|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||
|
|
הדמות שלי
ואני
מאת: יובל
אורנר
רבות
נכתב/נאמר/הושר/סופר/דוין/הוצג/זומר על כניסה לדמות, הכנת הדמות וכל תהליך
ההטמעות שלנו עם הדמות. אני רוצה להתמקד היום מעט יותר
בכניסה לדמות לפני המשחק. כלומר, לא הבניה של הדמות באופן כללי, אלא איך אני
יכול להיכנס לדמות כשאני כבר ליד השולחן, ועוד רגע מתחיל המשחק. קצת קשה לכתוב על כניסה לדמות
בכלליות, לא כל שכן כניסה מהירה לדמות, שכן הנושא מאוד, מאוד אישי. לכל
אחד יש את הזמן שלו, הדרך שלו והצורה שלו. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר,
ולכן הנה כמה רעיונות, דגשים ומחשבות אישיות שלי בנושא. קודם כל, מומלץ לקרוא את המאמר
הקודם שלי, מהגיליון הקודם. האמונה האישית שלי אומרת שכדי להיכנס לדמות, ובטח
להיכנס מהר, רצוי להכיר אותה כמה שיותר טוב, מה מניע אותה ולמה היא כזו. כשמדברים על כניסה לדמות, חשוב
לבדוק איזה שחקן אני. באופן אישי, לי קל יחסית להיכנס לדמות. ישנם אנשים שזה
מאוד קשה להם, והם צריכים הרבה יותר הכנה, עזרים ושיחות כדי לקבל את התחושה שהם
"בדמות". כמו כן, חשוב מאוד לדעת איזה
סוג דמות אני משחק. האם מדובר בדמות עם סטטיסטיקות בעיקר (ואז הכניסה לדמות, מן
הסתם, יותר קלה), או שאנחנו מדברים על משחק עמוק (ע"ע 'הו'), ולדמות בעיות
שונות וקודי הפעלה שונים ומורכבים יותר, מה שמקשה על כניסה מהירה למשחק. - למה
הכוונה ב"קודי הפעלה"?
לכל אחד מאתנו יש דברים
שמדליקים אותו, דברים שגורמים לו לפעול, לא לפעול, לצחוק, לבכות, להשיג מטרות
ובאופן כללי, לחיות. אלו דברים שאנחנו בנינו לאורך שנות חיינו, ולא משנה אם אתה
בן 14 או 24, זה מורכב. לנסות לבנות דמות שתהיה כה
מורכבת, כמו אדם אמיתי לחלוטין, היא משימה כמעט בלתי אפשרית בעיני. אפשר להשיג
קירוב מסוים, אפילו קירוב טוב. אם הדמות מבוססת על עצמי, אפילו קירוב מצוין. אבל
קשה לי להאמין (וטרם ראיתי) דמות, מושקעת ככל שתהיה, שמאיימת באמיתותה ודרכי
פעולתה על אדם רגיל. כאן נכנסים קודי הפעלה לעניין.
אלו תמצותים של הדברים שמפעילים אותנו, המהות שלהם. הם מקילים עלינו את תהליך
הכניסה, וחשוב לא פחות, ההזדהות עם הדמות. קודי הפעלה יכולים להיות,
לדוגמא:
אלו דוגמאות לקודים גדולים
יותר, כלליים. ישנם קודים פשוטים בהרבה, אבל הם כבר הרבה יותר אישיים ומתאימים
את עצמם מדמות לדמות, ולכן, זה שלב שיעורי הבית J. שבו, דמיינו לכם את הדמות שלכם,
ונסו לראות מה מפעיל אותה. לא בגדול, בקטן. מה יגרום לה לעשות כך, מה יגרום לה
להרגיש אחרת. קחו את מה שאתם מוצאים, תמצתו אותו, תרגישו אותו, ויש לכם קודי
הפעלה לדמות שלכם. מעכשיו, בכל פעם שתרצו להתחבר לדמות, עליכם רק למצוא משהו
שיגרה את הקוד, או לחשוב על הקוד, והנה, אתם כבר חצי דרך לתוך הדמות. ובלי דוגמא אישית אין – הדבר
הכי חשוב לדמות שלי כיום הוא נאמנות לכתר. זה קוד נפלא. בכל פעם שיש לה
קונפליקט, התנגשות בין שני רצונות, שתי דרכים ללכת, שני דברים לעשות, אני צריך
רק לחשוב: "מה יותר טוב לכתר?". כמו כן, זה גם עוזר לי להתחבר לדמות.
יש לי משהו להתמקד בו בחשיבה שלי על דברים, אירועים שקורים. זה גם נותן לי כלים
להתמודד עם מקרים לא צפויים שעולים תוך כדי המשחק. -
הזדהות
כמה פסקאות אחורה הזכרתי
"הזדהות עם הדמות". מספר מילים בנושא: לא לבלבל 'הזדהות' מול 'כניסה
לדמות'. הזדהות היא כלי נפלא, מצוין וחשוב מאין כמוהו ל'כניסה לדמות'. על מה אני מדבר? אני מדבר על
ההבנה שלי של הדמות, והיכולת שלי להבין מה עובר עליה, בדיוק כפי שהייתי עושה עם
אדם "אמיתי". הרי כאשר אני בא לייעץ לחבר, רצוי שאדע מה עובר עליו,
למה הוא נמצא במצב שבו הוא נמצא, נכון. אך חשוב לא פחות הוא גורם ההזדהות,
שמאפשר לי, ולו לרגע קטן, לשים את עצמי בנעלי אותו חבר (דמות), להבין מתוך חוויה
אישית והפנמה מה עובר עליו, ומשם לצאת להבנה עמוקה יותר וברורה יותר של אותו
חבר/דמות. ברגע שאני "מחובר"
יותר לדמות שלי, ברגע שאני מבין למה היא תפעל כך במצב אחד ואחרת במצב כזה, כך
יותר קל לי להיכנס אליה, ולהיות במקומות בהם היא נמצאת בנכונות אמיתית. - עזרים
כלי נוסף לכניסה לדמות - עזרים.
כולנו מכירים את המנחה שמביא מוזיקה למשחק, או אקדח צעצוע, או נרות, או כל דבר
אחר שתורם לאווירה. כפי שכבר אמרתי, אין מניעה ששחקנים יעזרו לנושא, גם בתור
הדמות, ובכך גם יעזרו לעצמם. לדוגמא: אם אני משחק שוטר
ניו-יורקי, מדוע לא אביא למשחק בכל פעם קופסת דונאטס, אותן אבלוס בשקט (תודה
נוס)? מי שממש רוצה, יכול להתלבש
בסגנון של הדמות, וכבר שמעתי גם על מי שמתאפר. אבל מי שזה ללכת רחוק מדי בשבילו,
יש דברים קטנים יותר, שקשורים גם ללבוש. טבעת, למשל, או שרשרת. תכשיטים
בכלל זה דבר נפלא. כל מה שנחוץ מאיתנו, זה לעשות את הקישור. הטבעת במציאות עולה
2 אג', במשחק זו טבעת שהדמות קיבלה מאמה לפני פטירתה. מכאן, אפשר להתחבר לרגשות
ולדמות פשוט על ידי להחזיק אותה, ולהיזכר במהות של התכשיט לדמות. באותה מידה אפשר להסתובב תמיד
עם ספר מתחת ליד (לדמות של ידען), כוס יין (לשתיין) או כל דבר אחר שעובד
בשבילכם. אני, למשל, הגעתי למשחק פעם עם
כיפה וספר תנ"ך, מכיוון והייתי אמור לשחק אדם מאמין, ואלו שני דברים
שמחברים אותי מהר מאוד וטוב מאוד למה שאמרה לי הדמות. - הדמות בשבילי
עוד נושא חשוב – מה אומרת לי
הדמות? הרי ייתכן ושני אנשים ישחקו את אותה הדמות בדיוק, בעוד כל אחד מהם ייקח
אותה למקום אחר לחלוטין. תלכו עם מה שאתם מרגישים. אף
אחד לא יכול להגיד לכם איך לפרש את הדמות שלכם. כמובן והדבר לא מונע לקבל עצות,
רעיונות ומחשבות מאחרים, אבל תזכרו שבסוף, אתם המחליטים. להישאר בדמות
עכשיו שנכנסנו לדמות, אנחנו שם
והכל בסדר, עדיין יש דברים להסתכל עליהם ולחשוב עליהם, על מנת ונוכל להישאר בתור
הדמות, ולא לברוח למקומות אחרים. איך? הנה כמה דוגמאות ודגשים: - גוף
ראשון
שחקנים רבים מתחילים לתאר את מה
שהם עושים, או יותר נכון, הדמות. למה הכוונה? הנה: "הלוחם שלי הולך במורד
הרחוב, עד שהוא נתקל בבית המרזח הקרוב". דרך טובה יותר, בעיני לפחות,
להישאר בתוך הדמות, היא להשתמש בגוף ראשון. כלומר: "אני הולך במורד
הרחוב, עד שאני נתקל בבית המרזח הקרוב". באופן טבעי, ברגע שנדבר בתור
הדמות כאילו זה אנחנו, ולא נתייחס אליה כאל צד שני או שלישי במה שקורה במשחק,
הרי כבר השגנו קשר טוב יותר, ומגע ישיר יותר עם כל מה שקורה. כך גם כל מה שעובר על הדמות
עובר, למעשה, עלי, ולא לאיזה ישות מרוחקת שאין לי איתה כל מגע ישיר ומיידי. -
הדמות, העולם ודמויות אחרות
גורם חשוב נוסף הוא ההתייחסות
שלנו לדמויות אחרות, ולעולם עצמו. אל תקראו לחבר שלכם בשמו, אלא בשם הדמות שלו.
נסו לזכור את שמות המקומות, ואולי אף לרשום לכם. בעיני זה מוציא הרבה מהדמות
והמשחק כאשר אני פונה כל פעם למנחה בשביל השם של "העיר ההיא, נו, איפה
שפגשנו את הזקן ההוא". השתדלו להגיב בתור הדמות. אני
יודע, זה קשה. רובנו מתביישים להתנהג כפי שהדמות שלנו אמורה לנהוג באמת. נסו
לתאר לכם אותי קם באמצע משחק וצועק על שחקן אחר במלוא גרוני. לא תמיד סיטואציה
נעימה. אבל אם זה מה שמרגיש לי נכון
לדמות עכשיו, אם נראה לי נכון שהדמות חושבת שהיא כלב ועכשיו היא נובחת, אז אני
אנבח. נכון, לא תמיד נעים, לפעמים
מביך, וכמובן וזה תלוי, כמו תמיד, עם מי משחקים. אבל זה מוסיף המון. נסו לשחק את המאפיינים של
הדמות. אל תגיד "אני נושא נאום חוצב להבות" או גלגל קוביה. גם אם אתה
לא נואם דגול, והדמות כן, תן לזה את מיטב יכולתך. במקרה הכי גרוע יצא לך נאום לא
משהו, אבל השחקנים והמנחה כבר יתרגמו את זה למה שזה אמור להיות, סמוך עליהם קצת. שוב קצת שיעורי בית – נסו לחשוב
איך הדמות שלכם הייתה מגיבה במצבים שונים שקורים לכם בחיים האמיתיים שלכם. איך
הקוסם שלכם היה מגיב לאמא שלכם שצועקת? איך המרגלת תגיב לחברה טובה שמספרת לה
סיפור על מישהו? איך השייט שלכם מגיב כשמישהו מעליב אותו. זיכרו – זהו רק תרגיל.
לא ממש להגיב בתור הדמות, נא לשמור על הקו העדין בין העולמות. אבל בדרך זו תלמדו
להכיר את הדמות שלכם יותר טוב, ומשם גם יהיה לכם יותר קל להגיב בתור המשחק
ולהישאר בתוך הדמות גם במצבים משחקיים. אחת הבעיות והסיבות לבריחה
מהדמות הוא חוסר קשר ממשי איתה, שגורם לחוסר עניין או רצון להתמודד עם המצב.
חשוב להתמודד עם זה, ולהמשיך הלאה במשחק. - מי שולט – אני או הדמות? איך לא נגררים למצב בו הדמות
משתלטת למעשה על מה שאנחנו רוצים? לדוגמא – הדמות היא רודפת כוח ובצע. כיצד אני
נמנע מלהפוך להיות מכונת מנצ'קיניות? ובכן, דבר ראשון זיכרו כי הדמות
שלכם, ולא להיפך. אתם מחליטים מה קורה ואיך. דבר נוסף – כל דבר באישיות, כל
רגש, כל מחשבה, ניתן לתרגם בכמה דרכים. אם הדמות שלי היא רודפת בצע, זה לא אומר
שאני ארצה דווקא את החרב +15. כוח מתבטא בהרבה דרכים. תסתכלו על האנשים החזקים בחברה
שלנו כיום. רובם הגדול כוחם לא במותנם, אלא במוחם. כך שניתן לתרגם רדיפת כוח
להרבה צורות. ד"א, למען הסר כל ספק, אין
לי שום בעיה עם מנצ'קיניות, אם זה מתאים. יש גם לזה מקום במשחקי תפקידים, ומקום
לא פחות חשוב מכל סגנון משחק אחר. אבל אם זה מפריע לכם, העבירו את המרכז
ממנצ'קיניות למשהו אחר. שחקו עם זה. זה שלכם, ואתם מחליטים. הדוגמא של מנצ'קיניות היא
הבולטת ביותר, אבל ישנן עוד. לכמה מכם קרה שבמהלך משחק הם קיבלו את התחושה שלא
הם שולטים בדמות, אלא שפשוט קורים דברים והדמות מגיבה? בדיוק כמו בחיים, תנהגו בהתאם
למה שמתאים. אם הדמות היא טיפוס נגרר, לכו עם זה. אם היא טיפוס פעיל, קחו שליטה
לידיים, ותתחילו לנווט את ההחלטות של הדמות שלכם! יציאה מהדמות
עד עכשיו דיברנו רבות על כניסה
לדמות. קיימות שיטות שונות ומגוונות, תובנות פנימיות באם עדיף לכתוב דף אחד,
עשרים או בכלל לא, הבנה עמוקה של הדמות או פשוט לזרום עם זה, והאם הדמות שלי היא
יותר מסטטיסטיקה על דף, אם בכלל. אני רוצה לרגע לבחון משהו שונה
לחלוטין – יציאה מהדמות. ולמה הכוונה? בהנחה שלכולנו יש
את השיטה שלנו להיות הדמות, הרי שכולנו, עדיין, שחקנים. כולנו עדיין קיימים
כאנשים, מלבד הדמות. ומה לעשות ולפעמים משהו שלא קשור למשחק עולה לנו בראש, או
מצחיק אותנו, או בא לנו להעיר הערה. ואז למעשה, אנחנו יוצאים
מהדמות. אנחנו כבר לא משחקים, אלא אנחנו... אנחנו. איך עושים את זה? הרי ברגע
שאנחנו יוצאים מהדמות, באותו רגע "שברנו" את המשחק, את המסגרת בה
היינו עד עכשיו. ונשאלת השאלה החשובה ביותר כרגע: האם זה מפריע לנו, או לשחקנים
אחרים? תתפלאו, אבל לפעמים התשובה היא
'לא'. ישנם קבוצות רבות אשר רואות בחוויית המשחק גם, ואולי בעיקר, אירוע חברתי.
ככזה יש את המקום לצחוק, להעיר הערות "חוץ משחקיות", ולהפוך את המשחק
למשהו אחר, או נוסף. במידה והתשובה היא 'כן', אזי יש
לנו מה שנקרא, בעיה. חלק גדול מהתשובה היא מילה אחת פשוטה, שקובעת הרבה –
דינמיקה. כלומר, איך הקבוצה מסתדרת ביחד,
כאנשים. אם מדובר בשחקן אחד שיוצא כל הזמן מן הדמות, או להפך, שחקן אחד שזה
מפריע לו בעוד לכל השאר זה בסדר, הבעיה פשוטה יחסית. או שהשחקן המדובר יתאפס מול
שאר הקבוצה, או שאולי הוא פשוט לא מתאים, כי הוא מחפש משהו מסוים והקבוצה משהו
אחר. אבל מה קורה כאשר הדעות חלוקות?
או כאשר הגבול של כל אחד בקבוצה, הסף שלו ל"מד השטויות" הוא שונה, ומה
שיפריע לי לא יפריע לו? כאן נכנסת הדינמיקה לעניין.
חשוב לדבר על הנושא, לראות איפה הגבול של כל אחד (על ידי ניסוי וטעייה, בעיקר),
ולהחליט על קו מסוים. ישנם כל מיני רעיונות יצירתיים,
כגון להאריך את הפגישה, ולהכניס את הצחוקים תוך כדי, או להיפגש קצת קודם, ולפרוק
את הצחוקים לפני המשחק. אפשר ליצור מצב בו כל אחד אחראי לעצמו. ניתן לקבוע סימן
מוסכם, וברגע שהקבוצה (או מישהו ממנה) "בורח" מהמשחק, ויוצא מהדמות,
מישהו אחר נותן את הסימן (אצלנו זה עבד עם מחיאת כף יד. מחזיר די טוב למשחק). חשוב גם לזהות מאיפה בא המקור
של הצחוקים. יתכן ומדובר באנשים שיש ביניהם קשר, אבל ביום יום לא יוצא להם
להיפגש, והמשחק הוא באמת גם אירוע חברתי בשבילם. אז, למשל, הדוגמא של הארכת
פגישה או פגישה קודם לצחוקים היא רעיון מצוין. אבל יכול להיות והצחוקים באים
כי המנחה משעמם או שההרפתקה לא משהו, ולאף אחד אין את האומץ/חשק להגיד לו. אולי
שיש משהו בדמות שאני לא מצליח להתחבר אליו, מכל מיני סיבות, וזו הדרך שלי לא
להתמודד עם זה. תזכרו – ברגע שאתם יודעים למה,
יותר קל להגיע לפתרון. אחד הדברים הכי חשובים בעיני
הוא לזכור שיש עוד אנשים מסביבנו. תקשורת והתחשבות היא המפתח מספר אחד לפתור את
הבעיה. עדיף להגיד למנחה על הבעיה במשחק, מאשר להפוך אותו לצחוקים ולהתבאס. וכמו שאני תמיד אומר – דע את
עצמך. ישנם אנשים המסוגלים לצאת ולהיכנס לדמות בשניות. רגע אחד הם בתוך הדמות,
משחקים באמינות מלאה, דקה אח"כ הם מעבירים צחוקים ומעירים הערות, ובדקה
לאחר מכן הם שוב בדמות, באמינות מלאה. יש, כמובן, את הצד השני של
הסקאלה. האנשים שברגע שהם יוצאים מהדמות זקוקים לכל התהליך של כניסה לדמות מחדש
על מנת להמשיך לשחק. זכרו – תמיד כדאי לנו לחשוב על
הנקודות הבאות, בבואנו לדבר על כניסה ויציאה מן הדמות:
לסיכום, הייתי רוצה לעבור על
כמה דגשים, שהם החשובים בעיני ביותר בכל הנושא של כניסה/הישארות/יציאה מהדמות:
בהצלחה, ומשחק מהנה, יובל. |
|
||
