האופל שלו לא היה דבר שיכלו לומר לו על מנת לעודד אותו.

אך הסתבר שהיו גם הטבות יחד עם העיוותים הנוראיים.

צ'רלי החל לחקור את הסיבות לשינוי ויחד עם מייקל מצאו את התשובה.

די-7, הסם שהוזרק להם. סם שהיה אמור להפוך אותם לחיילי על ונכשל. בכל המסמכים שגנבו השניים והביאו לפני קלן ושילו היה כתוב שוב ושוב שהניסוי נכשל ולא הביא לתוצאות. הם חקרו ובדקו ולא ויתרו וגילו את כל תהליך הניסוי, את האבולוציה של הסם די-7. עם חלוף השנים גילו שהיו עוד שעברו את השינוי - כל מי שהוזרק לו הסם ועבר חידוש יצא שונה. בחלקם היו השינויים מינימליים, בחלקם השינויים הובילו למוות, חלקם פשוט התעלמו והמשיכו את חייהם כפי שהיו עד כה.

לבסוף גילו את המקור לרע, את הניסויים המקוריים, ממסמסים.

לאחר שסיימו את איסוף המידע עזב קלן את העיר וכך גם מייקל, שניהם נפגשו רק פעם אחת עד עכשיו.

 

היה זה מוזר לקלן שהוא חזר לעיר, שלקח אותה תחת חסותו. צ'רלי כבר היה שם, מנהל את המועדון הזה שלו ושילו הסתובבה לה עם להקת רוק. קלן נתקל בה והיא סיפרה לו שהשינוי כן השפיע עליה, הוא יכול היה לראות את זה.

לכודה בגוף של בת 17 הייתה שילו מכונת הרג מושלמת. חיית טרף מסוכנת.

'אולי לא היה זה מקרה שכולנו החלטנו להשתקע דווקא כאן' חשב קלן כאשר התיישב מול צ'רלי על כורסת עור נוחה במיוחד. החדר כולו היה צבוע לבן. הרהיטים והדלת היו שחורים, כתמי שמן בתוך ים הלבן הזה, שולחן שחור גדול במיוחד וזוג כורסאות גדולות, ארונית מסמכים ומה שנראה כמו ציור פוסט מודרניסטי צבוע כולו בשחור, תחתיו על לוחית שחורה היה כתוב "לילה". קלן ניסה להתעלם מהדבר הזה. הוא לא הבין אומנות מודרנית ולא רצה להבין אותה. "אם זה לא נראה כמו ציור" הוא היה אומר "אז זה לא ציור ולא אכפת לי מה אומרים המבקרים".

"צ'רלי. מה שלומך?" שאל את מנהל האינקוויזיציה שישב מולו, חותם על מסמכים שהונחו בסדר מופתי על שולחן העבודה. ערמות של דפים לחתימה מצד ימין, ערמה חתומה בצד שמאל. כוס שתייה וקש מציץ מתוכה (לא היה לצ'רלי פה כמו לאחרים ולכן היה צריך קש) עמדה קרוב לקצה השולחן, נגישה לידו הימנית של צ'רלי. הכל מסודר, הכל יעיל.

"הכל טוב קלן, מ'תה רוצה?" ענה לו צ'רלי בתקתוק חסר סבלנות, לא מרים את ראשו מהמסמך אותו קרא.

קלן הביט במפקדו לשעבר, בגוף השרירי בצוואר העבה, בראש דמוי המקק.

'מעניין אם הוא קיבל משהו מאז השינוי' חשב קלן מביט בדמות המעוותת שלפניו. אישה צריכה להיות מטורפת, או סוטה במיוחד, בשביל להסכים לשכב איתו.

"מייקל הופיעה אצלי אתמול. הוא אומר שמישהו מביא ממסמסים לעיר."

צ'רלי הרים את ראשו מעל המסמך וזה היה הסימן היחיד עבור קלן שדבריו הפתיעו אותו.

אחת הבעיות היותר גדולות בראש של מקק הוא שאין הבעות פנים, קלן היה צריך לנחש עם התנועות הנוזליות שעברו על המקום שהיה אמור להיות תווי פנים היו סימן להפתעה או דרך מגעילה במיוחד לבלוע את הריר שעטף את ראשו.

"מייקל... מה קורה א'תו ב'כלל? עדיין מת." ואז הוא צחק.

קלן אסף את כל השליטה העצמית שלו בשביל לא לברוח מהחדר ולהקיא את נשמתו. היה זה צירוף של רצף תקתוקים משונה ומפלי ריר שזרמו על פניו של צ'רלי, ריר שהדיף ריח מתוק מחליא.

"כן. כן, הוא עדיין... מת. והוא אומר שהממסמסים נכנסו לשוק."

הייתה שתיקה קצרה בזמן שצ'רלי חיכך את אצבעותיו החזקות ואז אמר "כמה אתה בטוח בעניין הזה?"

"אני לא בטוח. זה מייקל, אני לא סומך עליו. בגלל זה אני פה. שיערתי שאם מישהו הביא את זה לשוק החופשי אתה תדע על זה." הוא הצביע לאחור עם אגודלו "הברכה שלך וכל זה, אולי מישהו אמר משהו."

צ'רלי שתק שוב ואז נעמד והחל להסתובב בחדר, צועד בגב זקוף, פניו לתקרה. "זה לא טוב." סיכם את דעתו בנושא.

"לא זה לא טוב. אם זה היה טוב לא היית רואה אותי כאן. למעשה לא היית רואה אותי כאן אם גם שילו לא הייתה נעלמת לי." צ'רלי הסתובב אליו בחדות "נעלמה לך?"

"עקבתי אחרי הריח שלה עד שהגעתי לאיזו סמטה באזור של ההופעות שלה. היית צריך לראות מה היא השאירה שם. גם אם לא הייתי מריח את הריח שלה הייתי מזהה את העבודה שלה." הוא נענע את ראשו מצד לצד באיטיות "המסכנים, הם בטח לא הבינו מה קרה שם בכלל."

"ואז היא פשוט נ'למה?"

קלן משך בכתפיו "כן. ברור לי שהיא לא רוצה להימצא עכשיו ואני לא מעוניין לבדוק אם אני צודק או טועה בעניין."

צ'רלי התקרב אל קלן מאחור והניח זוג ידיים כבדות על כתפיו עטופות המעיל של סגנו לשעבר, קלן עצר צמרמורת שאיימה להתפרץ.

"אני ס'מך על הש'פוט ש'ך קלן. ובקשר למ'סמסים...אני אברר מה ש'ני יכול לגלות." הוא לחץ על כתפיו של קלן ואז שיחרר אותו וצעד סביב השולחן חזרה למקומו.

קלן קם מהכורסה ונעמד, מנקה את מעילו, מביט על החדר הלבן מידי. הוא נשם נשימה עמוקה אוסף לתוכו את כל הרמזים שישבו שם. ריח מבחיל במתיקותו, הריר הבלתי פוסק של צ'רלי, העלים כמעט את כל הריחו האחרים אך קלן זיהה עוד משהו. הייתה שם זיעה ועור מת, ריחות של פחד וכאב, ריחות של עונג שבא רק מצד אחד, ריח של דם חי. אוסף הריחות יצר במוחו של קלן תמונה נאמנה מאוד של מי הן בנות הזוג של צ'רלי.

"היה טוב לראות אותך צ'רלי" זרק קלן תוך שהוא פונה לדלת "אני אחכה להודעה ממך." צ'רלי לא ענה וקלן לקח זאת כסימן חיובי.

 

מטה במדרגות המתכת אל תוך ההמולה של האינקוויזיציה. אל הבר שם עבד גבר בעל עין אחת שהריח, מעט, מריחה של מריאנה. קלן שקל לבדוק לאן היא הלכה ואז הגיע למסקנה שאין טעם. הוא חלף בין הרוקדים, המכים, המזדיינים והמוכים ויצא החוצה. השומר עוד עמד בחוץ, פניו מתכווצים כאשר הבחין בקלן והוא צעד לאחור, נותן לקלן מרווח גדול לעבור בו.

קלן יצא אל הגשם, מדליק "קריולס" ושואף לתוכו את העשן הלבנבן. הוא עמד בגשם, מביט לצדדים, מרחרח את הסביבה. שכונת הניאון עוד חיה, הלילה עדיין עמד סביבם, מסתיר אותם מעיניים סקרניות. הוא החל לצעוד בין שלוליות האור שהטילו פנסי הרחוב, ראשו מורכן והוא חושב על שעליו לעשות.

בין אם ימצא צ'רלי את המקור לכניסת הסם ובין אם לא, קלן בסופו של דבר יאלץ לעשות את העבודה. מייקל אמר שיעזור אבל קלן לא האמין לו. גם בזמן השירות ידעו קלן והאחרים שמייקל אינו נאמן להם כמו שהיו נאמנים הם לאחרים. הוא היה נאמן להם כי היה צריך שישמרו עליו כשהזמן יגיע. לא הייתה לו ברירה, הוא לא היה טיפש. קלן ראה את מייקל מתעכב מספר פעמים במשימות, מסכן את כולם רק בשביל להרים תכשיטים, יהלומים או חפצי ערך. 'לפחות היה שומר אותם', חשב קלן, אבל לא, מייקל לא התעניין בחפצים הוא התעניין בנוחות, וכסף היה דרך לנוחות. 'סיבה נוספת לא לבטוח בו. הוא עלול לקחת את הממסמסים לעצמו ולמכור אותם. גרוע יותר הוא עלול לשנות אותם לאחת המוטציות ולמכור לאיזה צבא מסריח שיחליט להכריז מלחמה שוב,. קלן זרק את הסיגריה לשלולית, לחשוש הסיגריה נותר מאחור בעודו מתקדם הלאה. הוא היה חייב להגיע הביתה קודם, לבדוק שמייקל לא הרס כלום. הוא ינוח ואז ימשיך לבדוק מה הוא יכול לגלות על החבורה העליזה שהחליטה להסתבך איתו.

הוא קיווה שצ'רלי יגלה משהו, כל דבר, ומהר.

 

rtl
>***

rtl
> 

מייקל ישב בביתו של קלן והתענג על תחושת ההתעלות שעברה בו. גופו עדיין היה קר וליבו קפוא, עיניו שני חורים אל תוך הלא כלום והתנועה המוזרה בצווארו פעמה בקצב מוזר. הוא נראה אותו דבר אלא שמשהו בתוכו השתנה.

הוא ניזון.

לאחר שעזב קלן את הבית מיהר מייקל למקלחת, חושיו החדים אמרו לו ששם ימצא את מה שחיפש. כאשר פתח את הדלת ראה שצדק. בתוך אדי המים מסתחררת לאיטה, צבועה בגוונים של כסף, הייתה חלק ממהותו של קלן.

לכל אדם יש מהות ולעיתים, כאשר אנשים עוברים משבר או נמצאים במצב נפשי קיצוני כלשהו (לטוב או לרע) חלק מהמהות נותרת במקום. זו הסיבה שישנם בתים אליהם נעים להיכנס ובתים בהם תחושה של קרירות עוטפת אותך בעוד אתה צועד פנימה. המהות של בעל הבית היא זו שגורמת לדברים להתרחש.

מייקל ניזון מהמהות הזו. ללא מהות משלו, ללא חיים אמיתיים משלו היה מייקל תלוי במהות הזו.

הוא צעד פנימה ושלח יד ארוכה חיוורת אל תוך ענן האדים והכסף והחל ללפף את הענן המוזר שרק הוא ראה סביב אצבעו, כמו רצועות מקרונים, ואז הביא את ידו אל פיו והחל למצוץ את המהות לתוכו.

המהות של קלן הייתה חזקה ממהות של אדם רגיל, היה זה השינוי שעשה זאת ומייקל שאב לתוכו את כל ענן הכסף, משתכר מהתחושה המופלאה של חיים חדשים שהתעוררו בו, גם אם רק לשניות מעטות.

לאחר ששבע הוא יצא מהמקלחת והתיישב בסלון. מדושן מעונג הוא נרדם שם.

כאשר התעורר גילה מייקל שהוא עדיין לבדו ופשוט שכב שם ונהנה מהמהות החדשה שזרמה בתוכו.

כל אחד מהם, מאלו שעברו את השינוי, היו צריכים למצוא את הדבר ממנו ניזון גופם החדש. השינוי הביא ברכות וקללות שונות לכל אחד. הוא גם הביא רעב חדש ומיוחד. כל אחד מהם יכול היה לחיות חודשים ללא מזון רגיל. אך ללא סיפוק הרעב הזה, גופם קרס.

מייקל לא ידע במה הזין קלן את גופו ולא רצה לדעת מה דרש גופו החדש של צ'רלי. שילו הייתה מעניינת, מייקל תמיד נמשך אליה, לגופה השרירי הגמיש, לשיער השחור לשפה התחתונה שתמיד הייתה משורבבת בצורה מגרה. מייקל תהה ממה ניזונה שילו וקיווה שזה לא משהו מגעיל יותר מידי.

לאחר שעה נוספת של רביצה חסרת מעש קם מייקל והחליט לצאת טייל קצת. הוא נזכר במקום בו פגש את קלן, הפאב האירי, והחליט לצעוד לשם. הוא סגר את הדלת אחריו ויצא אל הגשם, גופיה ומכנס לגופו, יחף, רגליו הלבנות דורכות על זכוכיות ועל שברים במדרכה. החתכים נותרו יבשים, נעלמים לאחר דקות ספורות.

 

סמים היו אסורים באינקוויזיציה אבל צרכני סמים הותרו להיכנס, כל עוד לא נגעו בחומר.

על רחבת הריקודים השתוללו שני זוגות של משתמשים, צ'רלי הכיר אותם, הוא דאג לכך שלעולם לא ישכחו שסמים לא נכנסים לכאן.

הוא צפה בהם מעל הפלטפורמה המוגבהת העשויה מתכת, זרועותיו המאסיביות נשענות על המעקה. פניו הוסתרו בצללים אבל גם כך איש מהרוקדים למטה לא יכלו לראות דבר מעבר לאורות הבוהקים שסנוורו את הרחבה. הארבעה פנו לתא קטן בירכתי המועדון, אחד החדרים האקסקלוסיביים של המקום, זה של "באבא" אם ראייתו של צ'רלי לא הטעתה אותו.

באבא היה בחור רזה וממושקף. הוא היה כל כך רזה שכלוב הצלעות שלו נראה בבירור, כמו ניצול מחנות. עיניו היו שקופות כמעט, רק רמז לגוון כחלחל שדעך לפני שנים, עמוד השדרה שלו בלט גם הוא ומכל חוליה בלט על פני העור זיז מתכת שהוחדר לשם באופן מלכותי ע"י אומני המקום. "באבא" היה אומן של כאב, ההתמחות שלו הייתה עם זוגות. אחרי שנמצא אשם במשפט על הטלת מומים בזוגות צעירים נשלל רשיון החידוש  וכך גם עבודה בכל מקום נורמלי. צ'רלי שעקב אחרי המקרה גייס את הצעיר לעבודה בשורותיו "'תה תעשה מה ש'תה טוב בו?" אמר לו צ'רלי ו"באבא" הסכים.

זוגות שהיה להם הכסף היו נכנסים לתא של באבא ושם, תוך כדי ציות מוחלט לכל דבר שאמר היו מזדיינים. בנוסף להוראות היה "באבא" מטפל גם בזוגות. מזוודת כלים גדולה הייתה פתוחה תמיד על שולחן מתכת. החפצים הנוצצים היו המראה הראשון שראו הזוגות, היה זה אמצעי להבטיח שהם אכן מוכנים למה שעומד לבוא. לאחר שהשכיב אותם על מיטת בעלת מזרון קשיח והורה להם מה לעשות היה בוחר באחד הכלים ומתחיל לעבוד. לעיתים היה זה מפסק גניקולוגי אותו היה מחדיר לאחד הנקבים שלפניו, יהיה זה רקטום, פה או פות. לעיתים היה לוקח מפתח שוודי ולוחץ על אשך או דגדגן או אולי סתם על אצבעות. לעיתים היה לוקח מוט אוהל וחותך בבשר או פותחן איתו היה יוצר ציורים נפלאים בדם. עבור מי שהיה מסוגל לשאת זאת הייתה החוויה שווה את המחיר. היו כמובן את אלו שלא היו מוכנים למה שעמד לבוא והיו נמלטים כשהם מייללים.

צ'רלי ראה את אחד הגברים מרים את הוילון השחור ומתיר לאחרים להיכנס ואז נכנס הוא, לא מביט לאחור.

צ'רלי ידע את מי עליו לשאול אם הוא רוצה לקבל מידע ואחרי החקירה הקצרה הזו הוא יתחיל לרחרח במעלה הסולם. בסופו של דבר קיבל צ'רלי תמיד את מה שרצה. הוא לא היה צריך לאיים או לפגוע, לא היה צריך להשתמש בכוח כלל, כל מה שהיה עליו לעשות הוא לבקש והם היו ממהרים לעשות כל שיוכלו על מנת לספק אותו. לצ'רלי היה עבר שחלקים ממנו הותרו לפרסום, החלקים שעזרו לו לבסס את מעמדו בעולם המושלם של שכונת הניאון וגם מעבר לגבולות ממלכתו.

 

עד שחזר קלן לביתו כבר המתין לו מישהו עם ידיעות חדשות.

"מ-ממ-מ-מממ-מ-צ'-צ'צ'-צ'צ'-צ'רלי" גימגם הילד ושלף מעטפה דקה אותה הניח בידיו של קלן.

קלן הביט בילד שמיהר להתרחק מהמקום ואז פתח את המכתב.

הוא קרא את השורות הקצרות שנכתבו בו ואז קימט אותו בידו בזעם. הוא נכנס לביתו, השליך את המכתב לפח, נכנס לחדר העבודה שלו והחל להתכונן.

הוא ידע לאן הוא הולך מכאן, הוא ידע מה עליו לעשות ולראשונה הוא שמח שהמוות עדיין לא בא לקחת אותו.