מסע בזמן במשחקי תפקידים חלק רביעי - השומר עצמי אנוכי? מאת: ערן בן-סער “I was here, but now he’s gone…” - Mettalica / Fade to Black ברוכים השבים לדיון המתמשך שלנו על מסע בזמן במשחקי תפקידים. בחלק הקודם (הצד האפל של הקוואנט) דנו במספר מאורעות ייחודיים למסע בזמן: נעילת זמן, אפקט אור הזרקורים, מפגשים מהופכים וגורל קבוע. החלק הרביעי הינו המשך ישיר של חלק זה, הפעם נדון בעוד כמה מהאפשרויות המוזרות יותר הנוצרות מהיכולת לנוע במרחבי הזמן – החל ממפגש עם עצמך וכלה במונח מאיים הנקרא כרונוסייד. 1. מפגש עצמי סיטואציה פשוטה האפשרית כתוצאה ממסע בזמן, אני נכנס למכונה שלי ונוסע לשבוע שעבר, שם אני הולך לביתי שלי, דופק בדלת – ואני עצמי (הצעיר בשבוע) פותח לי את הדלת. ערן בן-סער "אחד" בן 28 ושלושה חודשים עומד בתוך הדירה ומביט בערן בן-סער "שניים" עומד מחוץ לדלת ומביט פנימה על ערן בן-סער "אחד". בהנחה שאף אחד מאיתנו לא מתעלף, איך אני מרגיש? כל אחד ממני? אני נתקל כאן במחסום השפה – אף שפה בעולם לא בנויה להתמודד עם מסע בזמן, לכן אני חייב להגדיר כאן שני מונחים חדשים שיעזרו לנו לדון במפגש העצמי הסבוך: מוקדמני – האני המוקדם יותר במפגש עצמי. מאוחרני – האני המאוחר יותר במפגש עצמי. יש לנו כאן סיטואציה מאד מוזרה, המוקדמני מאד מופתע לראות את המאוחרני – למעשה אם מישהו מן השניים עומד לאבד את הכרתו בהלם זה המוקדמני. תארו לעצמכם את השוק שתחטפו אם תפתחו עכשיו את הדלת ומהצד השני תראו את עצמכם עם חיוך. המאוחרני מצידו אינו מופתע כלל, למעשה הוא גם לא יהיה מופתע לאורך כל המפגש, לכל היותר הוא יחוש דה-ז'ה-וו מעצבן לכל אורכו. מדוע? משום שהוא זוכר את המפגש, הוא כבר היה נוכח בו בזמן שהוא היה המוקדמני. הוא יודע מראש שהמוקדמני שלו עומד לצרוח בהפתעה, הוא יודע שיקח לו שעה לשכנע את המוקדמני והוא יודע שבאמצע תהיה הפסקת חשמל. הוא כבר חווה את המפגש. אם רק המאוחרני מודע לקיומו של המסע בזמן הרי שמפגש עצמי שכזה הוא בעיה קשה מאד, המוקדמני יהיה אגוז קשה לפיצוח, יהיה צורך לשכנע אותו שהמאוחרני הינו באמת הוא עצמו ולא מישהו אחר ("לא, אני באמת אתה, כלומר הייתי אתה ואתה תהיה אני. באמת.") המתחזה לו או משהו. אם גם המוקדמני הינו נוסע בזמן, ולמעשה מדובר בנוסע זמן מנוסה הפוגש בנוסע זמן מנוסה קצת פחות, הסיטואציה תנוהל מעט אחרת – תהיה פחות הפתעה, והמוקדמני לא יהיה כל כך קשה לשכנוע. השאלה היא, כמובן, האם ההיסטוריה ניתנת לשינוי או לא. דווקא בניגוד לכל המצבים האחרים במפגש עצמי הסיטואציה הקלה יותר היא כאשר ההיסטוריה לא ניתנת לשינוי. אין שום לחץ על המאוחרני לעזור למוקדמני להתנהג כמו שצריך משום שאין לו ברירה אלא להתנהג כך. במפגש בו ההיסטוריה מקובעת המאורחני יודע בדיוק מה הוא עומד להגיד (הוא זוכר את זה מהצד השני) והוא יודע שאין לו סיכוי להגיד משהו אחר, אפקט נעילת הזמן יעצור אותו מלשנות את ההיסטוריה. המוקדמני יכול להיות טיפה יותר לחוץ – אחרי הכל הוא עכשיו מגלה גוש קטן מהעתיד שלו, הוא נכנס לגורל הקבוע מראש עליו דיברנו בחלק הקודם של סדרת המאמרים הזו, הוא יודע כי הוא עומד לחיות עד שיפגוש שוב את עצמו והוא יודע שהוא, למשל, עומד לגדל שיער ארוך וללמוד הרבה על מכניקת הקוונטים. כאשר ההיסטוריה כן ניתנת לשינוי הסצנה הרבה יותר מורכבת, וכרגיל גובלת בבילתי אפשרי לניהול. כאשר ההיסטוריה ניתנת לשינוי המוקדמני והמאוחרני הם שני אנשים אחרים ולא אותו אדם, מדוע? משום שהמאוחרני יכול להחליט לשנות את המפגש, הוא יכול להחליט לא להגיד את הדבר ההוא על כיפת הקרח של מאדים משום שהוא יודע שזה רק יסבך אותו בצרות. זה מכניס למפגש הרבה מאד דילמות על מהי זהות עצמית ומהו ה"אני" של כל אחד מאיתנו – דילמות שקיימות בכל מקרה בסיטואציות מפגש עצמי, אך מוקצנות כאן עד מאד. מפגש עצמי, אם כן, הוא כאב ראש רציני. לא רק זאת, עצם קיומו של המפגש העצמי מוביל לכמה מסקנות הרות גורל מבחינה סיפורית. אם מפגש עצמי אפשרי הרי שנוסע בזמן תמיד יכול לחזור ולפגוש את עצמו לפני תחילת המשימה, להסביר לו את כל מה שעומד לקרות, להגיד לו מה לעשות ולא לעשות ולמעשה לדאוג שכל משימה תסתיים בהצלחה. יותר מכך, אם מפגש עצמי אפשרי, הרי שבנקודת זמן מסוימת אני יכול לאסוף קבוצה של עשרה "אני" מזמנים שונים על מנת לבצע משימות חשובות, שחקן חכם יכול להגיד למנחה – "צריך מישהו אחד שירוץ על הגשר, שניים שיחפו עליו באש חיה ואחד אחר שינטרל את מנגנון שדה ההגנה? סבבה, אני ממתין לשלושה מאוחרנים שלי שיגיעו לעזור לי." מפגש עצמי מנטרל מהסיפור את סכנת הכישלון ואת הצורך בעזרה. לכן אני ממליץ בחום רב להימנע מלאפשר מפגשים עצמיים במשחקי מסע בזמן, הכריזו עליהם כפרדוכס בילתי ניתן לפתרון ודאגו ליקום שימנע מפרדוכס כזה להתקיים, זה רק יעשה לכם טוב. קר הימנעו מהפתרון החצי-מד"בי של "אותה ישות יכולה להתקיים רק בעותק אחד בכל נקודה בזמן", הוא נשמע טוב שכן הוא אומר שאתה לא יכול להיות באותו זמן פעמיים (ולכן לא תוכל לפגוש את עצמך), אבל הוא גם אומר שלא תוכל לנוע בזמן לתקופות בהם אתה היית חי, וזה די מעצבן – אלו התקופות שהכי כיף להיות בהם. אוי! כמעט שכחתי, מפגש עצמי חלקי כן יכול להתרחש גם אם מפגש עצמי מלא הוא פרדוכס בילתי אפשרי – מפגש בו אין דיאלוג או העברת מידע. מאוחרני יכול לראות מרחוק את מוקדמני עולה על אוטובוס ונוסע שכן אין זה מפגש של ממש. מוקדמני יכול לראות את המאוחרני נעלם לו לפני שיספיק לשאול אותו משהו (זהו קיבעון גורל, אבל לא נורא כל כך). הבעייתיות במפגש עצמי היא לא עצם קיומו אלא במה שהעברת מידע מהמאוחרני למוקדמני יכולה ליצור. 2. לולאות זמן לולאת זמן היא מצב בו יש שני מאורעות שונים בזמן, אבל מאורע A קרה בגלל שמאורע B התרחש ובו זמנית מאורע B מתרחש בגלל שמאורע A מתרחש. ישנו סיפור נהדר של רוברט היינלין "By his footspets" על אדם הנלקח לעתיד על ידי הוא עצמו העתידי יותר ומאוחר יותר, כאשר הוא התבגר להיות עצמו העתידי, הוא חוזר לעבר על מנת להביא את עצמו המקודם לעתיד. זוהי לולאה קלאסית – אם הוא לא היה לוקח את עצמו לעתיד הוא לא היה יכול להילקח לעתיד, ולהפך. דוגמא קלה יותר – מישהו הנוסע אחורה בזמן, שוכב עם סבתא שלו (כשהיא הייתה צעירה ושווה) ומעבר אותה, לאחר מכן הוא עוזב. סבתא שלו מולידה את אבא שלו המוליד, מאוחר יותר, אותו. אם הוא לא היה נולד, הוא לא היה מעבר את סבתא ואם הוא לא היה מעבר את סבתא הוא לא היה נולד. כל אחד משני האירועים הוא הסיבה והתוצאה של האירוע האחר, מה ששובר לחלוטין את כל קונספט הסיבה והתוצאה. לולאות כאלו הן חומר גלם נפוץ בסיפורי מסע בזמן, בעיקר בפואנטות סוג ב' בסרטי מד"ב זולי תקציב, אך האם הן מתאימות למשחק מסע בזמן? התשובה היא כנראה "כן, כל עוד אין על זה שליטה מודעת". כלומר ייתכן שתתרחש לולאה, הדבר אפשרי מעצם העובדה כי מסע בזמן אפשרי ולכן הרצף ההגיוני של "זה קרה קודם וזה קרה אח"כ" אינו משחק תפקיד, בהחלט ייתכן שמה שקרה אח"כ גרם למה שקרה קודם – זה היופי במסע בזמן. אבל אם ניתן לתכנן לולאות כאלו הדבר עלול להיות בעייתי, וכל מי שראה את הסוף של "מסע הכזבים של ביל וטד" יודע על מה אני מדבר. אם לולאות ניתנות ליצירה מודעת, הרי שאין כל סכנה בעולם – אם הדמויות הולכות במדבר וגוועות מצמא, הן לא צריכות לבקש מאלוהים נס ("כמה סוכר?"), הן רק צריכות לעבור את הגבעה אל המקום הוא הן יטמינו בעתיד, בעזרת לולאת זמן, מימיות מלאות במים צוננים. לולאות זמן הן דבר מהנה, מפתיע ובלתי צפוי. אין בהן שמץ של הגיון, מה שהופך אותן קלות להסבר לשחקנים, אך יש להן מוטיבים סיפוריים חזקים – השתמשו בהן גם אם ניתן או לא ניתן לשנות את ההיסטוריה, זה לא משנה הרבה, אבל בזהירות. 3. כרונוסייד בפשטות כרונוסייד הינו רצח באמצעות זמן. זהו המנוח האהוב עלי בכל הנוגע למסע בזמן, אולי בגלל הצליל המסתורי, לרוע המזל הוא אפשרי רק אם ניתן לשנות את ההיסטוריה וזהו המצב שאני פחות מחבב. הרעיון הוא להרוג מישהו, אולי אפילו את עצמך, על ידי מניעת התקיימותו בעזרת שינויים היסטוריים. זה יכול להיות דבר פשוט כמו להרוג את הוריו לפני שהולידו אותו וזה יכול להיות מורכב הרבה יותר- אל תשכחו ההיסטוריה ניתנת לשינוי במצב עליו אנו מדברים ולכן הכל אפשרי. כרונוסייד מורכב הינו כרונוסייד בו הורגים מישהו לא על ידי יצירת שינוי היסטורי המונע את קיומו, אלא יצירת פרדוכס המונע את קיומו, פשוטו כמשמעו. על מנת שהקונספט יעבוד יפה צריך לבצע תיקון לוגי קטן בקונספט של פרדוכס, תיקון שאין בו הגיון אבל יש בו המון כיף סיפורי. הרעיון הוא כזה – כאשר נוצר מצב בו מישהו אמור לא להתקיים (למשל כי הרגו את הוריו) הוא לא נמחק מיידית מהמציאות. מדוע? משום שכל עוד קיים הסיכוי, הפוטנציאל, ששינוי חדש "יחזיר" אותו יש לו סיבה להתקיים – הוא יכול להיות הגורם הממשי לשינוי הזה על ידי לולאת זמן טובה. בכל מקרה הקורבן לכרונוסייד מרגיש מתי מתחילים להרוג אותו בעזרת שינויים היסטוריים, הוא מרגיש שהוא עומד להימחק. יש לו את האפשרות לעשות משהו בעניין, אבל כדי לו לפעול מהר – אחרי הכל אין לו מושג מה הורג אותו. במקרה כזה הוא יתחיל לסקור את ההיסטוריה האישית שלו ולחפש את השינויים שהולכים והורגים אותו, הולכים ומוחקים אותו מהמציאות. כרונוסייד טוב הוא כרונוסייד ערמומי, אחרי הכל אם אתה הורג למישהו את ההורים, הוא קולט אל זה די מהר על ידי כמה הצצות חטופות בהיסטוריה שלו. הוא יאתר את הנקודה בה אתה מבצע את זממך ויחסל אותך לפני שתספיק לעשות משהו בעניין. אם אתה עומד לחסל מישהו, למחוק מישהו, על ידי יצירת פרדוכס השולל את קיומו, היה ערמומי, הקשה עליו לגלות את המעשה עד שיהיה מאוחר מדי. הנה דוגמא טובה לכרונוסייד ערמומי במיוחד: קורבנאומלל יושב בביתו ורואה סרט, בשלב מסוים הוא ניגש למקרר ומוציא משם חבילת נקניקיות, אותן הוא מבשל ואוכל מול הסרט. רוצחמסוכן צופה בו בעזרת טלסקופ רב עוצמה ממרחק ומחייך, הוא נכנס למכונת הזמן ומכוון אותו לרבע שעה לפני שקורבנאומלל הוציא את הנקניקיות מהמקרר, הוא מופיע במטבח של קורבנאומלל, גונב את הנקניקיות ונעלם לו. קורבנאומלל נמצא כרגע בפרדוכס המאיים על קיומו, זה עתה ביצעו עליו כרונוסייד. אחרי הכל, אם לקחו את הנקניקיות מהמקרר לפני רבע שעה, איזה נקניקיות בדיוק הוא אכל? הן הרי לא היו שם. פשוט, ערמומי ואלגנטי – אם קורבנאומלל לא יזהה את הגורם לתחושת הכרונוסייד שלו תוך פרק זמן סביר (למנחה יש כאן המון כוח) הוא יתפרק מהקיום, ימחק, הכרונוסייד יושלם. זהו, זה סוגר את שני החלקים בסדרה שלנו שדנו במה יכול ולא יכול לקרות במסע בזמן, זה היה המסע שלנו בתוך המבוך שהינו הלוגיקה של העתקה בארבעה מרחבים. יש לכם את הכלים להתחיל לתכנן מערכת מסע בזמן, החלקים העתידיים של הסדרה יעזרו לכם ברמות החשובות לא פחות – הטכנולוגיה של המסע בזמן, תרבויות יורדות זמן ומשמעותן, הפסיכולוגיה של נוסע בזמן וכדומה. לבסוף רק אוסיף דבר אחד, רציתי בסוף הסדרה לרשום רשימה ארוכה של ספרים וסרטים הקשורים למסע בזמן שמומלץ לקרוא או לראות, אבל לחץ קל בפורום ובמייל גרם לי להחליט לתת לכם כמה כותרים טובים כבר עכשיו, לסקרנים מבינכם. אז הנה רשימת קריאה וצפייה מומלצת (חלק מהכותרים לא תורגמו לעברית): קריאה There will be Time / פול אנדרסון. קץ כלזמן / אייזיק אסימוב. By his footsteps / רוברט היינלין (סיפור קצר). מכונת הזמן / ה.ג. וולס. צפייה טרילוגיית "בחזרה לעתיד". "Bill and Ted's Excellent Adventure" – זהו החלק הראשון והפחות מוכר של מסע הכזבים. Quantum Leap – סדרת הטלוויזיה. משדרים אותה עכשיו בערוץ 10. Terminator II – גם הראשון טוב, אבל השני מתעסק יותר בשינויי ההיסטוריה. 12 קופים – אחד הטובים בכל הנוגע להיסטוריה שלא ניתן לשנותה. מנהרת הזמן – הקלאסיקה של כל הזמנים, משודרת בערוצי הלויין.