אני, ההתחלה

מאת: יובל אורנר

 

הלכתי ומצאתי כמה חברים, בחרנו שיטה (או לא) בה אנחנו רוצים לשחק, חשבנו על דמויות, והחלטנו על יום בו משחקים (השלב הכי קשה). לשמחתנו הרבה, מצאנו מנחה מצוין, שהציג בפנינו עולם מעניין, אפשרויות נפלאות, המון דמיון והנאה. התחלנו לשחק, ובאמת, הכל זורם יופי, וכיף, ובסדר.

 

אבל גם במצב הכי אידיאלי הזה, יש לנו, כשחקנים, מה לעשות בכדי לשפר את המשחק וההנאה ממנו. נכון, האחריות ה"רשמית" לבניית העולם, המערכה, והיחסים מוטלת על המנחה. אבל האם הוא ורק הוא בלבד? איפה אנחנו כשחקנים יכולים לעזור, לתמוך, לבצע פעולות בשם עצמנו על מנת לקדם את העלילה, הדמות, העולם ובכלל?

 

אני ואני

על מנת להתחיל בכלל לענות על שאלה כזאת, אני רואה לנכון לגשת למקור, כלומר, האני. על מנת שאוכל לתפור את דמותי בתוך העולם שמוצג לפני, רצוי שאדע עליה כמה שיותר. בדיוק כפי שאני, כיום, יודע בקירוב מסוים איך אתנהג אם מישהו חותך אותי בכביש, האם אני מעשן, מה דעתי על המצב הביטחוני ואיך אני מרגיש כלפי הכלבה שלי, כך כדאי שנדע גם על הדמות שלנו.

כבר רבות נאמר ונכתב על עומק דמות. ישנם אלה המסתפקים בנתונים יבשים, על הדף או בראש, ויש להם קו מתאר כללי ביותר על הדמות. ישנם אלה ההולכים עד הסוף, בודקים עם עצמם איך הדמות (והם) יפעלו וירגישו בכל רגע ומצב נתון, ממלאים שאלוני דמות שונים ומרובים, ואולי אף מגיעים לשאלות "אם היית סבון, איזה סבון היית?"

 

אישית, אני מאמין באיזושהי דרך באמצע. אני בונה את הדמות, מכניס לה אופי, קווים כלליים, כאשר הרבה מתוך אישיות הדמות אני בונה תוך כדי המשחק (לכן, דרך אגב, בשיטות מבוססות דרגות, אני מעדיף להתחיל בדרגה נמוכה, מה שמאפשר לי לגדול עם הדמות שלי, על פני דמות בדרגות גבוהות יותר, בה האישיות וסגנון הדמות אמורים להיות יותר ברורים. כמובן וגם אז ניתן לשנות, אך זהו בדיוק ההבדל בין לשנות גבר בן 45 לנער בן 15).

יחד עם זאת, אני מאמין כי יש מקום לבדוק עם עצמי ועם דמותי כל מיני שאלות. שיטה בסיסית, למשל, שלא דורשת הרבה זמן, ואינה שאלון 300, הינה שיטת עשרת הדיברות. כלומר, קחו לידיכם את עשרת הדיברות, ושימו את הדמות שלכם ביחסה לכל אחת מהדיברות. לדוגמא:

 

א. אנוכי ה' אלוהיך
ב. לא יהיה לך אלוהים אחרים

ג. לא תישא את שם ה' לשווא

מה היחס של הדמות שלי לאלוהות? כמובן וזה גם תלוי כמצב האל/ים בעולם המשחק. ישנם עולמות בהם האלים הם דבר קיים ומוחשי (ע"ע הרקולס/זינה), המשולב בחיי בני האדם. הרי אז אין שאלה של להאמין או לא, אולי רק באיזה.
מצד שני, ישנם עולמות בהם יש מספר אלים, והם מרוחקים, ולא ממש מופיעים, ואולי איש אינו יודע אם הם קיימים או לא. גם כאן יש על מה לחשוב. אחת החוויות הזכורות לי לטובה הייתה ויכוח תיאולוגי בין הלוחם שלי, שהאמין באל מסוים, מול כהן של אל אחר.
כלומר, עצם העובדה שהדמות שלי אינה דמות של כוהן לא הופך אותה לדמות שאינה מאמינה באל. כפי שבינינו יש חרדים, מסורתיים, רפורמים וחילוניים, וכולם מתייחסים לאותו אל, כמו גם זרמים שונים של נצרות ועשרות דתות אחרות, , כך יכול להיות בדמויות שלנו.

חשוב לזכור, יחס לאל תמיד קיים. גם לא להאמין בקיומם של אלים, זה יחס. קצת פילוסופי, אבל נכון.

 

ד. זכור את יום השבת לקדשו

האם לדמות שלי יש מנהגים מיוחדים? לאו דווקא בהקשר הדתי, זה יכול להיות בצורת אמונות תפלות. זכור לי במיוחד לטובה דמות של חבר שלי, שהיה נוהג בלילה לקחת עצמות דגים, לרסק אותן לאבק ולפזר מסביב למקום השינה שלנו, להגנה (לא קסם ולא בטיח, סתם משוגע). כשהתעוררנו באמצע הלילה, מכיוון שתקפו אותנו, הוא מלמל כל היום "אבל זה אמור היה לעבוד.. אולי זה לא הדג הנכון?". כלומר, הוא פיתח מנהגים חדשים משלו, בלי שאף אחד ביקש ממנו, ובכך תרם גם לעצמו, לפיתוח הדמות, ולהנאת המשחק של כולנו. דוגמאות נוספות יכולות להיות בעיות פסיכולוגיות, פיזיות, סגנון דיבור, הומור מסוים, ועוד כהנה וכהנה.

 

ה. כבד את אביך ואת אמך

אוקי, אז אולי לאו דווקא אימא ואבא, אבל מה היחס שלי למשפחה שלי? כמה אחים/ות יש לי? כמה דודים ודודות? מה המבנה המשפחתי שלי, ואיך אני מרגיש כלפי הרלוונטיים מביניהם? האם אני בכלל מכיר את המשפחה שלי? אולי אבא שלי עזב את הבית בגיל צעיר, גדלתי בלי דמות אב ועכשיו אני מחפש קירבה לאנשים שאני רואה בהם תחליף אב? ואולי אני בא ממשפחה חמה ואוהבת, והקשר שלי אליהם הוא עז ואמיץ, וקשה לנתק אותנו? שווה מחשבה.

 

ו. לא תרצח

שאלה קשה. יש הבדל עצום בין הגנה עצמית, הריגת מפלצת, ובין לגשת למישהו ולרצוח אותו, מתוך כוונה ותכנון. לא כולם מסוגלים לזה. חלקנו מסוגלים לזה מתוך כעס, אולי, מתוך תסכול, או מתוך כל מיני רגשות שליליים. האם אני (הדמות) מסוגל לרצוח מישהו? מה יצטרך לעשות אותו אדם על מנת שאגיע לכך? אולי חיי אדם הם כקליפת השום בעיני, ומי שמפריע לי בדרכי, אני מסיר אותו? או אולי אני חמום מוח, ורואה בכל דבר עלבון, וכך מגיע למצבים אלימים במיוחד? לשיקולכם.

 

ז. לא תנאף

מסביר את עצמו, אין צורך בהרחבות, נכון?

 

ח. לא תגנוב

גם כאן, כמו ב"לא תרצח", יש בעייתיות מסוימת. ייתכן ואני אזרח שומר חוק, ולעולם לא אגנוב. ייתכן ואני חבר בגילדת הגנבים, וזהו מקצועי. אך ייתכן ואני חייב לגנוב, כגון המקרה הקלאסי בו אדם גונב כיכר לחם על מנת לתת לילדיו הרעבים. האם אסור לעבור על החוק, או שמא זה בסדר כי זה למען אחרים, ולמען הצלת חיים?

 

ט. לא תענה ברעך עד שקר

שקר, בניגוד לגניבה או רצח, הוא דבר עדין יותר, שרובנו משחקים בגבולות שלו. דוגמא טובה היא מושג ה"שקר לבן" הנחמד, שמאפשר לנו לשקר על מנת ולא לפגוע. אבל אולי אני שקרן סידרתי? אולי אני חי בעולם משלי, וממציא/משקר על כל דבר? ואולי אני כה ישר כסרגל, עד כי איני מוכן לשקר אפילו בקצת, ולו בכדי לעבור את השומר?

ובוא נזכור, רוב ה"קומבינות" כרוכות ב סילוף מסוים.

 

י. לא תחמוד

וזה כבר ממש קשה. מה אנחנו עושים עם המחשבות שלנו? האם אנחנו מקבלים אותן כלגיטימיות, או שאנו מכים על חטא על כל מחשבה "לא טהורה" שיש לנו? אני אישית חושב שזו השאלה הקשה ביותר, ולכן אתן לכם לעבור אותה לבד.

 

זו הייתה הקדמה די ארוכה, והסיבה היא שאני מאמין שקשה לנו, כאנשים וכדמות, לבצע כל שינוי או עזרה לפני שאנחנו עושים אותו הדבר לעצמנו. כלומר, עכשיו, אחרי שאנחנו מכירים את עצמנו, נוכל לעבור קדימה לשלב הבא בתרומתנו להצלחת המערכה.

 

אני והחברה

כולנו באים במגע יומיומי עם אנשים. חלקנו עם אותם אנשים, חלקנו פוגשים כל יום אנשים חדשים לחלוטין, או אנשים שאנו מכירים קצת. תנסו רגע לחשוב, האם יש מישהו שאתם פוגשים, ואין לכם יחס כלפיו? קשה לי להאמין. לפיכך, השלב הבא במערכה הוא הקשר שלנו אל הסובבים אותנו, החל מהמעגל הקרוב ועד לאחרונת המפלצות. כמובן ואין צורך לחשוב על יחס אישי לכל יצור ויצור, אך ישנם מספר ישויות שחשוב לשים עליהם את הדעת.

בראש ובראשונה, חברי לקבוצה. אני לא מדבר על האנשים מאחורי הדמות (אם כי גם זה מומלץ), אלא דווקא על מערכת היחסים בין הדמות שלי לבין הדמויות האחרות. במהלך המשחק יתפתחו מערכות יחסים כאלה ואחרות. כולנו, אני מניח, מכירים את המצב בו אני מאוד קשור לדמות אחת, דמות אחרת לא ממש משנה לי, ואחרת הייתי מוכן להרוג ברגע. את מערכות היחסים האלה ניתן לפתח גם מעבר למפגש החד שבועי שלנו, ואני אפילו ממליץ על כך.

 

דברו על הדמויות עם אנשים אחרים (מומלץ מהתחום), ונסו לראות איך הדמות שלכם מרגישה עם חבריה למסע. הרימו טלפון לשחקן של הדמות השניה, ונהלו איתו שיחה ארוכה ופתוחה, אשר מתנהלת כולה כאשר שניכם "בתוך הדמות". כתבו לעצמכם רעיונות, מחשבות, תחושות וכדומה. כל אלה הן דוגמאות, שלהן אותה מטרה, והיא העמקת הקשר בינינו לבין הדמויות האחרות הפעילות במערכה. ניתן, למשל, לדבר עם המנחה, לבדוק איתו מחוץ למשחק דברים שונים על הדמויות. לא מדובר על ניסיון לקבל מידע שדמותי אינה אמורה לדעת, אלא, למשל, ללכת עם הדמות ל"מקורות יודעי דבר" אשר קיימים במערכה ולבדוק פרטים נוספים על דמות כזו או אחרת.

הבה ונרחיב את המעגל, באותה שיטה. תבדקו מה קורה עם העיר בה אתם נמצאים, עם הדב"שים המרכזיים, עם האויב הנוכחי (או הנצחי). במילים אחרות, נסו לפתח רעיונית את היחס שלכם לסובבים אתכם. הרי אנחנו, כאנשים, עושים את זה כל יום, מחדש, בלי לשים לב. פה מדובר באותו הדבר, עם אולי קצת יותר מחשבה מראש. בעיני, רווח נקי.

 

אני, המנחה

בתור שחקנים, יש לנו מותרות בכך שאיננו חייבים לחשוב על תיאור החדר, אלא לקבל אותו מהמנחה. אנו זקוקים רק לדמיין את המפלצת בעיני רוחנו, לא ליצור אותה.

ומדוע לא, בעצם? נכון, המנחה אמור (ורצוי) שיבצע את רוב הפעולות האלה, אך אנחנו, בתור שחקנים, יכולים לעזור למנחה בתפקידו, ובכך ליצור אחדות שלנו עם העולם והמערכה, כמו גם המשחק, והנאתנו ממנו.

 

הדוגמא הראשונה שעולה לי בראש היא מקרה שסיפר לי חבר שלי. הוא הנחה לקבוצת חברים, כאשר בשלב מסוים הם נכנסים לחדר, נתן תיאור כללי לחדר, ובמרכזו דמות אשר היה צורך להיפטר ממנה. אחד השחקנים ציין כי הוא "לוקח את המלחת (הכלי איתו הופכים גחלים) מהאח ומכה בראש הדמות."

 

עכשיו, בתיאור הראשוני של ידידי הוא לא ציין כי ישנה אח בחדר. יחד עם זאת, מדובר היה בחדר בטירה, אשר בהחלט ישנה סבירות שיש בה אח שכזו. לכן, אישר ידידי את הפעולה ואף תיגמל את הבחור על החשיבה יצירתית.

מה היה לנו פה, בעצם? השחקן הפך, ולו לרגע אחד, למנחה. הוא הוסיף פרט כלשהו לעלילה, ובכך תרם למעשה לאווירה ולקידום המשחק. והרי כולנו יכולים לעשות זאת. כמובן ויש צורך באישור המנחה, ולכל דבר יש גבול (בסופו של דבר, אנחנו השחקנים והוא המנחה), אבל במידה נכונה, עם קצת יצירתיות ומעוף, ניתן ליצור פרטים נוספים, אשר הם כמו מסגרת על ציור יפה אפשר גם בלעדיהם, אבל הם הופכים את הציור לתמונה כוללת.

 

אני, אחריות אישית

כותרת מוזרה משהו, לא? מה שאני מנסה לאמור בה הוא, שטוב יהיה אם ניקח אחריות ושליטה על הדמויות שלנו, מה שהן יודעות ומה שהן עושות.

לדוגמא, ייטב גם לנו וגם למנחה אם במקום לשאול אותו בפעם העשירית "תגיד, איך קראו לכפר ההוא, נו, איפה שפגשנו את הזקן הזה?" נרשום לנו בצד את שם הכפר והזקן. או למשל, גם אם המנחה לא מקפיד, כדאי להיות במעקב אחר המצב הפיננסי שלנו, כמות הציוד ומגבלות אחרות.

ישנם הרבה מאוד פרטים קטנים, אשר כפי שציינתי קודם, תורמים לתמונה הכללית, גם אם אינם במרכזה. לצפות מהמנחה לזכור ולעקוב אחר כל פרט כזה, זה לא הגיוני, ואף אינו נכון ורצוי. הדמות היא שלי, ולכן אני אמור לדעת מה קורה איתה, גם בקטעים הקטנים יותר.

קחו את הדמות אליכם לידיים. לא תאמינו כמה כיף זה מוסיף.

 

אני, יומן מסע

זוהי, למעשה, מעין כותרת סיכום. אז מה היה לנו שם? עברנו על קשר שלנו עם הדמות שלנו, והיכרות איתה. בדקנו מה קורה בינינו לבין שאר השחקנים במערכה, המקומות והדב"שים, כמו גם ישויות אחרות שאולי נבוא איתן במגע. הסתכלנו איך אני יכול להוסיף פרטים על בסיס הנתונים שקיבלתי מהמנחה, על מנת לקדם ולשפר. ולבסוף, נגענו באחריות האישית, בשליטה שלנו על הדמות שלנו, אף בפרטים ה"זניחים" יותר שלה.

מה נשאר? כמה עצות ו"טיפים" שלי על מנת לשמור על המשחק מעניין, המנחה מסוקרן, וכמובן, על עצמנו וחברינו בהנאה.

 

-                     יומן מסע. לא כל דמות זה מתאים לה, כמו גם לא לכל שחקן, אך אם זה באופי שלכם, תכתבו בסוף כל פגישה מה קרה, כפי שהדמות שלכם רואה את זה. זה יכול להיות בצורה של יומן, מפרט טכני, הגיגים או סתם אוסף של קטעים לא ברורים. זה תורם רבות, גם להסתכלות של הדמות שלי על המערכה ומה שקרה, גם לזכור מה בדיוק קרה, ולבסוף, זה מהנה מאוד להקריא את זה בתחילת המפגש הבא. כל האי דיוקים הנובעים מאופי הדמות, הראיה מצד שלא חשבת עליו (כאשר אתה שומע "יומן מסע" של דמות אחרת), והסגנון השונה של כל אחד מאתנו תורמים לאווירה ולהנאה.

-                     דברו עם המנחה. כבר ציינתי את זה קודם, ואני חוזר על זה שוב. נהלו איתו שיחות על איך הדמות שלכם מרגישה, תסבירו לו למה היא עשתה דבר כזה או אחר. אל תשכחו, זה הפידבק הכי טוב שאתם יכולים לתת לו. כך הוא יוכל לדעת איפה אתם עומדים, ולאן אפשר להמשיך מכאן.

-                     פעם בכמה זמן, תנסו לראות איך הייתה הדמות שלכם מתנהגת במצבים שונים אשר עוברים עליכם ואתם נתקלים בהם בחיים האמיתיים. כמובן שלא מומלץ לקחת את זה רחוק מדי, אבל זה בהחלט שומר על עניין ועוזר להבנת הדמות, ומשם למשחק מלא יותר.

-                     תהיו יצירתיים. תפתחו את הראש לרעיונות חדשים. בקשו מהשחקנים האחרים לתת לכם נקודות וזוויות הסתכלות חדשה שלא חשבתם עליהן, ונסו לראות האם זה מתאים לכם. אם כן, יישמו אותן.

 

במילות סיום אחרונות, מה שניסיתי להעביר במאמר זה הוא את היכולת שלנו, כשחקנים, לתרום למהלך המשחק, להיות "מיני-מנחים", לעזור לעצמנו ולחברינו לקבוצה במשחק, וכיצד אנו יכולים "לזרוק" שינויים ורעננות למשחק שלנו.

 

קחו מה שתיקחו מן המאמר, ותזכרו את הדבר החשוב ביותר בעיני:

באנו בשביל ליהנות.