מסע בזמן במשחקי תפקידים

חלק שני –היינו כאן קודם (או על זיכרון, פרדוכסים ובעיות של זמן)

מאת: ערן בן-סער

 

I can take one day to achieve my goal, then it starts again.

-         This cold life / Paradise Lost

 

 

1. בעיות זיכרון קשות במיוחד.

"אז מה עשית אתמול?"

"זה תלוי, בבוקר שיחקתי כדורסל ואח"כ תיקנתי את האוטו. אבל אחרי הצוהריים חזרתי לעבר כדי לראות את הפרק של חברים שפקששתי שלשום ובטעות פוצצתי לעצמי את הכדורסל, אז היום בבוקר בעצם קראתי ספר ואח"כ תיקנתי את האוטו."

"ואז אחרי הצוהריים חזרת לעבר?"

"לא, בגלל שלא שיחקתי כדורסל שמעתי את הטלפון מהחברה שלי ובמקום לחזור לעבר הלכנו לסרט. אני כנראה אצטרך לראות את הפרק מחברים מחר או מחרתיים."

 

הדיאלוג הקצר (והחסר כל הגיון) הזה מבהיר לנו בקלות את אחת הבעיות הקשות ביותר בנוגע למסע בזמן, בעיה העלולה להתעורר אך ורק במצב בו ניתן לשנות את ההיסטוריה. למען האמת הייתי אמור לדבר עליה בחלק הקודם של המאמר אבל היא פרחה לי מהראש,  בעיית הזיכרון האישי. אם במשחקי תפקידים רגילים הורגלנו כי הדבר הקבוע ביותר הוא זיכרונה וניסיונה של הדמות, כאשר אתה יכול לשנות את ההיסטוריה המצב מסתבך. עזבו רגע את הדוגמה המציקה מלמעלה (אגב, כהכנה להמשך, תחשבו – האם הבחור באמת צריך לראות את הפרק של חברים? הוא כבר ראה אותו לא? או שאולי באמת לא?) ובואו ניקח דילמה פשוטה יותר – אתה משחק נוסע בזמן בשם אבדואג ששכל את בנו בתאונה לפני 16 שנים (בנו היה אז בן 4). והנה בוקר אחד מגלה אבדואג את מכונת הזמן, חוזר לעבר, עוצר את האוטו שעמד לדרוס את בנו לפני התאונה הקטלנית וחיש מהר טס חזרה להווה שלו עצמו.

 

זכרו! אנו מנחים כרגע כי ניתן לשנות את ההיסטוריה וכי אבדואג הצליח במשימתו – בנו מעולם לא נדרס, למעשה בנו גדל איתו יחד ורק לפני שנתיים עבר לגור במעונות הקולג' היוקרתי אליו אבדואג שלח אותו. מה השאלה? מה בדיוק זוכר אבדואג מ-16 השנים האחרונות? האם הוא זוכר את התאונה שהרגה את בנו או לא? האם הוא זוכר את חייו הבודדים והעצובים בדירתו הקטנה או שהוא זוכר את חייו השמחים בבית החדש שקנה לו ולבנו? את טיוליו עם הילד? את הקמפינג שהם עשו בגיל 14? יש לנו בעיה, לאבדואג אמורים להיות שני סטים שונים של זיכרון:

 

זיכרון א': הבן נהרג בתאונה בגיל 4, האב עובד לדירת חדר קטנה וחי חיים בודדים ועצובים עש שהוא מגלה מכונת זמן וחוזר לעבר.

זיכרון ב': הבן ניצל בנס מתאונה, האב והבן עוברים לדירה גדולה וחיים חיים אמריקאים שמחים ומאושרים.

 

כלומר כאשר יבוא הבן הביתה לביקור סוף שבוע, האם האב יזהה אותו או לא? האם כאשר הבן ידבר איתו על הפעם ההיא שגנבו להם את האוטו האב ידע על מה מדובר ויזכור את הפרטים? תשובות ממשיות אין לי, ולו משום שמעולם לא ניסיתי לחזור לעבר, לשנות משהו ולבדוק מה קורה, אבל הבה נבדוק את ההשלכות של שתי האופציות. אחרי הכל בזמן משחק תפקידים בו משנים את ההיסטוריה המנחה והשחקנים יצטרכו להחליט על אחת האופציות ולדבוק בה למען הרציפות המשחקית.

 

אם האופציה הנבחרת היא זיכרון א' הרי שיש לפנינו אפשרות מרתקת למשחק תפקידים טוב, התמודדות הדמויות עם העובדה כי אנשים אחרים זוכרים פרטים מחייהם שלהם שהם עצמם לא זוכרים. הם יאלצו להתמודד עם גילויים מסעירים על חייהם שלהם ("מה, זכיתי בלוטו ב-97 ואני מיליונר?") ואולי גם גילויים טראגיים:

"איפה אמא?"

"מתה מסרטן ב-95."

 

הנחת היסוד של האופציה הזו היא שגם אם ניתן לשנות את ההיסטוריה האני האישי של כל דמות עמיד לשינויים האלו, זה מוליד בעיה רצינית שיש להתמודד איתה: לאן נעלם הבחור שכן זוכר את חיי החדשים? כלומר אם אבדואג זוכר על פי האופציה הראשונה הרי שיש לתהות, מי הוא האבדואג שיצא למסע דיג עם בנו לפני כמה שנים והיכן הוא היום? הוא בברור היה קיים – הבן זוכר אותו, והוא בבירור לא האבדואג הקיים כרגע שאין לו שמץ של זיכרון מהאירוע. האם קיומו של האבדואג החלופי, המאושר יותר, נמחק? תאלצו לתת לשאלה הזו מענה אשר יספק את השחקנים (אפילו אם הוא "אף אחד לא יודע").

 

אגב אם אתם ממש רוצים לסבך את העניין – מה קורה עם שינויים פיזיים? בטיול הדיג שעשה אבדואג עם בנו בן ה-14 הוא (האב) קיבל מכה חזקה מענף ויש לו צלקת על המצח. מה קורה עם הצלקת הזו? האם כמו הזיכרון הזה היא לא קיימת אצל אבדואג שחזר משינוי העבר? האם היא כן קיימת – בשונה מהזיכרון?

 

אם האופציה הנבחרת היא ב' אזי כל הבעיות של אופציה א' נפתרות מייד – אתה זוכר את חייך השונים, הצלקות מופיעות, הטיול באמת היה מדהים וכו'. נשמע אחלה, האם יש בעיות באופציה הזו? כן, אחת ועיקרית – אז למה בכלל חזרת לעבר על מנת לשנות אותו? רגע! רגע אחד! האם אתה בכלל זוכר את המסע לעבר? כי אם כן הרי שאתה בכלל לא באופציה ב'! על פי אופציה זו אתה זוכר רק את חייך החדשים. כלומר איך לך זיכרון של המסע לעבר מה שמעלה מיידית את השאלה – מי נסע בכלל לעבר ושינה אותו? מישהו היה חייב לעשות זאת, אחרת הבן היה מת ולא היה לך את כל הזיכרונות החמים האלו. שוב יש צורך לפתור כאן את הדילמה הזו, רק נציין כי מבחינה משחקית זו אופציה מאד מרתקת – אתה תשחק דמות שתבצע דברים אותם היא לא תזכור מאוחר יותר! קול למדי.

 

וישנה גם האופציה השלישית, שהיא למעשה אופציית הזיכרון הכפול. השם די אומר הכל, לאחר שינויים בהיסטוריה האישית זוכרים גם את מה שהיה "לפני" וגם את מה שיש "אחרי". זה פתרון קסמים מאד פשוט שמונע המון בעיות, אבל מה – אין לו שום הגיון. אני מעולם לא השתמשתי בו, זה מרסק את השעיית הספק שלי, ההגיון שלי דורש מענה. אבל אחרים אולי יתמודדו עם האופציה הזו בהצלחה.

 

2. פרדוכסים בע"מ.

בחלק הקודם של הסדרה דנו במהות הפרדוכס, הפעם אני רוצה להרחיב עליהם טיפה. למעשה פרדוכסים הם הנושא האחרון מתוך ארבעת נושאי היסוד שיש לקבוע מראש ולהבהיר מראש לשחקנים. על איך נעים בזמן והאם ניתן לשנות את ההיסטוריה דיברנו בחלק הקודם, הפעם דנו בבעיות זיכרון וכעת נסיים בפרדוכסים – בדיוק כמו שלושת הנושאים הקודמים אין טעם לרוץ לחפש הגיון מוצלח או את "הפתרון הכי טוב", כי אין. יש להבין מהו פרדוכס, להבין איך הוא עלול להיווצר ולהחליט מה עושים איתו. החלטה זו תחייב את המנחה ואת השחקנים לאורך המערכה ותשמש כבסיס לפתרון כל מצב פרדוכסלי אפשרי.

 

כאמור פרדוכס נוצר כאשר שינוי היסטוריה יוצר מצב בילתי אפשרי. בפעם הקודמת הצגנו את הדוגמה הקיצונית של לרצוח את סבא שלך לפני שהוא הוליד את אמא שלך. הפעם ניקח דוגמה פשוטה יותר אך לא פחות רצחנית – לחזור יומיים אחורה ולירות בעצמך כשאתה יוצא מהבית בבוקר. אם אתה נהרגת לפני יומיים הרי שלא יכולת לחזור בזמן ולרצוח את עצמך, מכאן שלא נהרגת ולכן כן יכולת לחזור בזמן וכן רצחת את עצמך, אבל אז לא יכולת לחזור... וכך זה ממשיך לנצח.

 

ניתן ליישם אחת משלוש החלטות קיצוניות, אך שימו לב שכולן מהוות למעשה פתרון סיפורי למצב שאינו הגיוני ולכן לא ניתן להניח מהו הפתרון הפיזיקלי הממשי של העניין.

 

אופציה א' – אין פרדוכסים. ניתן לשנות את ההיסטוריה, אבל לא ניתן ליצור פרדוכסים. זה פתרון נורא פשוט, מאד אלגנטי אבל לעיתים הוא מסבך את המצב. מה קורה אם תוך כדי משחק מתגלה ששינוי היסטוריה כלשהו כן יצר פרדוכס שהמנחה לא שם לב אליו? בעיה, בעיה קשה. אבל זו ללא ספק האופציה שמנטרלת את הבלאגן.

 

השאלה היא מה עושים במקרה כזה כשכן מנסים לחזור אחורה בזמן ולרצוח את עצמך? אחרי הכל מישהו יכול לנסות, על אף הידיעה שהוא לא יצליח (או אולי הוא פשוט לא יודע). ובכן כאן אנו ניצבים מול קונפליקט לא קטן, ישנו כלי המונע את הדבר, מייד נדון בו, אבל הוא כלי שבדרך כלל מיושם במצב אחר – מצב בו מחליטים שלא ניתן לשנות את ההיסטוריה (כאמור המשחק הקל יותר לביצוע והמרתק הרבה יותר) ומישהו מנסה לבצע פעולה שכן מנסה לשנות אותה. עצם הדמיון בכלים מעלה נקודה חשובה מאד – מעשית כל שינוי בהיסטוריה הוא פרדוכס. למה? בשל בעיית הזיכרון שדנו בה למעלה, הרי בעיית הזיכרון היא הפרדוכס הגדול מכולם, כל שינוי היסטוריה יוצר פרדוכס בזיכרונו של המשנה – האם הוא זוכר את מה שהיה לפני השינוי או מה שהיה אחרי? לכן מראש אני מזהיר כי אם ברצונכם להשתמש באופציה זו, אופציית "אין פרדוכסים" כבר מוטב לכם לשחק משחק בו לא ניתן לשנות את ההיסטוריה – זה יהיה הרבה יותר קל והרבה יותר אפשרי.

 

הכלי הוא פשוט, הוא נקרא "חוסר מזל היסטורי". כאשר מישהו מנסה לבצע שינוי הגורם לפרדוכס תוקף אותו חוסר מזל המונע את קיום המצב. זה לא מצחיק, אני רציני לגמרי – על מנת למנוע את הפרדוכס, שכאמור החלטנו שהוא בילתי אפשרי כלל, הנשק בעזרתו ניסית להרוג את עצמך התקלקל, או אולי נדרסת בדרך, או שסתם היה פקק ואיחרת. אחרי הכל עצם העובדה כי אתה חי וקיים מונעת את קיום הפרדוכס – מכאן שמשהו היה צריך לקרות על מנת למנוע אותו. זה כלי נהדר, אני מאד אוהב אותו, אבל מכיוון שהוא שימושי יותר במניעת שינויים בהיסטוריה במערכה בה לא ניתן לשנות אותה אני ארחיב עליו בעתיד.

 

אופציה ב' – פרדוכסים יהרגו אותך. זהו אחד הפתרונות הסיפוריים המעניינים יותר, במשחק הזמן Continuum משתמשים בו (לרעה, אבל זה בצד). הרעיון הוא שפרדוכסים כן אפשריים. אם רצחת את סבא שלך אתה נמחק מהקיום הרשמי, כלומר אתה לא תמצא זכר לאמא שלך בעולם – או איזו תעודה שמוכיחה שאתה קיים. אנשים אפילו עלולים להתחיל להפסיק לזכור אותך. אתה דוהה, לאט אבל על בטוח, בקרוב אתה עומד להעלם ולהימחק מהקיום! אלא מה, עוד יש לך צ'אנס – אם תזוז מהר ותשנה את ההיסטוריה מחדש כך שימנע הפרדוכס אזי הכל יבוא על מקומו בשלום ותוכל להמשיך להתקיים.

 

זה יותר מצבי סיפור נהדרים, מרוצים למניעת פרדוכס שנוצר בטעות, ניסיונות להציל חבר שעשו לו פרדוכס בכוונה, לנסות לחסל מישהו על ידי יצירת פרדוכס בעברו (עד שהוא יגלה מה עשינו לו הוא כבר ימחק) וכו'. ישנה וריאציה פחות מעניינת לנושא – פרדוכס מוחק מיידית את קורבנו. זה פחות מעניין כי המחיקה המיידית גורמת לכך שאף אחד לא זוכר את הקורבן ולכן אין מרוץ להצלתו. אבל אני מעדיף את האופציה הזו משום שימי החסד עד למחיקה נראים לי קצת מטופשים, מה ההסבר ההגיוני להם? למה היקום ממתין עד לאקט הסופי? במחשבה שניה מכניקת הקוונטים מאפשרת לדברים להתקיים רק על בסיס האפשרות הסטטיסטית שהם עלולים להתקיים, אז אולי דווקא יש מעט הגיון במחיקה איטית – ככל שפוטנציאל הקיום שלך הולך ויורד אתה דוהה יותר ויותר.

 

בכל מקרה, אם לא תיקנת את הפרדוכס, אתה עומד להימחק מהקיום. מה זה אומר לגבי שאר היקום? אוקי, רצחת את עצמך ונמחקת, מה עכשיו? הפתרון הסיפורי הקלאסי הוא שפתאום מעולם לא נולדת, אמא שלך לא זוכרת אותך – היקום משתנה כך שאתה מעולם לא היית חלק ממנו. זה מסתבך כאשר אנשים אחרים מעורבים במחיקה שלך, אם מחקת את עצמך על ידי רצח הסבא, מה קורה? קל להגיד שנמחקת, אבל מי הרג את סבא? הפתרון הקלאסי הוא שהיקום מוצא סיבה אחרת ללמה סבא שלך מת, או לחילופין לא הורג אותו אך מוצא פתרון בכך שאמך מעולם לא הולידה אותך.

 

אופציה ג' – רוטב הספגטי. השם לאופציה הזו לקוח מסיפור קצר שקראתי בעבר שמתאר בדיוק את המצב הזה. הרעיון מאד דומה לאופציה ב', יש פה אלמנט של מחיקה עצמית בעקבות פרדוכס, ההבדל הוא ששאר היקום ממשיך להתקיים כרגיל ואילו אתה מוצא את עצמך מנותק מזרם הזמן. הרעיון הוא שאם תחזור בזמן ותרצח את סבא שלך אתה לא תרגיש שום דבר, אם תחזור אח"כ לעתיד אתה תראה שבאמת מעולם לא נולדת – אבל אתה נשאר קיים. אתה כאן, אתה רצחת את סבא שלך, אבל הפכת לישות חיצונית לזרם הזמן הרגיל – אתה מנותק, ללא שורשים.

 

זו, כמובן, אופציית חמיקה מעולה – זה פותר גם את בעיית תוצאת הפרדוכס (כלומר מה קורה ביקום) וגם את בעיית הייחוס האישי (מה קורה איתך). לדעתי היא תוביל בהכרח לכך שחלק ניכר מנוסעי הזמן יהיו מנותקים מהרצף בשל התעללות מסיבית בקו הזמן האישי שלהם.

 

זהו להפעם, בפעם הבאה נתחיל באמת להיכנס לכל מקרי הקצה והתופעות שקורות לנוסעי זמן (מפגשים הפוכים, גורלות מקובעים, מזל רע במיוחד, תופעת הדמדומים וכו').