|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
בניית
מערכות: " I Did it my way…" חלק ב' מאת: זיו
קיטרו בכתבה זו אני אתרכז בשילוב
רעיונות חדשים לעלילה ובניית הסיפור עצמו. כמו כן נדבר על מוסיקה ושימוש בה בזמן
המשחק וכיצד היא משנה את המערכה. בנוסף נדבר על תכנון המפגשים הבאים מתוך מה
שהתרחש במפגש הנוכחי וכנושא אחרון
אביא את בניית מערך הדמויות, הכוחות הפועלים ואירועים מאחורי הקלעים. המפגש הראשון משמש אותנו, יותר
מכול דבר אחר, בכדי להכיר האחד את השני, ללמוד ולהבין מה הדינאמיקה שלנו כקבוצה. לאחר שהדבר הובהר אנחנו יכולים
להתחיל לרוץ עם הדברים. בחלק הראשון של כתבה זו נצמדתי
למערכה שלי על מנת להבהיר את הדברים, בכתבה זו אני אשתמש במערכה רק על מנת לחזק
נקודות. כעת הגיע הזמן להפוך את קצה
החוט שלנו לאריג משובח. דיברנו על קבלת הרעיון הראשוני
ופיתוחו ע"י שאלות וראינו כיצד אנו מכניסים את השחקנים אל תוך העלילה. כעת
הגיע הזמן לארוג את הסיפור והדמויות יחד וליצור את המערכה עצמה. בנוסף קבענו לעצמנו מספר
"חוקים" על פיהם נעבוד:
היה זה במפגש הרביעי בו ידעתי
באופן מוחלט מה עומד להתרחש במהלך המערכה. עד אז היו לי כיוונים שרציתי לפתח,
יותר בכדי לאפשר לשחקנים לחקור את העולם הזה שאנו יוצרים יחד ופחות בכדי לקדם את
העלילה בכיוון אותו רציתי. כעת היו לי ארבעה שחקנים: אבי – ג'ונת'ן
מתיוס 13/5/1975 אמיר – ג'ון ווילסון
18/3/1970 ניר – סטיב 6/9/802 ערן – דניאל
21/11/1968 אני מאמין גדול באלתור ולמרות
שאני מתכנן המון דברים אני מוכן, ללא היסוס, למחוק קטעים שלמים, להזיז אותם או
לשנותם בהתאם לצורך העולה מהמשחק עצמו. כך שלמעשה כאשר אני בונה את המערכה אני
עושה שני דברים במקביל:
לאחר שהשחקנים עזבו ואני יושב
מול תקציר המפגש אני חושב מהם הדברים שעומדים לקרות עכשיו? מה יעשו הדמויות שלי
בתגובה לכל מה שעשו דמויות השחקנים? בנוסף אני שואל אם ישנם אירועים שעומדים
להתרחש ושאינם קשורים למשחק העכשווי אלא לעתידו העולה ובא. גם אם יש לי תמונה משולמת של מה
צריך להתרחש אני בוחר רק את הנקודות החשובות ביותר ומציין לי אותן. המשחק עצמו
לא עובד על פי נוסחה הוא יהיה פתוח לשינויים. דוגמה: להלן הצורה בה
הופיע המפגש בתכנון המקורי: החבורה נקלעת בחוויה
רצינית של סמים משונים, סמים שפוגעים גם בסטיב (המלאך- שגופו הופך פגיע יותר
ויותר) (השיר CRAZY, של SEAL, ישמש
לסצינה הזו, השיר הזה ואחרים שישמעו מטורפים) כל ההרפתקה תהייה חוויה מעוותת של
חושים. המטרה שלהם תהייה להימלט מהמקום הזה ולמצוא דרך חזרה להכרה. אם יעשו את הצעדים
הנכונים יזכו לתובנות לגבי מה קורה ואלוהים ידבר איתם, יסביר להם בקצרה מה מוטל
עליהם. הם מופיעים לפני
טירה, הם לא יכנסו עדיין אבל זו נקודת ההתחלה ונקודת הסוף. הם יגיעו למדבר,
מתקדמים לעבר נווה מדבר ממנו עולה מוסיקה משונה (תפוז מכני 10) הם מגיעים רק על
מנת לראות קבוצה של ננסים צבעוניים בלבוש מבריק מסתובבים להם סביב זוג מלכותי
הנראה רב עוצמה. המלך מקשיב להם ואומר להם שרק ודרנואל יכול לעזור להם. לאחר שיטיילו קצת
בתוך המרחב המשונה הזה ייתקלו בני החבורה בליאונרדו דה וינצ'י ( ודרנואל, הוא
דמות האלוהים, דמות שתופיע מאוחר יותר בעולם "האמיתי") הוא יהיה
במעבדה שלו באמצע מחקר וישוחח עימם בחידות, פחות או יותר ממלמל הרבה מאוד דברים
וקורא להם לחקור את האמת. הוא גם ירמוז להם יותר ויותר לגבי מטרתם ותפקידם. חשוב לציין רק
החבורה עצמה תהייה כאן ולא מלווים. בתחילה אלוהים יכל
לפעול רק מתוך תת ההכרה של הדמויות עד שהם יהיו חזקים מספיק על מנת ליצור את
ליאונרדו (אלוהים) אל המציאות ומשם, בסופו של דבר, חזרה לשמיים. לאחר מחשות רבות ותוך כדי משחק עלו
לי עוד רעיונות, רעיונות אלו נשזרו אל תוך המפגש כשאר זה יצא לפועל. בסופו של
דבר הטקסט נראה כך: החבורה נקלעת בחוויה
רצינית של סמים משונים, סמים שפוגעים גם בסטיב (המלאך - שגופו הופך פגיע יותר
ויותר) (השיר CRAZY, של SEAL, ישמש
לסצינה הזו, השיר הזה ואחרים שישמעו מטורפים) כל ההרפתקה תהייה חוויה מעוותת של
חושים. המטרה שלהם תהייה להימלט מהמקום הזה ולמצוא דרך חזרה להכרה. אם יעשו את הצעדים
הנכונים יזכו לתובנות לגבי מה קורה ואלוהים ידבר איתם, יסביר להם בקצרה מה מוטל
עליהם. הם מופיעים לפני
טירה, הם לא יכנסו עדיין אבל זו נקודת ההתחלה ונקודת הסוף. לפתע הטירה נקרעת,
כמו ציור, ויד אדירה אוחזת בהם ומעבירה אותם דרך הקרע שנראה, מקרוב, ממש כמו בד
קרוע. הם מונחים על הרצפה אל מול דמות לבושה אדום, בגד איטלקי מהמאה ה16-17.
הבחור מסביר להם שהדרך היחידה עבורם לצאת מכאן היא רק לאחר שיפגשו את ודרנואל
(לאונרדו) שחי בטירה ממנה הם נלקחו זה עתה. לשאלתם "מדוע נלקחנו משם?"
הוא יענה שבלילה אין זה מקום שרצוי להסתובב בו. הוא דמות אקסצנטרית ואזור העבודה
שלו מלא בכלי עינויים נוראיים ביותר עמם הוא משחק ללא הרף. מידי פעם הוא נעלם רק
בכדי להופיע תלוי במהופך על אחד המכשירים שלו או שיראה להם קטוע גפיים או נשרף
לו לאיטו בהנאה. הוא לא נותן להם את
שמו. לאחר שיחה הוא לפתע
סוגר את שתי ידיו עליהם והם יכולים להריח את הזיעה שלו ולשמוע את הדם זורם אל כף
ידו, אל אצבעותיו, אל הפריפריות, רחוק, רחוק מהמרכז. הם מרגישים תחושה של סחרור
ותאוצה אדירה, הם מתרחקים ונעלמים ממנו, מבין ידיו, מסתחררים בחלל אפל אטום
שהופך למרעיש מהר מאוד והם מגלים שזו הרוח השואגת באוזניהם בעודם מתקדמים
במהירות אל עבר אדמה צהובה שחום עולה ממנה. עוצמת החבטה גורמת להם להרגיש כאילו
משהו התנתק בתוכם. כאשר הם נעמדים הם מגלים שמשהו אינו כשורה בגופם: לדניאל יש
כנפיים וחרב אש ביד, לסטיב יש תחושה מאוד זקנה, ג'ונת'ן מרגיש שלא בנוח בגוף בו
הוא לא יכול להרגיש את תחושת הקסם שאפפה אותו תמיד וג'ון יכל לראות דמות של גבר
סיני זקן מרחפת לצידו ללא קול. הם נמצאים במדבר,
מתקדמים לעבר נווה מדבר ממנו עולה מוסיקה משונה (תפוז מכני 10) הם מגיעים רק על
מנת לראות קבוצה של ננסים צבעוניים בלבוש מבריק מסתובבים להם סביב זוג מלכותי
הנראה רב עוצמה. הקיסרית בהריון והיא אוחזת זר פרחים עצום, שיא שקטה ורבת הוד.
הקיסר, פניו טובות ומלאות כוח (הוא מזכיר להם את אלוויס קצת, בתקופה השמנה שלו.
הבגדים זהים) הננסים משרתים את כולם דואגים למזון ולבידור. הזוג המלכותי (המלכה
מזכירה להם קצת את מדונה) מקשיב להם ואומר להם שרק ודרנואל יכול לעזור להם. הם
מתעניינים מאוד בדמויות ובעולם ממנו הגיעו (הם ינהיגו את שאר הקלפים אל העולם
האחר בהמשך). הם מבחינים שהשמש
מחייכת אליהם והזוג משוחח עמם לפעמים. בנקודה מסוימת יוצא ילד על סוס לבן מתוך
השמש ונעמד לידם, הוא זה אשר יוביל את הדמויות מהמקום הזה. המסע שלהם הוא כמו
מסע מטורף בצללים של ז'ילאז'ני, נופים מעורבבים משתנים במהירות, שמיים בלתי
אפשריים והרים חדים הנופלים מן השמיים מטה אל תוך הים הזורח בצבעים מטורפים. הם מגיעים למגדל
והילד אומר להם שעליהם לעלות מעלה אל הקומה האחרונה. בדיוק כאשר הם עומדים מול
פתח הארמון הם מבחינים בזוג שמושלך ממעל מטה אל בורות של אש, ברק חוצה את השמיים
פוגע במגדל ומבקע אותו לשניים (התפוז המכני 13). בקומה העליונה יושב
לו ג'ים מוריסון, לבוש כולו בשחור, על יד שולחן קטן ועליו ג'ק דניאלס מלא למחצה.
הוא מחייך אליהם (ברקע נשמע האדג'ו של אלבינוני) ומבקש מהם לשבת. הוא מסטול
כולו, "עייף מת" (הוא אומר להם בחיוך) והם יכולים להיכנס לשיחה ממנה
יגלו שכמו בכל מקום וכל אדם ודרנואל הוא אינו מי שהוא נראה ושיש להיזהר מפניו.
באותו זמן הוא מציין שהם לא חייבים לחשוש ממנו כי הוא די שכח מי הוא ולמעשה נראה
לו שהם כאן בשביל לעזור לו להתעורר. ג'ים אוחז במגל גדול
ומקצץ אותם לשניים, הדמויות מתערבבות שוב. הם נעים הלאה לאחר שיטיילו קצת
בתוך המרחב המשונה הזה ייתקלו בני החבורה בליאונרדו דה וינצ'י (הוא דמות
האלוהים, דמות שתופיע מאוחר יותר בעולם "האמיתי") הוא יהיה במעבדה שלו
באמצע מחקר וישוחח עימם בחידות, פחות או יותר ממלמל הרבה מאוד דברים וקורה להם
לחקור את האמת. הוא גם ירמוז להם יותר ויותר לגבי מטרתם ותפקידם. חשוב לציין רק
החבורה עצמה תהייה כאן ולא מלווים. לאחר שיחה עם ורדנואל
בה יסביר להם שהוא מחפש את הנשמה האנושית (ולכן הוא עורך ניסויים בגופות בני
אדם) סטיב ציין שהעיניים הן הפתח לנשמה (טעות!!!! ודרנואל לא יציב, זה נתן לו
רעיונות חולניים יותר) קיר הטירה מתפוצץ ושביל מוביל אותם לעולם שלהם, כולם
מתעוררים בבית חולים ומגלים שהם היו במצב של תרדמת במשך שבועיים. המוזר ביותר
הוא שהמלאך סבל גם כן מתרדמת, גופו לא יכול היה להלחם וזאת בגלל שכוחו של האל
פגע כאן. בתחילה אלוהים יכל
לפעול רק מתוך תת ההכרה של הדמויות עד שהם יהיו חזקים מספיק על מנת ליצור את
ליאונרדו (אלוהים) אל המציאות ומשם, בסופו של דבר, חזרה לשמיים. כך נראתה הפגישה בסופו של דבר
(או הדברים החשובים ביותר). וזו הצורה בה אני כותב כל פגישה, ראשית את הרעיונות
והדברים שאני רוצה ואז את מה שבאמת התרחש שם יחד עם הערות. ע"י כתיבת אותן נקודות
חשובות קודם כל במקום להתרכז בכתיבת "תסריט" לכל מפגש קל לי יותר
לדאוג לכך שדברים ינועו במסלול אליו אני מכוון. ברור שישנם מקרים בהם הנקודה
שאני מעוניין בה לא מטופלת ע"י השחקנים אלא שאז אני פשוט מעביר אותה לרקע.
האירועים עדיין מתרחשים בעולם והידע נמצא שם בכדי שיילקח אבל אם הדמויות בחרו
לצעוד בשביל אחר מזה שציירתי לפניהם אין זה אומר שהנוף מתחלף בעמוד לבן חלק.
העולם קיים מעבר למסגרת שיצרתי, אני בתור מנחה חייב להיות מוכן לחקור את האזורים
האלו. לדוגמה: לאחר מפגשים
חוזרים ונשנים עם שד משונה החלה החבורה לחקור את מקורו. המחקר הביא אותם למסקנה
שיש צורך להגיע להר בדרום ארה"ב ושם לשוחח עם שבט של אינדיאנים שהשד הוא
חלק מהמיתולוגיה שלו. קבוצת חברים של אחת הדמויות (כולן דמויות מנחה) יצאו אל
המקום בכדי להתחיל ולרחרח, הן ימתינו לחברם (דמות שחקן) על מנת להכנס לעומק
הקורה. לרוע המזל השחקן לא
הצליח לצאת לדרך, שוב ושוב אירעו אירועים שמנעו את נסיעתו. החבורה (מהיותה
אנושית ואמיתית) המתינה זמן מה ואז החלה לחקור לבדה. באופן מסתורי הם נעלמו
והפכו למסתורין נוסף שחברם היה צריך לבדוק, אלא שהוא מעולם לא הצליח לעשות זאת. חלק זה בסיפור המשיך
ואף היו לו השפעות חשובות בעתיד המשחק (לקראת סוף המערכה) אלא שהשחקנים לא היו
מודעים לכך. בתור מנחה זה לא שינה יותר מידי, היה המון מה לשחק איתו גם כך וחוסר
תשומת הלב של השחקנים לנושא הזה הניח בידי הזדמנות למשחק מאחורי הקלעים. המון הזדמנויות כאלו נקרות
בדרכו של המנחה, חשוב שיהיה ערני לשים ליבו אליהן. מוסיקה מוסיקה היא דבר חשוב מאוד
בעיני, היא מעניקה נופך נוסף למשחק. היא יכולה ליצור מתח, להרגיע, לרומם מצב רוח
או לדכא. היא יכולה גם לשמש את המנחה ככלי לבלבול השחקנים. במשחק שלי לכל דמות ראשית (שאינה של שחקן) יש רצועת-שמע משלה.
בכל פעם שהדמות נכנסת לתמונה אני משמיע את המוסיקה, לפעמים ברקע בצורה לא מורגשת
כמעט ולפעמים היא כמעט חזקה כעוצמת הקול בו אני משתמש. הדבר תלוי במה אני רוצה
להשיג. בנוסף ישנם קטעים המשמשים אותי
לסצנות ולאיו דווקא לדמויות. מנגינות אלו יכולות ללוות סצנה מתחילתה עד סופה או
רק להישמע בתחילתה ולעיתים אני משחק עם עוצמת הקול, מכניס ומוציא את הצלילים
מתוך התיאורים של המתרחש. מוסיקה משמשת אותי גם על מנת
לאלתר, לשנות ולהביא רעיונות חדשים. הרבה מאוד פעמים ראיתי בעיני
רוחי התרחשות שעלתה מתוך האזנה לקטע כזה או אחר. את הסצנה דאגתי להביא (אם הדבר
התאים) אל תוך המשחק. בכדי להקל על עצמי פתחתי קובץ
חדש ובו רשמתי את כל הרעיונות שהיו לי שעלו מתוך האזנה למוסיקה. בנוסף רשמתי
לעצמי דמויות ראשיות ואת מוסיקת הנושא שלהן. מוסיקת הנושא של ייא
(השד שרודף אותם) - רצועה 11 מתוך "העורב" הראשון. המורה הסיני - רצועה מספר 5 בדיסק של "נמר
דרקון". ליאן, החשפנית – POISON"" של
אליס קופר. "העולם האחר"- השיר "CRAZY", "STORMBRINGER", רצועה מספר
אחת בדיסק "בית האימה". וכך הלאה, לכל דמות חשובה, לכל
סצנה חשובה הוצמדו מנגינות ושירים. אחת הסצנות החזקות ביותר הייתה
הלווייתו של אביו של ג'ון. משפחתו של ג'ון החלה סובלת ממיתות שונות ומשונות,
האחראי עליהם (כך גילו) היה השד "ייא". כאשר נפטר אביו של ג'ון היה זה
אחרי מסכת ייסורים נוראית. ההלוויה הייתה הסצנה האחרונה של המשחק והיא לוותה
בשירה המדהים של לאורנה מקניט "Greensleeves" (מתוך האלבום "The visit") לאחר שהסתיים
התיאור של ההלוויה ונעלמו צליליו האחרונים של קולה המכשף של מקניט השתררה דממה
בחדר והשחקנים התרוממו לאט, צועדים מחוץ לבית. זו הייתה הדוגמה המושלמת לכולנו
מה כוחה של מוסיקה וכיצד יצירת פסקול טוב למשחק יכולה להפוך את החוויה לחזקה
הרבה יותר. אך המוסיקה עשתה יותר מכך. לאחר שהכירו את מנגינות הנושא
של הדמויות ושל האויבים השונים יכולתי רק להתחיל ולהשמיע את הקטע ומייד היו
החשקנים נכנסים לכוננות. הזרז הזה חסך ממני המון, ע"י לחיצה קלילה על כפתור
המערכת הבאתי את השחקנים למצב הנפשי בו רציתי אותם וכך חסכתי זמן, חסך ממני
אנרגיה נפשית הנדרשת על מנת להכניס שחקנים למצב מסוים. הם היו שם, מייד ואני
התרכזתי התיאורים הנדרשים לסצנה. דמויות מנחה לא רק מוסיקה חשובה לי בתור
מנחה כאשר אני בונה את הדמויות שלי. אני רוצה לדעת מי הן ומה הן רוצות. הרבה ממה
שעומד להתרחש במשחק יתרחש בזכות או בגלל מעשיהן ולכן יש צורך שאענה לעצמי על
השאלה למה בעצם הן שם? הדרך פשוטה מאוד, אני רושם את
שם הדמות ואז מתחיל לבדוק מי היא? מה מעמדה? מה המניע שלה? כיצד היא תממש את
המניע הזה במשחק. ככל שעובר הזמן והמשחק מתפתח
נוספות דמויות חדשות, דמויות אחרות נעלמות (מתות או מסיימות את תפקידן) ודמויות
אחרות משנות את דעתן ואת תוכניותיהן בכדי להתאים את עצמן למצב החדש. ע"י
התחשבות בדמויות מנחה אלו וע"י שימת לב לפרטים המרכיבים אותם הולך המשחק
וקורם עור וגידים והופך אמיתי יותר. מדוע הוא הופך אמיתי יותר? כי דברים לא מתרחשים סתם כך, יש
מי שמניע אותם, יש מי שפועל ומתעמת עם הדברים. גם אם התרחשויות הינן "כוח
טבע" אז הטבע הוא דמות נוספת שעלי לקחת בחשבון. כמובן שתמיד ישנם מצבים בהם
הבלתי צפוי מתרחש (בכתבה הבאה). בייאנקה- ערפדית
עתיקה הלכודה בגופה של ילדה בת 14. היא המנהיגה האמיתית של חבורת הערפדים
הניו-יורקיים. היא מסתתרת מאחורי גלימתו של ערפד אסייתי זקן בשם צ'י-האן.
בייאנקה זקנה מאוד וחזקה מאוד. היא רואה שדברים קורים. היא הבחינה שהיקום משתנה
וזה לא מוצא חן בעיניה. בנקודה מסוימת היא תציע את עזרתה לחבורה. היא רוצה
להמשיך לחיות ולא מעוניינת במלחמה כוללת. לוציפר – רימה
את אלוהים במשחק קלפים וזכה
בשמיים. מכאן מתחילים השינויים על האדמה. הוא מעלה את חבריו מן הגיהינום וצירף
אליו את כל הארכי-מלאכים, למעט גבריאל שהיה על הארץ. לוציפר מעוניין ביקום שישקף
אותו. יש לזכור שהוא אינו "רשע" אך נקודת המבט שלו לגבי חופש בחירה
שונה מזו של האל. הוא מתכוון לתת לבני
האדם שליטה מוחלטת על עולמם. אין עוד את התכנית הגדולה. כמובן שהוא שוכח שהוא
היה, עדיין ותמיד יהיה חלק מהתכנית הגדולה. המלחמה על הארץ,
שלאחריה יעלו השדים והמלאכים ויחיו שוב על האדמה, מקובלת עליו. זה הזמן של
לוציפר לעשות סדר בעניינים. גבריאל – הארכי-מלאך
האחרון. מודע לכך שמשהו לא בסדר ביקום אך הוא מנותק לחלוטין מכל הסובב אותו. הוא
מתחיל לאסוף סביבו צבא של אלים עתיקים, מלאכים שנותרו על הארץ (וכך לא הצטרפו
לכוחותיו של לוציפר)- ביניהם מלאכי מוות שונים, מלאכים שומרים, מוזות וכדומה-
וגיבורים אחרים. הוא מעוניין לשוב אל גן העדן (לאחר שיתגלה לו ששעריו נסגרו על
מנת להסתיר את לוציפר) ולכבוש את הכסא, למען אביו כמובן, אלא שהוא אינו יודע
בדיוק היכן אביו. אלו שלוש מתוך רשימת הדמויות
שהכנתי לעצמי. כמו הסיפור עצמו גם הדמויות כתובות בקצרה כאשר הדברים החשובים מופיעים.
מתוך הכתוב אני יכול להתחיל ולפתח הלאה את הדברים. המערכה קורמת עור וגידים כעת מגיע הזמן בו אנו רושמים
לנו את הסיפור המלא. כל מה שבעצם אנו רוצים שיקרה, הסיפור שעולה לנו בראש. הדבר
צריך להיכתב בצורה מסודרת, ללא פרטים רבים מידי. מדובר בקווים המנחים את העלילה
כולה ולמעשה זהו אותו תהליך שאנו עושים מידי מפגש אלא שבמקום לתכנן את המפגש הבא
אנו מתכננים את כל המערכה. כפי שציינתי בכתבה הקודמת,
חלוקת סיפור לפרקים היא הדרך המועדפת עלי להעביר סיפור. ישבתי וכתבתי את הסיפור העיקרי
של כל מקשה, שוזר בתוך כל סיפור (שעמד כסיפור בפני עצמו) את החוטים שיצרו את
הפרק הבא. לתהליך הזה תרמו כמובן אותן דמויות מנחה שפירטתי קודם לכן. הן אלו
שמניעות את הדברים או מגיבות למתרחש. כמו דמויות השחקנים גם הן פועלות בתוך
מסגרת, אולי לחלק מהן כוח רב יותר אבל הן מוגבלות, אחרת אין לשחקנים מה לחפש
כאן. חשוב לזכור זאת. אנו בונים את
הסיפור עבורנו ועבור השחקנים. אם הם לא ייהנו, אם הם יוגבלו לחלוטין ע"י
תוכניות שאנו יוצרים לעלילה ולדמויות המנחה אז אין טעם בנוכחותם כלל ואז כדאי
שלא נתחיל אפילו את המשחק. סיכום לאחר שהמפגש הראשוני התרחש אני
מתחיל לתכנן את מהלך הדברים. יוצר את הדמויות, בונה אותן לעומק, רואה כיצד
משפיעים הגורמים השונים האחד על השני. זה הדבר החשוב ביותר. בנוסף אני דואג להיות פתוח כל
הזמן לרעיונות חדשים שבאים מספרים, סרטים, קומיקסים, עבודה, שיחות ויותר מכול,
הן באות מתוך מוסיקה. אלו הנקודות החשובות ביותר, זהו
הזמן בו הסיפור נבנה. בחלק הבא אני אדון בצורה בה
משתלבים במערכות שלי דמויות או רעיונות "מושאלים" ממדיומים אחרים.
בנוסף אדבר על החשיבות בגמישות וניצול הזדמנויות ומקרים בכדי לקדם עלילה. כעת
שיש לנו את השלד והאיברים הפנימיים יש צורך להלביש את השריר, הבשר והעור על גוף
האדם שלנו... |
|
||
