|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
מיתוס:
אטלנטיס חלק ב' – לאיפה נעלמה אטלנטיס?
מאת: זיו
קיטרו האם יכולה יבשת שלמה כך סתם
ביום בהיר אחד להעלם? האם ניתן לתת הסבר הגיוני לטביעתה ושקיעתה של תרבות שלמה?
הייתכן שתחת מימיו הסוערים של האוקיינוס האטלנטי שוכנות הריסותיה של אגדה? אטלנטיס. עד היום, למרות מחקרים רבים
ושימוש במיטב הטכנולוגיה הנמצאת ברשות המדע, לא נתן איש תשובה סופית לשאלת
אטלנטיס. רבים ניסו, אין לטעות. מדענים רציניים מכל קצוות הקשת ניסו את כוחם
בנתינת תשובה סופית למסתורין שמטריד דורות כה רבים של בני אדם אך נכשלו בכך.
נראה שלמרות הוכחות רבות שניתן למצוא בשטח לא נמצאה עדיין ההוכחה הסופית
שאטלנטיס קיימת. ויחד עם זאת העדויות הקיימות כיום בידי המדע מונעות מן החוקרים
לשלול את האפשרות לקיומה של היבשת. לנו נותר רק לקרוא את הממצאים
ולהחליט איש איש עבור עצמו. אז האם יש אפשרות בכלל שיבשת
עצומה כמו אטלנטיס הייתה קיימת ונעלמה תחת הגלים? ובכן נכון להיום אין המדענים
שוללים את האפשרות (לפחות האובייקטיבים שביניהם) שאטלנטיס הייתה קיימת, הם אולי
מלאי ספקות אך חוששים לשלול סתם כך את המיתוס האדיר הזה כבעל שורשים אמיתיים. השאלה שאנו צריכים לשאול את
עצמנו היא זו: אם הייתה קיימת היבשת הזו היכן היא הייתה ממוקמת? כיצד ייתכן
שנעלמה יום אחד תחת הגלים? ומדוע לא ניתן למצוא הוכחה חותכת לקיומה או לחוסר
קיומה? כתבה זו מטרתה להביא את כל
הידוע כיום על המיתוס לידיעתכם על מנת שתוכלו אתם להחליט... כל מה שתרצו להחליט. הדבר החשוב ביותר שעלינו לזכור
הוא שהתשובות מגיעות, תמיד השאלה היא האם השאלות הנכונות נשאלו?... אם אנחנו רוצים למצוא את היבשת
המהוללת עלינו לשאול את עצמנו, לפני כל דבר אחר, איפה לחפש? מהו מיקום העבר של
אטלנטיס? אחרי הכל, אם לא נדע היכן לחפש כיצד נצפה למצוא משהו? אם נלך על פי העובדות הידועות
ביותר, בהסתמכות על כתבי אפלטון, אנחנו מוצאים שהיבשת אטלנטיס שכנה, כמה מפליא,
באוקיינוס האטלנטי. על פי אפלטון גודלה היה רב כל כך שממנה ניתן היה לראות
"את היבשת הנגדית". כאשר הכריז על כך אפלטון איש מן השומעים לא היה יכול
לדעת על מדבר הפילוסוף הזקן. אנו יכולים להסיק שאפלטון מדבר על לא אחרת מאשר
יבשת אמריקה שהיא היבשת הנגדית לאירו-אסיה. מידות המחושבות על פי אפלטון יביאו
את היבשת הזו לגודל של 1600 ק"מ לרוחב ו3000 ק"מ לרוחב. מבנה עצום
ביותר ובאותו זמן קטן ממדים לעומת שאר ה"מפלצות" (היבשות) שבעולם. כלומר אנו יכולים להבין שמדובר באי גדול במיוחד שעמד בין
אירו-אסיה לאמריקות. חיפוש באטלס העולמי יראה
שהמידות המתוארות בכתביו של אפלטון
מתאימות לשטח ימי עמוס איים. אם אטלנטיס אכן נמצאה במקום הזה אזי שהיא
תפסה את השטח שניתן לתחמו כך: אל מול האיים הבריטיים בצפון ומול מרכז אמריקה
הדרומית בדרום (לאורך) ובין האיים האזוריים במזרח לבין אזור כף קנדי במערב
(לרוחב). לעובדה זו תהייה חשיבות רבה במיוחד כאשר נבוא לבדוק מספר עובדות טבע
מעניינות (בהמשך). לכאורה מצאנו מיקום מושלם עבור
היבשת הנפלאה וכעת ניתן להתחיל ולחפור, לראות מה מסתירה האדמה, משימה קלה,
יחסית, אילולא היה מדובר באדמה רטובה משהו והיא האוקיינוס השני בגודלו על כוכבנו
הפעוט. אך מחקרים נעשו, אל ייפול
לבבכם, מחקרים נעשו וגם נעשו והדברים שעלו במחקרים האלו מרתקים ביותר. אם נתבונן באיים האזוריים ובאיי
ברמודה וכף קנדי כאשר אנחנו עומדים בתוך האוקיינוס עצמו נראה תופעה מעניינת
ביותר. ראשית, ברור לכולם שהיבשות
והאיים אינם לוחות שצפים על פני המים, כל שטח אדמה שמופיע מעל פני המים מקושר
לכוכב שלנו ולא מנותק לו. אם היינו מייבשים את כל המים בעולם הרי היינו יכולים
לצעוד מצרפת לאנגליה ומשם לקנדה (אם היה לנו כוח לעשות כזו צעידה) וכל הזמן הזה
היינו צועדים על אדמה. חשוב לזכור זאת כי אנשים נוטים לשכוח שתחת פני המים ישנה
אדמה, המשכה של האדמה עליה אנו דורכים. כאשר אנו לוקחים את העובדה הזו
בחשבון ומתבוננים (כפי שציינתי קודם לכן) באזור התת מימי שבין האיים אנחנו
יכולים לראות שטח אדמה רחב מאוד שמחבר ביניהם. אך זה לא הכל. הרי אמרנו שכל
שטחי האדמה שמעל פני המים מחוברים תחת פני המים, הנה החלק המעניין. האזור אותו שטח יבשתי הנמצא תחת
פני המים, אותו לוח טקטוני אדיר גבוה יותר מקו היבשה התת מימית. מה אומרת לנו העובדה הזו? פשוט
מאוד. אם ניקח בחשבון את התנודות הגעשיות הרבות שבכל האזור, פעילות ססמולוגית
אדירה שבגינה עולים כל מספר שנים איים על פני האוקיינוס וחלק שוקעים תחתיו, נוכל
לדמיין שכל הגוש היבשה הזה היה בעבר מעל פני האוקיינוס. לפי תצפית זו מה שנקבל יהיה שטח
יבשתי עצום היושב בין אירופה לאמריקה כאשר האיים האזוריים במזרח וכף קנדי במערב הינם
הרים המתנשאים וגובלים אל האי הגדול. בוא ננסה להבהיר את מה שאני
אומר. אם יבשת אפריקה תשקע היום מספר
קילומטרים תחת גלי האוקיינוס היא תעלם מהעין, כל היבשת למעט פסגות ההרים
הגבוהים (הר הקלימנג'רו לדוגמא). אותם פסגות יראו לבני האדם בעתיד כאיים
לא תלויים אשר פשוט נמצאים שם, זכר לאגדה על יבשת "שחורה" מימים עברו. על אותו בסיס, יכל להיות שכל
איי המשולש (ברמודה) הינם פסגות ההרים הגבוהים ביותר של אטלנטיס שלאחר שקיעתה
הותירה את הסימנים הללו כהוכחה לקיומה. תיאוריה זו אינה מופרכת כלל
וכלל, זו אחת מהתיאוריות היותר רציניות הנשקלות היום והסיבה ברורה, זה יכול
להיות. טענות שמחזקות את עניין השקיעה
של שטח יבשתי אדיר כל כך הן שראשית, האזור כולו נמצא תחת חסדיה של הפעילות
הגעשית האדירה. פעילות חזקה מספיק הייתה יכולה לגרום לשטח נרחב מאוד לשקוע
ולהעלם. בנוסף הנמסות קרחונים ועליית מפלס פני הים (דבר שקורה גם היום) ותופעה
מעניינת נוספת היא שקיעה של שטחים באופן טבעי עקב שינויים בקרום האדמה, חוף
גרינלנד (שיכול היה להיות הגבול הצפוני ביותר של אטלנטיס) שוקע עד היום, קרוב
לאזור החוף של היום ניתן למצוא (תחת פני המים) מבנים עתיקים. הגרינלנדים היום
אינם בונים קרוב לחוף. חופי דרום קרוליינה וג'ורג'יה סובלים מאותו הגורל. צפון אירופה והחוף האטלנטי של
דרום אמריקה, לעומת זאת, מתרוממים במהירות. כל אחת משלושת הסיבות הללו
יכולות לתת תירוץ מושלם להיעלמותה של אטלנטיס תחת האוקיינוס. אך אילו עוד הוכחות יש לנו
שיכולות לחזק את הרעיון שהעליתי כאן? ובכן צילום סונארי שנעשה
ע"י הספינה האמריקנית "דולפין" מראה באופן ברור את
"הצללית" התת מימית של "שלד יבשתי עצום במרכז האוקיינוס האטלנטי
אשר מתחילה בנקודה בחוף האיים הבריטיים ומתמשכת מערבה לחוף אמריקה הדרומית משם
צפון מזרח לחופי אפריקה וצפונה אל איי טריסטאן..." (ציטוט מדיווח הספינה).
אם תציצו במפות תוכלו לראות שהשטח המדובר הוא זה עליו דיברתי קודם לכן וכולל את האיים
כולם כראשי הרים שגובהם (שוב על פי דיווח הספינה) תשע אלף רגל. מדהים, יבשה שלמה שיושבת תחת
פני המים, יבשה שלמה שפסגות הריה מציצות אלינו מבעד לגלי האוקיינוס. אבל מה זה אומר? יבשה שלמה
שבמקרה נמצאת היכן שאטלנטיס אמורה להיות. יופי לה. מי אומר שהיא לא הייתה שם,
מתחת למי האוקיינוס הצוננים במיליון השנים האחרונות? כאן נכנסת תגלית חדשה ומעניינת. משלחת מחקר מטעם אוניברסיטת
דיוק שחקרה את האיים הקאריביים העלתה סלעים גרניטיים מחמישים אתרים לאורך רכס
אייבס. סלעים חומציים וולקניים אלו מסווגים כבעלי אופי "יבשתי". כאשר
נוצרים סלעים וולקניים מתחת לים הם מאופיינים בצבע כהה יותר בגלל ההתחמצנות
השונה מזו שמתרחשת על פני האדמה. מציאת סלעים בהירי גוון, סלעים
"יבשתיים" מחזקת את התיאוריה לפיה היה שטח היבשה מעל פני הים בזמן
ההתפרצות הגעשית. כפי שציינתי מוקדם יותר הפעילות
הוולקנית באזור אינה אחראית רק על היווצרות סלעי בזלת "בהירים" אלא גם
על הופעת איים אל מעל הגלים. איים שלא היו שם קודם לכן, או שמא כן היו? ב 1808 התרומם בסאן-יורגה הר
געש לגובה של כמה אלפי רגל. ב1811 התרומם אי וולקני מהים, יוצר אי גדול הנקרא
סאמברינה. האי הזה התקיים לזמן קצר בלבד ושקע שוב אל מתחת לפני הים. האיים קורבו
ופלורס המצויים בין האיים האזוריים מופו כבר ב 1351 ושינו את צורתם ללא הפסק,
חלקים גדולים מקורבו נעלמו אל תוך הים. פעילות וולקנית ב 1931 באזור איי פרננדו
גרמו להופעת שני איים חדשים. ליד מדירה נוצרו בשנת 1944 איים קטנים כתוצאה
מהתרוממות שיאי הרי געש. ב1969 התרוממו אל פני לא סתם איים אלא איים עליהם נראו
בבירור שרידים של מבנים עתיקים, האיים התרוממו סמוך לאי אנדרוס. עובדה מעניינת
היא שאדגר קייסי, אותו הזכרתי בכתבה הקודמת, ציין ב 1924 שחורבות אטלנטיות יתרוממו
באותו האזור בשנת 1968 או 69. החורבות שבו ונעלמו לפני שמחקר מעמיק יותר נעשה
וכך אבדה האפשרות לקבוע תאריכים. ואם הזכרנו את אדגר קייסי חשוב
לציין שבמהלך חייו נתן "קריאות נפש" – במהלך טרנסים אליהם נכנס העניק
קייסי מידע רפואי ונפשי על אנשים שונים, ברוב המקרים הזכיר גלגולים קודמים של
אותם אנשים, רבים המקרים שהביאו את אטלנטיס כמקום לגלגולים - רבות לאנשים רבים ושונים. כאשר דיבר על
גלגולים קודמים דיבר לרוב על התקופה האחרונה של אטלנטיס, ממש לפני החורבן,
הסיבות נידונות במרכז אדגר קייסי אשר בוירג'יניה ביץ' והן לא ענייננו כעת. מה
שחשוב הוא שיש לנו הצצה פאראפסיכולוגית על חורבן אטלנטיס. על פי קייסי חורבנה של אטלנטיס
היה תהליך ארוך ולא חורבן של יום אחד ולילה אחד כפי שטען אפלטון. שלושה אסונות אדירים התרגשו על
אטלנטיס כאשר האחרון הותיר את "פוסיידה" האי הגדול ביותר וקבוצות איים
קטנות יותר. ההגירה מפוסיידה סימנה את סופה של אטלנטיס, אלו שלא עזבו נקברו במי
האוקיינוס האפלים יחד עם מדינת היבשת שלהם. זווית זו של קייסי הופכת את
העניין למובן יותר. כל אחת מהאפשרויות אותן ציינתי בתחילה, בנפרד או בשילוב כזה
או אחר הייתה יכולה לגרום להרס המתמשך של אטלנטיס. קייסי מביא אל תוך המשוואה
גורם נוסף. על פי קייסי התרבות באטלנטיס הייתה מפותחת ביותר. מפותחת עד כדי כך
שהיה ברשותם מתקן שעל פי תיאורו בפיו של קייסי לא יכל להיות דבר אחר פרט ללייזר
(חשוב לציין שבתקופה בה חי קייסי ונתן את קריאות החיים הלייזר לא היה קיים כל
וכלל מה שהופך את העניין למעניין שכן קייסי תיאר את כלי הנשק ההרסני הזה בלי
ידיעה שהוא יהיה קיים גם כיום). קייסי טוען שחלק מהאסון שפקד את אטלנטיס היה
שימוש בכלי נשק משוכללים שנוצלו לרעה, מביאים את האסון על ראשיהם של חפים מפשע
ואשמים כאחד. גם אם נאמין לקייסי (שאני עושה
לו אבל בכך שאני מזכיר אותו כך בפסקה וחצי אבל לצערי אין מקום בכתבה זו. אולי
בעתיד נפנה לו סדרת כתבות משלו) יש מספיק סיבות טבעיות שהיו יכולות לגרום להרס
הנוראי, עדיין תיאוריה מעניינת. נוסף לכל הממצאים המרתקים האלו
השייכים למדע ולחוקרים ישנן תופעות טבעיות מעניינות מאוד שיכולות להצביע על
קיומה העתיק של יבשת כזו או אחרת באזור האטלנטי. לחיות, כידוע לרבים מאתנו, זיכרון אינסטינקטיבי מגוון מאוד.
זיכרון זה שעובר מדור לדור מאפשר לחיות "לזכור" לאן עליהן לנדוד, היכן
מרבצי מזון, מתי והיכן מזדווגים ולאן לוקחים את הדור החדש. אחת החיות המעניינות ביותר היא
חיה שזכתה למשחק מחשב על שמה: הלמינג. חיה נורווגית זו מפורסמת מאוד
שכן פעם בשנה צועדים מאות למינגים על פני היבשה, חוצים נהרות ושטח אדמה רב עד
שמגיעים לים ומתחילים לשחות מערבה, לבסוף הם טובעים ומתים.. תהיות רבות עלו לגבי
הסיבה, הטענה השולטת כיום היא שזו דרכם למתן את אוכלוסייתם, מן דילול אוכלוסייה
התנדבותי שכזה. הסבר שעלה ומוצא בסיס באגדה מקומית הוא שאומנם מדובר בדילול
אוכלוסין אך לא בהתאבדות המונית. על פי תיאוריה זו שוחים הלמינגים אל עבר יבשת בה
יש מקום ומזון עבורם. ויסות אוכלוסייה ע"י נדידה. אלא שאותה יבשת עתיקה
נעלמה והזיכרון האינסטינקטיבי נותר וכך, מחפשים הלמינגים את היבשת, שוחים לעברה
ולא מוצאים אותה ולרוע המזל מתים תוך כדי מאמץ. הלמינגים אינם היחידים. להקות
ציפורים רבות החוצות מידי שנה מאירופה אל עבר דרום אמריקה מגיעות לאזור האיים הקאנריים, שם הן
מתחילות לעוף במעגלים אדירים מעל מרכז משותף, ממש כאילו הן מחפשות מקום נחיתה,
יבשה שהייתה שם בעבר וכעת הן לא מוצאות אותה עוד. מאחר ולא מצאו אותה הן ממשיכות
הלאה. רק בכדי לשוב לאירופה חזרה ושוב לסוב במעגלים מעל אותו אזור. צלופחים
אירופיים עוזבים את משכנם בנהרות אחת לשנתיים ופונים לים שם לאחר מסע של 4
חודשים הם מגיעים לים סאראגסו (אזור ברמודה) משריצים שם את הדור הבא ומתים.הדור
הצעיר חוזר חזרה לאירופה לשנתיים ושב לכן להביא את הדור החדש. מעקב אחרי הצלופחים
מראה שהם נעים תמיד, ללא יוצא מן הכלל באותו מסלול, לא נעים ימינה או
שמאלה כאילו הם עדיין מוגבלים במרחב, כאילו הם ממשיכים לשחות בין נהרות ונחלים.
הם יכול להיות שהצלופחים הקדמונים נעו מאירופה דרך נהרות אל אטלנטיס והשריצו
במקום כלשהו במערב היבשת? זיכרון הגזע מביא אותם לאותו מקום באותו מסלול, כל
שנתיים. וכעת עולה שאלה נוספת. אחרי שראינו שיש המון הסברים
יפים והמון עדויות ותופעות טבע והסברים שמגיעים מן "הצד השני"
ע"י מתקשרים מפורסמים מגיע השלב בו עולה שאלה פשוטה. כיצד שאין חלק חסר במפת העולם
העתיק? ישנה סברה שכל היבשות היו
מחוברות פעם לגוש אחד שהחל לנוע ולהיפרד והוא ממשיך לעשות זאת, ממשיך להתרחק גם
היום. כיצד זה שלא חסרה אטלנטיס בתוך הפסיפס הזה? ובכן התשובה פשוטה. למרות
הקרבה שהייתה בין היבשות נותרו מרווחים גדולים מספיק עבור אי בסדר גודל עליו אנו
מדברים, מרווח בו הייתה יכולה אטלנטיס להיכנס בקלות ואולי להשלים לנו את אותה
"סופר-יבשת". הרכס המיד-אטלנטי (ידוע גם כגב הדולפין) משקף באופן
מושלם את קו הגבול המערבי של אירופה ואפריקה מצד אחד ואת האמריקות מן הצד השני,
כשנפרדו היבשות אלו מאלו נותרו כנראה מספר יבשות במרכז, אדמות ששקעו מאוחר יותר. הטענה שאין לאטלנטיס מקום
בפסיפס היבשות היא שטותית. קיומה של אטלנטיס יספק הסבר לאותם חלקים חסרים
בפסיפס הכמעט מושלם של אותה "סופר יבשת". תימוכין נוספים לקיומה של
אטלנטיס אנחנו יכולים למצוא במיתולוגיות השונות של תרבויות קדם. סיפורי המבול
שמופיעים בכל מיתולוגיה בכל אזור אירופה, אסיה אפריקה וגם באמריקות.
סיפורים על "נוח" הניצול "היחיד" שהגיע אל חופי הארץ החדשה
והפיח בה חיים חדשים. מעניין לציין שבאמריקה הסיפורים
מדברים על "אדם לבן צחור זקן שהגיע מן המזרח" בעוד שתרבויות אירופה
והמזרח התיכון ואפריקה מדברות על האדם "הלבן, גבה הקומה וצחור השיער שהגיע
מן המערב". צירוף מקרים? או שאולי הגיעו אנשים רבים מאותה נקודה משותפת,
אותה יבשת שנפלה קורבן לאסון נוראי, "מבול" שהטביע אותה. כל אחד מן
הניצולים, בטוח שהוא היחיד שנותר מבני עמו, הביא עמו את האגדה לחופי העולם החדש
עליו נחת. אנו ניכנס בצורה עמוקה יותר
לעניין הזה בכתבות הבאות שידברו על תרבות אטלנטיס והשפעותיה על תרבויות קדם. ישנן תיאוריות רבות נוספות לגבי
מיקומה של אטלנטיס, לחלק מהן טענות מפתיעות בעלות סימוכין שונים ומשונים. אני לא
מביא אותם כאן מחוסר מקום. ספרים רבים (ביבליוגרפיה מלאה של ספרים ואתרים תסופק
בסוף סדרת הכתבות) נכתבו בנושא וישנם אתרים ברשת בהם ניתן למצוא מידע על
התיאוריות השונות. בכתבה זו הבאתי את התיאוריה המרכזית וההגיונית ביותר שזוכה
בתמיכה הרבה ביותר בעולם כולו. אם כך, נראה שהאפשרות שיבשת
עתיקה שישבה במרכז האוקיינוס האטלנטי אינה כה משונה ומופרכת. העדויות מראות
שייתכן והיו דברים מעולם ושאין לפתור את כל עניין אטלנטיס כ"אגדה"
בלבד. הייתה קיימת או לא הייתה קיימת,
לא זו מטרתי. רציתי להביא לפניכם את הדברים על מנת לתת בסיס נוסף לשאר הכתבות בסדרת
אטלנטיס. כעת משקיבלנו את האפשרות שהיבשת
הייתה קיימת אנחנו נדבר על האפשרות שהייתה עליה תרבות. אולי תרבות נכשלת ואולי
תרבות שהתקדמותה מותירה אותנו אנשי המאה ה 21 באפילה זאת נראה בחודשים הבאים. עד הפעם הבאה, בתקווה שהדבר לא ייקח שוב זמן
רב מידי, זיו. |
|
||
