The Marquis: Danse macabre כתב וצייר: גיא דיוויס ביקורת מאת: זיו קיטרו דמות פוסעת במורד הרחוב הראשי של וניסל. כמו רבים באותו מקום גם לה מסכה. העוברים על פניה של הדמות אינם חוששים, הם מאמינים שהיא בדרכה ל"היכל הוידויים", מאמינים שכמותם, גם הדמות, מתכוננת לטהר את נפשה וגופה מן החטאים שמאיימים לבקוע מתוכה. בעיר היפה היותר בכל אירופה, לאבן החן שבכתר המלכים, אין מקום לחוטאים ולפשע. העיר נמצאת תחת השגחתה הבלתי פוסקת של האינקוויזיציה, האנשים מוגנים מכל רע. אך הדמות אינה ממשיכה אל ההיכל, היא פונה אל רחוב צדדי, נעלמת מעיניהם ומזיכרונם של האנשים. עד אשר גופתו המושחתת של אחד מן התושבים מתגלה שעות ספורות לאחר מכן. עוד ועוד גופות מתגלות ברחבי העיר, חלקן שייכות לעניים ולעלובים, חלקן שייכות לבעלי המעמד העליון. לרוצח, כך נראה, אין העדפה לדם מסוים, הוא פתוח לכל הצעה. כאשר המידע מועבר לגנרל הרזוג מייד מצטרפים לדיווחים סיפורים על השטן המהלך בין האנשים, השד שיצא מן הגיהינום, בן התופת שקרע את גופו של האיש המסכן, ממש מתחת לקתדרלה... ויחד עם הדיווחים, מלא הוד והדר נכנס האינקוויזיטור העליון, מסרי. כך מוצא עצמו הרזוג עומד לא רק מול חקירת רצח נוראית אלא גם מול כוחה של האינקוויזיציה שמתעקשת ללבות את סיפורי השטן, שמבקשת להפחיד את האנשים ולהרחיב את שררתה על פני העיר. וכל הזמן הזה, דמותו הגבוהה של בעל המסכה המאיימת נעלמת ולא ניתנת למציאה, מופיעה שוב שעות ספורות לפני שהקורבן הבא נמצא. הרזוג חייב למצוא פתרון לתעלומה, חייב להביא תוצאות לפני האינקוויזיטור ולפני העם. אך יש משהו שהרזוג לא יודע, משהו שאיש לא יכול לדעת שכן האמת נוראית יותר מכל דמיון. אל תוך הכנסייה של סט.מאסארד נכנסת הדמות האפלה ומורידה את המסכה הנוראית, חושפת את פניו המבוגרות של וול דה גול, איש אינקוויזיציה לשעבר, אדם עם משימה בהווה. הוא עומד מול פסלו האדיר של הקדוש ומתחיל בוידוי, וידוי שהוא למעשה דיווח, דיווח על טיהור שמבוצע בעיר, בשם הקדוש, בידיו של דה גול. דרך וידוי זה אנו מגלים מעט יותר על הרציחות. אנחנו מגלים את האמת מאחורי זהותם של הנרצחים. הם אינם קורבנות מסכנים, אינם אנשים שלא חטאו מעולם, הו לא, אלו הם שדים שפרצו מתוך הגיהינום ותפסו אחיזה באנשי העיר. רק וול דה גול, מבורך בידיו של סט.מאסארד יכל לראותם, רק הוא יכל להענישם, רק הוא יכול להשיבם אל התופת ממנה נמלטו. וכך מתגולל לפנינו הסיפור על העיר וניסל, העיר הטהורה והמופלאה אליה שום חטא לא יכול לחדור. אנחנו מגלים את "היכל הוידויים" ואת תפקידו האמיתי, את הסודות שמסתתרים מאחורי הדלתות הכבדות המקושטות ואנו מגלים פרטים על האנשים עליהם סמכנו שישמרו עלינו מפשע ומניסיונות הפיתוי של השטן... "המרקיז" הוא סיפורו של דה גול, איש שחווה התגלות מעוררת עיניים שהביאה אותו לנוכח העובדה ששדי הגיהינום מתרוצצים בעירו. מצויד בחרב ובזוג אקדחים מבורכים בידי הקדוש יוצא דה גול אל העיר, מסייר ברחובותיה, מחפש את היצורים הנוראיים. דרך המסכה שעל פניו הוא רואה את האמת וכאשר הוא לבוש בגלימותיו והמסכה צמודה לפניו גם השדים מזהים אותו. אחד אחרי השני מוצא אותם דה גול ומשיב אותם חזרה לכלאם הנוראי. אך האם באמת מדובר בשדים? האם באמת בורך דה גול ע"י הקדוש? האם יכול להיות שיצורי הגיהינום עלו ממרבצם והשתלטו על נשמות בני האדם? בתחילת הסיפור ניתן לחשוב שזהו המקרה, אך ככל שהעלילה נפרשת לפנינו וככל שאנו לומדים יותר על המרקיז ורואים אותו בפעולה כך נראה לנו שהדברים אינם פשוטים כל כך ושיש סיכוי שכל מה שראינו אינה אלא הזייתו של זקן מטורף שמחפש משמעות לחייו. גיא דיוויס עושה עבודה מבריקה בסיפור סיפור שנראה פשוט על פני השטח ומכיל רבדים רבים יותר מהקפלים שעל גלימתו של גיבורו. הקומיקס עצמו הוא קומיקס שחור לבן, בחירה נבונה מאוד מצד דיוויס שהופכת את העולם אליו אנו נכנסים לאמיתי מאוד, מסחרר ונוראי באותה מידה. סגנון הציור שלו פשוט ונפלא, הדמויות שהוא מצייר כל כך אנושיות ובעלות הבעות הפנים אמיתיות ומשכנעות וזהו תענוג אמיתי, במיוחד כאשר אנו משווים את העגלגלות של הדמויות מול הקווים הישרים של העיר הנוצצת. אני חושב שזה היה הדבר ממנו נהניתי הכי הרבה, תשומת הלב לפרטים שדיוויס מעניק לכל ציור. צורת ההתבוננות שלו בעולם שלנו והיכולת שלו להעביר מספיק לתוך עולמו שלו על מנת להפוך אותו לאמין מספיק עבורנו המבקרים הצופים מן הצד. בגדול זהו סיפור על שליחות של אדם שמניח את כל היקר לו בצד ולוקח על עצמו את המשימה שניתנה לו, נוראית ככל שתהייה. זהו סיפור על אמונה, ועל שפיות. לא רק שפיותו של דה גול נמצאת כאן למשפט אלא שפיותם של תושבי העיר כולה, של השוטרים, של הגנרל ושל האינקוויזיטור הראשי, לא ברור אף פעם מי מהם הוא זה ששתי רגליו נעוצות הקרקע ודבריו אמת. פשוט מבריק. כאשר רכשתי את הקומיקס הייתי בטוח שהוא יעסוק במרקיז דה סאד, קומיקס אפלולי ומעניין על חייו של הסוטה הקטן. התאכזבתי לגלות שלא כך הדבר אך אז, כשהתחלתי לקרוא את הסיפור המצוין הזה הבנתי שכרגע עשיתי את אחת מאותן טעויות נפלאות שהפרי שהן נושאות מתוק מזה שתוכנן. זהו סיפור נפלא שמסופר בעזרת הציורים ובעזרת המילים גם יחד, הוא בהחלט מביא לרמה חדשה את העוצמה של מדיום הקומיקס ומוכיח עד לאן אפשר ללכת בתוך המדיום הזה שרבים שואלים את עצמם ואחרים מה ניתן להפיק ממנו. התענגתי עוד יותר לגלות שעוד שני סיפורים יצאו בשנתיים הקרובות מה שיהפוך את הסיפור הזה לטרילוגיה מרושעת ועסיסית שאני אישית מתכוון להיות אחד מבעליה. אז רוצו להזמין, לפני שיגמרו העותקים. עד הפעם הבאה, שלכם, זיו. איפה אנחנו משיגים את זה? למי שמעונין להזמין את ה TP וגם לעשות מנוי על הסדרות הבאות (ובכלל מעוניין להשיג קומיקסים), יש חברה שפועלת בארץ וממנה תוכלו להזמין את כל הקומיקסים שתרצו (כולל אלו שאנחנו כותבים עליהם כאן). כשתתקשרו תמצאו שם או את שי או את קרן, הם גם אנשים מקסימים שכיף לדבר איתם, הם מבינים, מאוד, בקומיקסים והם ישמחו לעזור לכם. ניתן למצוא אותם בטלפון: 6595252–03 בימי ראשון שלישי רביעי וחמישי בין השעות 17:00 ועד 20:00.