תיקי פיכס: האימה

מאת: אמיר איתן, זיו קיטרו

 

"אתה רואה? אתה רואה? זו הסיבה שאני לא הולך לגור בארה"ב. הרי ברור שבמדינה שסוגדת לשימוש מופרז בכלי נשק, שמשתחווה לאלימות המוחלטת, להתעללות ביצורים חיים, במדינה כזו יכולים לקרות רק דברים רעים." זיו היה נלהב כולו מהדברים שזה עתה הגה והוא עמד במרכז הסלון, אצבעו באוויר ועיניו רושפות אש.

אמיר הביט בו בגבה מורמת תוך שהוא מרוח בתוך הפוף ושאל- "ואת כל זה הסקת מצילום של פיסול בדלעת?"

 

זיו הביט באמיר תוך שהוא מרים גבה בעצמו "אני חושש, ידידי שאתה לא מבין את המשמעות הנסתרת שמאחורי הדברים." הוא התיישב במהירות לצידו של אמיר שניסה להתרכז בסרט ולא ממש רצה להקשיב להטפות הדת של זיו, "תראה, הם מגלפים את הדלעת למה בדיוק?"

"פנים מוזרות?" ענה אמיר בקול יבש.

 

"כן, יפה, פנים מוזרות. פנים שהן מטאפורה לפני אדם מחייכות אך פני אדם נלעגות. מה שהסרט הזה אומר לנו, בעצם, הוא שבני אדם הם יצורים נלעגים שמחייכים רק בגלל שהם חושבים שיש צורך לשים מסכה על פניהם למרות שלמעשה כואב להם בפנים מהחלל הנוראי שרובץ שם. לא רק זאת אלא שהם מנסים למלא את החלל שבפנים באור מלאכותי, נר שעווה, למרות שהם יודעים שלא זה מה שחסר להם. הם זקוקים לתוכן אמיתי שנלקח מהם ע"י יד חודרנית חמושה בסכין חד ששיסף בבשר החי של ה...דלעת עצמה, ראש הדלעת למעשה, שהיא, כפי שציינתי בתחילת הפסקה הארוכה הזו, דימוי לאדם." הוא עצר כדי לקחת אוויר והמשיך, "זו הסיבה שהחברה האמריקנית אכולה מן היסוד בריקבון ובשחיתות, וזו הסיבה לכך שיש כל כך הרבה פשע ברחובות."

 

זיו הביט באמיר כשחיוך עצום מרוח על פניו "נו? מה אתה חושב?".

"זיו, אין לי מושג מה אמרת עכשיו, תסתום את הפה ותן לראות את הסרט. זה 'האלווין 20 שנה אחרי', לא איזו פאראפרזה על חיי הנוער בארה"ב. סרט, סרט אימה דבילי. תן לראות. חוץ מזה עכשיו מתחילה העלילה."

"זה צילום תקריב על הכוסית."

"ב-ד-י-ו-ק! עכשיו שתוק."

 

"אוקי, הם הפסיקו לצלם את הכוסית! מה קורה פה? מה זה הסרט הגרוע הזה? לאן העלילה יכולה להוביל מפה? הם פשוט קטעו את הסרט באיבו! איך אפשר לבנות ככה תסריט? הכלבה שלי משתינה תסריטים יותר טובים! מי הבמאי הזה?" פצח אמיר.

"ג'ון קרפנטר" השיב זיו.

"זה מסביר..." ענה אמיר.

 

הסרט עבר לאיזה קטע מרגש, עם שיחה מעמיקה שמעניינת את התחת.

"מה זה השטויות האלה?" שאל זיו.

"אני לא יודע..." אמר אמיר

"זה הסרט הנכון?, זה לא נראה כמו הסרט הנכון? איפה הדם פה?"

אמיר גלגל מתחת לשולחן עצם מתכתי.

 

"זה טעון?" שאל אמיר את זיו.

"אני לא בטוח. רוקנתי אתמול כמה מחסניות על כמה חברה בביגור. תנסה, מה כבר יכול להיות? לא יכול להיות יותר גרוע מהסצנה הזו, נכון?!" שאל זיו.

"מה שנכון, נכון." חתם אמיר וכיוון לעצמו לרקה.

"רגע, רגע, זה בדיוק התחיל להיות טוב, איזה מופרע ברחוב רודף אחרי ילדה קטנה ומנסה לשסף לה את הגרון..." צעק זיו בהתלהבות.

"או... Go killer!" צעק אמיר ושכח לפתח הלאה את ניסיון ההתאבדות שלו.

 

"תגיד לי, השיער הזה שלו- מה הסיפור שלו? הייתה לו תאונה עם המייבש שיער? עם הסכין גילוח? איך הוא מסתובב ברחוב ככה? אם אני הייתי הרוצח הייתי פוסח על העלילה ורוצח ישר את הבסיס- את הילד המעצבן הזה. זה ילמד אותו להסתרק." התעצבן זיו.

"כן, אבל אז הוא לא יוכל להסתרק יותר..." אמר אמיר בנאיביות.

"עדיף ככה. פריק אחד פחות להתייחס אליו." צעק זיו.

 

"או , או... ראית את הכושי הזה? הוא איים על הילד שהוא ירצח אותו! ראית את התנועה הזו שהוא עשה עם החיתוך ליד הצוואר?! זה כושי! איזה סרט אותנטי! איזה אמינות! אתה ממש מרגיש את הסרט נוזל מהמסך! אתה יכול לחוש את הסרט, את האווירה! את עבודת בימוי, ליהוק, תסריט! פשוט גדול... אוי, יורדת לי דמעה מהעין מרוב שזה מדבר אליי!" אמר אמיר.

 

"שתוק... הכוסית מדוסון קריק בתמונה עכשיו" אמר זיו, "ריכוז!".

השניים התרכזו בקפידה בסרט מועמד פרס הנובל הזה.

"היא אישה והיא בלונדינית , איך היא מצליחה לנווט?" זיו טען כנגד הסרט.

"אחרי שאתה מנווט בנהר המזוין הזה לבית של דוסון, פעמיים ביום, אתה מקבל חוש ניווט של סייר יערות!" השיב אמיר.

 

"מה יותר מבאס, להירצח על ידי רוצח מסוכן או שאימא שלך תהיה המורה שלך לספרות, המנהלת של בית הספר שלך ותשאל אותך שאלות בזמן השיעור?" שאל אמיר.

"שאימא שלך תראה ככה ותתלבש ככה. ויותר גרוע מזה יכול להיות רק (אבל רק!) שאימא שלך תרקוד עירומה מול ארנולד שוורצנגר וכל האומה האמריקאית תיראה אותה". השיב זיו.

"אתה יודע שזה סיפור אחר?" שאל אמיר.

 

"כל הסרטים הטובים מקושרים... מין רצף של טוב טעם כזה..." ענה לו זיו בביטחון.

"זה הפטריות נכון? אמרתי לא לאכול אותן, הם נראו לי חשודות."

"מה? שתוק. זה הרי ידוע. כל העלילות האמריקאיות מקושרות אחת לשנייה, זה מן חוק אוניברסלי. ככה זה מסביר איך ארנולד כל כך מיומן בכל מיני כלי נשק בכל הסרטים שלו ורק משתפר כל הזמן. הוא התחיל בתור שרירן בסרט 'הרקולס בניו יורק' והתקדם הלאה. אז אחר כך הוא היה שרירן שיודע להלחם ואחר כך נשק ואז מיומנות בהישרדות ולש"ב ומשם מטוסים ובלגנים. זה בנוי שכבות שכבות, רק העין המיומנת יכולה לקלוט את זה. העניין הוא ש...נו...זה הקטע הזה של...יופי אמיר בגללך שכחתי".

"כן בגללי, תפסיק להסתכל על הישבן של ההיא ותמשיך את ההסבר שלך."

"מה? אה כן... טוב העניין הוא שצריך להסתכל על התמונה הגדולה. אם היית עובר את סדנת הקונספירציה של אבי היית מבין, זה כל מה שיש לי לומר לך."

 

"טוב בסדר, עכשיו תסביר לי, למה הוא רודף אחריה?"

"לא ראית את הראשון?"

"לא, לא ממש, אחרת לא הייתי שואל אותך, נכון?"

"יש בזה משהו אבל איתך אי אפשר לדעת, בטח לא אחרי שאכלת את הזיתים האלו, זה נראה לי מאוד משונה שעל הזית יש פטרייה לא ככה?"

"זיו אתה מוכן להסביר לי את העניין?"

"כן. טוב זה פשוט מאוד. בגיל 6 הדביל הזה לקח סכין ורצח את אחותו הגדולה. תפסו אותו וזרקו אותו לאשפוז והוא ברח, רדף אחרי האחות השנייה, נתפס נחתך נשרף ונעלם. עכשיו המתוסכלת הזאת הפכה להיות אלכוהוליסטית חולת הדק שהופכת את הבן היחיד שלה למתוסכל בצורה לא תאמן. זו עוד בעיה שיש לי עם הסרט הזה. נראה לך שסתם קם בבוקר ילד ורוצח את האחות שלו? ברור שלא. כפי שידוע, ממחקרים מפורסמים מאוד, בנות מתעללות באחים שלהן. הן בטח איפרו אותו ושמו לו לק והלבישו אותו שמלות. יום אחד הוא חטף קריזה וחתך אחת מהן. מרוב תסכול הוא לא זכר מי אשמה (ואולי שתיהן אשמות) אז הוא רודף אחרי השנייה. אם אני הייתי מנהל את ההצגה הייתי נותן לילד לגאול את הטיפשה מהייסורים שלה ואחרי שהוא היה מחסל אותה הוא היה מרגיש טוב יותר, הוא היה מטהר את עצמו ויכל להתחיל להתלבש יפה, לקחת מזוודה ולרכוש השכלה. מה רע בתסריט הזה? ככה אתה מלמד גם אנשים שאלכוהוליזם הוא לא דבר טוב כי הנה היא שתתה ומתה."

 

"זיו אתה עוצר לפעמים לנשום? כי אם לא אז יש לי כמה חברה במגמה הביולוגית שהיו רוצים אותך לניסוי."

"עזוב שטויות, אתה רואה, זה סרט. עכשיו זה מעניין. להוריד למישהי את הרגל ע"י מעלית שירות. גאונות לשמה."

"איי, זה כואב. או אתה רואה, יורים בו והוא מת."

"הוא לא יכול למות כי הוא הרשע האולטימטיבי, הוא לא יכול למות."

"אז למה הוא נופל מהיריות?"

"רוע מוחלט או לא רוע מוחלט, אתה חוטף כדור אתה נופל."

"טוב" אמר אמיר "עכשיו תסביר לי את העניין הזה של רוע מוחלט."

"החברה האמריקאית החליטה לפני שנים שלרוע אין פנים כי אם יש לו פנים אז הוא עלול להיות מאיים יותר ולכן הוא הופך להיות סכנה ברורה ומיידית שיש להתמודד מולה והם לא מוכנים להתמודד עם כלום. אם היו מוכנים להתמודד הם לא היו זקוקים לדלעת שתשמש כקורבן לפריקת..."

"די!!!" צעק אמיר "מה יש לך מהדלעת? צא מהדלעת, הם לא רוצחים דלועים, הם עושים מזה מרק, טוב? יאללה. די, הבנו, שאלתי על רוע מוחלט, מה יש לך מהאמריקאים???"

 

"אוווך, זה כאב." אמר זיו

"מה?"

"פספסת, לרוע המוחלט יש ביצים."

"נראה כואב."

"כן, או והנה מגיע השומר הכושי, סליחה, האפרו-אמריקאי, לעזרה."

"לא ירו בו קודם?" שאל אמיר

"כן אבל אנחנו במאה ה-20, לפחות בסרט הזה, אי אפשר להרוג את השחור בלי שיקריב את עצמו על מזבח הצלת האנושות, זה פשוט לא קורה. האמריקא..."

אמיר נעץ בו מבט רצחני.

 

"טוב, הסרט הזה לא הולך לשום מקום."

"בערך כמו הכתבה הזו" מלמל זיו תוך שהוא מקליד

"רע, רע מאוד. אני לא מצליח אפילו להבין מה קורה כאן."