הרפתקה א-ליניארית או איך לאלתר בסטייל

מאת: יואב "פלוט" לופט

 

הרפתקה א-לינארית היא הרפתקה ללא סדר מסוים (כרונולוגי או אחר) אלא הרפתקה שבה דברים יכולים להתרחש בסדר שונה מזה שתכננת. למעשה, זו הרפתקה מאולתרת. ההבדל בין הרפתקה א-לינארית להרפתקה "מהתחת" (ראו כתבתו של ערן בנושא, גיליון 19) הוא ברקע. הרפתקה "מהתחת" היא הרפתקה שבה הפרטים נבנים תוך כדי הרצת ההרפתקה. הרפתקה א-ליניארית היא הרפתקה שמאולתרת על רקע כתוב ומושקע.

 

הרקע

רקע, כידוע לחלק מהמנחים, הוא מרכיב מפתח בהרפתקה טובה. בהרפתקה א-לינארית הוא מהווה את הבסיס להרפתקה כולה ובלעדיו ההרפתקה תראה כמו עולם כאוטי, בו אנשים נעלמים ללא סיבה וכל הרחובות קרואים באותו שם.

 

אז מה הרקע צריך לכלול? ראשית המיקום וזמן של ההרפתקה (ניו-יורק של שנות ה20, קיבוץ איילת השחר בימינו, יורק במאה ה-10 או רומא בימיה הראשונים). המיקום הוא הצעד הראשון בחלק חשוב ביותר וזה תיאור האזור: תיאור האזור צריך לכסות את הדברים הקטנים שמאפיינים את המיקום: שמות רחובות, הפסולת ברחובות, צורת בנייה, סוג העצים והאוכלוסייה שאינה קשורה ישירות להרפתקה. התיאור מוסיף את אמינות להרפתקה. שתאמר לשחקנים שתוך כדי שהם שועטים במורד רחוב קירני הם עוברים ליד העיר הסינית של סן פרנסיסקו, בהחלט יקל (או יקשה, תלוי בך) על השחקנים להתמצא. לתאר להם את בניין הלבנים האדומות שאופייני לחלק זה של ניו יורק יקל עליהם לדמיין את הרחוב. מקומות ספציפיים גם כן חשובים מאוד: הרבה יותר משכנעת כתובת אמיתית מאשר "פתק ועליו רשומה הכתובת של מועדון הנחש".

חשיבות זמן ההתרחשות חשובה מסיבות מובנות, הרי לא תראה אנשים מסתובבים בכפר ימי-ביינימי בחצות הלילה, ובפאריס לא יורד שלג ביולי.

 

החלק השני הוא המטרה. לא של השחקנים אלא שלך, משמע, איך אתה רוצה שההרפתקה תסתיים: האם אתה רוצה שהמלך הרשע יודח או שהדמויות ישתלטו על רשת מקדונלד'ס? ההרפתקה לא בהכרח צריכה להסתיים במטרה שבחרת, והשגת המטרה לא מבטיחה יותר כיף, אבל המטרה היא אמצעי לשמור עליך בכיוון, לפחות בהתחלה.

 

החלק השלישי הוא ה"סטרטר": מה שתחיל את ההרפתקה: זה יכול להיות קרב אימתני בין הדמויות לאלמוניים עצבניים או חתונה של מלך, הסטרטר לא חייב להיות חלק שהדמויות ישחקו אותו, אבל זה חלק שהן יהיו מודעות לו. גם הפרטים מאוד חשובים: מי מעורב בסטרטר? האם הוא אחד מהדב"שים העיקריים? איפה הסטרטר מתרחש? האם הוא מבהיר את המטרה שבחרת להרפתקה או לא? על כל אלו יש לענות ברקע.

 

החלק האחרון, והחביב ביותר הוא הטוויסט, אותו עיוות משלך שעלול לצוץ ברגע שבו תמצא לנכון: בעלי הברית בוגדים, האויב העיקרי לא מת וכדומה. חלק זה לא חשוב במיוחד אבל בהחלט מוסיף עניין להרפתקה. חלק זה גם קשור לדב"שים או שחקני הכוח העיקרים האחרים ושם צריך להרחיב עליו.

 

שחקני הכוח

שחקני הכוח הם האנשים, ארגונים, יצורים או כול דבר אחר בעל אינטרסים שיניע או ינסה לעצור את התקדמות הדמויות אל המטרה. שחקני הכוח הם החלק החשוב ביותר בכתיבת הרפתקה מפני שהם המשפיעים העיקריים על ההרפתקה. הדבר הראשון בכתיבת שחקן כוח שכזה הוא הסבר על מה הוא, למה הוא, ומה הוא רוצה. לאחר מכן צריך להתחיל לפרט. אני משתמש בפירוט במספר פרטים והרי הם:

 

שם – איך הדמויות יוכלו לדעת שזה הוא אם אין לו שם?

 

משכן – איפה הוא יושב: האם זה ראש מאפיה גדול מאילינוי או תאגיד מיקרוסופט שיושב בסיאטל? המשכן הוא המקום שמהווה את הבית לאותו שחקן כוח ולא דווקא את מרכז הפעילות שלו.

 

מרכז הפעילות, מטה או מפקדה – זה הוא מרכז הפעילות של שחקן הכוח בהרפתקה, זה יכול להיות ארמון הקיץ של המלך, משרד השריף או מטה החברה בלונדון. זהו המקום שממנו יוצאים "האנשים הרעים" של אותו שחקן כוח, זה המקום שממנו הוא מנהל את הפעילויות שלו או מחזיק את התיקים החסויים.

 

"משפחה" – המקרה של אדם בודד הכוונה למשפחה שלו: ההורים, אחים, בעל\אישה, הילדים וכו'. במקרה של ארגון כל שהוא מדובר על האינדיבידואלים שמשפיעים הכי הרבה על הפעילות בו: המנכ"ל, היועץ הראשי וכו'

 

מטרות - אלו המטרות שאליהם שואף הארגון\ אדם. רצוי לדרג אותם לפי סדר חשיבות.

 

השפעה\כוח – מה ביכולתו של הארגון או האדם לעשות לדמויות: לשלם להם, להפליל אותם או לשלוח צבא נגדם.

 

תיאור – במקרה של אדם התיאור צריך לכלול שפת גוף, מראה, קול וסגנון דיבור והלבוש. במקרה של ארגון התיאור צריך לכלול את תיאור המטה, תיאור ההיררכיה הפנימית, הצורה שבה הארגון מוצג לעולם ותיאור אופייני של משתייכיו (חיילים, בריונים איטלקים, חנונים בחליפות וכו').

 

תכונות סטטיסטיות – אלו התכונות המספריות של הארגון או האדם. אצל אדם הדבר מתייחס לכשרונות, תכונות, יתרונות וחסרונות ושאר דברים שאופייניים לשיטה שבה את\ה משתמש\ת (אם בכלל). התכונות הסטטיסטיות מאוד עוזרות להכריע במקרים של ספקות בקשר ליכולות האדם כמו היכולות שלו להסיק מסקנות או היכולות שלו לתכנן, לכן אני ממליץ להשתמש בכשרונות שממליצים לא לתת לשחקנים. לדוגמאות כדאי לקרוא את פיוז'ן (נמצא באתר דימונס מתורגם לעברית לגמרי בחינם).

התכונות הסטטיסטיות של ארגון צריכות להתמקד במשאבים שיש לארגון, ממשאבים כספיים ועד משאבי כוח אדם וציוד.

 

ידע – מה הארגון או האדם יודעים על הדמויות ועל שחקני הכוח האחרים.

 

קשרים – קשרים הם האנשים או ארגונים אשר הארגון או האדם נעזרים בהם. זה יכול להיות כל דבר מרואי חשבון, רופאים ושאר מומחים, לספקים, יועצים ומנהלים ועד עסקים, חברות-בת או נכסים. את הקשרים כדאי לדרג בשני דירוגים: רמת הקירבה וחשיבות.

קשרים בעלי רמת קירבה גבוהה יהיו אלו שהארגון או האדם נמצא איתם בקשר קבוע, במשך זמן ממושך או מפקיד בידיהם כוח כלשהו. אלו לא חייבים להיות קשרים שהארגון\אדם בוטח בהם, אבל אלו קשרים חשובים למדי, שהדמויות יכולות לנצל לטובתן. קשרים אלו יכולים להיות מנהלים, עורכי דין, יועצים ומשקיעים. קשרים בעלי רמת קירבה נמוכה הם קשרים שהקשר איתם רופף או זמני. אלו יכולים להיות רופאים (במקרה של אדם בריא), ספקים שמספקים סחורה פעם בכמה זמן או עובדים זוטרים.

החשיבות מגדירה עד כמה הקשר חשוב לארגון\אדם. החשיבות גבוהה יכולה לנבוע  מקשר בעל מידע רגיש, או בעל חשיבות גבוהה. חשיבות גבוהה לא בהכרח מבטיחה את שלומו של הקשר.

 

חולשות – החולשות של האדם או הארגון יכולות להיות מנהליות (מנהלים מושחתים, ניהול לא  נכון), פיזיות (מחלה, אבטחה לא יעילה), או פסיכולוגיות. בכל מקרה, יש לחולשות חשיבות רבה בהרפתקה, הרי איזו דרך טובה יותר להפיל את הרשע מאשר למצוא את עקב אכילס שלו ולקבל תמיכה בעזרת מניפולציות?

 

פרטים אחרים -  כל מה שלא נכלל בשאר.

 

שחקני כוח יכולים לחפוף אחד את השני, לדוגמא: בחברה כלשהיא יש שלושה מנהלים בכירים. החברה עצמה היא שחקן כוח אחד, וכל אחד מהמנהלים הוא שחקן כוח בעצמו.

 

אחרים

ההרפתקה לא מורכבת רק משחקני כוח למיניהם אלא גם מאנשים קטנים יותר שההייתי מחלק לשלוש קטגוריות:

 

עיקרים – העיקרים לא חשובים כמו שחקני הכוח אבל מקום חשוב ביותר בהרפתקה. הם האנשים הקטנים גדולים: מנהלי מחלקה, מפקדים בדרגה נמוכה וכו'. הם ראויים לשם משלהם ותיאור קצר שיתן לדמויות את היכולות לזהות אותם. לא יותר.

משניים – המשניים הם אלו שלא ממש חשובים אבל רצוי שיהיה להם שם ותיאור אופייני רק במידה ואחד השחקנים מתעניין. לדוגמא: המלחים על ספינה, סביר להניח שהשחקנים לא התעניינו איך קוראים להם או איך הם נראים, אבל זה אף פעם לא יזיק אם יהיו לכם שלושה – ארבעה תיאורים ושמות  זמניים רק למקרה ששואלים.

חסרי הפנים – אלו האנשים הכל כך לא חשובים שלאף אחד לא יהיה אכפת מהם. אלו השיכורים בבר, עוברים ושבים ברחוב או הכלבים שמתרוצצים בלילות. הדבר היחיד שצריך לדעת עליהם הוא אם הם קיימים או לא במצב מסוים.

 

 

זה הסוף. טענות, תלונות ומכתבי נאצה להפנות לDesert Eagle בפורום.